סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

את הסיפור הבא סיפר ר’ שלמה קרליבך זצ”ל

כולם רוצה שיהיה לו עסק עם צדיקים: מורה רוצה שיהיו לו רק תלמידים טובים,

כל אדם רוצה שיהיו לו רק חברים טובים, אבל מי רוצה גנבים, מי רוצה שקרנים, מי רוצה לבבות שבורים?!

הקדוש ברוך הוא! “קרוב ה’ לנשברי לב”. הקב”ה רוצה את הגנבים, את השקרנים, את שבורי הלב.

וזה ההבדל בין צדיק תחתון לצדיק עליון. צדיק תחתון – אוהב רק צדיקים, אבל צדיק עליון כמו

הבעל-שם-טוב הקדוש, או כמו דוד המלך, או כמו הקב”ה בכבודו ובעצמו – אוהב כל שבור לב.

וכאן מתחיל הסיפור.

במזיבוז’, הוי! כמה הלב כואב, כשאומרים את המילה מזיבוז’. ובכן, במזיבוז’, היה יהודי אחד, נקרא לו מוישלה.

מוישלה היה גנב. הייתה לו ב”ה ‘יד ארוכה’, והוא היה גונב הכל. פתאום, הוא התחיל להיות חסיד של הבעש”ט הקדוש.

הוא עשה תשובה! הוא גנב רק מעשירים! שינוי לטובה… וכמובן, עשירים, אם גונבים מהם הם הולכים למשטרה, וכך היה.

מוישלה גונב, המשטרה רודפת אחריו, ומוישה רץ לבית-המדרש של

הבעל-שם-טוב הקדוש, ואומר: “רבי הקדוש! שוב גנבתי! תברך אותי שלא ימצאו אותי!”

הבעל-שם-טוב הקדוש, ברחמיו המרובים, מברך את מוישלה:

“אני מברך אותך, שהמשטרה תיכף תשכח מהכל!” וכך הוא מוישלה גונב והבעל-שם מברך אותו.

פעם, חשב מוישלה: “כמה אני יכול לגנוב מהעשירים במזיבוז”? והרי זה ידוע ,מי כבר היה עשיר במזיבוז’?

אדם שהיה לו 10 רובל בכיס, היה עשיר ! חולם לו מוישלה, שהוא רוצה ולו פעם אחת בחיים, לגנוב משהוא רציני.

והנה, יום אחד שמע מוישלה, שאחד מבני משפחתו של הצאר הרוסי,

עובר במזיבוז’, ובכיסו שלושים אלף רובל! אהה! זה לא פשוט!

מוישלה, כמובן הבין שזה סימן מן השמים שרוצים לעזור לו !

מוישלה הרי לא מפחד מן המשטרה, בגלל הברכות של הבעש”ט.

הוא ארגן את כל הגנבים ביחד, זה היה במוצאי חג השבועות,

והלך עם כולם לאכסניה בה התגורר הגוי הרוסי.

מוישלה סדר שהחלון בחדרו של הגוי יהיה פתוח, מוישלה עולה על הסולם, “מי יעלה בהר ה'”,

והוא עולה עם הרבה שמחה, והגנבים עומדים למטה ומחכים. מוישלה נכנס, הגוי ישן,

מוישלה לוקח את הכסף, יורד למטה, ושם כולם אומרים “לחיים” ומתחילים לרקוד.

בינתיים, התעורר הגוי משנתו, ומוצא שהכסף איננו! הוא קורא מיד למשטרה, אבל מוישלה אינו מפחד!

למה לו לפחד? הוא רץ לבית-המדרש של הבעש”ט, ואומר: “רבותי, רבותי! איפה רבנו הקדוש? אני צריך ברכה!”

הוא מסתכל על הפנים של האנשים שסביבו, כלם בוכים. הוא שואל אותם: “מה קרה? למה כלם בוכים?”

“לא שמעת? רבנו הקדוש עזב את העולם! הבעל שם טוב נפטר בחג השבועות. “אוי ! זעק מוישלה,

איזה צדיק גדול היה הבעש”ט, איזה לב גדול! איזה נשמה רחבה! מוישלה לא יודע מה לעשות.

ואז הוא אמר: “אין כאן צדיק אחר שיכול לברך אותי ?!” אומרים לו החסידים :

“שמע ! לבעש”ט הקדוש היו הרבה תלמידים צדיקים.

שם בפינה יושב אחד, “התולדות יעקב יוסף”, אחד מגדולי התלמידים, הוא בוודאי יברך אותך”.

מוישלה נגש אליו ואומר לו: “אדוני, אני מוישלה גנב, ובכל פעם שאני גונב הבעש”ט מברך אותי,

שהמשטרה תשכח מכל הדבר.” “התולדות יעקב יוסף“, היה צדיק, אבל הוא לא היה הבעש”ט הקדוש.

קם “התולדות יעקב יוסף” ממקומו והתחיל לצעוק :

“אתה גנב ואתה מעז לבקש ממני ברכה!” הוא כעס עליו כל-כך,

עד שמוישלה ברח מבית-המדרש והלך. אבל לאן ילך? אין לו מקום בעולם.

הוא הלך לבית הקברות, למצוא את הקבר של הבעל-שם-טוב הקדוש.

מוישלה נפל על קברו של הבעש”ט, ובדמעות שליש בכה ואמר :

“רבי הקדוש, רבי היקר כמה אני בוכה שעזבתם אותי, שעזבתם את כל עם ישראל.

אבל רבי הקדוש, דעו לכם, שכל אחד רוצה להיות “רבה” של צדיקים, אבל רק אתם,

אתם הייתם ה”רבה” של כל עם ישראל, אתם ה”רבה” של כל הגנבים, של כל הרשעים.

ובכן, רבי הקדוש, מה אעשה עכשיו? אני רואה שהשארתם צדיקים – צדיקים,

שידאגו רק לצדיקים, אבל גנבים כמוני מה נעשה בלי הבעש”ט הקדוש ?!”

הוא בכה ובכה עד שמרוב בכיות הוא נרדם. בחלומו הוא ראה את הבעש”ט הקדוש, אומר לו:

“מוישלה, התפילה שלך בוקעת רקיעים”! שמעתי מאחורי הפרגוד, שמאז חורבן בית-המקדש

לא הייתה תפילה אמיתית כמו התפילה שלך. הצדק איתך. כל אחד רוצה להיות הרבי של צדיקים.

אבל דע לך, לפני שעזבתי את העולם, השארתי את הנכד שלי, ר’ אפרים מסדליקוב,

וגזרתי עליו להיות הרבי של כל הגנבים. תרוץ אליו מהר! תאמר לנכדי שאני דברתי אתך,

וכדי שהוא יאמין לך, אומר לך את הפרשה, שלמדתי את הנכד שלי. בכל ליל שבת קודש,

אני לומד עם הנכד שלי את הפרשה, כמו שלומדים אותה בגן-עדן העליון,

ורק אני ונכדי יודעים את התורה הזאת. תגיד לו בשמי, שיברך אותך.”

מוישלה קם מהשינה, רץ לסדליקוב, נכנס לרבנו הקדוש והמהולל, ר’ אפרים ואומר לו:

“יש לי משהו להגיד לך בשם הבעש”ט הקדוש…” מיד נתן ר’ אפרים את ידיו על ראשו של מוישלה,

ואמר לו: “מוישלה, אני מברך אותך שישכחו שאתה גנב”! ומאז, הפסיק מוישלה להיות גנב.

וכי איך אפשר לשמוע תורה מגן-עדן עליון ולהיות גנב?! זה לא הולך ביחד.

והחסידים מספרים, שמוישלה לא רק שלא היה גנב, אלא המשיך את דרכו של

הבעש”ט הקדוש, והיה לאחד מגדולי הצדיקים, רק שאת שמו האמיתי איננו יודעים.