סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

תולדות חכמת הקבלה / מאת בעל הסולם

הנה הספר הראשון שיש לנו בחכמה זו הוא ספר היצירה, אשר יש מיחסים אותו לאברהם אבינו עליו השלום, וכן נדפס על השער של הספר, אולם רוב המחברים מיחסים אותו לתנא רבי עקיבא וכן הדעת נוטה,

כי רק בימיו הותרה הכתיבה בתורה שבעל פה. ועל כן, כמעט שאין לנו שום ספר, חוץ מספרי התנ”ך, שהיה מזמן מוקדם לדורו של רבי עקיבא, מטעם האיסור הנודע אשר דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם בעל פה,

ודברים שבעל פה, אי אתה רשאי לאומרם בכתב. אלא אחר חורבן בית המקדש, והתפזרות האומה מארצה, היו יראים שלא תשכח תורה מישראל, והתירו הכתיבה, מטעם “עת לעשות לה’ הפרו תורתך”.

ואז החלו תלמידי רבי עקיבא לכתוב את כל התורה שבעל פה, שהייתה שגורה בפיהם, וכל אחד מהם קיבל עליו מקצוע מיוחד: כי רבי מאיר סידר המשניות, ורבי יהודה סידר התוספתות וכו’, ורבי שמעון בר יוחאי סידר את חכמת הקבלה, שהייתה שגורה בפיהם,

וחיבר ספר הזהר והתיקונים. באופן, אשר כמו שהמשניות הן סידור וקיבוץ מן ההלכות ומהחידושים של כל הדורות, עד דורו של רבי מאיר, כן הזהר הוא סידור וקיבוץ מחכמת הקבלה, מכל הראשונים שקדמוהו לרשב”י, ונכתבו בסתם על שמו של רשב”י, להיותו המסדרם וכמובן שיש חידושים מעצמו גם כן.

אולם תלמידי רבי עקיבא לא עשו חתימה על ספריהם, שלא יוסיפו בהם, כי אדרבא הם עשו התחלה בחיבוריהם, כדי שאחרים הבאים אחריהם יוסיפו לבאר וללבן ולחדש, ולהמשיך הלאה את אותם החיבורים שהמה התחילו בהם,

דהיינו על אותו הדרך שהיה נוהג בשעה שהיו עוסקים בתורה בעל פה, שהאחרונים בררו ולבנו, ולפעמים גם חלקו על הראשונים על דעתם, והוסיפו על הראשונים. ומשום זה אתה מוצא במשניות חידושים ומימרות גם משאר תנאים שחיו אחר זמן רבי מאיר.

ונמשך הדבר עד דורו של רבי יהודה הנשיא, שנקרא רבינו הקדוש, ומצא שהדורות מתמעטים, ואינם ראויים עוד לחלוק על הראשונים. ועוד מפחד תלמידים שאינם מהוגנים, שלא יסתרו דברי הראשונים, לפיכך קם ועשה חתימת המשנה. ומאז ואילך, לא הותר למי שהוא להוסיף דבר במשניות, ולא לחלוק על איזה דין מהמובא בהן.