ספר הזוהר עם פירוש הסולם

זוהר חומש ויקרא | פרשת בהר | אותיות א-ה

מאמר מוקדה על המזבח כל הלילה

לשון הזוהר

א) וידבר יי׳ אל משה בהר סיני לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבאו אל הארץ וגו'. רבי אלעזר פתח, זאת תורת העולה היא העולה וגו'. האי קרא בכנסת ישראל אוקימנא, דהיא סלקא ומתחברא במלכא קדישא בזווגא שלים.

פירוש הסולם

א) וידבר ה׳ אל משה וגו׳: וידבר ה׳ אל משה בהר סיני לאמר דבר וגו׳ כי תבואו אל הארץ וגו'. ר׳ אלעזר פתח, זאת תורת העולה היא העולה וגו'. מקרא זה בכנסת ישראל העמדנו, שהיא עולה ומתחברת במלך הקדוש בזווג שלם.

לשון הזוהר

ב) היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה וגו'. ת״ח, כיון דעאל ליליא, ותרעין סתימין, דינין תתאין מתערין בעלמא, ואזלין ושאטין, חמרי ואתני וכלבי. חמרי הא אוקימנא, וכלבי ואתני, לא שאטן ולא אזלין, אלא בהו עבדי חרשיא לבני נשא. כגון בלעם, ואוקמוה. כדין כל בני עלמא ניימין, ומזבח תתאה דלבר אתוקד.

פירוש הסולם

ב) היא העולה וגו׳ כל הלילה וגו׳: בוא וראה, כיון שבא הלילה, והשערים סתומים, דינים תחתונים מתעוררים בעולם, והולכים ומשוטטים חמורים, ואתונות וכלבים. חמורים, הרי העמדנו, שמשמרה ראשונה חמור נוער (כנ"ל בא אות קצ״ח) וכלבים ואתונות, אינם משוטטים ואינם הולכים, אלא בהם עושים כשפים לבני אדם. כגון בלעם, שרכב על אתונו. והעמדנו (להלן דף ר״ו: דפוס ישן). אז ישנים כל בני העולם, ומזבח התחתון שמבחוץ, שהוא מלכות בעת שמלאה בדינים, שורף.

לשון הזוהר

ג) בפלגות ליליא, אתער רוח צפון, ומההוא מזבח תתאה, נפיק שלהובא דאשא, ותרעין אתפתחו, ודינין תתאין אתכנשו בנוקבייהו, וההוא שלהובא אזיל ושאט, ותרעין דג״ע אתפתחו, עד דמטי ההוא שלהובא, אתפלג לכמה סטרין דעלמא, ועאל

תחות גדפוי דתרנגולא וקארי.

פירוש הסולם

ג) בפלגות ליליא אתער וכו׳: בחצות לילה, מתעורר רוח צפון, וממזבח ההוא התחתון, ממלכות, יוצא שלהבת אש, והשערים נפתחים, ודינים תחתונים דהיינו דינים דנוקבא, מתקבצים בנקביהם, ואותו שלהבת הולכת ומשוטטת, ושערי גן עדן נפתחים. עד ששלהבת ההיא מגעת ומתחלק לכמה צדדי העולם, ונכנס תחת כנפי התרנגול, וקורא. (וכבר נתבאר כל זה בפרשת ויקהל אות כ״א ע״ש).

לשון הזוהר

ד) כדין קב״ה אשתכח בין צדיקייא, וכ״י משבחת ליה לקב״ה, עד דאתי צפרא. כיון דאתי צפרא, אשתכחו משתעין ברזא חדא. ואית לה נייחא בבעלה. הה״ד על מוקדה על המזבח כל הלילה וגו׳. עד הבקר, דהא בצפרא דינין ושלהובין אשתככו, וכדין אתער אברהם בעלמא, ונייחא הוא דכלא.

פירוש הסולם

ד) כדין קב״ה אשתכח וכו׳: אז הקב״ה נמצא בין הצדיקים, וכנסת ישראל משבחת אל הקב״ה, עד שבא הבוקר. כיון שבא הבוקר, נמצאים מספרים בסוד אחד זה עם זה. שה״ס משמורה שלישית אשה מספרת עם בעלה. ויש לה מנוחה בבעלה. ז״ש על מוקדה על המזבח כל הלילה וגו'. שכל הלילה שורפת בדינים שלה, עד הבקר, כי בבוקר, הדינים והלהבות נשקטים. ואז מתעורר אברהם, שהוא חסד, בעולם. והוא נחת לכל.

לשון הזוהר

ה) ת״ח, כיון דעאלו ישראל לארעא, לא אשתכחו בה דינין תתאין, וכ״י הות בה בנייחא, על כנפי דכרובים. כמה דאתמר, דכתיב, צדק ילין בה. כדין הות לה נייחא מכלא. דהא ישראל לא ניימין, עד דמקרבי קרבנא דבין הערבים, ואסתליקו דינין. ועולה הוה אתוקד על מדבחא, וכדין הוה לה נייחא מכלא, ולא אשתכח אלא אתתא בבעלה, הה״ד כי תבאו וגו׳ ושבתה הארץ, נייחא ודאי. ושבתה הארץ שבת ליי׳, שבת ליי׳ ממש.

פירוש הסולם

ה) ת״ח כיון דעאלו ישראל וכו׳: בוא וראה כיון שנכנסו ישראל לארץ, לא נמצאו בה דינים תחתונים, דינים דנוקבא, וכנסת ישראל, שהיא המלכות, היתה בנחת על כנפי הכרובים, כמו שאמרו, שכתוב, צדק ילין בה, אז היתה לה נחת מכל. כי ישראל לא ישנו עד שהקריבו הקרבן דבין הערבים ונסתלקו הדינים. והעולה היתה נשרפת על המזבח, ואז היתה לה נחת מכל, ולא נמצא אלא אשה בבעלה. ז״ש כי תבואו וגו'. ושבתה הארץ. מנוחה ודאי. בלי דינים. ושבתה הארץ שבת לה׳. היינו שבת לה׳ ממש. בלי דינים כלל.