מאמר | פרשת תרומה

פרשת השבוע | פרשת תרומה

“מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי” (שמות כה, ב)

זה סוד “חומר בקודש מבתרומה” (חגיגה פרק ג משנה א), זאת אומרת, על ידי מה מגיע האדם לבחינת תרומה? – על ידי הקודש. פירוש, אם האדם מקדש את עצמו במותר לו, על ידי זה הוא בא לבחינת תרומה, שהוא בחינת השכינה הקדושה הנקראת “תרומתי”.

וזה פירוש “מאת כל איש אשר ידבנו לבו”, כל לבו, אזי הוא זוכה ל”תרומתי”, היינו להידבק בשכינה הקדושה.

(עפ”י “ברכת שלום” “שמעתי” מאמר ט”ז)

“וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם” (כה, ח)

אשכון ביניהם לקבל תפילתם ועבודתם (ספורנו)

במכתב לרבי יהודה צבי ברנדוויין זצ”ל כותב רבנו: … והשמיעונו חז”ל אשר יש סגולה להרגשה זו (שירגיש שהוא “מחצה” שנחלק מן “כלי”, היינו הנשמה שהיא חלק אלו”ה ממעל) בכח התפילה, וכשיתמיד להתפלל ולחשוק לדבקה בו בתמידיות, הרי התפילה מסוגלת לעשות מחצה, כלומר שיכיר שמחצה הוא, וכשיתרבו הניצוצין ויבלעו באברים, ודאי יזכה לישועה השלימה ויודבק החשק בכל לנצחיות.

(מתוך “אגרות הסולם” אגרת יד)

מתוך הספר ‘אוצרות הסולם’ מאת הרב שמואל הורביץ | לרכישת הספר לחץ כאן