קונטרס מאירת עיניים

ברוך ה’ אלהי ישראל, אשר שלח לנו בדורות השפלים הללו, עקבתא דמשיחא, נשמה גדולה וקדושה, הוא נשמת אדומו”ר הרב הקדוש והטהור, אשר לו דומיה תהלה, אור ישרא”ל וקדושו מוהר”ר ישראל בעל שם טוב להאיר לארץ ולדרים, באמרותיו היקרים, ובדרכיו הישרים, ובעצות נבחרים, לעבודת הבורא יתברך שמו, “בעת התפשטות החושך הנורא מאוד כפול ומכופל, תהו ובהו וחושך ממש אשר גם נביאינו הראשונים ראו כן תמהו, איך יוכלו בני ישראל לעמוד ולהחחזק עצמם ביראת הש”י ואמונתו הקדושה, בתוך התגברות החשכות מה, וברוך ה’ אשר הפליא חסדו עמנו, והקדים רפואה למכתנו, ובאחרית הימים האלו, שלח לנו מושיע ורב, קדוש ונורא, עיר וקדיש מן שמיא נחית, הרב בעל שם טוב זכותו יגן עלינו, הוא האיר עיני כל ישראל הקדושים, החפצים ליראה את שמו יתברך, ולקבל עליהם עול תורה ומצוות ועול מלכות שמים, באהבה ויראה אמתית, מעומקא דלבא ובדבקות עצום נפלא ונורא, ובהתלהבות גדול וחיות דקדושה” [לשון הרב לשון חסידים בהקדמתו].

ואמרו הצדיקים הקדושים, כי מן זמן התגלות הבעל שם טוב הקדוש התחיל התנוצצות המשיח, והענין בודאי הוא אמת לאמתו, על פי מה דאיתא בספר הקדוש תולדות יעקב יוסף פ’ וישב רל”ג ע”א, ומובא לקמן בספר זה בפרשת לך אות ב’, כי סוד המשיח הוא סוד הדעת, וע”ש בהגה ג’, וזה מובן על פי פשוטו גם כן, כי כן כתב הרמב”ם בפרק ט’ מהלכות תשובה הלכה ב’, וזה לשונו, ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח וכו’, לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת, שנאמר (ישעיהו י״א:ט׳) כי מלאה האם דעה את ה’ וכו’ ע”ש, ולקמן פ’ שמות אות ט”ז העתקתי מס’ תולדות יעקב יוסף סוף פ’ וישלח, שזה היה ענין גאולת מצרים, מה שנתגלה הדעת על ידי משה רבינו עליו השלום, ובגאולה העתידה יתגלה הדעת ביתר שאת ויתר עוז, כי זה הדעת שנתגלה במצרים נקרא דעת דנוקבא, ובגאולה העתידה במהרה בימינו יתגלה דעת דדכורא ע”ש היטב.

והנה זה היה כל עיקר שורש דרך העבודה, שלמד ולימד הרב בעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו שצריך האדם ליתן הדעת בכל דרכיו, כמבואר בס’ תוי”י פ’ וארא דמ”ד ע”ב, והעתקתי לקמן בסו”פ בראשית אות קפ”ו, ומפורסם בשם הצדיקים, כי בעל שם טוב הקדוש היה לו ניצוץ מנשמת משה רבינו עליו השלום, שהוא היה עצם דעת העליון.

ומכל זה מובן היטב כי כך הוא אמתות הדברים, שמן זמן התגלות בעל שם טוב התחיל התנוצצות זה הדעת, שעתיד להיות נתגלה בשלימות בעגלא ובזמן קרוב, בעת ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.

והנה דבר זה ידוע בספרים הקדושים, כי שם אהוה הוא שם הדעת, והוא בגימטריא טוב, וזהו שנאמר בו במשה רבינו עליו השלום (פ’ שמות) ותרא אותו כי טוב הוא, לפי שהוא היה עצם הדעת העליון, ושם הדעת הוא בגימטריא טוב, ונראה לומר, שבשביל זה נתפרסם בעולם מאור עינינו, אור ישראל וקדושו בשם בעל שם טוב, לפי שהוא היה התחלת התנוצצות התגלות דעת דדכורא, וזהו בעל היינו דכורא שם זה המרומז בתיבת טוב, דהיינו שם אהוה שהוא שם הדעת כמו שזכרנו, והוא עולה בגימטריא טוב.

והנה רבינו ז”ל שמו נאה לו והוא נאה לשמו, דאיתא בספר אגרא דפרקא אות שכ”א בשם הרה”ק מו”ה צבי הירש זצ”ל מזידיטשוב כי בינ”ה דע”ת בגימט’ ישראל וז”ש (תהילים ע״ג:א׳) אך טוב לישראל, כי אך הוא בגימטריא אהיה הוא שם הבינה, טוב הוא בגימטריא אהוה שהוא שם הדעת, ומשניהם נבנה תיבת ישרא”ל, עד כאן דבריו הקדושים, ונראה להוסיף, כי הגם ששם הבינה מרומז בתיבת א”ך, הוא מרומז גם בן בתיבת טו”ב, כי תיבת טוב עם האותיות ועם הכולל עולה במכוון כמנין אך, ומעתה הנה מרומזים שפיר שני שמות הללו יחד בתיבת טוב, והיה מרומז כל זה בשמו הקדוש והטהור, שהיה נקרא בשמו מוהר”ר ישראל,שעולה בגימטריא בינה דעת, שהוא רומז לשני שמות הקדושים אהיה אהוה, ושניהם מרומזין בתיבת טוב, כמו שביארנו, ולכן נתפרסם בעולם בשם בעל שם טוב שעיקר השם שלו דהיינו השם ישראל הוא גם כן מרומז כולו בתיבת טוב, כמו שמרומז בו כח מעשיו ופעולת עבודתו בהמשכת הדעת כמו שאמרנו.

והנה ידוע מאגרת הבעל שם טוב, שנדפם בסוף ספר בן פורת יוסף, והועתק לקמן פ’ נח בהגה י”ג, ששאל הבעש”ט את משיח אימת אתי מר, והשיב לו, בזאת תדע בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם הם לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה, עד כאן דברי משיח צדקנו, ונראה שרמז לו במה שאמר לו בזאת תדע, אל ענין הדע”ת, כי תדע הוא אותיות דעת, וזהו שורש הגאולה העתידה, שזה יהיה כשיתפרסם לימודך, מה שאתה מלמד אותם, לכוון הדעת בכל הדרכים והפעולות, תהו עיקר שורש היחודים והעליות, שיתעלה כל דבר גשמיי שבפעולת האדם, אל הרוחניי, על ידי הדעת, שמייחד האדם המחשבה עם המעשה, כמבואר לקמן סוף פ’ בראשית בארוכה, שזהו יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, וזהו שמקשר אנ”י עם אי”ן, שעל ידי זה מבטל כל גזרות קשות ורעות ונעשה הכל טוב.

וכתב הבעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו, שם במכתבו, וזה לשונו, ותמהתי על זה, והיה לי צער גדול באריכות הזמן כל כך, מתי אפשר זה להיות, אך מה שלמדתי בהיותי שם, שלשה דברים סגולות ושלשה שמות הקדושים, והם בנק”ל ללמו”ד ולפר”ש, ונתקררה דעתי, וחשבתי אפשר על ידי זה, יוכלו גם כן אנשי גילי לבוא למדרגה ובחינה כמותי, דהיינו בהיותם יכולים לעליות נשמות, וילמדו וישיגו כמו אני, ולא ניתנה רשות כל ימי חיי לגלות זאת וכו’ ע”ש.

וכבר מפורסם בשם הרה”ק הגאון מוהר”ם ז”ל מניסכיאז שאמר, שאע”פ שלא ניתן לו רשות לגלות בפרסום, מבל מקום נרמזים שם הדברים ההם באותו מכתב, וכמו שהעתקתי בשמו לקמן פ’ נח במקומו בהגה י”ג בסופו ע”ש, והנה בענין השמות הרמוזים שם, אין אתנו יודע עד מה, ויבא מי שדעתו רחבה ויגלה אותם בעזרת הש”י, אבל שלשה דברי סגולות שלמד שם, נראה שאפשר לומר שהם רמוזים בשלשה תיבות הללו, בנקל, ללמוד, ולפרש, שכל תיבה מן שלשה תיבות הללו, הוא סגולה בפני עצמה, איך לפרסם לימודו של הבעש”ט בעולם, סגולה ראשונה הוא “בנקל” לסדר הדברים בנקל, לקשר ולשלב כל דיבור ודיבור למקומו הראוי לו, איש על מחנהו ואיש על דגלו, שיהיה עי”ז מסודר בנקל, ושיהיה אפשר למצוא בנקל כל דיבור ודיבור במקומו, והשני הוא “ללמוד” וזהו פשוטו כמשמעו, שצריכים ללמוד דבריו הקדושים היטב, למען תשכילו את כל אשר תעשון, והשלישי הוא “לפרש” לפרש הדברים הסתומים שבדבריו הקדושים, שיהיה הכל מובן באר היטב, וגם יש לפרש כל סתרי התורה ע”פ דרך עבודה להש”י שזה היה דרכו של הבעש”ט הקדוש זי”ע עיין לקמן פ’ בראשית מן אות נ”ח והלאה וכמבואר בסוף קונטרס מאירת עינים, וזה היה טעם הענין בפשטות הדברים, מה שהבעש”ט בעצמו, לא כתב בעצמו שום דבר חידוש מתורותיו הנפלאים, רק מה שתלמידיו הקדושים כתבו בשמו בספריהם הקדושים, וגם הם לא כתבו רק בקיצור נמרץ וברמז, ובלא שום סדר, ובלא שום פירוש, שזהו בכלל מה שכתב הבעש”ט שלא ניתן לו רשות כל ימי חייו לגלות זאת, איך לפרסם תורתו ולימודו, ושצריך דייקא להיות ע”פ שלשה סגולות הללו, שיהיה “בנקל” ויהיה “ללמוד” ויהיה “לפרש”, ולכן לא הועילו בזה כלום תלמידיו הקדושים, במה שפרסמו בספריהם את דברי הבעש”ט, לפי שזכרו דבריו בקיצור, ובלא שום סדר, ובלא שום פירוש, ומפוזר ומפורד, כאן חצי דיבור וכאן חצי דיבור, גם הרב כתר שם טוב שהוא התעורר ראשונה ללקט יחד כל מאמרי הבעש”ט, לא עשה הדבר בשלימות, כי לא היו לפניו כל הספרים הנצרכים לזה, כי הרבה מהם לא נדפסו בזמנו, ולא לקט רק מן ספרי הרב התולדות, וגם שם הניח במה מאמרים שלא העתיק כלל, וכמה מאמרים העתיק כמה פעמים עד ארבעה וחמשה פעמים, והם מפוזרים על פני כל ספרו, כאן מעט וכאן מעט בלי שום סדר, גם הרב לשון חסידים ודרך חסידים הניח הרבה מאמרים שלא העתיק, כמו שכתב בהקדמתו בעצמו, ועוד נדפסו בימינו ספרים בענין זה, שהוסיפו הרבה במזיד, וכתבו בשם הבעש”ט דברים שלא אמרן, ולא נזכרו שם במקומותם בשם הבעש”ט כלל, ועל כל אלה לא נתעורר עדיין שום אחד להדפיס פירושים על דברי הבעש”ט, אמנם שבזמנינו זכינו לאור בהיר בשחקים, הוא הרה”ק מקאמרנא ז”ל, שהעתיק בכל ספריו הקדושים לבאר בארוכה הרבה ממאמרי הבעש”ט, אבל ספריו הם יקרי המציאות, וגם שדברי הבעש”ט מפוזרין בכל הספרים הקדושים שלו, ולאו כל אדם זוכה ליקח לעצמו פנאי, ללקט מן הים הגדול הזה, כל הפנינים ואבני החפץ השייכים לדברי הבעל שם טוב.

לכן קמנו ונתעודד בשם ה’ אלהי ישראל, לאסוף יחד לתוך חיבור אחד, כל מה שמצאנו בספרים הקדושים, מתלמידי הבעש”ט ומתלמידי תלמידיו עד היום הזה, כל מה שנזכר בהם בשם הבעש”ט, עם כל מה שמצאנו בספרי הרה”ק מקאמרנא ז”ל בביאור הדברים, וסדרנו הכל בסדר התורה וחמש מגילות ועל סדר המועדים, וכל הדברים המדברים בענין אחד סדרנו הכל ביחד, איש על מחנהו ואיש על דגלו, הן בפנים הספר והן בהגה, וסדרנו הכל בציוני אותיות, כדי שיהיה בנקל ללמוד ולפרש כדברי הבעל שם טוב זי”ע במכתבו, ויהי נועם ה’ אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כונהו.

ירבו ההוגים ותתרבה התבונה, אנשי הדעת ובעלי החכמה, יכוונו הכוונות יעוררו היחודים, אוהבי האמת יבינו היטב, את דרך נפשות ישראל, איך לעבוד השם יתברך ממעמקים, יחפצו אהבת השם דבקותו ויראתו נצח היות יראים. אמן.

וראינו לנכון לסדר קונטרס מאירת עינים, להאיר עיני המעיינים, ולגלות לפניהם עכ”פ אפס קצהו ממהותו של הבעש”ט, וממדרגותיו הנוראים והנפלאים, ממה שאספנו וקבצנו מספרן של צדיקים, כדי שיוכל כל מעיין, להשיג עכ”פ השגה מעוטה במקצת מן המקצת, מגדולתו ורוממותו, וערך עבודתו הרמה והנשאה, של הבעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו, וגם זה סדרנו בסדר נכון, מן ראשית לידתו ועד שעלה ונתעלה למעלה בגן עדן, וחיים לכל ישראל שבק וצדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום יהיה לכל ישראל מעתה ועד עולם. ועתה, אתה קורא נעים, התקן עצמך בפרוזדור קודם שתכנס לטרקלין, וקרא נא את הקונטרס הזה ויאירו עיניך, למען תדע לפני מי אתה עומד לשמוע דבריו, דברי אלהים חיים אשר בספר הקדוש הזה, וע”ד דאיתא בירושלמי שבת פ”א ה”ב ושקלים פ”ב הלכה ה’ רב גידל אמר האומר שמועה בשם אומרה יראה בעל שמועה כאילו עומד לנגדו ע”ש היטב ומבואר בזוהר הקדוש פ’ פינחס דר”כ ע”א בעובדא דר”פ בן יאיר ע”ש היטב, שבחי ירושלים את ה’ הללי אלהיך ציון, מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם, אמן ואמן.

נאם המלקט נתן נטע הכהן במוהר”צ ז”ל האבדק”ק קאלביעל

נאם המעתיק והמסדר שמעון מנחם מענדל מגאוורטשוב במוהרי”צ ז”ל מקוטנא

ר’ אליעזר אבי הבעל שם טוב ז”ל היה דר בכפר ומכניס אורחים, והושיב אנשים בקצה הכפר, שאם יראו איזה אורח ישלחו אותו לר’ אליעזר, ומי שבא אצלו נתן לו נדבה הגונה כדי שיאכל בשמחה, פעם אחת שבחו אותו בשמים, ופסקו לנסות אותו, ואמר הס”ם אני אלך לנסותו, ואמר אליהו ז”ל לא טוב שאתה תלך רק אני אלך, והלך אליהו ז”ל ובא בשבת אחר חצות היום בדמות עני במקלו ותרמילו, ור’ אליעזר היה סבלן גדול ונתן לו מיד סעודת שבת, וביום א’ נתן לו נדבה, ואמר לו אליהו אני באתי לנסותך, ועבור שעמדת בנסיון תזכה לבן שיאיר עיני בני ישראל והוא הבעל שם טוב ז”ל.
(רחמי האב אות נ’).

הבעש”ט ז”ל זכותו יגן עלינו, נשמתו היה כל כך גבוה אשר לא היה אפשר לבוא לזה העולם אם היה לאביו איזה כח התאוה, על כן היה אביו בן מאה שנה כשנולד לו הבעל שם טוב, שכבר נתבטל ממנו כח התאוה ולא היה נולד רק בעזר הש”י.
(אמרי נועם).

בשם הצדקים מקארלין זי”ע, שאמרו שנשמה כמו נשמת הבעל שם טוב באה לעולם פעם אחת לאלף שנים.
(כן הוא בכתבי הרי”ם ז”ל מקאזנץ).

מרן אלקי הר”ב ישרא”ל ב”ן אליעז”ר אמר שנשמתו לא רצתה לירד לזה העולם מפני הנחשים השרפים שיש בכל דור, שלא יוכל לקום מפניהם חלילה, שלא יחלישו דעתו כל כך עד שיתבטל חלילה, ונתנו לו ששים גבורים נשמות צדיקים לשמרו ואחד מהם היה הגאון בעל המחבר ספר מאיר נתיבים וכדומה לו.
(נתיב מצותיך שביל א’ אומ י”ג מנתיב המורה).

סיפר לי מורי וחמי שהיה לו תלמיד אחד למרן הבעל שם טוב ז”ל, שכל מי שנכנס לתוך ד’ אמות שלו בעת התפלה היה מת וחלף מן העולם, מרוב קדושת השכינה השורה עליו, (העתק מכי”ק הרי”א ז”ל מקאמרנא).

הרב הקדוש מוהר”ן מטשרנבל ז”ל בעל ס’ מאור עינים אמר אשר הה”ק ר’ צבי ז”ל סופרו של הבעל שם טוב הקדוש בעת שכתב התפילין ראה מסוף העולם ועד סופו, כן סיפר מוהר”י מסקווירע בשם אביו הרה”ק ר”מ בשם אביו הרה”ק ר”נ מטשרנבל.
(צרור החיים דכ”ה ע”ל).

הרב הקדוש מוהרר”פ מקאריץ היו חשובין בעיניו תפילין של הרב ר’ צבי סופרו של הבעל שם טוב זי”ע, ואמר שכתב ידו הוא מעלמא דדכורא.
(מדרש פינחס החדש אות כ”ה).

שמעתי מחסיד אחד, כששמע הרב מו”ה דוב בער זלה”ה מהשם הגדול של הרב הקדוש הבעש”ט וכל העם נוסעים אליו ופועל בתפלתו פעולות גדולות ונוראות, והנה הרב מו”ה דוב בער זלה”ה היה חריף גדול ובקי בכל הש”ס ובכל הפוסקים והיה לו עשר ידות בחכמת הקבלה, והיה מתמיה מגודל מעלת הבעש”ט, ופעם אחד נתיישב בדעתו לנסוע אל הבעש”ט כדי לנסותו וכו’, ומחמת שהרב מוהר”ר דוב בער זלה”ה היה מתמיד גדול בלימוד, תיכף כשהיה בדרך יום ושתיים ולא היה אפשר לו להתמיד בלימודו כמו בביתו, התחיל להתחרט על שנסע, והנה אחר כך כשבא אל הבעש”ט זלה”ה וסבר שישמע ממנו תורה, והבעש”ט זלה”ה סיפר לו מעשה איך שנסע דרך כמה ימים ולא היה לו עוד לחם ליתן להערל שלו בעל העגלה ונזדמן לו גוי עני אחד עם שק לחם וקנה ממנו הלחם כדי לפרנס הערל בעל עגלה שלו, ועוד מעשיות כאלו, ואחר כך ביום השני בא עוד אצל הבעש”ט, וסיפר לו איך שבדרך לא היה לו עוד שחת לתת להסוסים ונזדמן לו וכו’, והנה כל המעשיות שסיפר הבעש”ט זלה”ה היה בהם חכמה רבה ונפלאה למבין, והנה הרב מו”ה דוב בער שלא הבין זה על כן בא לבית האכסניא ואמר למשרת שלו אני הייתי חפץ לנסוע היום תיכף למקומינו אך מפני חשבת הלילה שהיה חושך מאור על כן נלין פה עד שתעלה מאור הלבנה אזי ניסע לדרכנו, והנה בחצות לילה כשהכין הרב מו”ה דוב בער את עצמו לנסוע, שלח הבעל שם טוב את המשרת שלו לקרוא אותו, והלך אצל הבעש”ט, ושאל אותו הבעש”ט זלה”ה יכול אתה ללמוד, והשיב כן, ואמר לו הבעל שם טוב וכן שמעתי עליך שאתה יכול ללמוד, ושאל אותו הבעש”ט יש לך ידיעה בחכמת הקבלה, אמר לו כן, ואמר הבעש”ט למשרת שלו קח לי ספר עץ החיים, והראה הבעש”ט להרב מו”ה דוב בער מאמר אחד, אמר לו הרב מו”ה דוב בער הנה אקח לעיין ולהתיישב בו’, ואחר כך אמר להבעל שם טוב את הפשט בהמאמר, ואמר לו הבעש”ט אינך יודע כלום, וחזר ועיין בו, ואמר להבעש”ט הנה הפשט הנכון הוא כמו שאמרתי ואם יודע מעלתו פשט אחר יאמר לי, ואשמע האמת עם מי, ואמר לו הבעש”ט עמוד על רגליך ועמד, והנה במאמר הזה היה כמה שמות מלאכים, ומיד כשאמר הבעש”ט זלה”ה זה המאמר נתמלא כל הבית כולו אורה ואש היתה מלהטת סביבותיו, וראו בחוש את המלאכים הנזכרים, ואמר לו הבעל שם טוב זלה”ה להרב מוהר”ר דוב בעל זלה”ה אמת שהפשט כמו שאמרת אבל הלימוד שלך היה בלי נשמה, ותיכף ומיד צוה הרב מו”ה דוב בער זלה”ה את המשרת שלו לנסוע לביתו והוא נשאר שם אצל הבעש”ט זלה”ה ולמד אצלו חכמות גדולות ועמוקות, כל זה שמע מפה קודש הרב מוהר”ר דוב בער זלה”ה.
(כתר שם טוב ח”ב דכ”ג ע”א).

שמענו מאת הרב הקדוש הבעל שם טוב זלה”ה עם תלמידו הרה”ק מוהר”ר דוב בער ממעזריטש זלה”ה זי”ע אשר לא היה רצונו להיות כפוף אליו לבוא אצלו, רק על ידי סיבה חסרון הבריאות שהיה חולה מאוד ובא אל הבעש”ט לבקש ממנו עזר ותרופה, וכן עשה הבעש”ט להצמיח לו רפואה על ידי תחנות ובקשות לאלהים, ועל פי מופת, ועל ידי זה נתגלגל הדבר למסור לו כל מעיינות החכמה וזכה להיות מנהיג הדור, ועודנו מתנוצץ אור קדושתו מתלמידיהם הבאים אחריהם בכל דור ודור, מפיהם אנו חיים עד ביאת הגואל במהרה בימינו, והבעל שם טוב זלה”ה היה מוכרח לזה להראות לו על פי מופת למען השיגו תחת כנפיו.
(תפארת שלמה רמזי פורים ועיין בשבחי בעש”ט צד ל”ז).

שמעתי שהרב ר’ בער נבג”מ היה אצל הרב הבעש”ט נבג”מ, וכשראה שהבעש”ט אוכל היה נראה להרב ר’ בער זלה”ה שהוא אוכל כמו אכילת מלאך ולא אכילת בן אדם, ופעם ראה שהוא אינו אוכל כמו מלאך מאחר שראה שאוכל כמו אדם.
(אור החכמה פ’ בשלח).

שמעתי מהמגיד שאמר בשם מו”ר ר’ דוב ז”ל דבעת שרצה ליסע מהבעש”ט ז”ל לא הסכים אה ועיכב אותו כמה זמנים, ושאל אותו על מה זה הוא מעכב אותו, והשיב לו שמוחו הוא כמעיין הנובע והמעיין יותר ויותר ששואבין ממנו הוא נובע יותר.
(לב שמח בראשית ד”ו).

העידו על מרן הקדוש רבינו חיות נפשינו אור זורח 8האר”י הבעש”ט כשהיה לומד תורה עם התלמידים הקדושים היה אש מלהטת סביבותיהם, ומתקבצין מלאכי השרת, והיו שומעין הקולות והברקים ואמירת אנכי ה’ אלהיך מפי הש”י, וזה ידוע ומפורסם הרבה.
(היכל הברכה פ’ ואתחנן, עי’ לקמן פ’ יתרו אות נ”ו ולקמן אות ל”א).

הרה”ק ר’ יעקב ישראל מטשערקאס סיפר איך נתקרב להבעש”ט הרב הגאון הקדוש המקובל ר’ ישראל חריף זצוק”ל מסאטינוב בעל המחבר ספר תפארת ישראל, הנה הרה”ק ר’ ישראל הנ”ל היה מכיר מקודם את הבעש”ט כי ראה אותו כמה פעמים, רק לא האמין בו, והבעש”ט רצה למשוך אותו אליו, פעם אחת היה הרה”ק ר’ ישראל הנ”ל נבוך מאוד בשני עניינים ענין אחד היה באיזה שיטה בש”ס וענין אחד בהרמב”ם, והרגיש בזה הבעש”ט ובא אליו ואמר לו הפשט הנכון בעניינים אלו, והשיב לו הרה”ק ר’ ישראל אמת כי הפשט שאמרתם הוא טוב מאוד ובשביל זה הייתי אוהב אתכם רק שלא תהיו בעל שם, אחר כך נזדמן עוד הפעם שהרה”ק מוהר”י הנ”ל היה נבוך מאוד באיזה ענין והבעש”ט הרגיש בזה ובא אליו ואמר לו הפשט הנכון והרה”ק מוהר”י הנ”ל אמר לו עוד הפעם מה שאמר לו בראשונה, אחר כך חלה בנו של ר’ ישראל הנ”ל חולי גדול ר”ל והיה מוטל על ערש דוי מן קודם חג הפסח עד שעברו כמעט כל ימי הקיץ, ואשתו הציקתהו מאוד באמרה הלא כל העולם נוסעים להבעש”ט והוא פועל ישועות ומדוע לא תסע גם אתה אליו אולי ירפא את בננו, והשיב לה כי על ידי הנסיעה יצטרך להתבטל מתורה ותפלה, ואיני מאמין כי ביטול תורה ותפלה יועיל לרפאות החולה, וכעבור איזה זמן לחצה אותו אשתו עוד הפעם ליסע, אז אמר כי איתא בספרים שבימי הסליחות נכון למעט מעט בלימוד ולעסוק בענייני יראת שמים ביותר, לכן יסע אז להבעש”ט, וכן עשה שנסע להבעש”ט על ימי הסליחות, ובלילה ראשונה של סליחות בא לבית מדרשו, ומחמת שלא היה עמו סדר סליחות עמד אצל העמוד ואמר הסליחות עם החזן בסליחה שלו, והמנהג היה אצל הבעש”ט שהוא בעצמו אמר לפני התיבה אל רחום שמך ועננו וכשהגיעו החזן והקהל לאל רחום שמך הלך החזן מהעמוד והמתינו עד שיבא הבעש”ט אל העמוד, וכשהתחיל הבעש”ט לומר עננו נפל ברעיונותיו של הרב ר’ ישראל פשט נכון ואמיתי בענין התוספות, ואחר כך כשגמר הבעש”ט אמירת עננו אמר אל הרה”ק ר’ ישראל העננו שלי יכול לומר פשט טוב בתוספות, אז אמר לו הרה”ק ר’ ישראל עתה רואה אני כי יש לכם חלק בהתורה של כל אחד ואחד מישראל על כן הנני נכון להתקשר לכם בכל לבבי באמת ומאז נעשה מתלמידי הבעש”ט.
(מעשיות ומאמרים יקרים ד”ו ע”א).

גם הרה”ק בעל התולדות ז”ל שהיה מתחלה מתנגד על דרכי הבעש”ט ואח”כ נתקשר בו באהבה יתירה ובמורא גדול, יש בזה הרבה נוסחאות איך בא לידי כך, רק שבס’ שבחי בעש”ט צד כ”ח הביא מה ששמע מפה קדוש הרב בעל התולדות עצמו, שבבואו פעם ראשונה להתפלל באותו בית שהיה מתאכסן שם הבעש”ט באה לו בשעת התפלה בכיה גדולה ובכה בתפלתו זאת מה שמימיו לא בכה בכייה גדולה כל כך, והבין שבכייה זאת לא משלו היתה רק מכחו של הבעש”ט זי”ע לכן דבקה בו נפשו לאהבתו ע”ש, לכן לא העתקתי שאר הסיפורים שבס’ נוצר תאנה ובס’ מעשיות ומאמרים יקרים מה שספרו בענין זה באריכות.

הבעש”ט הקדוש זי”ע ראה רב גדול אחד ורצה להתקשר עמו, והנה בליל ש”ק חלם לאותו גדול מאמר אחד בזוהר הקדוש אשר אמר הבעש”ט הקדוש עליו איזה פירוש, והאר”י הקדוש אמר על זה המאמר פירוש אחר, ואמרו זה לזה נלך ונשאר את ר’ שמעון בן יוחאי, ואמר רשב”י כהאר”י, ואמר הבעש”ט לרשב”י אתם עשיתם הזוהר ע”פ רוח הקודש נשאל את הש”י כביכול בעצמו, ואמרו בשמים שהפירוש הוא כהבעש”ט, כך ראה אותו הגדול בחלום, והנה בסעודה שלישית הלך הגדול הנזכר להבעש”ט ודחק את עצמו לשמוע דברי תורה של הבעש”ט, ושמע שאמר הבעש”ט הזוהר הזה ואמר לו הבעש”ט לאותו גדול אתה כבר שמעת בלילה פירוש זה.
(צרור החיים ד”י ע”ד, ונדפס באריכות גדול סיפור זה בס’ עמק יהושע אחרון).

איש אחד חכם גדול ובקי בכל הש”ס ופוסקים היה בעיר שהבעש”ט דר שם ולא היה נשמע לדברי הבעש”ט ולא האמין בהשגתו הגדולה, והבעש”ט היה חושק מאוד לקרבו אליו, והנה פעם אחד למד זה החכם הלכה עמוקה ודיבור תוספות אחד ולא הבין דברי התוספות ונתקשה מאוד בעיון גדול להבין ולא עלתה בידו, ונצטער מאוד על זה, והנה בלילה אחת ראה בחלומו כי מעלין אותו לעולמות עליונים, וראה שמעלין אותו היכל לפנים מהיכל, עד שכהו עיניו מלראות גודל האורות עליונים והיה סוגר עיניו, עד שהכניסוהו להיכל פנימי אחד ואמרו לו פתח עיניך, ופתח עיניו וראה הרבה חכמים גדולים וצדיקים יושבים ועוסקים בתורה והבעל שם טוב זלה”ה יושב בראש כולם, ואמר לו הבעש”ט למה אתה מתקשה כל כך להבין את דברי התוספות הלא הפשט הוא כך וכך וכו’, ובבוקר כשניעור משינתו לקח הגמרא והיה מעיין בדיבור התוספות הנ”ל וראה שהפשט הוא ברור כשמש כאשר אמר לו הבעש”ט זלה”ה, והנה אעפ”כ היה סובר שמא הוא חלום לבד, והנה כשבא שבת קודש הלך על סעודה שלישית להבעש”ט זלה”ה ותיכף כשבא לבית הבעש”ט אמר לו ברוך הבא ואמר לו ההיית מעיין בפשט התוספות אשר אמרתי לך אם הוא פשט אמיתי וכו’, ומזמן ההוא והלאה היה משמש את הבעש”ט ז”ל ונעשה חסיד גדול, כל זה שמעתי מאנשי אמת.
(כתר שם טוב ח”ב דט”ז ע”א, ושכחי בעש”ט צד ע”ט עובדא דר”מ קעדס).

איתא בזוהר הקדוש (משפטים דצ”ד:) כד בר נש זכה יהבין ליה נפש, זכה יהבין ליה רוח, זכה יתיר יהבין ליה נשמה, זכה יתיר יהבין ליה נשמה לנשמה, ואמר אאמו”ר זצוקללה”ה (הר”מ מטשרנבל) שהבעש”ט זצוקללה”ה זכה לנשמה לנשמה, ונודע שנפש הוא מעשיה ורוח הוא מיצירה ונשמה מבריאה ונשמה לנשמה מאצילות, ולכן הבעש”ט שזכה לנשמה לנשמה היה נשמתו מאצילות.
(צרור החיים דכ”ט ע”א בשם הרה”מ מטריסק ז”ל).

שמעתי כאשר בא הבעל שם טוב זי”ע לבית הרה”ק ר”מ מפרימישליאן ז”ל ובנו הרה”ק ר’ אהרן אריה ז”ל היה קטן מוטל בעריסה ושאל אותו הבעל שם טוב מי אני, והשיב הילד, מר ניהו האר”י לוריא ואמר לו הבעש”ט כן תחיה, ונתקיים בו לא ימושו מפיך ומפי זרעך וכו’.
(מעשה יחיאל בראשית אות ד’).

עיר וקדיש משמיא נחית אור ישראל וקדושו רוח אפינו קדוש ה’ רבן של כל בני הגולה שר התורה אשר לו דומיה תהלה רבינו ישראל בעל שם טוב זי”ע, וללהב יצא ללבב, ולהלהיב לבות בני ישראל ולהאיר את העולם, והנה קבלה בידינו מצדיקים יסודי עולם אשר היה בחינת נפש דוד המלך עליו השלום, ונראה לענ”ד ברור שגם כן היה לו ניצוץ ממשה רבינו עליו השלום מעצם הדעת העליון [אח”כ מצאתי בס’ דגל מחנה אפרים מנכדו הקדוש ז”ל ששמע ממנו ז”ל שאביו לקחו בלי דיבורים כמו אביו של משה ע”ש והנאני], ובאמת כי גם דוד המלך עליו השלום היה מבחינת הדעת דנוקבא מעצם הדעת עיין בסידור הקדוש ר’ יעקב קאפיל בסוד תרועה שכתב בן להדיא, ומחמת שהבעש”ט הקדוש הי’ מבחינת עצם הדעת דזו”נ סוד תורה ותפלה הי’ לו כח להאיר את העולם בתורה ועבודה, והלביש זה בזה, חכמת האמת בעבודת ה’ באמת, וגילה אור חדש בתורה ועבודה והאיר את העולם.
(דברי שלום בהקדמה ד”ו ע”ב).

אמר הר”ן ז”ל שזרע הבעש”ט רגילים ביוחר לפרש שיחתם בכל פעם לפני הש”י בבכייה גדולה, כי הם מזרע דוד המלך עליו השלום, ובל עסקו של דוד היה ענין זה שהיה משבר לבו מאוד לפני הש”י תמיד שזהו עיקר ספר תהלים.
(לקוטי מוהר”ן ח”כ אות ק’).

עוד תוספות מעלה היה לרבינו הבעל שם טוב זי”ע אשר ממנו התחיל התנוצצות משיח, כמו שמקובל בידינו מצדיקים יסודי עולם, וכמו ששאל הוא עצמו ז”ל למשיח אימתי אתי מר והשיב לו לכשיתפרסם תלמודך בעולם, על כן מאת ה’ נסיבה שנתקרבו אליו גדולי חכמי ישראל וכו’.
(דברי שלום בהקדמה ד”ו ע”ב).

אמר הרה”ק מקאיידנוב כי כל דרך הבעל שם טוב הקדוש נ”ע הוא ללמוד עצמו למשוך עצמו להעבודה שיהיה בימות המשיח, כי ממנו ואילך התחיל להתנוצץ ניצוצי נשמת משיח בראשי הדור, וזהו (סנהדרין צ”ז סע”א) שני אלפים ימות המשיח, אלפים הוא לשון לימוד אאלפך חכמה, והוא ללמוד עצמו דרך העבודה שיהיה בימות המשיח, כי בכלל, כל דרך החסידות הוטבע על שני הגלגלים והאופנים האלו שתמיד יסבו בלכתן והוא ענוה ושמחה כו’.
(זכר צדיק ד”י ע”א).

הרב הקדוש ר’ יעקב ישראל מטשערקאס זצוק”ל סיפר כי זקנו הרה”ק ר’ נחום מטשרנבל אמר שאע”ג דכתיב (קהלת א’) וזרח השמש ובא השמש, דור הולך ודור בא, אמנם הבעל שם טוב זי”ע לפניו לא היה ואחריו לא יהיה עד ביאת הגואל, וכשיבא משיח [וועט עהר זיין] וכפל הדיבורים האלו שלשה פעמים [וועט עהר זיין], ואמר הרה”ק ר’ יעקב ישראל הנ”ל כי היה המשמעות מדברי זקינו כי הבעש”ט יהיה משיח, (מעשיות ומאמרים יקרים ד”ד).

החכמים גדולי הדור מהריב”ש ז”ל זכותו יגן עלינו עד התגלות משיח לגמרי, הם הארות המשיח כנודע.
(שארית ישראל דרוש ד’ מ”ג משער התקשרות).

אמר הרה”ק ר’ ישראל מרוזין ז”ל, רבים אומרים על הבעל שם טוב זצוקללה”ה כי לכן קראו אותו בעל שם טוב יען שימש בשמות הקדושים, אבל באמת לא כן הוא, הן הצדיק מושל ביראת ה’, והקב”ה גוזר והצדיק מבטלה (מוע”ק דט”ז ע”ב, שבת דס”ג ע”א) ולכן קראו אותו בעל שם יען הוא ביטל כמה גזרות אשר נגזרו מאת השי”ת ב”ה כביכול על כל איש מישראל.
(ישועות ישראל ח”ב אות ו’).

בושת פני כסתני, כי התחת אלהים אני, היה היה דבר השם ביד הבעל שם ויגזור אומר ויקם אחד היה, ומהקדמונים לא קם כמהו ואחריו לעפר מי יקום וכו’ ע”ש.
(פרי הארץ בד”ה יהא שלמא).

סיפר לי מורי חמי הרה”ק ר’ אברהם מרדכי מפינטשוב, פ”א שאל את מרן אחד מתלמידיו ואמר מה יהיה מעשי, ואמר לו חזן, אמר אין אני יכול לנגן, ואמר לו הבעש”ט אני אקשר אותך בעולם הניגון, וסיפר לי מו”ה שהוא היה מביר אותו ולא היה בעולם מנגן כמוהו, ופ”א בא זה החזן אל רבינו אור שבעת הימים מו”ה אלימלך ז”ל מליזענסק זי”ע והיה מבוכה בין רבינו ובין בנו הצדיק מו”ה אלעזר ז”ל אם יכבדו החזן לקבל שבת, כי היה ירא הקדוש שלא יבלבל אותו מקדושתו, והיה להחזן משורר שקורין בס עם משורר זינגער, ואחר המבוכה הסכימה דעתם לכבד החזן להתפלל עם משוררים, וזה היה מגודל הפחד מקדושת מרן אלקי הבעש”ט, כי היה נקרא שמו הזן של הבעל שם טוב, ומשום כבודו ההכרח לכבדו ויהיה מה שיהיה, וכשהתחיל החזן לקבל שבת שלח רביו הר”ר אלימלך שהזינגער ילך לו והחזן והבס יחד יקבלו שבת, ואחר כך שלח רבינו הנ”ל שילכו להם, כי ירא שיתבטל ממציאות מגודל אור וקדושות עליונות והארות עליונות שנפתחו לרבינו על ידי שיר של צדיק זה, ואח”כ כיבד רבינו מאוד בכל השבת את החזן אבל לא היה מתפלל לפני התיבה, מיראה כנ”ל.

ובמוצאי שבת קרא רבינו הרר”א ז”ל להחזן שיספר לו מקדושת מדרגות מרן אלקי אור ישראל, וסיפר לו עניינים נוראים לא שמעתן אוזן, ועיקר היה איך היה יראתו ואהבתו, והאיך עשה עליות נשמה בהקיץ ובלי זעזוע, בכל העולמות, לצפות בכל חדרי תורה ומרכבה, וכשהיה אומר הלל הגדול על כל פסוק מהשיר לא אמרו עד שראה את המלאך ושמע נעימות שיר שלו, ואמר עמו ביחד, והאיך היה קדושתו ופרישותו נורא מאוד מיום הוולדו, והאיך היה מדבר עם נשמת הצדיקים ועם אליהו זכור לטוב, ובפרטות עם מרן אלוקיי האר”י שהיה שכיח אצלו בכל שעה, ופעם אחת שאל מרן אלוקיי הבעש”ט את האר”י מפני מה דיבר הסודות כך באתגלייא ולא בדרך עבודה, והשיב לו שאם היה חי עוד שתי שנים היה הכל מתוקן, וסיפר עוד מעליית נשמתו והגוף מונח דומם, והאיך היה מדבר עם המשיח ועם רעיא מהימנא ומה היה תשובותיהם אליו, והיה בקי במעשה בראשית ובמעשה מרכבה ובכל התורה כולה, ובשיחות כל בריה ובריה, ושיחות מלאכי השרת, והיה מלא אהבת הש”י ויראת הש”י וכל מדות טובות חסידות וענוה ואהבת ישראל, ואמר על זה רבינו הנ”ל שכל המדרגות שנכתבו על מרן האר”י הכל היה למרן הבעל שם טוב ועוד יותר, אלא שזה שנכתב על מרן האר”י הוא כטיפה מן הים ממה שהיה לו באמת.

וסיפר לו עוד האיך היו נאספין אליו בכל ערב שבת בעת מנחה אלפים ורבבות נשמות ואת כולם תקן והעלה לשורשם.

ואחד כך בהמשך הדברים סיפר לו האיך שהיה צופה מסוף העולם ועד סופו, וסיפר שפעם אחת ישבו לפניו תלמיריו ושחק מעט כדרך הצדיק, ושאלו לו סיבת השחוק, ואמר שבעיר אחת בארץ רחוקה מאוד בנה שר אחד פלטרין יפה ובנהו כמה שנים, וכעת הלך צדיק אחד להתפלל מנחה והתחיל לירד ברד גדול עד שרץ הצדיק וחסה נפשו בתוך פלטרין זה, וכשיצא הצדיק ממנו והלך לבית הכנסת נפל הפלטרין, והאיך לא אשחק על גודל ההסתר שבהנהגת עולם הזה, שעיקר הבנין הגדול הזה לא היה אלא בשביל זה לחסות נפשו של צדיק על שעה קלה, ועל ידי זה הצדיק ניתקנו כל האבנים, וכל הניצוצין שהיו בהם, ומה להם עוד לעמוד על חנם, ולכן נפלו מיד לארץ, ואחד כך בא על הגאזעטק מעשה זאת מבנין הנ”ל ומנפילתו בלי סיבה והיה מכוון ממש באותה שעה,

וסיפר לרבינו שמרן אלוקיי הבעש”ט ז”ל כשראה שום כלי כגון ספסל ושלחן וכיוצא, אמר כל המחשבות שהיו לאומן כשעשה זה הכלי ועל זה היה רבינו הנ”ל הרר”א ז”ל מתמיה.

אחר כך עמד החזן על רגליו והעיד שפעם אחת למדו תורה לפני מרן אלוקיי הבעש”ט ז”ל וליהטה אש סביבותם עד שנזדככו כל כך וקבלו תורה מפי מרן כדרך שקבלו ישראל על הר סיני בקולות וברקים וקול שופר חזק מאוד ממש כמו בהר סיני

כי אותן הקולות לא נתבטלו כי הם אלהות אלא שצריך קדושה וזיכוך, והשיב רבינו הקדוש הנ”ל לא השגתי זה אבל אין זה תימה, כי עבודתו וקדושתו מישראל מרן אלקי היה מאוד מאו־ד, ובפרט שהיה עבודתו וקדושתו על הנהר נעסטיר מקום טהרה, ומפי אחיה השילוני אשרי ילוד אשה שזכה לכך, והבינו היראים ששמעו זאת שכל המעלות שנזכר לעיל היו גם כן לרבינו אלימלך זצללה”ה או מעין זה.

ואחר כך לימים נפטר החזן הזה ובתוך שלשים ביום ערב שבת קודש בא המשורר הבם לביתו אחר המרחץ והטבילה ואמר לאשתו מהר קרא לי החברה וצבית לי זוודתא, כי כבדו בגן עדן את החזן שלי שיקבל שבת ואינו רוצה אלא עמי, והניח עצמו על מיטתו ושבק לן חיים ולכל ישראל.
(מכי”ק מהרי”א ז”ל מקאמרנא).

סוף דבר חביב כנפשי ולבי, תאמין במה שהאמין אחרון בדורנו שארית ישראל וגדול בנביאים מרן אלקי קודש קדשים מורנו ורבינו הרב ישראל בן אליעזר בעל שם טוב, בעלה דמטרוניתא, שזכה להעלות המלכות עד כתר שם טוב רישא דלא אתיידע, אשר זכה על ידי אמונתו באלהים ודבקות נפשו בהש”י, לתכלית אמת בלי שום דבר, שנעשו על ידו נסים כמו לרחב”ד, אותן דברים מבהילים, לא נראה ולא נשמע מימות התנאים, ורבו המובהק היה אחיה השילוני הנביא, ודיבור קטן מדבריו הוא מעיין החכמה הקדמה אמיתית לכל כתבי מרן האר”י, והיה מלא חכמה ויראת חטא ואמת וחסידות וענוה ושפלות הרוח, אין ממש, ורוח הקודש ושכינה שורה עליו בקביעות, ברגע קטן צפה בכל ההוה, והיה לו השגות עליית נשמה ועליות פרדס, השגה ממש של רבי עקיבא וחביריו, וגילוי אליהו, והיה מייחד בכל תנועה קטנה יחודים נוראים, והוא אשר העמיד אותנו על רגל אמת בלימוד כתבי האר”י ובדרכי השם ובאמונה ובכל המדות טובות שבעולם, והלוואי שאזכה להיות עפר ואפר תחת כפות רגליו.
(נוצר חקר פרק ו’ אות ו’).

סיפר צדיק אחד תלמיד מרן הבעל שם טוב ז”ל למורי חמי מו”ה אברהם מרדכי הצדיק מפינטשוב שהלך עם מרן למקוה בימי החורף בעת קור גדול אשר במשך הגליד מן הגגות ונקרא סאנפיל, והמקוה נתחמם תיכף על ידי יחודים, וענין זה היו יכולים כל בית מרן לחמם המקוה בחום גדול ועמד במקוה איזה שעות עד שהתחיל הנר לטפטף וליכבות, ואמר לו לרבינו הנה הנר מטפסף ליכבות, ואמר לו הבעש”ט בזה הלשון, דארניע, קח סנפיל מן הגג והדלק, מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לזה וידלוק, וסיפר שהיה דולק והולך עד שהלך עמו לביתו אחר שעה ושתים, וכשבא לבית נשאר מעט מים בית.

וטעם אחת הלך חוץ לעיר עם התלמידים ובא עת מנחה ואמרו התלמידים אין מים לנטילת ידים לתפלה, ולקח המטה והכה על האדמה ונבקע מעיין מים והולך עד היום סמוך למעזבוז ונקרא על שמו אפילו בין האומות, ומסוגל המים למי שיש לו קדחת שלישית נרפא מיד, וכן עשה כמה דברים נפלאים לא נראה ולא נשמעו מימות תנאים רשב”י ורחב”ד וחביריו, וכל זה על ידי דבקותו בבל רגע באלהים.

וכל זה הוא כחלק קטן כטיפה מן הים לכל מעשה הגדול שעשה מרן לעיני כל ישראל בלי שום שם, כי מימיו לא נשתמש בשום שם, וסיפר שבעת היותו עדיין קטן ולמד לו רבו המובהק אחיה השילוני הנביא כל השתמשות השמות להבין ולהורות, ומחמת שהיה קטן חשק לראות אם יש בכחו לעשות איזה פעולה, והניח חתיכת בגד על הנעסטר ועבר הנעסטר בשם, ועל זה עשה תשובה כל ימיו, והרבה תעניתים על זה_לתקן פגם זה, ולבסוף תיקן זה, שפעם אחת היה נצרך לעבור הנעסטר מחמת סכנת מות של ישמעאלים, והניח חגורה על הנעסטר ועבר הנעסטר בלי שום שם אלא באמונה גדולה באלהי ישראל, וכל זה זכה על ידי לימוד תורה לשמה ודבקות נפשו בקונו בכל עת ורגע.
(נוצר חסד פ”ו).

ופעם אחת נסע מרן הקדוש אור ישראל הבעל שם טוב עם תלמיד אחר במקום שמם שאין שם מים, ובכמה פרסאות לא נמצא שם מים והתלמיד צמא למים עד סכנת מות, ואמר לרבינו הקדוש הנה צמאתי למאוד, ורבינו הבעש”ט לא השיב לו כלום, ואחר כך כשראה התלמיד צרתו שבא לסכנת מות חזר ואמר עוד הפעם, רבינו הנה צמא אני מאוד ובסכנה, אמר לו הבעל שם טוב ההנך מאמין שברגע שברא הקב”ה את העולם ראה כל זה הצרה שיש לך והכין לך מים לשתות, ולא השיב תיכף עד שנתיישב בדעתו ואמר אני מאמין באמת, והשיב לו הבעל שם טוב המתן עוד מעט, ונסעו משם דרך מועט וראו ערל אחר נושא שני כדים מים גדולים על כתפו, וכשבא אצלם נתנו לו איזה פרוטה ונתן לו לשתות, ושאל מרן לגוי מה זה שאתה נושא כאן מים במדבר שמם, והשיב, השר שלי נשתגע ושלח אותי אחר מים אל מעיין אחר רחוק, ואני נושא זה המים שלשה פרסאות ואיני יודע למה, ואמר מרן, ראה השגחתו ית”ש שברא בשבילך שר שישתגע להמציא לך מים, וכל זה צפה בהשגחתו ית”ש ברגע בריאת העולם.
(נתיב מצותיך נתיב היחוד שביל ג’ אות א’).

מרן הר”י בעש”ט היה גאון מופלג עוסק בתורה כל ימיו ושבחו מי ימלל ומי ידמה לו, ותלמידו הקדוש מוהר”י בעהמ”ח סה”ק תולדות יעקב יוסף אמר קודם פטירתו שהוא מבקש מאת הש”י שירוויח בתורה ומצוות של כל ימיו מה שהרויח רבו מרן הקדוש אור ישרא”ל אש, ביחודים שעסק בעת עישון פעם אחת את הלולקע.

ופעם אחת הראה לתלמידו מו”ה דוד אב”ד דק”ק אוסטראה את השמים החדשה שברא ביחודים שעסק בעת עישון לולקע שלו, ונתעלף מוהר”ר דוד הנ”ל מאימה ופחד, וכל זה זכה על ידי עסק התורה לשמה ותפלה בציבור וטהרה במקוה במעט בכל יום ויום.
(זוהר חי תרומה דס”ב ע”ב).

הרב הקדוש מוהר”י ז”ל מנעסכאיז בעהמ”ח ס’ תולדות יצחק סיפר, שפעם אחת ציוה הבעל שם טוב שיביאו לו יין ממדינת בתרביא בהשגחה גדולה ושמירה יתירה על צד היותר כשר ע”פ ר”ת, ומסר את הדבר לתלמידו הרב ר’ דוד ז”ל ממיקלאיוב, ונסע הרב ר’ דוד בעצמו לבתרביא לעיר טילנעשט ונתעכב שם שני חדשים אלול ותשרי כל עת עבודת היין, והשגיח בעצמו על כל פרט ופרט שבעסק עשיית היין בלי שום היסח הדעת, שיהיה הכל כשר וישר על צד היותר טוב, מן הרגע הראשונה שקנה את הענבים, ובכל עת הדריכה, וטרח בעצמו והשגיח בעינא פקיחא על כל פעולה ופעולה שיהיה בכשרות הראוי למהדרין מן המהדרין, וגם אחר חג הסוכות נתעכב שם עוד איזה שבועות עד אחר גמר תסיסת היין, שיוכלו ליתנו בחביות, ומפני שאז הוא זמן קלקול הדרכים, היה לו יגיעה גדולה וטרחה עצומה בחזירתו עם היין לביתו, עד שנסע כמעט במסירות נפש בכל פרסה ופרסה, לפי שלא רצה להסיח דעתו כלל משמירת היין אפילו רגע קטנה ביום ובלילה, בעת גשם שוטף ורוח סערה ושלג גדול, וקלקול הדרכים מטיט חוצות, וטבעו בבוץ רגליו, ובאו מים עד נפש, עד שברוב עמל ויגיעה עלה בידו להביאו בשמירה גדולה ובכשרות גדול לעיר מעזיבוז, ורץ תיכף להבעל שם טוב לבשר אותו שהביא את היין בשמירה מעולה כחפצו, והנה באותו רגע שעמדה העגלה עם חביות היין לפני בית הבעש”ט רכב שם קאזאק אחד מהשומרים של אדון העיר שהשגיחו שלא יביאו יי”ש להעיר ממקומות אחרים, וכשראה על העגלה חבית זו התחיל לצעוק שהביאו יי”ש ולא זז משם עד שהוצרכו לפתוח החבית והכניס השפוד שלו וטעם וראה שהוא יין והלך לו, אמנם היין כבר נאסר במשמוש הקאזאק, ונצטער הרב ר’ דוד מאוד, שכל טרחתו הגדולה ויגיעתו העצומה היה הכל להבל ולריק, ונכנס בבכיה ובנפש עגומה אל הבעל שם טוב, ואמר לו יודיעני רבינו מפני מה נתחייבתי בעונש גדול כזה שרציתי למסור נפשי לדבר מצוה, שיהיה לרבינו יין בתכלית הכשרות והיה כל יגיעתי להבל וריק, ואמר לו הבעל שם טוב זה העונש מגיע לך, בעבור שמסרת נפשך בשמירת היין, ושכחת בעיקר השמירה, שהיה לך להתפלל להש”י שהוא יעזור לך לשמור היין היטב, ובשביל ששכחת שמירת הש”י, השומר האמיתי, לכן עלה לך כן וכמאמר הכתוב (תהילים קכ״ז:א׳) אם ה’ לא ישמור עיר שוא שקד שומר.
(מבעל צרור החיים בשם אביו ז”ל).

פעם אחת היה הבעש”ט ז”ל כמקום אחד, ופתח החלון בימי הקור, ואמר שרואה כאן אור גדול מצדיק אחד שהיה כאן מכמה מאות שנה, ועתה היה המקום ההוא מקום אשפה, כי הבית נחרב כבר, ומזה אנו רואים שעצם קדושת ישראל קיימת לעולמי עד ואין שום דבר יכול לכבותה.
(תולדות אדם ברמזים לפסח).

שמעתי מאיש נאמן מאוד שבעצמו שמע מהרב הקדוש מוהר”א מקארלין ז”ל שאמר בשם אביו הרה”ק בעל המחבר ס’ בית אהרן שאמר בשם הבעל שם טוב זצוקללה”ה שאמר שבעת שציוה לקרוא את הרב המגיד הקדוש זי”ע מקאזניץ בשם ישראל משך עליו קדושה אשר צדיק צריך לעבוד בעבודת השי”ת שמונים שנה שיזכה למשוך על עצמו קדושה כזאת.
(צרור החיים די”ד ע”ב).

הרב הקדוש מוהר”י ז”ל מנעסכיאז בעל המחבר ס’ תולדות יצחק אמר בשם אביו זלה”ה שאינו מחשיב שום סיפורים שמספרים מעשיות מצדיקים, כי הרבה מעשיות בדויים ומעורבים בטעיות, זולת המעשיות שמספרים מן הבעל שם טוב זלה”ה, כי הגם אם לא היה המעשה בפועל ממש, אבל בכחו של הבעל שם טוב זצללה”ה היה לפעול הכל.
(זכרון טוב ד”ט ע”ב).

אמר הרה”ק זצ”ל מקאברין אשר כל המעשים והמופתים והנפלאות שמספרים על הבעל שם טוב זללה”ה מחוייבים להאמין, וגם אנו צריכים להאמין אף אם שלא היה בפועל היה לו בכח.
(אמרות טהורות עמוד ל”ד).

אציגה נא מה ששמעתי מפי הרה”ג הצדיק המקובל ר’ חנוך העניך אבד”ק אלעסק זצ”ל ששמע מפה חותנו הגאון הקדוש וכו’ ר”ש רוקח אבד”ק בעלז זצ”ל, ששמע מפי מורו הקדוש הרבי מלובלין זצ”ל, שאמר אם יבא אדם ויאמר לי שראה שעשה הבעל שם טוב סולם ועלה לשמים בחיים חיותו בגופו ובמלבושיו אאמין לו, כי כל מה שאומרים על הבעל שם טוב ראוי להאמין.
(במכתב מהגאון בעל דעת תורה).

סיפר הרב הקדוש מוהר”ן ז”ל מברסלב, שבבית אביו ואמו הצדיקים ז”ל, היו שכיחים שם כל הצדיקים, כי כל הצדיקים היו מצויים בק”ק מעזיבוז מחמת שהוא מקום הבעל שם טוב ז”ל, ורובם ככולם התאכסנו בבית אביו ז”ל, ושמע הרבה מעשיות, ועי”ז היה עיקר התעוררותו לעבודת השי”ת עד שזכה למה שזכה.
(שיחות הר”ן אות קל”ח).

הרב הצה”ק מוהרא”י מס”ג ז”ל התחיל פעם אחת לדבר בשמיני עצרת מישיבת הסוכה ביום שמיני עצרת, ופתח ואמר כך, הבעל שם טוב וצללה”ה לא היה יושב כסוכה בשמיני עצרת, אא”ז המגיד זצללה”ה היה יושב כסוכה בשמיני עצרת, יש סוכות מלא ויש סכת חסר וכו’ ובכל ימי הסוכות הוא סכת חסר וכשמיני עצרת הוא סוכות מלא, כי ביום שמיני עצרת הוא היחוד הגמור, על כן בארץ ישראל נגמר היחוד בשמיני עצרת על כן יושבין בשמיני עצרת בבית כי עיקר היחוד הוא בפנים בבית, אבל בחוץ לארץ בא אלינו היחוד הגמור ביום שלאחריו היינו כשמחת תורה על כן מחוייבים לישב גם בשמיני עצרת בסוכה, והיחוד הוא ביום שמחת תורה בביתם, והבעש”ט זללה”ה היה מקדש את עצמו בקדושת ארץ ישראל, על כן גם הוא לא היה צריך לישב בסוכה בשמיני עצרת, אף בחוץ לארץ, וכן הוא דרך העולם שמעמידין ארבע קונדיסין ופרוכת למעלה וזו היא חופה, ועם כל זה היחוד הגמור עושין רק בפנים בבית.
(עשר אורות ד”ע ע”ב).

הרב הגאון הקדוש מוהרמ”ם מליובאוויטש בעהמ”ח ס’ צמח צדק אמר, שמעתי מרבינו [הרב אדומו”ר בעל התניא ז”ל] שאמר שהרב המגיד ג”ע היה יכול להמשיך יראה עלאה בתינוק כן יומו וכו’ והבעל שם טוב נ”ע היה יכול להמשיך גם בדומם וכו’.
(בית רבי סוף ח”א ד”צ ע”ב).

יש צדיקים כגון רשב”י ומרן הקדוש הרב ישראל בן אליעזר [הבעל שם טוב] שאע”פ שהיה נפשם אש לוהטת באור מופלא, לא היה להם מציאות, אלא ביטול באור החכמה לפני כל אחד מישראל, בהתקשרות ואהבה שוה בשוה, ובזה מתבטלין כל הדינין, ואי אפשר שיתאחז שום קליפה חלילה באור שלהם, והיה עבודתן בהתקשרות מלכות לחכמה ובינה ביחוד אחד, אבל בדרך עבודה של אש שורף שהוא עיקר עבודה באמת.
(נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ג’ אות כ”ד).

אמר מרן הריב”ש טוב לתלמידו הרב מקאלאמעא אביו של הצדיק ד נחמן ז”ל, את הקל שבקלים והפחות שבפחותים אשר הוא בדעתך, אני אוהב אותו יותר מן מה שאתה אוהב את בנך יחדך.
(לקט אמאי פנינים דר”ח ע”ב).

נאמר מרבינו הבעל שם טוב נבג”מ שפעם אחת שאלו אותו, מה זאת שאנו לומדים תורה ומתפללים והננו עושים מצוות ומעשים טובים, ובקשתינו נשארה מעל, וכבודו נשמעים דבריו בשמים, ובקשתו יעשה פרי לעינינו, והשיב במשל לבן מלך שתעה במקום אחד ונזדמן למקום מרעה צאן, והבן מלך רעב וצמא ויגע, וירא הרועה ויאספהו אל ביתו, אולם במה יש לרועה עני לקבלו בסבר פנים יפות, אך לקח חתיכה מן הנקי והמכובד אשר בתרמילו ופרש אותה החתיכת פשתן על השלחן, ואחר כך השכיב אותו על הארץ ופרש תחתיו שמיכה לבנה וטהורה [ והייינו שיותר מזה לא היה בידו כלום לכבד את בן המלך ולא לחם להניח על המפה, ולא כרים וכסתות לתת על השמיכה, כי לרש אין כל רק שמה שהיה בכחו עשה בכבוד ובדרך ארץ גדול] ואחר זה כשבא הבן מלך לביתו ציוה לקרוא את הרועה לפניו וינשאהו מעל כל השרים, וישאלו אותו מדוע אתה מנשא ככה את הרועה הזה, הלא אנחנו תמיד עושים רצונך בכל עבודתיך אשר אתה מצוה לנו, והשיב להם כל הכבוד והיקר אשר אני מכבד אותו הוא רק בעבור זה שנתן לי מפה לבנה ונקייה ושמיכה לבנה על הארץ, ע”כ דבריו הקדושים, והבן הדברים כי יש בהם עמקות גדול.
(שושנים לדוד תהלים פ”ב).

מה שהיה לרבינו הקדוש מרן הר”י בעש”ט שעמדו עליו צדיקים גמורין לבלעו חיים, זהו על ידי גלות השכינה, נעשה פירוד בין הצדיקים ומקטריגין זה על זה.
(נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ג’ אות כ”ט).

והגאון בעל ס’ נודע ביהודא ז”ל היה גם כן מהמתנגדים על רבינו הבעל שם טוב, עם שהיה שאר בשרו, וכמה פעמים היה הבעש”ט אצלו, והרבנית זוגתו של הנודע ביהודא היתה מאמנת בו, אך הנוב”י בעצמו לא היה מאמין בו, ושמענו שמתחלה נסע הנו”ב להבעש”ט להיות תלמידו, ושמע ממנו דברי חסידות בשבת קדש שלשה פעמים, אך מה’ היתה נסיבה שלא נתקבלו דברי הבעש”ט אצלו ונסוג אחור וכו’, ויש בזה אריכות דברים, והבעל שם טוב אמר טעם לשבח על מה ולמה היתה כזאת כו’.
(בית רבי פרק כ”ח).

שמעתי כי הרה”ג משדה לבן שחיבר הספר ושב הכהן היה מתנגד גדול על הבעל שם טוב ז”ל, ופקד על כל אנשי עירו שאם יבא הבעש”ט לא יתנו לו אכסניא, וכן היה שכשבא הבעש”ט הקדוש לעיר שדה לבן לא הניח אותו שום בר ישראל שיעמוד אכסניא בביתו, ונסע משם למקום אחר, ואחרי נסעו משם נזדמן אצל הרב איזה שאלת נשים והכשיר, ואחר כך בלילה עיין באיזה ספר, והיה נראה לו שהשאלה שהכשיר ביום, היה ראוי להיות טריפה, ושלח תיכף להודיע שהוא טרפה אבל כבר היה אחר מעשה, ונתחרד הרב חרדה גדולה עד מאוד, כי היה גדול מאוד ביראת שמים, ונצטער מאוד על מכשול חמור מה שיצא מתחת ידו, ומחמת גודל המרירות שהתמרמר על זה יצא כמעט מדעתו, והתחילו בני ביתו לדרוש ברופאים ולא היה מהם תועלת, ושמעו שלא רחוק מעיר מעזבוז יש מומחה אחד שיודע לעסוק בלחשים, ונסעו עם הרב אל זה המומחה, אכן בדרך פגעו בהם אנשים, וכשראו שמובילים אדם גדול זה אל מלחש, אמרו אותן האנשים הלא ודאי יותר טוב ליסע עמו אל הבעל שם טוב כיון שאינכם רחוקים עכשיו ממעזבוז, והנה אף שהם היו מתנגדים גדולים על הבעש”ט כמו שהשריש להם אביהם הרב, מכל מקום הטו עכשיו אזנם והתחילו לעשות נסיעתם למעזיבוזש, והנה תיכף הכירו בו בהרב החולה שינוי לטובה, וכן הוטב לו בכל דרך נסיעתם מעזיבוזה, עד שכשבאו להעיר ממש נתיישבה דעתו עליו לגמרי, ונכנס לבית הבעל שם טוב בדעה צלולה ומיושבת כשאר כל אדם, ולקח הבעש”ט ספר אחד והראה לו כי באמת יפה הורה, כדין וכהלכה, ולא טעה כלום בהוראה זו, רק לפי שלא רצה לקבל את פני הבעל שם טוב בהיותו שם בעירו, נתגלגל הדבר שיצטרך לבא לכאן לקבל פניו.
(במכתב הרב ממעזבוש).

שמעתי ממורי וחמי שהיה תלמיד מובהק מרבינו הקדוש והצדק מוהר”ר יחיאל מיכל מזלאטשוב, שפעם אחד נסע מרן אלוהיי קודש קדשים אור שבעת הימים רבינו ישראל בעל שם טוב על הדרך, והלך אל היער להתפלל מנחה, וראו התלמידים שמכה ראשו מאוד באילן, וצועק ובוכה בכייה רבה, והמה ראו כן תמהו, ושאלו פה קדוש מה זה ועל מה זה, והשיב שצפה ברוח קדשו על הדורות שיהיו סמוכין למשיח, וראה שיהיו רביים כארבה לרוב, והם הם יעכבו את הגאולה מלשלח האם מעל הבנים בכללות.
(אוצר החיים פ’ תצא דקל”ד ע”ג).

כשאדם נושא מרגליות ואבנים טובות עומדין עליו גזלנים ולסטים, מה שאין כן כשנושא תבן וקש, ולכן בכל דור הרעים עומדים על כלל ישראל, וערב רב, שיש בהם כל מה שיש בקדושה,, וכבר ראה כל צרה זאת מרן אלוהיי הריב”ש ז”ל, וצעק ובכה על זה, על היותו בדור כזה, בדור אחרון, ואי אפשר לו לתקן נשמת ישראל בתורה ועבודה, על ידי הקוצים האלו, שיש להם דרכים משונים מקולקלים, וכל צדיק וחסיד יש נגדו כח המנגדו, ומושך לעצמו כל נשמות הנובלות פסולים, ולפעמים יכול להתגבר ברשעו על צדיק וכו’.
(נוצר חסד פ”ב אות ד).

הגאון בעל ספר קצות החושן ז”ל שאל את פי הרב בוצינא קדישא מוהר”צ מזידיטשוב ז”ל, מה יום מיומים, שמיום שנתגלה הבעל שם טוב ז”ל רבו החסידים המחזיקים בו, והלא הבעש”ט ז”ל גם הוא התחקה על שרשי ויסודי דברי האר”י ז”ל, ולא מצאנו כזאת אחרי האר”י ז”ל עצמו שתהיה כת מיוחדת דבקים בו, ומה זה חידש הבעש”ט בשורש החסידות הזה עד שהמשיך אחריו עדה גדולה וכתות כתות בכל עיר ועיר.

והשיב לו הרה”ק מוהר”צ ז”ל בדרך משל נחמד ונעים, היות שפעם אחת הוצרכו בני מדינה אחת לבחור להם מלך, והנה נשמע להם קול ממרחקים ששם במדינה רחוקה מאוד יש שם אדם אחד נפלא ונעלה בנוי ובקומה ובחכמה יפה עינים וטוב רואי קווצותיו תלתלים ושער רישי’ כעמר נקי עד שהוא מושלם מאוד בכל המעלות ואין כמוהו ראוי למלוכה זולתו, אך לפי גודל המרחק שבינם לבינו לא היה אפשר להם כלל להשיג פרטי מעלותיו כל מעלה ומעלה שיש לו מה הוא אע”פ שבדרך כלל שמעו שהוא דגול מרכבה מצוין במעלות נפלאות, ורבים לא ידעו ולא הבינו שורש דבר, עד אשר בא לפניהם איש אחד שהיה שם במקום ההוא וראהו בעיניו וזה היה יכול לתאר לפניהם כל פרט ופרט בפני עצמו ולכן נכנסו דבריו בלבות קצת בני אדם שהיו מבינים דבריו, אבל מרבית העם שאינם ביכולת להבין הכל על פי שמועה בלבדה, לא יכלו להבין הדבר עדיין, עד אשר הפליא חכם אחד לעשות להביאו ולהציגו לעין כל ולהראותו לפני כל הרוצה לראותו ולהסתכל בו, ועל ידי זה נהרו אליו רבים וכן שלמים ודבקה נפשם באהבתו וישימו כתר מלכות בראשו כי ראו מעצמם והבינו בשכלם כי רק אליו יאתה המלוכה.

והנמשל מובן, כי הנה רשב”י וחביריו היו הראשונים אשר פרסמו וגילו בס’ הזוהר הקדוש ובפרט בשני האידרות קדושות מעט מסוד ה’ ליראיו והעלימו דבריהם מאוד מאוד, עד אשר נתגלה עולם התיקון דור רבינו האר”י ז”ל, הוא בא לפרסם ולספר את אשר העלימו רשב”י וחביריו ז”ל, אך כל דבריו הקדושים של האר”י ז”ל הם בעניני האורות העליונים ובעולמות עליונים ולאו כל מוחא סביל דא, כי כל דבריו הם בשמים למעלה למעלה וברוחניות העניינים ולא רבים יחכמו, עד אשר קם אדוננו מורינו ורבינו רבן של כל בני הגולה הקדוש איש אלהים הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו הוא גילה את האלהות גם בעולם השפל התחתון הזה, בכל פרט ופרט, ובפרט באדם התחתון, שאין בו שום דבר, לא שום אבר ולא שום תנועה, מה שלא יהיה לבוש לכח אלוהיי הטמור ובעלם וגנוז בו, וכן בכל הדברים הנמצאים בעולם, ולית אתר פנוי מיניה, וגדול כח הצדיקים שמדמין צורה ליוצרה כביכול, שאין שום תנועה ודיבור מה שאין בו יחודים נוראים ונפלאים וכל אדם נברא בארץ התחתון לגדולות ונפלאות, לעשות בתחתון ולרמוז בעליון, והורה לנו איך לקשר את עצמו בדבקות הש”י ב”ה בכל פעולות, ואפילו בשיחות בטלות ע”ד שדרשו (סוכה דב”א ע”ב) ועליהו לא יבול זהו שיחות חולין של תלמידי חכמים, ובה הביא לנו את המלך לעינינו המלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
(דברי צדיקים).

משנת של”ה ואילך עדיין היה רוב העולם מגששין באפלה ורבו על החכמה הזו [חכמת הנסתר] כמה מעוררים ונוקפים, וכמה מהמתעסקים בחכמה לא היו יודעין האיך לעסוק במושכלות החכמה ובאו לידי הגשמה ח”ו, עד אשר שלח לנו הש”י למחיה נשמת הקדוש הבעל שם טוב זצוקללה”ה הוא האיר עיני העולם האיך לעסוק במושכלות וליקח מהחכמה הזאת עבודה תמה ושלימה, כאשר יתבונן המשכיל בדברי הבעל שם טוב, אשר הלבישו את ענייני החכמה בשכל הנפש המשכלת, וידוע תדע כי לא דברו תלמידי הבעש”ט זלה”ה אם לא למי שעוסק בהחכמה הקדושה להבין על ידי עסק החכמה ענייני עסק העבודה.
(הגהות מהרצ”א לס’ סור מרע, בראש הספר אות ה’).

כמו שכתכ מהר”י צמח על האר”י ז”ל כי התגלות נשמתו היה מוכרח מאוד בדור ההוא כדי שתתגלה ותתפרסם חכמת האמת על ידו, בדורות השפלים, שיהיה לנו מגן ומחסה לעבודת אבינו שבשמים, כן ממש היה מן השמים שנשמה גדולה מעולם היותר עליון, הוא נשמת רבינו אור עינינו הבעל שם טוב הקדוש זכותו יגן עלינו תתגלה בדור זה בדור עקבתא דמשיחא כדי להאיר לארץ ולדרים עליה באור תורתו וקדושתו. ואמנם כי בדורות שלפנינו היו גם כן רבים וכן שלמים אשר עבדו את ה’ בכל לבבם ובכל נפשם ועסקו בתורת ה’ יומם ולילה, אכן על פי רוב היה זה באחד משני דרכים, או באיש אשר הצליח אותו הש”י בפרנסתו שהתפרנס בנחת שעל ידי זה היה ביכלתו לקבוע עתים לתורה ועבודה, או להיפוך באיש אשר השליך אחר גיוו כל טרדות העולם הזה וקיבל באהבה עניות ודלות והשליך הבל ועסק בתורה, אכן שאר אנשים מדלת העם אשר לא מצאו פרנסתם כי אם על ידי יגיעה וטרדה רבה בבית ובשדה בשווקים וברחובות, והיו טרודים כל היום על המחיה ועל הכלכלה, המה לא יכלו לטעום אור ה’ בתורה ועבודה כלום כי נתרחקו מזה לגמרי.

וכן לעומת זה אפילו אלו האנשים אשר לא היה נמנע מהם מלקבוע עתים לתורה, גם כן לא רבים יחכמו למצוא בתורתם מגן ומחסה בפני האורב הגרול אשר יארוב במסתר לב האדם מיום לדתו, כי אירע לפעמים שנתבטלה מעט התורה והעבודה שלו בששים בין התאוות הרעות והמדות המגונות, לשון הרע ושקר וקנאה ושנאה וחנופה וכעס ואכזריות ודומיהן, ובפרט בגאוה שהיא עיקר שורש הרע להבאיש ולהסריח כל מדה נכונה וכל המעשים טובים.

ולזאת עלינו לשמוח ברחמי השי”ת שריחם עלינו ושלח לפנינו בדורות השפלים האלו שהכל לחוצים ודחוקים בפרנסתם מאוד והטרדה מרובה, אין הפרוטה מצוייה והיוקר יאמיר, ושוקדי התורה יתמעטו מיום ליום בעו”ה, אין דורש ואין מבקש, ושלח לנו הש”י למחיה מלאך מן השמים עיר וקדיש מרנא ורבנא אור ישראל וקדושו הבעל שם טוב ז”ל והוא האיר עיני כל ישראל שיוכל להיות לפניהם לזכרון תמיד שגם בעת הטרדות העצומות, בל ישכחו ח”ו בהשי”ת ובתורתו, על ידי זה שישמור את עצמו תמיד להפריד את הרע מן הטוב בכל פעולותיו ובכל מעשיו ובכל דרכיו ובכל דיבוריו.

וזהו עיקר שורש החסידות, שיזכור האדם תמיד עבודתו זאת המוטלת עליו בכל עניניו, בין בעת לימודו בתורה, ובין בעסקו בעבודה ובתפלה, ובין בשעת עשייתו פעולותיו הגשמיים, ובין בשעה שהוא טרוד מאוד בעוצם טרדותיו, ובין בשעה שעוסק בשיחות חולין, תמיד יש לפניו חלק רע וחלק טוב, והוא צריך לברר תמיד איזהו חלק הרע שבפעולה זו כדי להפרידו ולהרחיקו, ואיזהו חלק הטוב שבפעולה זו לברור אותו ולהתחזק בו.

ושקר העלילו המתנגדים על דרכי החסידות, באמרם, כי דרך החסידות הוא למעט בלימוד התורה, לפי שהעקר אצל החסידים הוא היראה, אלה וכאלה העלילו בשקר, כי האמת הוא שאין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד’ אמות של הלכה בלבד (ברכות ד”ח ע”א) אבל שורש החסידות הוא שיזכור האדם היטב שגם בעת התורה והתפלה ובעת עסקו בפעולת המצוה והמעשים הטובים יש גם בתוך זאת הפעולה עצמה חלק רע מחלקו של יצר הרע וצריכים להתאמץ מאוד להרחקו.

ובאמת גם דבר זה כתוב הדר הוא דין מפורש בשלחן ערוך (או”ח סי’ רל”א) שיהיו כל פעולות האדם לשם שמים, רק שזהו בדרך כלל, אבל שורש החסידות הוא להבין זה ררך פרט על כל מחשבה ורצון וכוונה שאפשר להסתעף גם בעסק התורה והמצוה, ולהראות בעליל שורש הכוונה ההוא מה טובה, שלא כמו שחושבים הפתאים כי עיקר העבודה הוא בקום ועשה בלבד, והחלק של סור מרע הוא יוצא בו במה שיודע בעצמו שלא עבר מעולם על העבירות החמורות שבתורה, וכאשר יודע הוא בעצמו שמעולם לא בא אל אשת איש ולא הרג שום אדם ולא גנב ולא גזל וכדומה אז כבר הוא שמח בחלקו שקיים מאמר הכתוב סור מרע, וכן הוא בחלק ועשה טוב, שכל מה שיודע בעצמו שהוא עושה מצות עשה כגון שלובש טלית ותפלין, ומתפלל בסידור, ונוטל ידיו לסעודתו ומברך ברכת המזון ונותן פרוטה לעני, הכל עומד לפניו בהיר בשחקים, ויודע הוא היטב שכבר הוא מקיים כל מצוות הש”י וקושר כתרים לקונו, ומכל שכן אם הוא למדן ולומד תורה הרבה, בודאי הוא מרגיש בעצמו כמה הוא גדול יותר משאר אנשים בני גילו שאינם לומדים כלל, או שעל כל פנים הם ממעטים ולומדים פחות ממנו, וממילא יודע הוא בעצמו שהכל חייבים לכבדו, וכל מי שיפגום ח”ו בכבודו, הוא נחשב בעיניו כפוגע ח”ו בכבוד התורה עצמה, והוא מתמלא כעס וחימה וקצף גדול, לנקום ולנטור כנחש, ואחר כך כאשר כעסו נשקט על פי דרך הטבע, אז הוא חושב עצמו כמעביר על מדותיו ומחשיב עצמו בלבו כי הוא עניו כהלל וממילא מגיע לו כבוד יותר גם בשביל זאת המעלה של העניוות היתרה שמרגיש בעצמו.

אבל אם היה מסתכל על עצמו במדת האמת, היה מרגיש בעצמו שאין בו ממדת ענוה, לא מיניה ולא מקצתו, רק הכל הוא מפיתוי היצר, הטמון בקרבו מיום הוולדו, שמסמא את עיניו שלא יראה את האמת, ויחשוב עצמו עניו, שעל ידי זה יגבה עליו לבו, והראיה לזה כי אם היה עניו באמת, בתחלה מה קסבר שהבעיר בקרבו כל כך אש הכעס, ומה איכפת לו דבר שפל כזה, אדרבה ראוי לו להתבונן אולי נכון לו לשמוע דברי המקנטר הזה, ולהתיישב אולי אפשר לי ללמוד דבר מה מאיש זה ומדבריו הללו שהוא מתרים כנגדי ואולי הוא מן השמים וכו’.

עתה נודה להשי”ת על רוב רחמיו וחסריו אשר שלח לנו מלאך גואל ומושיע להאיר עינינו בדרכי החסידות, אשר על ידי זה הדרך יוכל כל איש ישראל לחזק את נפשו ליראת ה’ גם בתוך צער ודוחק ועוני ח”ו, והמעט מן הטוב אשר ישיג על ידי עסקו בתורה ובמצוות, יהיה לו לאור גדול, למען לא יתור אחרי עיניו ואחרי לבבו גם בעת טרדותיו העצומים, בשעת משא ומתן, כגון שנשמר מלדבר שקר, משום שכך נאמר בתורתינו הקדושה לא תכחשו ולא תשקרו, וכן כשמודד במדה ונותן היו צדק ואיפת צדק משום שזהו רצון הבורא ית”ש בתורתו, וכן נזהר מלשון הרע ושאר גנות הלשון בשביל שלא לקלקל את פיו, ונזהר מהסתכלות בנשים ובגדי צבעונין כדי לשמור את עיניו שלא יקלקלם, והכל מפני שכן הוא רצון הבורא ית”ש, נמצא שהוא עובד את הש”י תמיד, והרי זה ממש כאילו הוא לומד תורה ממש בו בשעה שהוא עוסק במשא ומתן, והולך בשוק, ומכל שכן אם הוא בא בסוד ה’ ויודע לייחד יחודים, הרי הוא יכול לייחד יחודים גם בדברי חולין שלו כמו שהורה לנו הבעל שם טוב הקדוש, והרי זה ממש עוסק בסתרי תורה ובכתבי האר”י ז”ל בשעת משאו ומתנו, והילוכו בשוק ודיבורו עם הבריות, וממילא הוא עובד את הש”י תמיד ותדיר ואינו מזיז ממחשבתו קדושת הש”י, וזהו ענין ההתקשרות וזהו שורש החסידות.
(קיצור מדברי סה”ד חדש).

עיקר פעולת צדיקי הדורות והשרידים אשר ה’ קורא כרשב”י וחביריו, וגם אחריו באחרית הימים שהופיע אור רבינו יצחק לוריא, ואחריו שהתנוצץ ניצוץ הבעל שם טוב ותלמידיו צדיקי הדורות מאז ועד עתה, היתה מגמתם לקשר נשמות בני ישראל לשרשם, ולהסיר מעליהם המסכים המבדילים, והתאוות הגשמיות, בכדי שיהיו נשמותיהן קשורות בשרשן, לבל יוכלו ח”ו להנתק משרשם, וגם שתהיה יראת הבורא ב”ה על פניהם אפילו בחדרי חדרים, לבלי לעבור בזדון אפילו על קל שבקלות מדקדוקי סופרים, וענין התקשרות נשמותיהם הוא על ידי שמפשיטין את עצמן מהגשמיות ויוצאין מתוך חומריותם לגמרי, לקשר נשמותיהם באור אין סוף ב”ה, ועל ידי זה ממשיכין גם כן אתם את נשמות עם בני ישראל לקשר אותם בשורשם.

אמנם כבר אמרו זה בשם הבעל שם טוב ז”ל, שהגם שנקשרו הנשמות למעלה בשורשם, צריך לראות לבל יתבטלו ממציאותם, ושיוכלו לחזור להגשמיות, רק שישארו דבוקים באופן שאף גם אם יתעסקו בגשמיות לא תפרוד מחשבתם מן הבורא ית”ש, וגם בעסקם בגשמיות יהיה מגמתם לעבודת הבורא בררך הוא, וזאת הוא עבודה בבחינת קטנות כנודע.
(מאור ושמש פינחס ד”ה א”י יפקוד).

אמר הרה”ק מוהר”פ מקאריץ, מהרמב”ן עד האר”י, ומהאר”י עד הבעל שם טוב, ומהבעש”ט עד לו, במה נשמות נאבדו בקליפות, שלא היה מי שיעלה אותם, עוד אמר שמהרמב”ן עד האר”י, ומהאר”י עד הבעל שם טוב ומהבעל שם טוב עד לו, לא היו אנשים שילכו בעליות העולמות, וממנו לא יהיה עד ביאת משיח.
(מדרש פינחס החדש אות ק”כ).

שמענו מעשה שהיה בימי הבעל שם טוב ז”ל, שבא אליו גלגול אחד מאדם גדול אחד שהיה בימי האר”י ז”ל, ומאותו הזמן הרב הזה היה מצפה עד אשר בא הבעל שם טוב לתקן את נשמתו, ולא השיגה ידו להיות זוכה לבוא לצדיקי הדור שהיה לפניו כי לא הניחוהו עד זמן הבעש”ט ז”ל.
(תפארת שלמה לשבח חנוכה ד”ה לעושה).

אי אפשר לידע מה הוא יראה אמיתית, שילמוד ויתפלל ברתת ובזיע, כי אם כשיהיה נזהר בטבלת עזרא, ואם הוא לומד או מתפלל ואינו נזהר בטבילה זו, אי אפשר לו בשום אופן להגיע לגופי תורה ומצוות, ואם הוא לומד ספרי קבלה והוא בלתי טהור יוכל לבא חלילה על ידי זה לאפיקורסות, והכת ש”ץ ימ”ש שהיו בימים הקודמים נעשו על ידי זה אפיקורסים לפי שלמדו ספרי קבלה בטומאת הגוף, והיה העולם שמם, עד שבאו שני המאורות הגדולים לעולם, הבעל שם טוב הקדוש ואחריו אדומו”ר הרב רבינו אלימלך נבג”מ, והם פתחו שער לה’ צדיקים יבואו בו שלא יהרהר אדם שום הרהור תורה עד שיטבול עצמו לקריו, שחכמי הגמרא לא בטלוהו אלא מפני שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה, אבל אותן האנשים הרוצים להשיג גופי התורה והמצוות, צריכים להיות נזהר מאוד בטבילה זו.
(מאור ושמש פ’ אמור ד”ה במדרש).

הרב הקדוש מוהר”ם ז”ל מטשרנובל אמר, אנו מאמינים שעד ביאת הגואל במהרה בימינו, כל מה שיאנח איש אחד מישראל וישבר לבו בהרהורי תשובה הכל הוא מכח הבעל שם טוב זי”ע.
(מפעלות הצדקים).

הנה בדורות שהיו קודם הבעל שם טוב מוהר”ר ישראל זצוק”ל, אף שהיו עוסקים בתורה ועבודה מכל מקום לא שמו את לבם לתקן את אשר פגמו, עד ימי זקנה, ולא ידעו כחה של תשובה עד היכן מגיע, עד שעיר וקדיש מן שמיא נחית הוא הבעל שם טוב ז”ל ואחריו בא הרב הקדוש רבינו אלימלך ז”ל והם פתחו השער לה’ שטוב לעשות תשובה בעוד שהוא איש, דהיינו בימי נערותו, ושהאדם צריך לתקן אף מה שפגם בגלגול הראשון, ומכל שכן מה שפגם בקטנותו, ובימיהם התחילו להתעורר ציצים ופרחים בתשובה, שעל ידי שהם היו דבוקים תמיד בתשובה, היו ממשיכים את עולם התשובה על כל העולם, והתעוררות תשובה בימי נערותו בא לאדם על ידי שמדבק עצמו בצדיקי הדור.
(מאור ושמש רמזי רות).

יש צדיק גדול שיודע לייחד יחודים וצירופי שמות, זה יכול לתקן את האדם בהסתכלות שמסתכל בו לחוד, תיכף מביא בו הרהור תשובה על ידי יהודים וצירופי שמות, כמו ששמענו מבעל שם טוב שתיקן תיכף ומיד בהסתכלות בו, ואם היה אדם קשה עורף ואינו מניח עצמו לתקן בשום פנים, היה מוציא ממנו ניצוץ הקדוש לגמרי.
(תולדות אהרן פ’ וירא).

מקודם הריב”ש ז”ל היה אופן העבודה על ידי סיגופים ביותר, מפני שבכלל היה מאיר מבחינת התיקון דתהו ביותר, ועל ידי התגלות נשמת הבעל שם טוב ז”ל התחיל להאיר הארה מבחינות התיקון ביותר, ולא נצרך לסיגופים כל כך, והעבודה באופן אחר נעלה בהמשכת חסדים יותר.
(שארי ישראל לסוכות דכ”ט ע”א, וע”ש במאמר ג’ לשבעות).

עד הריב”ש ז”ל אשר היה העבודה בסיגופים היו נותנים כח במלאכי אלקים בבחינת הצמצום, ומהריב”ש ואילך שנתחדשה העבודה על ידי יחודים וכו’ נותנים כח במלאכי ה’ ובמלאכי ה’ צבאות.
(שארית ישראל דט”ו ע”ג וע”ד).

שאלו להבעש”ט מהו עיקר העבודה [שחידש מר] הלא אנו יודעים ואבותינו ספרו לנו שבימים הקדמונים היו אנשי מעשה מתענין משבת לשבת, ואתם בטלתם את הדבר הזה, ואמרתם שכל אדם שהוא מתענה [הרבה] עתיד ליתן את הדין שנקרא חוטא שמענה את נפשו, על כן הגידו נא לנו מהו עיקר העבודה, והשיב להם הבעש”ט אני באתי לעולם הזה להראות דרך אחר, והוא, שיראה האדם להמשיך על עצמו שלשה דברים הללו היינו אהבת ה’, ואהבת ישראל, ואהבת התורה, ואין צריך לעשות סיגופים, כך סיפר הרב הקדוש מוהר”ר ברוך ז”ל ממעזבוז בשם זקנו הבעל שם טוב זי”ע.
(בוצינא דנהורא די”ח ע”ד).

מהריב”ש ז”ל ואילך שהתחילו התיקונים לא על ידי סיגופים, כי אם על ידי התקשרות ליראים, התחיל להתנוצץ התגלות משיח, אעפ”כ מי שיודע בעצמו שיש לו כח יסגף את עצמו מעט.
(שארית ישראל די”ז ע”ג).

בדורותינו עיקר הזדככות הנפש שיוכל לבא לידי עבדות הש”י ואלהותו, הוא על ידי תפלה, מעת שבא הבעל שם טוב הקדוש זצוק”ל וזרח אור התאמצות קדושת התפלה בעולם אל כל מי שרוצה לגשת אל עבודת הש”י, אבל כדי שיוכל האדם לזכות לתפלה זכה, צריך לזה שימוש חכמים ויגיעה, יום ולילה, בתורה ובמעשים טובים, עד שעל ידי זה יכולים לבא באמת לידע להתפלל ביראה ואהבה רבה כידוע.
(מאור ושמש דוד ד”ה בן פורת).

סיפר הר”י מקאמינקא שהבעל שם טוב היה מצפה לעלות בסערה כמו אליהו זכור לטוב, ואחר כך כשמתה אשתו והיה מצטער בצער גדול, וסברו בני ביתו שמצטער בצער גדול כל כך על פטירת אשתו, ושאלו אותו, כי ידעו שאין זה מידתו, והשיב שהוא מצטער על אלו המוחין שיהיו מוכרחים לנוח בהאדמה כי הייתי מצפה לעלות בסערה, ועכשיו שאני פלג גוף אי אפשר, ועל זה אני מצטער.
(שבחי בעש”ט צד ע”ו).

שמעתי שאמר הבעל שם טוב אולי לא יבא הגואל צדק במשך ששים שנה מוכרח אני לבא בזה העולם, ורב אחד אמר ששמע זה מזקנו ששבת אצל הבעל שם טוב שבת אחד קודם חג השבועות שנסתלק בו הבעש”ט, ואמר אז דבר זה, והיה לו לזקנו בזה ספק אחר, וזה הרב המספר בשמו אמר שהוא כבר יש לו שני ספקות שאינו זוכר אם אמר בחמשה עשר שנים או שאמר בחמשים שנה [זהו ספק אחד] או שאמר בששה עשר שנים או בששים שנה [זהו הספק השני] ואני שמעתי מאחרים בפירוש ששים שנה, ושאל את ר’ אהרן ממעזבוז ואמר לו כי אמר בודאי יתגלגל בזה העולם, אבל לא אהיה כמו שאני עכשיו, והפירוש לא ידעו, כי אמר מי הוא זה אשר ישאל אותו פירושו של דבר.
(שבחי בעש”ט צד ע”ו).

שמעתי סיפור מהבעל שם טוב ז”ל שקודם הסתלקותו עמדו אצלו תלמידיו, ושאלו אותו, רבינו על מי אתם עוזבים אותנו, והשיב להם, על הבן יחיד שלי, ואחר כך פנה לבנו הקדוש ואמר לו, הרשלי, אתה ירא להתמנות על מקומי, הנני מבטיחך שבכל עת שתצטרך אלי ותקרא אותי, אבוא אליך, והנה בשבת הראשון שאחר הסתלקות הבעש”ט ישבו כל התלמידים אצל השלחן, והרה”ק ר’ צבי ז”ל היה נחבא אל הכלים ולא דיבר שום דברי תורה, כן היה בסעודה ראשונה ושנייה של שבת, ואח”כ בסעודה שלישית לא יכלו התלמידים להתאפק לישב בחשאי והתחילו מעצמם לדבר דברי תורה והזכירו מאמר אחד בשם הבעש”ט ז”ל, והרב ר’ צבי ז”ל [שלא רצה ברבנות בשום אופן כמו שהוכיח סופו שלא עיכב אותם אצלו] בשמעו זה, הוציא מפיו מלין ואמר, ראה נא אבי שאין להם דרך ארץ ממני, והנה תיכף נתראה אליהם הבעל שם טוב הקדוש ועמד לפניהם, ונפל עליהם פחד גדול, והתנצלו עצמם מיד ואמרו חלילה חלילה, אין כוונתינו, רק בשביל שכל כך רגילים אנו בדיבורי הבעל שם טוב, עד שלא היה אפשר לנו להתאפק מלחזור עכ”פ מאמר אחד.
(במכתב הרב דמעזבוז).

שמעתי כי הרבנית הצדקת מרת אדל בת הבעל שם טוב שהיתה אם הבנים האחים הקדושים הרב בעהמ”ח ספר דגל מחנה אפרים והרב הרבי ר’ ברוך ז”ל, היתה לה גם כן בת, ואותה הבת היה לה בן שהיה נקרא בשמו ר’ ישראל המת [ר’ ישראל דר טוטר], והענין שהיה נקרא כן, מעשה שהיה כך היה.

כי אמו שהיתה בת הצדקת מ’ אדל מיד אחר נישואין שלה לא היה לה בנים, ובקשה את זקנה הבעש”ט ז”ל שיבטיח לה בן זכר והבטיח לה, ואחר פטירת הבעל שם טוב נולד לה בן זה, וקראו אותו ישראל על שם זקנו הבעש”ט ז”ל, וכשהיה ילד בן שתי שנים נחלה וימת ר”ל, מה עשתה אמו, הלכה ונשאה הילד המת על ידיה והניחתו על ציון הבעל שם טוב ז”ל, ואמרה בזה הלשון, זיידי, איז דאס דען דאם קינד וואס דו האסט מיר צוגעזאגט, והניחה אותו שם להיות מונח על הציון והיא הלכה לדרכה לביתה, והנה אירע אחר כך שהלכו אנשים באותו יום על ציון הבעל שם טוב, וראו ילד חי יושב על הציון ובוכה, ולא ידעו מי הוא ילד זה, ומהיכן בא לכאן, וכשחזרו להעיר נטלו עמם את הילד, ופרסמו בעיר שמצאו שם ילד זה, עד שנתוודע לאמו, והלכה ולקחה הילד חי ובריא בעזה”י.

ואחר זה נראה לה הבעש”ט ז”ל, ואמר לה למה עשית דבר הזה, ואם היית באה בעצמך על הציון גם כן היה הש”י עוזר לך, ולי גרמת טרחה גדולה, כי כבר נתערבה נשמת הילד עם רבבות אלפים שאר נשמות, והיה לי טורח גדול לחפש נשמה הזאת בין כל שאר הנשמות, להחזיר אותה לתוך הגוף.
(במכתב הרב דמעזבוז).

הרב ר’ ליבר הגדול, שהיה מ”מ בעיר ברדיטשוב היה רגיל שבא אליו בכל לילה זקנו הרב בעל מגלה עמוקות ז”ל ולמד עמו, ואירע שנשתהה כמה ימים שלא בא אליו, ונצטער מאוד הר”ר ליבר מזה ושלח את בנו הר”ר יחיאל לעיר קראקא על ציון הרב מגלה עמוקות שיתפלל שם על זה, והשיב לו שזה מקרוב נסתלק מן העולם הבעל שם טוב וסגרו לכבודו את הישיבה של מעלה על שלשים יום לכן אין לו פגאי לבוא.
(צרור החיים דכ”ב ע”א).

מה שאירע להרב הצדיק מו”ה יוסף מיאמפלא בן הקדוש הרב מוהר”ר מיכל זצ”ל, פעם אחד אינגד ואיתנח ועלה למעלה וטבלו אותו בנהר דינור, והמעשה ארוך ונפלא, ופעם אחת חלה ונטה למות ואינגד ואיתנח, והוא היה דרכו להתפלל מאוד בכוונה ובפרט תפלת ערבית, והיה מקפיד על מי שאינו מתפלל מעריב בכוונה עצומה, וכך אמר עליו אביו הקדוש, יוסף בני יכול להתפלל, ובעת חליו ראה ששוקלין כל זכיותיו, והביאו כל התפלות שהתפלל מקטנותו ועד עתה לא נעדרה אחת מהם, וראה שבא מלאך אחד נורא, ואמר מה זה אלו התפלות, ונפח בם, וברוח שפתיו נתפזרו ולא נשאר אלא אות ה”א אחת שהיתה מאירה באור צח, והוא היה עומד לפני ב”ד של מעלה וידיו מרתתין, ובאותו היום מת אביו הקדוש, כי פתאום בסעודה שלישית נסתלק, בעת הילוכו אנה ואנה בדבקות בפלא בחדר שלו, ואמר בהאי רצון אסתלק משה,כי לערך שתי שנים קודם פטירתו היו צריכין לשמור אותו שלא תצא נשמתו מרוב דבקותו בבוראו, כי היה דרכו לילך אנה ואנה עד שפניו היו בוערות כמראה הלפידים, ופעם אחת אמר הגאון הקדוש מו”ה יוסף מזמיגראד תלמידו, אל אחיו הצדיק מורי וחמי מוהר”ר אברהם מרדכי ראה אחי האיך עקביים של רבינו הקדוש עומדים בגן עדן העליון והיה צריך שמירה יתירה, והיה דרכו לאכול סעודה שלישית בחדרו מיוחד עם איזה מבניו, ואחר כך היה הולך אל בית מדרשו לומר תורה ושירות, עד שגמר הסעודה שם, ובעת הזאת לא היה שום אדם שם, והיה רץ בחדרו אנה ואנה ואמר בהאי רצון איסתליק משה, עד שראתה בתו הצדקת ורצתה ואמרה לאחיה הצדיק ר’ יצחק ז”ל ורץ לחדרו לתפסו ולבלבל אותו ולהורידו ונפל על שכמו ואמר שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד, ויצאה נשמתו הקדושה, ור’ יוסף היה למעלה עד יום ראשון בבוקר, ובעת שהיה עומד לפני הב”ד של מעלה שמע כרוז שילכו הצדיקים לקבל פני הרב ר’ מיכל מזלאטשוב שבא לכאן והלכו, ובתוכם הלך מרן הקדוש נר ישראל רוח אפינו הרב ישראל בן אליעזר, רבו, וראה אותו עומד לפני הב”ד, ואמר לו יוסף בני מה לך בכאן, וסיפר לו כל הענין, והלך מרן לפני הב”ר ואמר, מה לכם עם ר’ יוסף חביבי שאתם אומרים שאין תפלתו זכה, אני אומר לו שיתפלל בכאן תפלת שחרית, ואתם תראו איך תפלתו הוא בלב שלם ואמת, וקרא אותו ואמר לו התפלל בני כאן לפני יוצר כל, ויושע לך, והתחיל להתפלל, ומתוך גודל כוונת התפלה התחיל למטה הגוף להזיע, ובתפלה הזאת העלה כל התפלות להיותם מאירים ובהירים, ואיתער ונתרפא מחליו, ובאו אליו אמו ואחיותיו ואמר אליהם למה אין אתם מפשיטין הקישוטין מעליכם הרי אבינו נסתלק.
(נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ג’ אות כ”ה).

סיפר מו”ר הגאון הקדוש מבעלז כי פעם אחת ראה בחלום שהוליכו אותו לגן עדן העליון, והראו לו חומות ירושלים שלמעלה החריבות, ועליהם היה מהלך איש אחד מחומה לחומה, ושאל מי הוא זה האיש, והשיבו לו כי הוא ר”י בעל שם טוב, שנשבע שלא ירד משם, ער שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן.
(מכתב מהגאון בעל דעת תורה).

שמעתי אשר אא”ז הרה”ק ה”ר נחום מטשרנובל היה על ציון הבעל שם טוב הקדוש ז”ל בימות החורף והיה אז שלג רב וכפור גדול וחזק, והוא עמד על הציון בפוזמקאות בלא מנעלים, ושאלו אותו על זה, ואמר שהוא מכוון ועומד על הרצועה של ארץ ישראל לכן אינו מרגיש את הקור.
(מכתב הרב דמעזבוז).

אמר הרב הקדוש מוהר”ן ז”ל מברסלב בענין קברו של הבעל שם טוב זצ”ל, שטוב מאוד להיות שם על קברו, ואמר כי כתיב (תהילים ל״ז:כ״ט) צדיקים יירשו היינו שצדיקים אמיתיים יורשים ארץ ישראל, שמקום גניזתן הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל ממש,וארץ ישראל הוא תיקון גדול לפגם הברית.
(ליקוטי מוהר”ן ח”ב אות ק”ט).

אמר הרה”ק רד”מ ז”ל מטשרטקוב לאחי החסיד ר”צ נ”י שהוא מפחד מאוד מפני הרעם, אמר לו אדומו”ר זי”ע סגולה לזכור את הבעל שם טוב הקדוש בשם אמו שרה, ואת תלמידו הרב הקדוש מוהר”ר פינחס ז”ל מקאריץ בשם אמו שהיתה נקראת שרה רחל שיינדל.
(ס’ דברי דוד הובא בהגהות למדרש פינחס החדש אות מ”ה).

שמעתי בשם גדולים וצדיקים שבמוצאי שבת קודש מצוה לספר איזה ענין מהתנא האלהיי הר”ר ישראל בעל שם טוב זצוקללה”ה.
(שיורי המנחה בס’ מנחת שבת לסי’ צ”ו סק”ו).

הרה”ק מוהררא”י ז”ל מס”ג כה אמר בפה קדשו, כשמדברים במוצאי שבת קודש מהבעל שם טוב זה הוא מסוגל להנפש, וכשמדברים במוצש”ק מהרבי רבי משה ליב מסאסוב זהו מסוגל לפרנסה, וכשמדברים מן הרב הקדוש מברדיטשוב ז”ל זהו מסוגל להמתקת הדינים, ולא שם קדשו דייקא רק אפילו מזכירין בשם העיר, ברדיטשוב, הוא גם כן מסוגל להמתקת הדינים.
(סיפורי צדיקים ע”ט).

קבלה בידינו מפי הצדיקים יסודי עולם נ”ע שטוב להזכיר את הבעל שם טוב הקדוש בכל מוצאי שבת קודש, ולספר משבחיו ומתהלוכותיו, וזהו סגולה להצלחה בכל השבוע בכל הענינים, הן בגוף והן בנפש.
(בארות המים בהקדמה).

קודם שעמד רבינו בעל התניא למשפט היו אצלו פעם אחת רבו הרב המגיד זי”ע עם הבעל שם טוב נ”ע מעלמא דקשוט, ורבינו לא הכיר מימיו את הבעל שם טוב, רק מאשר ראהו נכנס קודם להרב המגיד הבין שזהו הבעש”ט וכו’, אחר כך ביקש רבינו מהם שיהיו לו לעזר, וטען הלא כל דברי תורה שאני אומר אינני אומר כלל משלי כי אם משלכם, כפי שקבלתי ממורי כפי מה שקיבל הוא ממורו ורבו הבעש”ט ז”ל כו’, ואמר לו הבעל שם טוב שיאמר איזה דרוש ואמר רבינו הדרוש מראיהם ומעשיהם [שאחר כך נדפס בס’ תורה אור] ואמר הבעש”ט להרב המגיד אמת הדבר שהוא אומר אות באות כפי שקבלת ממני וכו’ וברכו אותו והלכו ממנו.
(בית רבי פט”ז בהגה ב’).

איתא באגרת הקודש של אא”ז ז”ל הנדפס בספר הקדוש של הרב מפולנאי ע”ה ששאל למשיח אימתי אתי מר, והשיב כשיתגלה תורתך ויפוצו מעיינותיך חוצה ע”ש, וזה יש לומר שמרומז בפסוק ובני ישראל יוצאים ביד רמה היינו ובני ישראל יוצאים מן הגלות, ביד רמה, תרגם אונקלוס בריש גלי, בריש ר”ת רבי ישראל בעל שם, גלי, היינו כשיתגלה תורתו ויפוצו מעיינותיו אז יפקון מן גלותא והכן.
(דגל מחנה אפרים פ’ בשלח).

בראשית הוא צירוף א”ת ריב”ש, והוא ראשי תיבות ‘אור ‘תורת ‘רבינו ‘יצחק ‘בן ‘שלמה הוא מרן האר”י ז”ל אשר האיר עיני הגולה באלף הששי בהתגלות דברי רשב”י בסוד עולם התיקון, אשר עין ראתה כל אלה, וגם כן בצירוף הלז יהיה ר”ת ‘אור ‘תורת ‘רבינו ‘ישראל ‘בעל ‘שם שהוא היה מקרוב סמוך לדורותינו ופתח לנו פתחים להבין דברי מרן האר”י ז”ל על סדר העבודה וכו’.
(אגרא דכלה בצירופי בראשית אות נ”ו).