ספר הזוהר עם פירוש הסולם

זוהר חומש שמות | פרשת תרומה | אותיות א-ז

מאמר מי זאת הנשקפה כמו שחר

לשון הזוהר

א) וידבר יי' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו'. רבי חייא פתח, כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו, כמה חביבין ישראל קמי קב"ה, דאתרעי בהו, ובעא לאתדבקא בהו, ולאתקשרא עמהון. ועבד להון עמא יחידאי בעלמא, דכתיב ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, ואינון אתרעו ביה, ואתקשרן ביה. הה"ד, כי יעקב בחר לו יה. וכתיב חלק יי' עמו. ויהב לשאר עמין שולטנין רברבן ממנן עלייהו, והוא נטיל לחולקיה ישראל.

פירוש הסולם

א) וידבר וגו' ויקחו לי תרומה וגו': ר' חייא פתח כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. כמה אהובים הם בני ישראל לפני הקב"ה, שרצה בהם ורצה להתדבק בהם ולהתקשר עמהם, ועשה אותם עם יחיד בעלם, שכתוב, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, והם רצו בו ונתקשרו בו. ז"ש כי יעקב בחר לו יה, וכתוב, כי חלק ה' עמו. ונתן לשאר העמים שרים מושלים עליהם, והוא לקח לחלקו את ישראל.

לשון הזוהר

ב) ר"ש פתח, מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות. מי זאת, רזא דתרין עלמין מתחברן כחדא, ודא הוא עולם ועולם. מ"י: הא אוקימנא דרגא עלאה לעילא, שירותא דקיימא בשאלתא, ואקרי מ"י, כד"א שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. זא"ת: דרגא תתאה לתתא, עלמא תתאה. ותרווייהו, תרין עלמין בחבורא חדא, בקשורא חדא כחדא.

פירוש הסולם

ב) ר"ש פתח מי וגו': ר' שמעון פתח. מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה וגו'. מי זאת, הוא סוד שני עולמות המתחברים יחד, וזהו עולם ועולם. כלומר שזהו שכתוב, מן העולם ועד העולם, שהם בינה ומלכות. מ"י, הרי העמדנו, שהיא מדרגה עליונה למעלה, ההתחלה העומדת לשאלה, ונקראת מ"י, שהיא בינה, כמש"א, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. (כמ"ש) לעיל בהקסה"ז דף ח' ד"ה לעילא) זאת, היא מדרגה תחתונה למטה, היא עולם התחתון, דהיינו מלכות. ושתיהן, הן שתי עולמות בחבור אחד בקשר אחד ביחד. והוא ע"י עלית המלכות לבינה, שמשום זה השיגה המוחין דבינה. כמ"ש שם.

לשון הזוהר

ג) הנשקפה: כד מתחברן תרווייהו כחדא. כמו שחר: כד בעייא שחרותא לאנהרא ולבתר אתנהיר כסיהרא, כד בטש בה נהירו דשמשא. ולבתר כשמשא, כד קיימא סיהרא בשלימו. איומה: תקיפא, לאגנא על כלא. דהא כדין אית לה שלימו ותקיפו, למעבד חילא.

פירוש הסולם

ג) הנשקפה, כד מתחברן וכו': הנשקפה, היינו כאשר שתיהן מתחברות כאחת, המלכת, נשקפה כמו שחר, היינו כשהשחר רוצה להאיר, ואח"כ יפה כלבנה, המלכות מאירה כלבנה, שאור השמש שהוא ז"א מאיר בה. ואח"כ, ברה כחמה, כאור השמש, כשהלבנה עומדת במלואה, דהיינו בעת שהמלכות הוא פנים בפנים עם ז"א המכונה שמש. איומה כנדגלות, שהיא חזקה להגן על הכל, כי אז יש לה שלמות וגבורה לעשות חיל.

לשון הזוהר

ד) ונטלא חילא מעלמא עלאה, על ידא דיעקב שלימא, דחבר לון כחדא. חבר לון כחדא לעילא. וחבר לון כחדא לתתא. ומתמן נפקו, תריסר שבטין קדישין, כגוונא דלעילא. יעקב דהוה שלים, אעיל רחימו בתרין עלמין, כמה דאוקימנא. שאר בני נשא דעבדין כדין מגלין עריין לעילא ותתא, גרים דבבו בתרין עלמין, וגרים פרודא, הה"ד ואשה אל אחותה לא תקח לצרו"ר, דאתעבידו מאירי דבבו דא לדא.

פירוש הסולם

ד) ונטלא חילא מעלמא וכו': ומקבלת המלכות כח, דהיינו מוחין, מעולם העליון, שהיא בינה, על ידי יעקב איש תם, שחבר אותם יחד, שע"י העלאת מ"ן העלה המלכות לבינה, ונתחברו זו בזו, חיבר אותן יחד למעלה, שהבינה קבלה צורת המלכות, וה"ס לאה. וחיבר אותן יחד למטה, שהמלכות קנתה צורת הבינה, וה"ס רחל. ומשם יצאו י"ב שבטים קדושים כעין של מעלה. דהיינו כמו י"ב הבחינות שיש במלכות של מעלה. יעקב שהיה שלם הביא אהבה בשני העולמות כמו שהעמדנו שנשא שתי אחיות לאה ורחל שה"ס ב' עולמות בינה ומלכות, שאר בני אדם שעושים כזאת, הם מגלים עריות למעלה ולמטה, וגורמים שנאה בשני העולמות, וגורמים פרוד בין ז"א ולאה ובין ז"א ורחל, כי מחזה ולמעלה הוא מזדווג עם לאה ומחזה ולמטה עם רחל. ז"ש ואשה אל אחותה לא תקח לצרור, שנעשו צרות ומלאות שנאה זו לזו.

לשון הזוהר

ה) ואי תימא ותקנא רחל באחותה. הכי הוא ודאי דהא עלמא תתאה, כל תיאובתה לאו איהו, אלא בגין למיהוי כגוונא דעלמא עלאה, ולמירת דוכתהא. בדוכתא אחרא קנאת סופרים אסגיאת חכמתא, והכא קנאת סופרין, בגין דאית ספר וספר, אסגיאו משיכו דחכמתא לגבייהו.

פירוש הסולם

ה) ואי תימא ותקנא וגו': ואם תאמר, מהו הפירוש ותקנא רחל באחותה, אם הכתוב מדבר בשני העולמות, לאה ורחל, שהן בחינת בינה ומלכות שנכללו יחד, איזה קנאה יש כאן. ומשיב, כך הוא ודאי, כי עולם התחתון, רחל, כל חשקה אינה יותר אלא להיות כעין עולם העליון, לאה, שהיא בינה, ולרשת מקומה. במקום אחר, יש קנאת סופרים תרבה חכמה, (ב"ב כא.) וכאן יש גם כן קנאת סופרים, משום שיש ספר וספר, שהם אבא ואמא, שמהם נמשך החכמה, וע"כ ע"י קנאה באלו הסופרים, מרבים המשכת החכמה אצלם.

לשון הזוהר

ו) ועכ"ד, אפילו יעקב לא אשלים לגבייהו כדקא חזי. שאר בני עלמא, גרמין דבבו, וגרמין פרודא, ומגלין עריין דכלא, עריין דעילא ותתא. וברזא דא אית רזא דעריין, עריין דאימא וברתא, וכלא ברזא חדא. מי זאת אתקרון אחתן, בגין דאינון באחוה וברחימו, ובחבורא דרעותא. ואקרון אמא וברתא. מאן דגלי ערייתהון, לית ליה חולקא לעלמא דאתי, ולית ליה חולקא במהימנותא.

פירוש הסולם

ו) ועכ"ד אפילו יעקב וכו': ועם כל זה אפילו יעקב לא השלים להם כראוי, שאר בני העולם, גורמים שנאה וגורמים פרוד ומגלים עריות שלמעלה ושלמטה. כי בסוד זה יש סוד העריות, דהיינו עריות דאמא וברתא, שהן בינה ומלכות, והכל, הן ב' אחיות והן אשה ובתה הוא סוד אחד, כי מי זאת נקראות אחיות, משום שהן באחוה ובאהבה ובחבור של הרצון. ונקראות גם כן אם ובת, משום שבינה נקראת אם והמלכות בתה, מי שמגלה ערותן, דהיינו הדינים שבהן, אין לו חלק לעולם הבא, שהוא בינה, ואין לו חלק באמונה, שהיא המלכות.

לשון הזוהר

ז) ת"ח, כי יעקב בחר לו יה, רזא עלאה לעילא. כיון דאשלים, ואקרי ישראל, כדין לסגלתו, נטיל כלא בכל סטרין, ונטיל לעילא ונטיל לתתא, ואשתלים בכלא.

פירוש הסולם

ז) ת"ח כי יעקב וגו': בוא וראה, כי יעקב בחר לו יה, הוא סוד עליון למעלה, שנתדבק למעלה באו"א באור החסדים שבהם, הנקראים יה. כיון שהשלים הכל ונקרא ישראל, אז לסגולתו, שהיא המלכות הנקראת סגולה, שאז לוקח הכל בכל הצדדים, בימין ושמאל, לוקח למעלה, באו"א, המאירים חסדים, ולוקח למטה בישסו"ת, שהם מאירים חכמה. ונשלם בכל, הן בחכמה והן בחסדים.