סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

פרשת השבוע | פרשת שלח

“וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: “עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב” (יג, יז)

הוא היה הפסולת של ארץ ישראל, שכן דרך התגרים, מראין את הפסולת תחילה ואחר כך מראין את השבח (רש”י)

דרך התגרים שמראים את הפסולת תחילה. מדוע?

מפרשי רש”י מסבירים את עומק הרעיון בקטע האמור, לאמר, כי אי אפשר לעמוד על טיבו של דבר (חפץ, מושג או רעיון) כל עוד לא נחשפים לדבר המונגד, ומתוך ההפכי אפשר להבין מעלתו של הדבר המדובר. ללא חושך, אין מקום לדבר על ‘יתרון האור מן החושך’. ללא הרע, אין משמעות לטוב. מתוך גנותם של אלו אתה בא לידי שבחו של זה. מכאן נבין טעמם של התגרים, בהראותם את הפסולת תחילה, לפי שדווקא מתוך אותה פסולת יעמוד הקונה על שבח הסחורה אשר לפניו.

רעיון זה מובא בספר הזוהר הק’ פרשת תזריע וב’הסולם’ שם, וז”ל:

“כיתרון אור מן החושך” תועלת דנהורא לא אתיא אלא מן חשוכא. תקונא דחוורא מאי היא, אוכמא. אלמלא אוכמא לא אישתמודע חוורא, ובגין אוכמא אסתליק חוורא ואתייקר. אמר רבי יצחק: משל למתוק במר, דלא ידע איניש טעמא דמתיקא עד דטעים מרירא. מאן עביד להאי מתיקא? הוי אומר: האי מרירא (אות קה).

וב’הסולם’ שם: כי הדברים שיש ביניהם הפיכות, הרי האחד מגלה את חברו, שכן בלבן ושחור ובאור וחושך, ובחולה ובריא, אם לא היה חולה בעולם לא היה שום מושג לשם בריא.

ויותר מכך, באות קא בזוהר: … חוב הוא על האדם שלמד חכמה, שילמוד מעט מן השטות ולדעת אותה, משום שבא תועלת לחכמה בשבילה, כמו שי תועלת אל האור מן החושך.

(עפ”י ‘הסולם’ אות קא).

“וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים” (יג, לג)

טעותם של המרגלים

… וענין טעותם, כיון שאנשי שם היו, בחירי ה’, הוא ענין נשגב, כי כללא הוא, שדעת האנושי הפוכה היא מדעת התורה, כמו שנאמר “לא מחשבותי מחשבותיכם”. והנה הארץ הנבחרת לישראל מפי ה’, דעת האנושי שצריכה להיות מיטב הארץ והאויר המשובח וכו’. כי לא לחנם נבחרה. וכיון שראו במקום הזה והנה מהפכה, לא די שלא מן המיטב אלא להיפך, נפלו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

והטעם פשוט, שלכל דבר שולט ביותר בשורשו, ואם כן כיון שעולם הזה נשרש מארץ ישראל, הלא פה נשרשים כל מיני טומאות שבעולם, מה שאין כן בהתפשטות, הוא נחלק לשבעים שרים, ואין טומאתו של זה כמו של זה. נמצא שכל טומאה היא אחת משבעים, מה שאין כן בשורשם מקובצים כולם כאחת.

וזה שהיו אומרים “וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים“, כי ראו קליפות כאלה שלא חשבו כזה מעודם. וכמו בפעם אחת וברגע אחד נולדים, ועריהם בצורות בשמים, כי כן טבע הקליפה, טרם המלחמה עמהם נראים בדמיון כענקים.

(מתוך “פרי חכם” עה”ת, פרשת שלח)

מתוך הספר ‘אוצרות הסולם’ מאת הרב שמואל הורביץ | לרכישת הספר לחץ כאן