מיום א' ניסן תרצ"א – לר' אברהם אשכנזי
ב"ה ראש לחדשים נשיא לבני יהודה תרצ"א פה עיר הקודש ירושלים תובב"א
לכבוד האברך המפורסם החסיד בנש"ק מו"ה אברהם נ"י.

מכתבך קבלתי. ובמקום שאתה מצטער על מה שאינו חסר, מוטב לדאוג על מה שחסר. וזה הכלל, כל מה שתלוי ביד השי"ת הוא מצוי בשפע גדול, ורק על כלי קבלה שאי אפשר שיותפעלו זולת על ידי התחתונים, על ידי יגיעתם בקדושה וטהרה, הוא יתברך עומד ומצפה. ועל זאת אנו דואגים ("איך לזכות לריבוי יגיעה"), והמוסיף על זה ודואג "ללא צורך", נמצא גורע, ומלבד שאין לו צורך כלל, נמצא גם כן למזיק, והבן זה היטב.

ושמח שמחתני בבשורה הטובה בקביעת זמן חתונתך בג' ניסן במזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת, יברכך ה' עם בת זוגך באושר ועושר בבנין עדי עד, כי יהיה להתחלה חדשה לעבוד השי"ת בקדושה וטהרה באמת ותמים ויגדל שמך למעלה כדי שיהיה לנחת רוח לאבינו שבשמים, שמדת שמחתו ית' תלוי במדת טובתינו ואושרנו.

ובשאלת חבר שאתה שואל, אין לי ברגע זה במה להתנגד, ו'הערום יעשה בדעת וכו" (משלי יג, טז). וביתר השאלות שאתה רוצה לשאול ממני, אענה לך תשובתי האחת על כולנה, אשר אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, זולת בשעה שמוצא את עצמו כמיואש מכוחותיו בעצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות, ותרופה אין. כי אז ראוי לתפילה שלימה לעזרתו ית', שהרי יודע בטח שעבודתו עצמו לא יביא לו התועלת. וכל עוד שמרגיש איזה כח עבודה מצדו עצמו אין תפלתו שלימה, כי היצר הרע מקדים עצמו ואומר לו שמחוייב מקודם לעשות מה שבכחו, ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת.

ועל זה אומר (תהלים קלח, ו) "רם ה' ושפל יראה וכו'", כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות ונכזב, אז בא לשפילות אמיתי. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבנין גופו, ואז תפילתו שלמה, ונענה מידו הרחבה.

ועל זה אומר הכתוב (שמות ב, כג) "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שועתם וכו'", כי הכלל ישראל בא אז למצב מיואש רחמנא ליצלן "מן העבודה". כמו השואב בכלי מנוקב שהולך ושואב כל היום ואין לו טפת מים לצמאונו, כן בני ישראל במצרים, כל כמה שבנו היה נבלע הבנין במקומו בקרקע, כמו שאמרו חז"ל.

וכן כל שלא זכה לאהבתו ית' נמצא כל מה שפעל בעבודתו בטהרת הנפש ביום האתמול, נמצא כמי שנשרף כליל ביום מחר, וכל יום וכל רגע, צריך להתחיל מחדש, כמו שלא פעל כלום מימיו. ואז "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", כי ראו בעליל שאינם מוכשרים לעולם שיצמח מה מעבודתם עצמם. ועל כן היתה אנחתם ותפילתם בשלמות כראוי, ועל כן "ותעל שועתם וכו'", כי השי"ת שומע תפלה, ורק לתפלה שלמה הוא מחכה.

היוצא מהאמור, שאין שום דבר קטן או גדול מושג רק בכח התפילה, וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחויבים, אינו אלא לגלות את מיעוט כוחותינו ושפלותינו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפלה שלמה לפניו יתברך.

ואין לטעון על זה, אם כן, אני מסכים בלבי תיכף שאינני ראוי לכלום, וכל הטרחא והיגיעה למה לי? אמנם חוק הוא בטבע ש'אין חכם כבעל נסיון' (מילי דאבות י, ב), ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכחו, אינו מוכשר בשום פנים לבא לשפלות האמיתי בשיעור האמיתי כאמור. וכן אנו מחויבים להתיגעות בקדושה וטהרה, כמו שכתוב (ע"פ קהלת ט, י) "כל מה שתמצא ידך לעשות עשה וכו'", והבן זה כי עמוק ואמת הוא.

ולא גליתי לך את האמת הזה, אלא כדי שלא תרפה ידיך ואל תתיאש ח"ו מן הרחמים, ואף על פי שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמר הסאה של יגיעה, אז הוא זה הזמן של תפלה. ועד שם האמן בחז"ל (מגילה ו, ב) "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". וכשיגמר הסאה יהיה תפלתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה. וזה שהורינו ז"ל (שם) "יגעתי ומצאתי תאמין", כי אינו ראוי לתפלה מקודם זה, והשי"ת שומע תפילה.

יהודה הלוי