הבעש”ט ורבי וולף קיציס – אברהם אבינו על האי

סיפור נורא על תלמיד הבעל שם טוב שפגש את אברהם אבינו על אי בים ופספס את ההזדמנות לזרז את הגאולה

רבי וולף קיציס רוצה לעלות לארץ ישראל

רבי וולף קיציס רצה לנסוע לארץ ישראל. בא אל רבו הבעל שם טוב הקדוש לקבל ממנו ברכה ולהיפרד.

בירך אותו הבעש”ט בברכת הדרך. ואחר כך הוסיף ואמר לו אזהרה מסתורית:

“ר’ וולף — היזהר בדבריך. עליך לדעת איך לענות.”

על הספינה — ועצירה באי

יצא ר’ וולף לדרכו ועלה לספינה הנוסעת אל מחוז חפצו. בדרכה עצרה הספינה לזמן מועט באחד מאיי הים.

האנשים שנסעו בספינה ירדו אל האי כדי לקנות מאכל ומשקה. אחר כך חזרו מיד אל הספינה.

גם ר’ וולף ירד מן הספינה. אך לא לקנות — כדי להתבודד באי בתפילה.

דבקות בתפילה — והספינה הפליגה

מרוב הדבקות שבה היה שרוי, ארכה תפילתו זמן רב. שכח כי עליו לשוב אל הספינה.

עד שסיים את תפילתו — כבר הפליגה הספינה מן האי. לבסוף ניעור ר’ וולף מן הדבקות והבין כי נשאר לבדו.

דרך מסתורית ובית עם זקן יהודי

לפתע ראה לפניו דרך. הלך בה עד שראה במרחק מה בית אחד. כשבא אל הבית, מצא בו איש זקן — יהודי.

הזקן נתן שלום לר’ וולף ואמר לו: “מדוע תדאג כל כך?”

“מדוע שלא אדאג?” אמר ר’ וולף. “הלוא בצרה גדולה אני! ספינתי נסעה ואני נשארתי לבדי!”

“הישאר אתנו לשבת”

השיב הזקן: “אל תדאג מכך. מן הסתם שומר שבת אתה. הישאר אתנו את השבת. לאחר השבת יגיעו לכאן ספינות נוספות שבהן תוכל להפליג הלאה לדרכך.”

והוסיף: “כאן תוכל למצוא גם מניין יהודים ומקווה לטבול בו את גופך לקראת השבת, כפי שוודאי תרצה.”

וכך היה. ר’ וולף שבת שם את שבתו.

שאלת הזקן — “מה שלום היהודים שבארצך?”

אחר השבת באו ספינות נוספות אל האי. ר’ וולף הלך אל הנמל, והזקן ליווה אותו בדרכו.

טרוד היה ר’ וולף למצוא ספינה שתיקח אותו מן המקום. אך לפתע שאל אותו הזקן:

“ר’ וולף, שכחתי לשאול אותך — מה שלום היהודים שבארצך? מה מצבם?”

התשובה שפספסה את הגאולה

ר’ וולף היה טרוד מאוד באותם רגעים. ענה בקצרה:

“הקב”ה אינו שוכח אותם.”

מיד אחר כך נכנס אל הספינה. זו הרימה עוגן והפליגה לדרכה.

חרטה גדולה — “מדוע לא סיפרתי?”

רק אז הרהר ר’ וולף בשאלה ששאל הזקן ובתשובה שענה לו. נזכר במה שאמר לו הבעש”ט לפני צאתו לדרך: “היזהר בדבריך. עליך לדעת איך לענות.”

חרטה גדולה מילאה את ליבו. “מדוע לא סיפרתי לזקן עד כמה גדול הדוחק והצער של היהודים שבארצי?”

אך את הנעשה אין להשיב.

החזרה אל הבעש”ט

לבסוף החליט ר’ וולף שלא להמשיך בדרכו אל ארץ ישראל. חזר אל רבו הבעש”ט.

כשבא לפני רבו, בירכו הבעש”ט לשלום ואמר לו:

“הזקן שפגשת הוא אברהם אבינו”

“דע לך, כי הזקן שפגשת אינו אלא אברהם אבינו.”

“בכל יום עומד אברהם לפני ה’ יתברך ושואל אותו: ‘ריבונו של עולם, מה שלום בניי?'”

“והקב”ה משיב: ‘לא שכחתי אותם.'”

“אילו היית מספר — היה מגיע הגואל”

“ובפעם זו,” המשיך הבעש”ט, “כששאל אברהם אבינו את שאלתו, ענה לו הקב”ה: ‘לא שכחתי אותם. ואם אתה רוצה ראיה — ר’ וולף נוסע לארץ ישראל. הוא יהודי טוב ונאמן מאוד. שאל אותו על כך.'”

“אילו היית מספר לאברהם את גודל הייסורים והצער של ישראל בגלותם — היה בוודאי מגיע הגואל.”

“אבל אתה שכחת את מה שאמרתי לך.”

“כעת, בעוונותינו,” סיים הבעש”ט ואמר, “חזרה הגלות לאיתנה.”

רגע אחד שהיה יכול לשנות את ההיסטוריה

סיפור נורא ונפלא זה מגלה יסוד מזעזע בתורת הקבלה ובדרכו של הבעל שם טוב. הגאולה יכלה להגיע. הכול היה מוכן. אברהם אבינו שאל. הקב”ה הפנה אותו לר’ וולף. הייתה צריכה רק תשובה אחת נכונה.

ור’ וולף — פספס. לא מרוע לב. לא מחוסר אמונה. מטרדה. היה עסוק בלמצוא ספינה. לא שם לב למשמעות השאלה. ענה תשובה נכונה מבחינה תיאולוגית — “הקב”ה אינו שוכח אותם” — אך לא את התשובה שהייתה צריכה להיאמר.

מה היה צריך לענות

ר’ וולף היה צריך לספר על הצער. על הדוחק. על הסבל של יהודי הגולה. היה צריך לתאר לאברהם אבינו את כאב בניו. היה צריך לעורר את רחמיו של אבי האומה.

כשאברהם שומע על צער בניו — הוא עומד לפני הקב”ה ותובע גאולה. רחמיו של אברהם הם כוח רוחני עצום. הבעש”ט ידע שברגע שאברהם ישמע את האמת — ייגזר הקץ והגאולה תגיע.

אך ר’ וולף ענה תשובה “חלקה.” תשובה שמצדיקה את הדין. תשובה שאומרת “הכול בסדר.” ואברהם לא שמע את הכאב.

“היזהר בדבריך” — אזהרת הבעש”ט

הבעש”ט אמר לר’ וולף לפני יציאתו: “היזהר בדבריך. עליך לדעת איך לענות.” ידע מראש מה יקרה. ידע שר’ וולף יפגוש את אברהם אבינו. ידע שהשאלה תישאל.

אך לא גילה לו את הפרטים. למה? כי הבחירה חייבת להיות חופשית. ר’ וולף היה צריך לבחור בעצמו לספר על צער ישראל. לא מתוך הוראה. מתוך לב.

תורת חכמת הקבלה מלמדת כי הגאולה תלויה בבחירה חופשית. אפילו הקב”ה אינו כופה את הגאולה. היא חייבת לבוא מתוך רצון אמיתי של ישראל. ר’ וולף קיבל הזדמנות — ולא ניצל אותה.

הטרדה — אויב הגאולה

כפי שכתבו בעל הסולם והרב”ש זצ”ל, הטרדות הגשמיות הן המכשול הגדול ביותר בעבודה הרוחנית. ר’ וולף היה צדיק גדול. התפלל בדבקות כזו ששכח לחזור לספינה. אך ברגע המכריע — היה טרוד בלמצוא ספינה ולא שם לב לשאלת אברהם אבינו.

הטרדה הגשמית גרמה לו לענות תשובה אוטומטית. לא חשב. לא התעמק. לא הרגיש את משמעות הרגע. ובכך — החמיץ הזדמנות שאולי לא תחזור.

בחסידות מבואר שזהו מעשה השטן. הוא אינו בא בדמות שד מפחיד. הוא בא בדמות טרדה. בדמות “אני צריך למצוא ספינה.” בדמות “עכשיו אין לי זמן.” ובכך מפספס האדם את הרגע המכריע בחייו.

אברהם אבינו שואל בכל יום — “מה שלום בניי?”

הסיפור מגלה גם יסוד מרגש: אברהם אבינו עומד בכל יום לפני ה’ ושואל על שלום בניו. אינו שוכח. אינו מפסיק לדאוג. גם אלפי שנים אחרי פטירתו — עדיין שואל “מה שלום בניי?”

והקב”ה עונה: “לא שכחתי אותם.” ה’ אינו שוכח את עמו. אך הגאולה עדיין לא באה. כי הגאולה צריכה את שיתוף הפעולה של ישראל. צריכה שמישהו יספר את האמת. יגיד “כואב. קשה. אנחנו סובלים. אנא רחם עלינו.”

תורת הקבלה והחסידות מלמדת כי התפילה על צער הגלות היא כלי לגאולה. כשיהודי מספר לה’ על כאבו — מעורר רחמים עליונים. כשמספר לאבות האומה — מעורר את זכות האבות. הבעש”ט ביקש מר’ וולף לעשות בדיוק את זה. ור’ וולף החמיץ.

מה ללמוד מסיפור זה

שלושה לקחים עמוקים עולים מסיפור נורא זה. ראשית — כשצדיק נותן הוראה, יש לזכור אותה תמיד ובכל מצב. הבעש”ט אמר “היזהר בדבריך.” ר’ וולף שכח ברגע המכריע. לכן — דברי הרב צריכים להיות חרוטים בלב.

שנית — אל תהיה טרוד כשמדברים איתך. הזקן שאל שאלה. ר’ וולף היה עסוק בספינה. הטרדה הגשמית גרמה לו להחמיץ רגע שמיימי. כשמישהו מדבר אליך — תן לב. ייתכן שזו הזדמנות שלא תחזור.

שלישית — כשנשאלים “מה שלום היהודים?” — אל תצדיק את הדין. ספר את האמת. ספר על הכאב. ספר על הצער. כי הכאב הוא שמעורר רחמים. והרחמים הם שמביאים גאולה.

להעמיק בתורת הבעל שם טוב ובסודות הגאולה

המבקש להעמיק בהבנת סודות הגאולה, בזכות האבות ובדרכי פנימיות התורה מוזמן להצטרף לשיעורי הקבלה בזום של הרב שקד אליהו פנחס שליט”א. השיעורים מתקיימים בימי שני ורביעי בשעה 20:30.

בשיעורים נלמדים כתבי בעל הסולם ומאמרי הרב”ש זצ”ל — המאירים את סודות הגלות והגאולה, זכות האבות ועבודת התפילה.

לרכישת ספרי קבלה וחסידות במחירי עלות ניתן לפנות אל מרכז ההפצה של סולם יהודה — חנות המנוהלת בהתנדבות, ללא פערי תיווך.

התומכים בהפצת מעיינות החסידות מוזמנים לתרום לפעילות עמותת סולם יהודה. מאה אחוז מהתרומות מופנים להפצת תורה.