מיום ו' טבת תרפ"ו – לר' שמואל הלוי אשלג
ד' ויגש ו' טבת תרפ"ו

[חסר ההתחלה] עכ"ז אכתוב לך בחינת עמודי דאמציעתא בעבודת השי"ת שיהי' לך תמיד למטרה, ימין ושמאל. כי יש הולך שעוד גרוע מיושב ובטל, דהיינו המטה מהדרך.

כי דרך האמת הוא קו דק מאוד שעליו פוסעים והולכים עד שבאים להיכלא דמלכא, וכל מי שמתחיל לילך בתחילת הקו, צריך שמירה מעולה שלא יטה לימין מן הקו או לשמאלא, אפילו כחוט השערה. כי אם בתחילת הנטיה כחוט השערה, ואחר כך הולך ישר באמת, אמנם סוף כל סוף לא יבוא בשום אופן להיכלא דמלכא משום שאין דורך על הקו האמיתי, כזה על דרך משל*, והוא משל אמיתי כהלכתו.

ואבאר לך סוד עמודא דאמציעתא, שהוא סוד "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא" (זהר אחרי-מות אות רצט), כי תכלית הנשמה בבואה לגוף, שתזכה בעודה מלובשת בגוף לשוב לשורשה ולהדבק בו ית', כמו שכתוב "לאהבה אותו ולדבקה וללכת בכל דרכיו ולדבקה בו". הנך רואה בגמר הענין, שהוא 'ולדבקה בו', דהיינו כמו שהיתה טרם התלבשותה בגוף. אמנם צריכין הכנה דרבה, שהוא ללכת בכל דרכיו. ומי יודע דרכי השי"ת.

אמנם, זה סוד אורייתא, שיש בה תרי"ג אורחין שההולך עליהם סופו שיזדכך כל כך עד שגופו לא יהי' מחיצה של ברזל בינו לקונו, כמו שכתוב (ע"פ יחזקאל לו, כו) "והסירותי את לב האבן מקרבם". ואז יתדבק בקונו ממש כמו שהי' דבוק טרם התלבשות נשמה בגוף.

נמצא, שיש לך ג' בחינות: א' ישראל, הוא המייגע את עצמו לשוב לשורשו. ב' הוא הקב"ה שהוא השורש שאליו משתוקק. ג' הוא בחינת תרי"ג אורחין דאורייתא אשר עליהם מזכך נפשו וגופו, שהוא סוד התבלין, כמו שכתוב (קידושין ל, ב) "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין". אמנם באמת הני ג' אחד הוא ממש, לכן סוף כל עובד ה' להשיג אותם בבחינה אחת יחידה ומיוחדת, ומה שנראה שמחולקין לג' הוא בערך הבלתי שלם בעבודת השי"ת.

ואבינך באפס מה, וקצהו תראה אבל כולו לא תראה, זולת בישעתו ית' אליך. שיסוד הנשמה, נודע שהוא חלק אלקי ממעל, שמטרם ביאתה בגוף היא דבוקה כענף בשורש. ומובא בעץ חיים בתחילתו (שער א ענף א), שעל כן ברא השי"ת את העולמות, משום שהי' רצונו לגלות שמותיו הקדושים רחום וחנון וכו', שאם לא יהי' בריות, אין על מי שירחם עליהם וכו', ע"ש. והם דברים עמוקים מאוד.

אמנם מעט כפי כח העט. אשר כל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה, כאמרם ז"ל (זהר יתרו תצז, משפטים תקמג, אמור כו). וענין סוד השגה שכל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם, כמובא בספרים, אשר כל אלו השמות, הם שכר הנשמות, שעל כן באת לגוף, שבאמצעות הגוף דוקא מסוגלת להשיג שמותיו של הקב"ה, ולפי השגתה כן מדת קומתה.

וכללא נקוט, שכל דבר רוחני, כל חיותו הוא ערך ידיעתו. שבעל חי גשמי מרגיש את עצמו בשביל שהוא מורכב משכל וחומר, נמצא שהרגש רוחני הוא בחינת ידיעה, ושיעור קומה רוחני שיעור גדלו של ידיעה, עד שכתוב (משלי יב, ח) "לפי שכלו יהלל איש". אמנם בעל חי יודע ולא כלל מרגיש, והבן זה היטב.

ועתה תבין שכר הנשמות: שטרם ביאתה בגוף היתה בחינת נקודה קטנה, הגם שהיא דבוקה בשורש כענף באילן, שזה הנקודה נקרא שורש הנשמה ועולמה, ואם לא באתה לעולם הזה בגוף, לא הי' לה אלא עולם שלה, כלומר שיעור חלקה בשורש. אמנם ככל יותר שזוכות ללכת בכל דרכי השי"ת שהוא סוד תרי"ג אורחין דאורייתא השבים להיות שמותיו של הקב"ה ממש, אז מתגדלת קומתה בשיעור השמות האלו שהשיגה. שזה סוד שהקב"ה מנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות (סיום מסכת עוקצין). פירוש, שהנשמה נכללת מב' צדיקים, צדיק עליון וצדיק התחתון, על דרך התחלקות הגוף מטבור ולמעלה ומטבור ולמטה. והיא זוכית בזה בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, שהם ב' פעמים ש"י, שבגמטריא תר"ך, שהוא סוד תרי"ג מצוות דאורייתא וז' מצוות דרבנן. וזה שאמר בעץ-חיים, שלא נבראו העולמות אלא לגלות שמותיו של הקב"ה. עיין שם היטב ותבין.

והנך רואה כיון שירדה הנשמה להתלבש בחומר מטונף הזה, לא יכולה עוד לשוב ולהתדבק בשורשה בבחינת עולמה עצמה כמו שהיתה בשורשה קודם ביאתה לעולם הזה, אלא מחוייבות להגדיל קומותה תר"ך פעמים כמו שהיתה מלפנים בשורש, שהוא סוד כל השלימות כל הנרנח"י עד היחידה, שעל כן נקרא היחידה בשם כתר, לרמז על מספר תר"ך הנ"ל.

והנך רואה שסוד תר"ך שמות הנ"ל של תרי"ג וז' מצוות דרבנן הם בעצם ה' בחינות של הנשמה, דהיינו נרנח"י, כי הכלים של הנרנח"י הם מתר"ך מצוות הנ"ל, והאורות דנרנח"י הם עצם אור תורה שבכל מצוה ומצוה, נמצא שהתורה והנשמה הם אחד.

אמנם קוב"ה הוא סוד אור אין סוף המלובש באור תורה שיש בתר"ך מצוות הנ"ל, והבן זה היטב, שזה סוד שאמרו ז"ל כל התורה כולה שמתיו של הקב"ה. כדפירשתי, שהקב"ה – הכולל, והתר"כ שמות הם פרטים וחלקים, אשר פרטים אלו הם לפי פסיעות ומדריגות של הנשמה, אשר אין מקבלת אורה בפעם אחת, זולת בדרך מדריגה לאט לאט בזה אחר זה.

המתבאר לך מכל זה, אשר סוף הנשמה להשיג את כל התר"ך שמות הקדושים וקונה כל קומתה שהם תר"ך פעמים בכמות שהיתה מטרם ביאתה, אשר שיעור קומתה נראית מתר"כ מצוות שאור תורה מלובש בהם, וקב"ה בכללות האור תורה, הרי לך מפורש שאורייתא וקב"ה וישראל חד הוא ממש.

והתבונן מאוד בהדברים, שאינם דרושים, אלא פשט פשוט, אשר על זה אמרו "הפשט לא יופשט", ואשריך אם תבין את אשר לפניך .

ונחזור לענין. אשר טרם השתלמות בעבודת השי"ת, נראים אורייתא וקוב"ה וישראל כמו ג' בחינות. דהיינו, שלפעמים ישתוקק להשלים את נשמתו להשיבה לשורשה שזה בחינת ישראל, ולפעמים הוא רוצה להבין דרכי השי"ת ורזין דאורייתא, 'דמאן דלא ידע בציוויה דמאריה איך יעביד ליה' (זהר קדושים אות מד), שזה בחינת אורייתא. ולפעמים משתוקק להשגת קוב"ה, כלומר להדבק בו בהכרה שלימה, ומצטער רק אחר זה בעיקר, ואינו מצטער כל כך להשגת רזין דאורייתא, וגם אינו מצטער כל כך להשבת נשמתו לשורשה, כמו שהיתה טרם התלבשות בגוף.

לכן כל ההולך על קו האמיתי בהכנת לעבדות ה', מחויב תמיד לבדוק את עצמו אם הוא משתוקק לג' בחינות הנ"ל בשוה ממש, כי סוף מעשה משתווה לתחלתו, ואם משתוקק לבחינה אחת מהם ביותר מבחינה הב' או הג', הרי נוטה מדרך האמת הזה, והבן זה.

על כן מוטב שתאחוז את המטרה להשתוקק לציוויה דמאריה, דמאן דלא ידע אורחין דמארי' וצוויא דמארי' שהם רזין דאורייתא, איך יעביד לי', שהוא מבטיח ביותר קו הממוצעה בין שניהם/שלושתם.
וזה סוד "פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לך פתח כפתחו של אולם".

פירוש. פתחו של מחט אינו לכניסה ויציאה, אלא להכניס בו חוט לתפירה ולעבודה, כן תשתוקק רק אחר צוויא דמארי', לעבוד עבודה. ואז אפתח לכם פתח כפתחו של אולם, שהוא סוד שם המפורש בפסוק (ע"פ במדבר יד, כא) "ואולם חי אני וימלא כבודי את כל הארץ". נשלם.