ספר הזוהר עם פירוש הסולם

זוהר חומש שמות | פרשת בשלח | אותיות א-כז

מאמר ויעבור אלישע אל שונם

לשון הזוהר

א) ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים וגו'. רבי שמעון פתח, תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. האי קרא קשיא, ואית לאסתכלא ביה, מ"ש תפלה לחבקוק הנביא, יתיר מכל שאר נביאי עלמא, דלא כתיב בהו תפלה לישעיה הנביא, או לירמיה, או ליחזקאל, או להושע, או לשאר נביאי עלמא.

פירוש הסולם

א) ויהי בשלח פרעה וגו': ר"ש פתח תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. מקרא זה קשה, ויש להסתכל בו, מהו השינוי, שכתוב, תפלה לחבקוק הנביא יותר מכל שאר נביאי העולם, שלא כתוב בהם, תפלה לישעיהו הנביא, או לירמיה או ליחזקאל או להושע או לשאר נביאי העולם.

לשון הזוהר

ב) אלא הכי תניון, אלישע זכה בהאי עלמא מה דלא זכה נביאה אחרא, בר ממשה. תא חזי, מאי כתיב, ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם ושם אשה גדולה. מאי אשה גדולה. אלא גדולה בעובדהא, דכל בני ביתא, משתבחין בה, והיא עקרא דביתא, ובגין דבעלה לא הוה שכיח בביתא, למהוי עקרא, לא הוה אדכר הוא, אלא היא.

פירוש הסולם

ב) אלא הכי תנינן וכו': ומשיב. אלא כך למדנו. אלישע זכה בעולם הזה מה שלא זכה נביא אחר, חוץ ממשה. בוא וראה, מה כתוב, ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם ושם אשה גדולה. מהו אשה גדולה. אלא היא גדולה במעשים, שכל בני הבית משתבחים בה, והיא עקרת הבית. ומשום שבעלה לא היה נמצא בבית שיהיה עיקר הבית, לא היה נזכר הוא אלא היא.

לשון הזוהר

ג) ותו, ושם אשה גדולה: גדולה על כל שאר נשי עלמא, דהא שאר נשי עלמא, כד חמאן אושפיזא בביתא, מצטערן ביה, ודחקן ביה כל שכן לאפקא עליה ממונא, והיא חדת ביה באושפיזא, ולאפקא עליה ממונא, כל שכן כיון דחמת ליה לאלישע חדת ביה לחדא. ועל דא, שבחא דכלא דאתתא היא, דהא אושפיזא דביתא דאתתא היא. ובגין כך ושם אשה גדולה, גדולה על שאר נשין.

פירוש הסולם

ג) ותו, ושם אשה גדולה: ועוד יש לפרש, ושם אשה גדולה, שהיא גדולה על כל שאר נשים שבעולם. כי שאר נשי העולם כשרואים אורח בבית, מצטערות עליו ודוחקות אותו ומכל שכן להוציא עליו כסף, וזו, שמחה באורח, ומוציאה עליו כסף. כל שכן, כיון שראתה את אלישע, שמחה בו מאד. ועל כן, כל השבח היא לאשה, כי אורח הבית, של האשה הוא, ומשום זה כתוב, ושם אשה גדולה. שהיא גדולה על שאר הנשים.

לשון הזוהר

ד) ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא, במה ידעה. אלא הא אוקמוה חבריא, דשושיפא חוורא זריקת ליה בערסיה. ולא חמת ביה קרי מעולם, ולא אעבר זבובא בפתוריה.

פירוש הסולם

ד) ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי וגו': שואל. במה ידעה שהוא איש קדוש. ומשיב. אלא בארו החברים, שסדין לבן הטילה במטתו ולא ראתה בו קרי מעולם. גם לא עבר זבוב על שלחנו.

לשון הזוהר

ה) הני מילי קשיין, אי תימא דלא חמת ביה קרי, הא סגיאין אינון בני נשא הכי בעלמא, מה שנויא הכא. ואי תימא דלא עבר זבובא בפתוריה. אמאי כתיב, הנה נא ידעתי, וכי היא ידעת, ולא אחרא, והא כל אינון דחמו ליה אכיל בפתוריה הוו ידעי.

פירוש הסולם

ה) הני מילי קשיין וכו': שואל. דברים אלו קשים. אם תאמר שלא ראתה בו קרי, הרי רבים הם האנשים בעולם כן, שאינם רואים קרי, ומהו השינוי שבכאן. ואם תאמר שלא עבר זבוב על שלחנו, למה כתוב, הנה נא ידעתי, וכי היא ידעה ולא אחר, הרי כל אלו שראו אותו אוכל על שלחנו היו יודעים כמוה.

לשון הזוהר

ו) אלא שפיר קאמרת, אבל הנה נא ידעתי, היא ידעה, ולא אחרא, בגין דהיא מתקנת ערסיה, בשעתא דשכיב בליליא, ובשעתא דקאים בצפרא. והאי דקאמרי דשושיפא חוורא זריקת ליה בערסיה, הכי הוה, ובה ידעה, דארחא דעלמא, כיון דקאים בר נש מערסיה, סליק שושיפא דנאים בה, ריחא מנוולא. והאי, בשעתא דסלקת ההוא שושיפא מערסיה, הוה סליק ריחין, כריחין דגנתא דעדן. אמרה אי לאו דקדישא הוא, וקדושה דמריה עליה, לא סליק ריחא קדישא הכי.

פירוש הסולם

ו) אלא שפיר קאמרת וכו': ומשיב. אלא יפה אמרה, אבל הנה נא ידעתי, היא ידעה ולא אחר, משום שהיא היתה מתקנה מטתו בשעה ששכב בה בלילה ובשעה שקם בבקר. ומה שאמרו, שסדין לבן הטילה במטתו, כן היה, ובו היתה יודעת, כי מדרך העולם הוא, שכיון שאדם קם ממטתו, מעלה הסדין שישן עליו, ריח מזוהם. וזה, בשעה שהעלתה הסדין ממטתו, היה מעלה ריחות כריחות שבגן עדן. אמרה, אם לא שהוא קדוש וקדושת אדונו עליו, לא היה עולה ריח קדוש מן הסדין.

לשון הזוהר

ז) בגיני כך, בעי לאתפרשא מן ביתא, דלא אזדהר בר נש כל כך בביתא. אבל אמרת, נעשה נא עליית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה, ארבע אלין למה. אלא בגין דאינון תקונא דכנסת ישראל, דאתקריאת עליית קיר, והכי אתקריא, כמה דכתיב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר.

פירוש הסולם

ז) בגיני כך בעי וכו': משום זה, הוא צריך לפרוש מן הבית, כי אין אדם יכול להזהר כל כך בבית, אבל, אמרה, נעשה נא עליית קיר קטנה, ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה. שואל, ארבע אלו למה. ומשיב, אלא משום שהם תקון כנסת ישראל, שהיא מלכות, הנקראת עליית קיר. וכן היא נקראת, שכתוב, ויסב חזקיה פניו אל הקיר.

לשון הזוהר

ח) מטה ושלחן וכסא ומנורה, לאו אינון כתיקון דשמושא, דהא כסא קא בעי בקדמיתא, ולבתר שלחן, לבתר מנורה, לבתר מטה, אמאי אקדימת מטה. בגין דהיא חביבה עליה יתיר מכלא, ואקדים בר נש מה דחביב עליה.

פירוש הסולם

ח) מטה ושלחן וכסא ומנורה: שואל. סדר הכתוב אינו כסדר השמוש, שהרי כסא צריכים מתחילה, ואח"כ שלחן, ואח"כ מנורה ואח"כ מטה, למה הקדימה מטה. ומשיב, משום שמטה חביבה עליה יותר מכל, ואדם מקדים מה שחביב עליו. כי במטה ראתה קדושה עליונה יותר מבכולם. (כמ"ש להלן אות י"ג).

לשון הזוהר

ט) ויהי היום ויבוא שמה. ויהי היום, מאן הוא יומא דא. אלא כמה דאוקמוה. ות"ח. ההוא יומא, יומא טבא דראש השנה הוה, דאתפקדו ביה עקרות דעלמא, ואתפקדן ביה בני עלמא. קרא לשונמית ואמר, הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת. בגיני כך, אצטריכנא לעיינא יומא דא בדיני דעלמא, דקודשא בריך הוא דאין ביומא דא לעלמא, ובגין דאתפרשנא בלחוד באתר דא, אצטריכנא לאסתכלא ברגיזו דעלמא.

פירוש הסולם

ט) ויהי היום ויבא שמה: שואל. ויהי היום, מי הוא יום זה. ומשיב, אלא כמו שבארוה, ובוא וראה, יום ההוא, יום טוב של ​ראש השנה היה, שנפקדו בו עקרות העולם ונפקדו בו בני העולם. קרא לשונמית ואמר, הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת, בשביל זה אני צריך לעיין ביום הזה בדיני העולם, משום שהקב"ה דן ביום הזה את העולם, ובשביל שנפרשתי לבדי במקום הזה בעלית קיר שעשיתי לי, אני צריך להסתכל בדיני העולם. דהיינו כמו שאומר להלן, שמי שנפרד לבדו ביום הדין, אע"פ שהוא זכאי הוא נתפס מתחילה.

לשון הזוהר

י) ומה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא. וכי מלה דא למה אצטריכא לגבי אתתא, דלא נפקת ולא אזלת ולא עאלת בהיכלא דמלכא. אלא, יומא דא הוה גרים, דכל בני עלמא יתבין בדינא, ובההוא יומא אקרי קודשא בריך הוא מלך. המלך המשפט. אמר לה, אי את אצטריך לך לגבי מלכא עלאה, על עובדין די בידך.

פירוש הסולם

י) ומה לעשות לך וגו': שואל. וכי דבר זה נצרך אל אשה שאינה יוצאת ואינה הולכת בהיכל המלך. ומשיב. אלא יום זה היה גורם שכל בני העולם יושבים בדין, ​וביום ההוא נקרא הקב"ה מלך: המלך המשפט. אמר לה, אם את צריכה למלך העליון, שיכפר לך על המעשים שבידך, אדבר ואבקש בעדך.

לשון הזוהר

יא) ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת. מאי קאמרת. אלא בשעתא דדינא תליא בעלמא, לא יתפרש בר נש בלחודוי, ולא יתרשים לעילא, ולא ישתמודעון ביה בלחודוי, דהא בזמנא דדינא תליא בעלמא, אינון דאשתמודעון ורשימין בלחודייהו, אע"ג דזכאין אינון, אינון אתפסן בקדמיתא. ועל דא, לא לבעי ליה לאיניש, לאתפרשא מבין עמא לעלם, דבכל זמנא רחמי דקודשא בריך הוא על עמא כלהו כחד. ובגיני כך אמרה, בתוך עמי אנכי יושבת, ולא בעינא לאתפרשא מנייהו, כמה דעבדנא עד יומא דין.

פירוש הסולם

יא) ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת: שואל. מה אומרת. ומשיב. אלא בשעה ​שהדין תולה על העולם, לא יפרד אדם, מן הכלל, בלבדו, ולא יצוין למעלה, ולא ידעו אותו בלבדו, כי בשעה שהדין תולה על העולם אלו שנודעו ונרשמו בלבדם, אע"פ שצדיקים הם, הם נתפסים מתחילה. וע"כ, אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. ומשום זה אמרה, בתוך עמי אנכי יושבת, ואיני רוצה להפרד מהם, כמו שעשיתי עד היום הזה.

לשון הזוהר

יב) ויאמר גחזי אבל בן אין לה וגו'. אמר לה אלישע. הא ודאי שעתא קיימא, דהא יומא גרים. ויאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע. למועד ודאי. לבתר מית. מאי טעמא מית. אלא בגין דאתייהב לה, ולא לבעלה. ומאתר דנוקבא אתקשר, ומאן דאתקשר בנוקבא, מותא אזדמנת קמיה. מנא לן דלה אתיהיב, דכתיב את חובקת בן.

פירוש הסולם

יב) ויאמר גחזי אבל בן אין לה וגו': אמר לה אלישע. הרי ודאי השעה עומדת לך להושע בבן, כי היום גורם. כי ​בראש השנה נפקדו עקדות כנ"ל. ויאמר למועד הזה וגו' ותהר האשה ותלד בן וגו', ואחר כך מת. שואל, מה הטעם שמת. ומשיב. אלא משום שהבן ניתן לה ולא לבעלה, וממקום הנקבה נקשר, ומי שנקשר בנקבה, מיתה נועדת לו. ומאין לנו שהוא ניתן לה, כי כתוב, את חובקת בן.

לשון הזוהר

יג) תא חזי, באברהם כתיב שוב אשוב אליך, ולא אליה, אליך ודאי, בך אתקשר, ולא בנוקבא. מאן דאתי מסטרא דנוקבא, מותא אקדים לרגלוי. ותעל ותשכיבהו על מטת איש האלהים, בגין דתמן חמת קדושה עלאה מכלא.

פירוש הסולם

יג) תא חזי באברהם וכו': בוא וראה, באברהם כתוב, שוב אשוב אליך, ולא אליה. אליך ודאי, בך התקשר ולא בנקבה. כי מי שבא מצד הנקבה, המות מקדים אותו. ותעל ותשכיבהו על מטת איש האלקים, משום שראתה שם קדושה עליונה יותר מבכולם.

לשון הזוהר

יד) ויאמר לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד. מכאן, דהיא עקרא דביתא, ולא עוד אלא דאיהי אזלת אבתריה, ולא בעלה. ויגש גחזי להדפה הא אוקמוה.

פירוש הסולם

יד) ויאמר לה השלום לך השלום לאישך וגו': מכאן, שהיא עקרת הבית, שהקדים שלומה לשלום בעלה. ולא עוד, אלא שהיא הלכה אחריו, אחר הנביא, ולא בעלה. ויגש גחזי להדפה. כבר בארוה.

לשון הזוהר

טו) ויאמר איש האלהים הרפה לה. מאי שנא הכא דאמר איש האלהים, וכד הוה במתא אלישע. אלא הכא ודאי איש האלהים, דהכא הוא דוכתיה, ולא במתא, ולא בשעתא דהוו בני נביאי קמיה.

פירוש הסולם

טו) ויאמר איש האלקים וגו': שואל. מה השינוי כאן שקראו הכתוב איש האלקים, וכאשר היה בעיר קראו אלישע. ומשיב. אלא כאן ודאי הוא איש האלקים, כי כאן הוא מקומו, ולא בעיר, ולא בשעה שהיו בני הנביאים לפניו. וע"כ לא נקרא שם איש האלקים אלא אלישע.

לשון הזוהר

טז) ויי' העלים ממני וגו', כמה דאת אמר ויי' המטיר על סדום ועל עמורה, דא בי דינא דלתתא. ולא הגיד לי, מאי טעמא לא ידע אלישע. אלא אמר קודשא בריך הוא, ומה אנא קטיל להאי, אי אימא ליה, לא ימות, דהא נבזבזא דיליה הוא. ודאי אית ליה למימת, דהא אתמר, דכתיב את חובקת בן, ומאתר דנוקבא גרים מותא, ובגיני כך לא אמר ליה.

פירוש הסולם

טז) וה' העלים ממני וגו': הוא כמש"א וה' המטיר על סדום וגו', אשר וה' פירושו, הוא ובית דינו, וזה בית דין שלמטה, דהיינו המלכות. ולא הגיד לי, שואל, מה הטעם שלא ידע אלישע. ומשיב, אלא אמר הקב"ה, ואיך אני הורג את זה, אם אומר לו, לא ימות, כי מתנה שלו הוא, ויתפלל עליו, ולא יתנו שימות. ויש לו למות ודאי, כי למדנו, שכתוב, את חובקת בן ונקשר במקום הנקבה, וממקום הנקבה נגרם המות. ומשום זה לא אמר לו.

לשון הזוהר

יז) ויאמר לגחזי חגור מתניך וקח משענתי בידך ולך. והא אוקמוה ואסתלק ניסא מניה. חי יי' וחי נפשך אם אעזבך, אמאי כיון דגיחזי הוה אזיל. אלא היא ידעת ארחוי דההוא רשע דגיחזי, דלאו איהו כדאי דישתכח ניסא על ידוי.

פירוש הסולם

יז) ויאמר לגחזי חגור מתניך וגו': ובארוה, שנסתלק ממנו מעשה הנס, שלא היה כדאי לזה. חי ה' וחי נפשך אם אעזבך. שואל, למה הפצירה בו כל כך שילך בעצמו כיון שגחזי היה הולך. ומשיב, אלא היא ידעה דרכיו של אותו רשע גחזי, שאינו כדאי שיהיה נעשה נס על ידו.

לשון הזוהר

יח) וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וגו'. אמאי, אלא דאשגח אלישע וידע דאתרא דא הוא דגרים, דאתקשר ביה השתא. וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו, לקשרא ליה באתרא אחרא עלאה, אתר דחיין אשתכחו ביה.

פירוש הסולם

יח) וישם פיו על פיו וגו': שואל למה עשה כך. ומשיב, אלא שהסתכל אלישע וידע שמקום זה, של הנקבה, שנקשר בו עתה, הוא שגרם לו למות, וע"כ וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו כדי לקשר אותו במקום אחר עליון דהיינו במקום הזכר, מקום ששם נמצאים חיים.

לשון הזוהר

יט) ולא יכיל לאעקרא ליה מאתר דאתקשר ביה בקדמיתא, אלא אתער רוחא הדא מלעילא, ואתקשר בהאי אתר, ואתיב ליה נפשיה. דאי לאו הכי לא הוה קאים לעלמין. ויזורר הנער עד שבע פעמים, ולא סליק יתיר, כמה דאת אמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה.

פירוש הסולם

יט) ולא יכיל לאעקרא וכו': ולא היה יכול לעקור אותו ממקום הנקבה שנקשר בו מתחילה, עד שהעיר רוח אחד מלמעלה, ונקשר במקום זה העליון, והשיב לו נפשו. ואם לא עשה כן לא היה קם לתחיה לעולם. ויזורר הנער עד שבע פעמים. ולא עלה יותר משבע, שהוא כנגד שבעים שנות חייו, כמש"א. ימי שנותינו בהם שבעים שנה.

לשון הזוהר

כ) ודא הוא חבקוק נביאה, כמה דאת אמר את חובקת בן. אי הכי חבוק מבעי ליה, אמאי חבקוק תרי. אלא, חד דאמיה, וחד דאלישע, דאתחבק עמיה. ד"א תרי חבוקין הוו ביה, בין להאי סטרא בין להאי סטרא. חבוקא חדא, ההוא אתר דהוה תלי ביה בקדמיתא. חבוקא אחרינא דסליק ליה לדרגין עלאין יתיר, ובג"כ חבקוק תרי.

פירוש הסולם

כ) ודא הוא חבקוק וכו': וזה הוא חבקוק הנביא. כש"א, את חובקת בן. וחבקוק הוא מלשון חיבוק, ושואל, אם כן חבוק היה צריך להקרא, ולמה נקרא חבקוק, שהמשמעות שני חיבוקים. ומשיב. אלא חיבוק אחד הוא דאמו, וחיבוק אחד של אלישע שנחבק עמו בשעה שהחיה אותו. פירוש אחר. שני חבוקים היה לו, בין מצד זה של אמו ובין מצד זה של הנביא. חבוק אחד, ממקום ההוא שהיה תלוי בו מתחילה, דהיינו מקום הנקבה כנ"ל. חבוק אחר, שהעלה אותו יותר למדרגות העליונות. דהיינו למקום הזכר כנ"ל. וב' חבוקים אלו נכללים בחבוק אמו, וכן בחבוק הנביא. ועל כן נקרא חבקוק שמשמעותו שני חבוקים.

לשון הזוהר

כא) תפלה לחבקוק הנביא, מאי תפלה. אלא דא הוא אתר, דהוה קשיר ביה בקדמיתא, ודא הוא תפלה של יד. על שגיונות. דההוא יומא דאתקשר ביה, שגיונות דעלמא הוו תליין קמי קב"ה, וגבורה הוה שליט, וע"ד אתקשר ביה האי תפלה.

פירוש הסולם

כא) תפלה לחבקוק וגו': שואל. מהו תפלה שאומר כאן. ומשיב. אלא זהו המקום שהיה נקשר בו תחילה. מצד אמו, וזה הוא תפלה של יד דהיינו הנוקבא דז"א, שנקראת תפלה. על שגיונות. פירושו, כי יום ההוא שנקשר בו, שגיונות העולם היו תלוים לפני הקב"ה, שהיה ​ראש השנה כנ"ל, וגבורה שהיא הנוקבא היתה שולטת, ועל כן נקשר בו תפלה הזו. שהיא הנוקבא.

לשון הזוהר

כב) ד"א תפלה לחבקוק הנביא, תפלה לחבקוק: בגין חבקוק, דאיהו עביד בגיניה. יי' שמעתי שמעך יראתי וגו', ת"ח, כד הוה אתער עליה רוחא דנבואה על אתר דא דהוא תפלה, הוה אתי והוה דחיל ומזדעזע. מתלא אמרי, מאן דנשיך מכלבא, מקליה אזדעזע.

פירוש הסולם

כב) ד"א תפלה לחבקוק וגו': פירוש אחר, תפלה לחבקוק הנביא. תפלה לחבקוק, פירושו, בשביל חבקוק, דהיינו בשביל ב' החיבוקים, שהוא, הנביא עשה בשבילו. ה' שמעתי שמעך יראתי וגו'. בוא וראה. כשנתעורר עליו רוח הנביא, שהוא זכר, בשעת החיבוק שלו, על מקום זה, על רוח הנקבה, שהוא תפלה, שהיה לו מחיבוק של אמו, היה בא ומתירא ומזדעזע, שלא יחזרו עליו דינין של הנוקבא, וע"כ אמר ה' שמעתי שמעך יראתי. משל אמרו. שהמנושך מכלב מזדעזע מקולו.

לשון הזוהר

כג) יי' פעלך בקרב שנים חייהו, מאן פעלך. אלא, עליה קאמר, דאיהו פעל דיליה. בקרב שנים חייהו. הב ליה חיין להאי פעלך, בקרב שנין עלאין. ד"א, חייהו דלא ימות כד בקדמיתא.

פירוש הסולם

כג) ה' פעלך בקרב שנים חייהו: שואל, מי הוא, פעלך. ומשיב, אלא על עצמו אמר שהוא פעל שלו. בקרב שנים חייהו. פירושו, תן לו חיים לפעלך בקרב שנים העליונים, שהם הספירות. פירוש אחר, חייהו שלא ימות כבתחילה.

לשון הזוהר

כד) על שגיונות, מאי על שגיונות, על שגיאות מבעי ליה. כד"א שגיאות מי יבין. אלא שגיונות, כד"א שגיון לדוד. זיני תושבחן הוו קמייהו דנביאי, למישרי עלייהו רוח נבואה, כד"א ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה ולפניהם נבל ותוף וגו', וכתיב ועתה קחו לי מנגן וגו'. וכל שכן חבקוק, דאצטריך ליה יתיר מכלהון, לנייחא דרוחא, ולבסמא לההוא אתר, לאמשכא עליה רוח נבואה. וכן כלהו נביאי כהאי גוונא, בר ממשה דסליק על כל שאר נביאי דעלמא, זכאה חולקיה.

פירוש הסולם

כד) על שגיונות: שואל. מהו על שגיונות, על שגיאות היה צריך לומר. כמש"א, שגיאות מי יבין. ומשיב. אלא שגיונות פירושו, כש"א שגיון לדוד, שהוא זמר ושבח, כי מיני תשבחות היו לפני הנביאים להשרות עליהם רוח הנבואה. כמש"א, ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה ולפניהם תוף וחליל וגו'. וכתוב, ועתה קחו לי מנגן וגו' וכל שכן חבקוק, שהיה צריך יותר מכולם לנחת רוח, ולהמתיק אותו מקום שהיא הנוקבא, שהיה מקושר בה תחילה, כדי להמשיך עליו רוח הנבואה. וכן כעין זה כל הנביאים, חוץ ממשה, שעלה על כל נביאי העולם, אשרי חלקו.

לשון הזוהר

כה) ת"ח, כד נפקו ישראל ממצרים, רוחיהון הוה תביר בגווייהו, והוו שמעין אינון תושבחן, ולא יכלין למחדי, ובשעתא דכלהו אוכלסין ורתיכין נפקו בשכינתא, כלהו ארימו תושבחן ושירין קמי קב"ה, ואתער קודשא בריך הוא רוחיהון דישראל, והוו שמעין אינון תושבחן, וקאים רוחיהון בגוויהו דלא פרחן.

פירוש הסולם

כה) ת"ח, כד נפקו וכו': בוא וראה, כשיצאו ישראל ממצרים, רוחם היה נשבר בקרבם והיו שומעים התשבחות, של המלאכים, ולא יכלו לשמוח. ובשעה שכל מחנות המלאכים והמרכבות יצאו עם השכינה, כולם הרימו קולם בתשבחות ושירים לפני הקב"ה, והעיר הקב"ה רוחם של ישראל והיו שומעים התשבחות, של המלאכים, ועמד רוחם בתוכם, שלא פרח מהם.

לשון הזוהר

כו) בר נש כד איהו שביק פולחנא, כדין ידע תבירו דגרמוי, תבירו דרוחיה. כך ישראל, כד נפקו ממצרים, כדין טעימו טעמא דמותא, וקב"ה אסי לון, דכתיב, ויי' הולך לפניהם יומם וגו'. וכל אורחין, הוו סלקין ריחין דאסותא, ועאלין לגופייהו ואתסיין, וקל תושבחן דהוו שמעין, הוו חדאן ונייחין ברוחיהון.

פירוש הסולם

כו) בר נש כד איהו וכו': אדם אחר שעזב את עבודתו, אז ידע ומרגיש שבירת עצמותיו ושבירת רוחו. כך ישראל, כשיצאו ממצרים אז טעמו טעם המות, והקב"ה הרפא אותם, שכתוב, וה' הולך לפניהם יומם וגו'. וכל הדרכים היו מעלים ריחות של רפואה, ובאו לגופם ונרפאו. ומקול של התשבחות שהיו שומעים, היו שמחים ונחים ברוחם.

לשון הזוהר

כז) ופרעה וכל אינון אוכלוסין דיליה, הוו אזלי בתרייהו, לאוזפא לון, עד נפקו מארעא דמצרים. וכן כל אינון רברבין דממנן עליהון, ועל שאר עמין, אוזיפו לה לשכינתא ולישראל כלהו, עד דשארו באיתם בקצה המדבר, הה"ד, ויהי בשלח פרעה את העם וגו'. כי קרוב הוא, כי קרוב הוא ההוא אומאה דאומי אבימלך לאבהן, על ההוא טיבו דעבדו פלשתים לאבהן, דכתיב כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרת בה.

פירוש הסולם

כז) ופרעה וכל אינון וכו': ופרעה וכל האנשים שלו היו הולכים אחרי ישראל ללות אותם עד שיצאו מארץ מצרים. וכן כל השרים העליונים, הממונים עליהם ועל שאר העמים, לוו את השכינה וישראל כולם עד שחנו באיתם בקצה המדבר. ז"ש, ויהי בשלח פרעה את העם וגו'. כי קרוב הוא, פירושו, כי קרוב היא אותה השבועה שהשביע אבימלך את האבות, בשביל טוב ההוא שעשו הפלשתים אל האבות, שכתוב, כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה.