Close up Human Hand Signing on Formal Paper

רצון טוב

בס"ד, יום שלישי, כ"ג שבט תשע"ט

רצון טוב

אנשים מעשיים אנחנו. אנחנו ישראלים, לא?…. תגיד לי, כמה זה שווה?
תגידי, איפה קנית את זה? איך אני מגיע ל…? מה תעשה כשתהיה גדול?
זה סוג השאלות שבדרך כלל ממלא את יומנו ולבנו.
 ובסופו של יום, סוגרים יומן, ומרגישים ריקים מאוד. מאוד.
רצנו, רשמנו, קנינו – ונשארנו אותם האנשים, לא נהיינו משהו אחר, שמח יותר, טוב יותר.
לא טוב לי, ריק לי, אני בשממה נפשית – ועם שפע של רעש-תופים-חצוצרות ואורות-זוהרים שבאים לחפות על הריקנות הזו. 
שמא תאמר, הלא אצל הדתיים זה אחרת – יש שמחות, יש דאגה לזולת, יש תפילה ושייכות קהילתית; אז אולי יש תחושת מיצוי ושמחת תמיד על פניהם! 
אדרבה, אתם מוזמנים להתבונן בפני "הדתי המצוי", ולהגיד לי האם פניו אומרים שירה ונחת. אז אולי הגיע שלב המשוב, כמו בכל מפעל בריא, לבדוק –
אם תוצר-התנהגותנו לא מרשים ואינו עונה על הציפיות, אולי כדאי לשנות כיוון? לגלות מה חסר לנו, ולמה, ואיך אנחנו מגיעים לשם?
אני לא מנסה חלילה לענות מנקודה מתנשאת ויודעת-כל.
אלא לדלות יחד אתך, הקורא, הקוראת, ממעיינות חכמת קדמונינו, חכמת הלב והמעשה, ולהעבירה לכלים שלנו, ישראל 2019. 
הפעם, אתחיל לענות בקצרה, מה יש לנו ומה בעצם חסר. 
אנחנו רוצים לעשות חיים. ואנחנו לא מרגישים לגמרי טוב. כדי להרגיש "טוב", עלינו להיות טובים – ולרצות את הטוב.
כולנו רוצים לעשות את הטוב. את המעשה הטוב מורים לנו התורה, הנביאים והחכמים, בפירוט ובגילוי.
בכלל עשיית הטוב, נכלל הדיבור הטוב. ובדיבור הטוב פתח דוד מלכנו כשבא לתאר, כיצד נראים חייו של האיש הרוצה לעשות חיים:
"מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורודפהו".
 המעשה והדיבור הבריאים והטובים, הם שני מרכיבים של אישיות יציבה וצומחת.
חלק אחר של האדם, הוא המחשבה הטובה; לחשוב באמונה, בשמחה, ביצירתיות, להישמר מלחשוב רע על עצמי, על הזולת – ועל הבורא…
לחשוב על שיפור ולתכנן את התקדמות חיי לעשיית טוב. אבל לא די בכל זה כדי להיות מאושר!!
כי כל אלה, המעשה, הדיבור והמחשבה הטובים, כמו הישגים אחרים של החיים, הם קליפת החיים, הם הסימפטום, או הדיבידנד,
של להיות טוב, של להרגיש טוב. עדיין, אני עלול לסגור את יומן היום שלי,
לחייך בסיפוק של "הספקתי הרבה טוב היום", ו… להרגיש החמצה, שבי זה לא נגע.
כי מעבר לכל אלה, קיים הרצון. מה באמת אני רוצה? אולי כל ה"טוב" הזה הוא בגדים שאינם לפי מידתי,
קצת הגזמה ואובססיביות של פעילות מוסרית שאינה תורמת לי הנאה וצמיחה…? 
לשם כך באה פנימיות התורה. לגלות את הרצון הטוב שבי, לטהר אותו, לחנכו ולהעצימו.
פנימיות התורה מורה את הדרך לגילוי הנפש שלי, מראה שהמעשה הטוב הוא ביטוי נאמן של הנפש, ומתווה חיים של כוונה, רצון וערנות.
ולהפך: מי שאינו מודע לפנימיותו ומפעיל אותה, חי ללא כיוון אמיתי, כזה ההולם את ערכו; חי מתוך חוסר רצון עמוק; וחי כישן את חייו – והיקיצה כואבת מאוד.
בואו נתעורר יחד!
מי שרוצה להתעורר, מוזמן לקרוא את המאמר הבא שלי 😊
אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו