רבי פנחס מקוריץ תלמיד הבעש”ט – אברהם אבינו בפתח הסוכה

סיפור נורא ונפלא על תפילה שנענתה ועל הלקח שלימד אברהם אבינו את תלמיד הבעל שם טוב

ענק רוחני שחי בהסתר

רבי פנחס מקוריץ, מתלמידיו הגדולים של הבעל שם טוב הקדוש, היה ענק רוחני בדורו. בתחילה כמעט ולא ידעו על גדולתו. אך הדבר לא הצר לו כלל — למעשה, התאים לו לגמרי.

הוא העביר את ימיו ואת לילותיו בלימוד תורה, בתפילות ובהגות. רק לעתים נדירות הופרעה שלוותו.

השמועה על גדולתו מתפשטת

אך אט אט החלה השמועה על גדולתו להתפשט. אנשים החלו לבקרו באופן קבוע. ביקשו ממנו הנחיה ותמיכה. ביקשו שיתפלל עליהם ויברכם.

רבי פנחס חש כי משא כבד הוטל עליו. הרגיש שאינו משרת את ה’ כיאות. לא נותר לו מספיק זמן ללמוד, להתפלל ולהגות בדברי תורה כפי שנהג בעבר.

הוא היה זקוק ליותר פרטיות ופחות הפרעות. אך כיצד ישלח מעליו מאות בני אדם שחשו באמת כי הוא יכול לעזור להם?

תפילה מפתיעה — שיהפוך לבזוי בעיני האחרים

אז עלה במוחו רעיון. יתפלל לבורא עולם שאנשים לא יימשכו אליו ולא ירצו בעזרתו. שיהפוך לבזוי ונתעב בעיני האחרים.

“צדיק גוזר והקב”ה מקיים.” התפלל רבי פנחס — וכך היה.

אנשים חדלו מלבוא

אנשים חדלו מלבקרו. לא זו בלבד, אלא שבפעמים שהלך לעיר — פגש ראשים מופנים הצידה ויחס צונן.

לרבי פנחס לא היה איכפת כלל. למעשה, שמח מאוד. הדפוס הישן שב לקדמותו. שוב יכול היה ללמוד ולהתפלל בשלווה.

ערב סוכות — אין מי שיעזור לבנות סוכה

אך אז הגיעו הימים הנוראים של ראש השנה ויום הכיפורים. אחריהם נותרו רק ארבעה ימים קצרים להתכונן לחג הסוכות.

בשנים קודמות, אנשים רבים שמחו לעזור לרב להתקין את סוכתו. אך הפעם לא הגיע איש. איש לא אהב אותו. איש לא חפץ לעזור לו.

רבי פנחס לא היה מוכשר בעניינים מעשיים כאלה. לא ידע מה לעשות. מחוסר ברירה נאלץ לשכור אדם גוי שיבנה את סוכתו.

אך לאותו אדם לא היו כל הכלים הדרושים. רבי פנחס לא הצליח אפילו להשאיל כלים מיהודי השכונה. בסוף נאלץ לבקש מאשתו שתלך ותשאל כלי עבודה מאחרים.

אפילו זה היה קשה — בשל היחס העוין ששרר כלפי בעלה.

סוכה רעועה ומינימלית

כיוון שנותרו רק שעות ספורות עד תחילת החג, הצליחו לבסוף להתקין סוכה רעועה ומינימלית ביותר.

משקעה השמש בין עצי היער, הדליקה הרבנית את נרות החג. רבי פנחס מיהר לבית הכנסת. על אף מנהגו להתבודד, תמיד הלך לתפילות הקהילה בחגים.

אורח לסעודת החג — איש לא מסכים לבוא

רבי פנחס לא רצה להחמיץ את ההזדמנות להזמין אורח לסעודת החג. הכנסת אורחים היא חלק בלתי נפרד ממהות חג הסוכות.

באותם ימים באירופה, אנשים שרצו להיות מוזמנים לסעודה עמדו בירכתי בית הכנסת בתום התפילות. בעלי הבתים היו מזמינים אותם בדרכם החוצה, ושמחו להגשים בקלות את מצות הכנסת אורחים.

אך למרבה הצער, לא עלה הדבר בנקל לרבי פנחס. אפילו אנשים שלא היה להם מקום לאכול — סירבו להיענות להזמנתו.

עשה דרכו הביתה בלב כבד. עצוב ומזועזע. הבין שאולי לעולם לא יהיה לו עוד אורח. אפילו לא לסעודת החג המיוחדת של ערב סוכות.

אברהם אבינו עומד מחוץ לסוכה

רבי פנחס עצר בכניסה לסוכתו. החל לשיר את ההזמנה המסורתית לאושפיזין — שבעת האורחים משמיים המבקרים בכל סוכה יהודית.

לא רבים זוכים לראות ממש את האורחים הנעלים הללו. אך רבי פנחס היה ללא ספק אחד הצדיקים שראה אותם מדי שנה.

השנה הרים עיניו מעלה — וראה מחזה שזעזע אותו. אברהם אבינו, האושפיז הראשון, עומד מחוץ לדלת הסוכה ונשאר רחוק ממנה.

“מדוע לא תיכנס לסוכתי?”

קרא אליו רבי פנחס במצוקה: “אברהם אבינו! מדוע לא תיכנס לסוכתי? מהו חטאי?”

השיב לו אברהם אבינו: “אני התגלמות החסד. אני משרת את ה’ באמצעות מעשים של טוב לב ונדיבות.”

“הכנסת אורחים הייתה המומחיות שלי. לא אצטרף לשולחן שאין בו אורחים.”

רבי פנחס מבין את טעותו

רבי פנחס הבין את טעותו. הבין כי בתפילתו להתרחק מבני אדם — פגע במצות הכנסת אורחים ובמידת החסד.

הוא התפלל שהכול ישוב לקדמותו. שימצא חן בעיני האנשים בדיוק כפי שהיה בעבר. שוב נענתה תפילתו.

ההמונים שבו — ורבי פנחס שמח

תוך זמן קצר צבאו שוב המוני אנשים אל דלתו. ביקשו אצלו הדרכה, תמיכה, תפילה וברכות.

הוא כבר לא יכול היה להקדיש את כל זמנו ללימוד תורה. אך הודות לדברי אורחו, אברהם אבינו, בחג הסוכות — התמלא שמחה לנוכח הזכות לסייע לעם ישראל.

הלקח — לימוד תורה וחסד אינם סותרים זה את זה

סיפור מופלא זה מגלה יסוד עמוק בתורת הקבלה ובדרכו של הבעל שם טוב הקדוש. רבי פנחס חשב שעבודת ה’ נמצאת רק בלימוד ובתפילה. אברהם אבינו לימד אותו שהחסד הוא חלק בלתי נפרד מעבודת ה’.

הבעש”ט הקדוש לימד כי אהבת ישראל ומעשי חסד הם יסוד העבודה הרוחנית. אי אפשר לעבוד את ה’ בשלמות מבלי לעזור לבני אדם. לימוד תורה שמנתק את האדם מהזולת — חסר בו משהו.

תורת חכמת הקבלה מלמדת שהעולם נברא על ידי מידת החסד. הקב”ה ברא את העולם כדי להיטיב לנבראיו. לכן, מי שרוצה להידמות לבוראו — חייב לעסוק בחסד.

כפי שכתבו בעל הסולם והרב”ש זצ”ל, תכלית הבריאה היא “להיטיב לנבראיו.” האדם שלומד תורה אך אינו עוסק בחסד — אינו מקיים את תכלית בריאתו. התורה והחסד הם שני צדדים של אותו מטבע.

אברהם אבינו — מודל לחיקוי

אברהם אבינו ידוע כאיש החסד הגדול ביותר. אוהלו היה פתוח לכל הרוחות. הכנסת אורחים הייתה עבורו לא רק מצוה — אלא דרך חיים.

כשעמד מחוץ לסוכת רבי פנחס ואמר “לא אצטרף לשולחן שאין בו אורחים” — לימד לקח לדורות. סוכה בלי אורחים, גם אם יושב בה צדיק גדול, חסרה בה שלמות.

הבעל שם טוב לימד תלמידיו כי אהבת ה’ ואהבת ישראל הן מצוה אחת. לא ניתן לאהוב את הבורא באמת מבלי לאהוב את בריותיו. רבי פנחס, תלמידו הנאמן, למד לקח זה ממקור ראשון — מאברהם אבינו בעצמו.

בחסידות מבואר שהאושפיזין אינם רק אורחים סמליים. הם מגלים לנו מהי העבודה הרוחנית של כל יום מימי הסוכות. אברהם — חסד. יצחק — גבורה. יעקב — אמת. וכן הלאה. כשאברהם לא נכנס לסוכה — סימן שמידת החסד חסרה במקום.

להעמיק בתורת הבעל שם טוב ובמידת החסד

המבקש להעמיק בהבנת מידות החסד, בתורת האושפיזין ובדרכי פנימיות התורה מוזמן להצטרף לשיעורי הקבלה בזום של הרב שקד אליהו פנחס שליט”א. השיעורים מתקיימים בימי שני ורביעי בשעה 20:30.

בשיעורים נלמדים כתבי בעל הסולם ומאמרי הרב”ש זצ”ל — המאירים את סודות עבודת המידות, מידת החסד ואהבת ישראל כדרך חיים.

לרכישת ספרי קבלה וחסידות במחירי עלות ניתן לפנות אל מרכז ההפצה של סולם יהודה — חנות המנוהלת בהתנדבות, ללא פערי תיווך.

התומכים בהפצת מעיינות החסידות מוזמנים לתרום לפעילות עמותת סולם יהודה. מאה אחוז מהתרומות מופנים להפצת תורה.