אגרת עז (בעל הסולם)
סרוק לתרומה
באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"אהכוח ב“נעימות” – להגיד דברים קשים בלשון רכה
מבוא
האיגרת מנחה: גם תוכחה קשה צריכה להיאמר בנעימות כדי להיכנס ללב.
עיקרי האיגרת
לשון רכה
פתח בשבח, המשך בתיקון.
כוונה טובה
כשהלב באמת רוצה טובת חברו – המילים נעימות.
הקשר
“דרכיה דרכי נעם” – אפילו דין נאמר בנעם כדי שיקובל.
מחודש שבט תש”ג – לר’ שלמה בנימין הלוי אשלג
אמנם האורות כתר חכמה המלובשים תוך אור הבינה, כבר אפשר לכנותם בגדר מה בשם נאצלים, להיותם מלובשים על כל פנים באור הבינה, אשר אור הבינה כבר יש לה יחס משותף עם כלי הבינה הנקרא בחינה ב’.
אבל כתר חכמה במקומם, שאפי’ החכמה הוא בחינה א’ לבד שאינה נחשבת כלי, על כן אין שם יחס משותף עם כלי כלל, ונחשבים לאור בלי כלי, אלא שיש בחכמה בחינת שורש אל כלי…. ….שאלה: מתי נקראים חכמה ובינה בשם אבא ואמא.
בכל מקום שנזכר בינה, יש בה גם חכמה, כי אין בינה בלי חכמה. הצד ימין דבינה הוא חכמה.הקשר מהאדם אל הספירות:
קודם החטא הי’ גוף של האדם ממלכות דבריאה, ונר”נ שלו מאצילות.
אחר שחטא נפלה בחינת גוף שלו לבחינת משכא דחויא [-עור הנחש] שהוא הקליפה דבחי”ד המכונה עפרא דעולם הזה, ובתוכו מלובש גוף פנימי מנוגה שהוא חצי טוב וחצי רע, וכל המעשים טובים שעושה, הוא עושה עם הגוף דנוגה, שעל ידי התורה ומצות מחזיר הגוף שיהי’ כולו טוב, והמשכא דחויא מתפרד הימנו, ואז זוכה לנר”נ דקדושה לפי מעשיו. קשר נר”נ של האדם אל הספירות:
עצם הנר”נ של האדם הם מבחינת מלכות של ג’ הספירות בינה וז”א ונוקבא שבכל עולם מאבי”ע.ואם זכה לנר”נ דנפש, הוא מקבלם מג’ המלכיות שבבינה וזו”ן דעשיה, אשר גם מלבישים עליהם. ואם לנר”נ דרוח, הם מבינה וזו”ן דיצירה. ונר”נ דנשמה מבינה וזו”ן דבריאה. ונר”נ דחיה מבינה וזו”ן דאצילות.האדם עולם קטן (זוהר לך לך אות של): פירושו שנכלל כל פרטי דצח”מ במציאות בנינו, ולפיכך כל פרט מהם מוכרחים להתגלות במחשבותיו ופעולותיו ורצוניותיו. לפעמים חושב ורוצה ועושה כמו איזה פרט של החיות רעות, וכמו אריה ונמר וזאב יטרוף, ולפעמים כמו פרט מהעופות הדורסות או כבהמה כשרה או כאיזה פרט של הצמחים והדוממים, שלכל אחד מהם צורה קבועה וסגולה קבועה להועיל או להזיק.
ואין לתמוה, איך אפשר שהחיות רעות והטמאים והרשעים שבעולם הזה יהיו גם כן בשורשם באצילות, ולא עוד, אלא שיהיו שם שמותיו של הקב”ה?
אכן על ידי הצמצומים בבי”ע, שהפרטים דדצח”ם עוברים דרכו בדרך חותם ונחתם עד לעשיה הגשמית, הנה על ידי מלאכה זו נפרד הרע לבדו והטוב לבדו, על דרך החעמיקער המפריד במלאכתו את המלח לבד והתבשיל לבד, ואז ניכר הרע למזיק וממית ומטמא. הרי שאע”פ שבריות הרעים הם מזיקים בעולם הזה, הנה הוא מחמת יציאתם ופירודם מן הקדושה, אבל בעודם בשורשם הם ממש שמותיו של הקב”ה, כמבואר.
כל נשמה נולדת מאין סוף ב”ה ועובר דרך א”ק ואבי”ע עד שמתצמצמת לבחינת גוף ונפש בהמי בעולם הזה, אמנם היא מנחת רשימות בכל ה’ העולמות א”ק ואבי”ע שעשתה דרכה בהם, ומכח זה יש לה כח על ידי תורה ומעשים טובים לחזור ולעלות ולהלביש כל שרשיה שהניחה בעולמות הנ”ל.
למשל, כשאומרים שנפש הבהמי אין בכחה להשיג להזולת, אין הפירוש שאורה מועט מכדי להשיג, אלא הפירוש הוא שהיא נושאת מסך עב המעכב עליה מלהשיג הזולת.
היוצא מזה, שכל עבודתינו הוא רק לסלק המסך, ואז האור מתגלה כמות שהוא במציאות.מהצמצום נגלה רק שורש הדין, דהיינו בחינה ד’ שנעשה חלל ריקן, ופנוי הן מקדושה והן מקליפות, אבל נקרא שורש הדין, כי אם יעבור שם טיפת שפע הרי הוא תתקלקל שם.
וענין הקליפות נגלה על ידי שבירת הכלים, שפירושו, שהשפע דאצילות עבר לחלל הפנוי שמתחת הפרסא דאצילות ומקום בי”ע, ונתקלקל שמה. שאחרי זה מה שהי’ כולו לאבי”ע דקדושה חזר ונברר, והשיריים שאין להם תיקון במשך שתא אלפי שני נעשו לקליפות, שהם ל”ב מלכיות הנקראות ל”ב האבן, ומשם נבנו רק בחינת זו”ן דקליפה אחור באחור, אבל עדיין לא היו בזה לעומת זה ממש.
שאלות:
א. הנשמה יש בה ה’ בחינות נרנח”י. לכאורה זהו עצם שלם המכילה בקרבה בחינות רבות אשר על ידן מתגבש מציאות בנינה, ובדומה לפרצוף של אדם אשר בשיעור אבריו הוא מציאותו, ובמקרה של חצים מאברים או אפילו אבר אחד שהנשמה תלויה בו, לא עולה בחשבון של מהות אדם, ואם כן איך מובן כשיש לבן אדם חלקי בחינת נשמה, ולפי רוב מספר האנשים יש להם רק בחינה אחד מעצם הנשמה, ויש לו קיום, והוא נחשב כבר לבן אדם, והרבה שלא משיגים יותר אלא בחינה אחת.
ב. איך מובן גילוי שמותיו ב”ה לתכלית הבריאה, אם זה רק השגה שכלית או השגה מוחשית בדומה לגשמיות, ואם אפשר להגיע לבחינת גילוי שמותיו בלי לדעת הלימוד הקבלה, אשר הקבלה מבארת הבחינות והמדרגות של כל שם ושם.
ג. בזה שהבן אדם שומר את עצמו מלהזין ממאכלי אסורים והטמאים, הוא נעשה מוכשר להתחבר ולהיות דבוק לסטרא דקדושה, אבל איזה קשר יש במצות שאין להם תוכן של הזנה, אשר תבנית גופות לא נבנה על ידם. דהיינו, קרבנות, ד’ מינים בסוכות, ציצית ותפילין, שמירת שבת וחגים, לימוד החוקים והמשפטים שאין לו הזדמנות בחייו לקיום בפועל ממש, איזה קשר ישר יש על ידם בגילוי שמותיו.
ד. איפה הוא המקור בתורה שבכתב ושבעל פה או במסורה בצורך והחיוב של לימוד הקבלה ובלעדיה אינו מגיע לכוונת תכלית הבריאה. ואיפה מתבאר הענין שכל התורה והמצות שבני ישראל מצווים עליהם מחויב לקיים עד כדי כך שיתפרש בדרגות של פרד”ס או באבי”ע, ובלעדם לא מגיע לשלמות ולא יגיע לכוונת התכלית שברצונו ית’.
תשובה א’: ענין שלימות תרי”ג ואברי הנשמה תלויה בו סובב רק על הכלים של הפרצוף, ולא כלל על האור, כי אפילו אור היותר קטן יכול לקיים פרצוף שלם דכלים, אלא בהארה מועטת.
למשל, גם העובר כשנולד כבר יש לו ראש תוך סוף, וכל אבריו נגמרים רק בהארה מועטת של אור שאינו מספיק אפילו לכח התנועה ממקומו.
ג’ גדרים שבתורה:
א) מה שכל הציבור יוכל לקיים, ניתנה בכתב.
ב) מה שרוב הציבור יוכל לקיים הוא תורה שבעל פה ש…
ג) מה שרק מיעוט יכול לקיים עדיין נשאר בקבלה….ופירושם של עיגולים הוא סיבה ומסובב, אשר סיבה מצוירת במקיף, ומסובב מצוייר במוקף, ועל כן כתר מקיף לחכמה, כי החכמה מסובבת מהכתר, ועל דרך זה החכמה לבינה וכו’. אבל ענין חשיבות ופחיתות אחרת מהנ”ל, אין שם כלל.
ויושר פירושו שמשתלשל ממעלה למטה, כלומר מהזך אל העב ביותר.הסיבה לאור החיה נקרא יחידה, והסיבה לנשמה נקרא חיה, והסיבה לרוח נקרא נשמה, והסיבה לנפש נקרא רוח. ולפי שהיושר בערך העיגולים אינם אלא סיבה לאור הנפש, על כן נקרא היושר בשם רוח.
רוח: הוא הבא לבחינת הלבשה ממעלה למטה, והיושר נקרא רוח בערך העגולים מטעם שהם נפש, והמדרגה שהיא סיבה ועילה לנפש, נקרא רוח.מ”ן פירושו עוביות חדש מבחינת נה”י חדשים שמעלים לבי”ע אל הפרצוף, מכונה בשם מיין נוקבין.
מ”ד פירושו בחינת המוחין היוצאים על העובי חדש שנתעלה שם, דהיינו, אור העליון המכה בהעוביות והמסך החדש, ונמשכת עשר ספירות דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר הנקראים מוחין.שאלה: מאין ספירת הדעת?
תשובה: מתוך שחכמה ובינה דראש הם אחור באחור, שאז חסרים ג”ר, והג”ר נמשכים להם רק על ידי זו”ן העולים למ”ן ומשיבים חכמה ובינה פנים בפנים, ועל כן מחויבים הזו”ן להשאיר בחינתם שם כדי לקיים עמידת הבינה פנים בפנים גם אחר ירידתם למטה למקומם. ואלו הזו”ן שנשארו בראש נקראים דעת. ואז משמש הדעת במקום הכתר, להיותו ממשיך ג”ר לחכמה ובינה. כתר וג”ר תוכן אחד להם, כי כל ראש נקרא כתר או ג”ר. למשל, שאבא ואמא המה אחור באחור הם חסרי ראש, ואפשר לומר שהם מחוסרי כתר או מחוסרי ג”ר, וכל אלו תוכנם שווה.







הדפס מאמר זה
למאמר קודםאגרת עו (בעל הסולם)









