הדרך לבעל שם טוב

סרוק לתרומה באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

ביום שישי נסעו על עגלה וסוס שניים מתלמידי

הבעל שם טוב לכיוון העיר מזיבוז,

כדי לשבות במחיצת הבעל שם טוב.

הם נסעו בשביל צר מאוד, כאשר לפניהם נסע פריץ

של כל האיזור לאיטו בכרכרתו המפוארת.
למותר רוחם נאלצו חסידי הבעל שם טוב להאט את קצב נסיעתם,
וידעו החסידים כי לפי קצב נסיעתו של הפריץ, יאלצו לשבות את השבת בדרך.

אחד התלמידים הביע את דאגתו באוזני חברו:
איזה מזל ביש יש לנו, איזה שבת צפויה לנו באמצע הדרך ?!
אין ברשותנו אפילו חלות ויין, מה נעשה?!

חברו השיב:
הרי הקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו,
כל מה שעושה ה’ , לטובה!
הם המשיכו בנסיעתם בעצלתיים.
התלמיד רוטן על מר גורלו
וחברו משיב כי אין רע יורד מלמעלה וכל מעשה ה’ לטובה.

כך חלפו שעתיים נוספות בנסיעה איטית ומייגעת,
ובהמשך נסיעתם הגיעו סמוך לכפר אחד.
כבר מרחוק ראו שורה ארוכה של מרכבות החוסמות את דרכם.
הכפריים המקומיים החנו את עגלותיהם והשתתפו במסיבה גדולה.

מדורות אש בערו לצד הדרך
ושולחנות עץ היו ערוכים בכל טוב.
עגלתו של הפריץ נעצרה
ועגלון הפריץ ירד מהעגלה וביקש מהם לפנות את הדרך.

אך הכפריים בשלהם , התעלמו מבקשת העגלון,
הפריץ התמלא זעם וירד מעגלתו.
בראות הכפריים את הפריץ בכבודו ובעצמו,

התמלאו פחד ופינו את עגלותיהם מהדרך במהירות
והפריץ המשיך בנסיעתו ואחריו החסידים בעגלתם.

הם מלמלו מזמורי תודה לה” בידעם כי לולא מרכבת הפריץ
לא היה להם סיכוי להמשיך בנסיעתם.

הם המשיכו בנסיעתם זמן קצר והגיעו לפרשת דרכים,
הפריץ פנה ימינה והחסידים שמאלה לכיוון מזיבוז.
החסיד הבוטח חייך לחברו ואמר:
אם לא היתה מרכבת הפריץ לפנינו, לא היינו

מגיעים למזיבוז בזמן והיינו נאלצים לשבות בדרך,
הקב”ה שלח לפנינו את מרכבת הפריץ כדי לפנות לנו את הדרך.

הם הגבירו את קצב נסיעתם והגיעו למזיבוז בזמן.
הם זכו לשבות את השבת במחיצת הבעל שם טוב והחסידים.

במוצאי שבת הגיעו להפרד מהבעל שם טוב.
החסיד הבוטח סיפר לבעל שם טוב על

ההשגחה הפרטית שהיתה להם במסיעתם.
הבעל שם טוב הקשיב לדבריו ולבסוף שאל:
מה אתה חושב שקרה?!

והוסיף:
בגלל אמונתך שכל מעשה ה’ לטובה, פעלת ישועה.
אמונתך פעלה את הישועה ולא שום דבר אחר.