פרשת השבוע | כי תשא

"וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה" (לא, ו)

אמר רבי יוחנן: אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר "יהב חכמתא לחכימין ומנדעא (פי' בינה) לידעי בינה". שמע רב תחליפא בר מערבא (בן ארץ ישראל) ואמרה קמיה (לפני) דרבי אבהו. אמר ליה: אתון (אתם) מהתם מתניתו (משם למדים זאת), אנא (אנו) מהכא מתניתין לה (מכאן למדים זאת) דכתיב "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" (ברכות נה, א).

הקשה האדמו"ר זצ"ל: צריך היה לומר 'יהב חכמה לטפשים'! אולם, מסביר מרן זצ"ל, מכיון שיש כלל גדול: אין כפייה ברוחניות, היינו, מי שאינו חפץ בהשגה ובחכמה אין כופין אותו על כך, מכיון שרוחניות היא מקור החיים והעונג, ועל דבר טוב אין כפייה, נמצא אם כן, שרק לחכמים נותנים בינה, והוא משום שהטפשים אין להם צורך בה.

החכם שאליו נתכוונו חז"ל הוא האדם אשר משתוקק לחכמה, אף על פי שעדיין לא זכה לה. והוא בזמן ההכנה לעבודת ה', שרואה שנצרך לחכמה על מנת להיות מוכשר לקבל את חכמת התורה. ונקרא 'חכם' על שם סופו, מכיון שכל רצונו הוא בחכמה ועושה כל המאמצים לזכות בה, ודאי שיזכה בחכמה.

מה שאין כן הכסיל, שאינו חפץ בחכמה, כמ"ש "לֹא יַחְפֹּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה" (משלי יח, ב), וכל שאיפתו אינה אלא למלא תאוות לבו, בוודאי לא יזכה לחכמה, על כן 'יהב חכמתא לחכימין'.

(עפ"י "שמעתי" ק"מ ו"אותיות דלבא" מאמר כז)

מתוך הספר 'אוצרות הסולם' מאת הרב שמואל הורביץ | לרכישת הספר לחץ כאן