סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

“אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩  בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב…הוֹאִ֣יל מֹשֶׁ֔ה בֵּאֵ֛ר אֶת־הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את לֵאמֹֽר… וְטַפְּכֶם֩ אֲשֶׁ֨ר אֲמַרְתֶּ֜ם לָבַ֣ז יִהְיֶ֗ה וּ֠בְנֵיכֶם אֲשֶׁ֨ר לֹא־יָדְע֤וּ הַיּוֹם֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע הֵ֖מָּה יָבֹ֣אוּ שָׁ֑מָּה וְלָהֶ֣ם אֶתְּנֶ֔נָּה וְהֵ֖ם יִירָשֽׁוּהָ…” (דברים פרק א)

וְהָיָ֗ה בַּיּוֹם֘ אֲשֶׁ֣ר תַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ וַהֲקֵמֹתָ֤ לְךָ֙ אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֔וֹת וְשַׂדְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד: (ג) וְכָתַבְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֗ן אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בְּעָבְרֶ֑ךָ לְמַ֡עַן אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨א אֶל־הָאָ֜רֶץ אֲֽשֶׁר־ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֣יךָ׀ נֹתֵ֣ן לְךָ֗ אֶ֣רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵֽי־אֲבֹתֶ֖יךָ לָֽךְ: (דברים פרק כז, ב-ג)

”אין אור בלי כלי” זהו הבסיס הרוחני עליו הושיב האריז”ל בקדושתו הטהורה את תורתנו הקדושה ובאם נשכיל בדבר יוקל לנו להבין את ענייני הפרשה…

בפרשנו מעמיד משה רבנו את עם ישראל בעבר הירדן ומוכיח אותם בעבור כל החטאים והעבירות שעשו מאז יציאת מצריים ועד הלום. ולמרבה הפלא באותו מעמד ממש במקום לדרוש עונש על מעשיהם הוא פותח ומבאר להם את התורה בשבעים פנים שונות, ומצווה אותם לנוע לעבר א”י ולרשתה, כשם שהובטח לאבות הקדושים.

דומה הדבר לאבא שקורא לבנו הנער לשיחת תוכחה ומונה בפניו את כל הפשעים שעשה וכל המעשים הרעים והצער שגרם למשפחה בשנים האחרונות. ולסיום באשר הנער המפוחד עומד מול אביו הזועם ותוכחות נוראות אלו. בצפייה מתוחה לעונש האיום שיגיע… מודיע לו אביו בהכרזה חגיגית: “והרי לך גמולך בעבור כל אלו: הנה מפתחות לרכב חדש שקנינו לך, הממתין בחנית הדירה יוקרתית והמפוארת שרכשנו עבורך. וכל זה תקבל כמובן כשתחזור מהטיול הנפלא סביב העולם שמימנו לך וכל חברייך הטובים”

ובאמת איך יתכן הדבר שלאחר כל התוכחות שהוכיח משה את העם מחלק להם מתנות כה גדולות כפירושי התורה וירושת הארץ המובטחת? סוף הדבר נעוץ בפתיחתו שהרי כבר הודענו כי המפתח להבנת הפרשה הוא החוק ‘אין אור בלי כלי’, אם כן מה זה אומר? אור עפ”י רבותינו לבית אשלג וחכמי הקבלה מסמל תענוג בנברא, וכמובן שתענוג חל אך ורק בתנאי שיש חיסרון – למשל אדם שיש לו חיסרון ותשוקה למרחבים יהנה באופן טבעי מלטייל במרחבי חיק טבע. לעומתו הסובל מאגורפוביה (פחד ממקומות פתוחים) יתענה קשות מאותו מקום בדיוק! יוצא מדברנו שהתשוקה, החיסרון, התאווה והרעב לכל עניין הוא המוליד את החיבור והתענוג ממנו.

וככל שהרעב גדול יותר הסעודה מענגת יותר! ומאחר שרצה הקב”ה להנות לנבראיו ברא את האדם כיצור רעב מאד! המחפש הנאה בכל רגע החל מהנאות גופניות, ממוניות, מעמד חברתי ועד תענוגים מהשכלה ולימוד. אך כל אלו הן תאוות בסיסיות מאד ובאשר אינן מכוונות למטרה טובה יוצרות חורבן והרס של האדם והמין האנושי.

אך באשר נשכיל להשיג את התורה ודבר ה’ נוכל להשתמש באותם רצונות להיטיב זה לזה ולבנות חברה בריאה ומאושרת הקשורה לבוראנו בקדושה וטהרה. ועל זה דרשו חז”ל במסכת אבות כי “הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם”. כי אם ישתמש בהם לתועלת עצמו בלבד הן יביאו חורבן והרס לחייו בכל המישורים. אך בשימוש נכון יוציאו אותו ממציאות גשמית רדודה לעולמות רוחניים וחווית חיים גבוה יותר. לדוגמה בשונה מקנאה רעה ישנה ‘קנאת סופרים’ אשר תרבה חכמה או בשונה לתאוות הגוף ישנה ‘תאוה’ לקשר עם ה’ בדרך “צָמְאָ֬ה לְךָ֨׀ נַפְשִׁ֗י כָּמַ֣הּ לְךָ֣ בְשָׂרִ֑י” (תהלים פרק סג פסוק ב). וכן יש אדם הרודף אחר מילוי הכבוד עצמי ויש את הרודף את ‘כבוד’ תלמידי חכמים ושימושם שהיא אחת ממ”ח קנייני התורה (אבות ו, ו).

מה שאנו רוצים להגיד זה שהחסרונות והתאוות שיש בנו אשר מוליכים אותנו לכל הרע בחיים הם אלו בדיוק אשר בשימוש נכון מובילים את הנשמה לקשר עם האלוקות ומילוי חיינו באור, אושר ושמחה.

ובזה תפתר הקושיה שתהינו: איך יכול להיות שמשה אשר מדבר עם בני ישראל דווקא ב’הר שעיר’ המסמל את ההירהורים של היצר הרע, ב’ארץ מואב’ המסמלת את המלכות (הכלי והחסרון) לאור חכמה, ב’עבר הירדן’: ש’עבר’ מסמל עברות ו’ירדן’ מסמל דין. משה מזכיר להם את ה’מדבר’ המסמל את חטאי המדבר (רש”י), שמדבר הוא מקום של חיסרון ללא מילוי והאדם נדרש ללכת במצבים צחיחים אלו באמונה מה שלא הצליחו לעשות עם ישראל אלא יצאו בטרוניה לכפי שמיא…

ודווקא מתוך מקומות אלו צמחו המדרגות הבאות של עם ישראל והרצונות המתוקנים לקבלת השפע הנקרא שבעים פנים של התורה ו’ארץ ישראל’ שהם רוצות הקדושה שבאדם. ש’ארץ’ מסמלת את הרצון ו’ישראל’ מסמלת את השתוות הצורה עם הברוא בחינת ישר-אל (בדרך כשם שהוא רחום היה את רחום). ואלו הבחינות הן טף והבנים… “וְטַפְּכֶם֩ אֲשֶׁ֨ר אֲמַרְתֶּ֜ם לָבַ֣ז יִהְיֶ֗ה וּ֠בְנֵיכֶם אֲשֶׁ֨ר לֹא־יָדְע֤וּ הַיּוֹם֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע הֵ֖מָּה יָבֹ֣אוּ שָׁ֑מָּה וְלָהֶ֣ם אֶתְּנֶ֔נָּה וְהֵ֖ם יִירָשֽׁוּהָ…” שבנים מסמלים את ההבנות שבאדם והבנות אלו שנוצרו דווקא מכל העבירות והתאוות שעבר עם ישראל ושעובר כל יהודי בחייו בן תולדות הנפש את יקבלו את האור האלוקי.

ואם נחזור למשל לאותו אב שקורא לבנו ולאחר פירוט העבירות נותן לו כל טוב, כך משה רבנו מבאר לעם ישראל ש’מעז יצא מתוק’ דווקא אלו העבירות מולידות את המדרגות לקבלת השפע. ואת מדרגות אלו יש לטפח ולחקוק בליבנו כפי שנצטוו בני ישראל: “וְהָיָ֗ה בַּיּוֹם֘ אֲשֶׁ֣ר תַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒…וַהֲקֵמֹתָ֤ לְךָ֙ אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֔וֹת וְשַׂדְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד”, שיש לחקוק על האבנים היינו על ההבנות הפנימיות שלנו את החוקה והתורה הקדושה ומכאן מימוש חיינו וקבלת השפע הרוחני והגשמי כאחד.

בברכת הצלחה

הרב שקד אליהו פנחס

כתיבה ועריכה לשונית : הרב שקד אליהו פנחס | מרצה לחכמת הקבלה | יו"ר ומייסד מרכז סולם יהודה

לשיעורי וידאו נוספים מהרב שקד אליהו פנחס

לעלוני תפארת הסולם מהרב שקד להדפסה והפצה

לדף המאמרים הכללי של הרב שקד אליהו פנחס