סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

פרשת השבוע | פרשת לך לך

“תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ” (יד, כא)

במעשה המצוות ישנם שני חלקים: גוף המצוה וכוונת המצוה. גוף המצוה – כגון ישיבה בסוכה, הנחת תפילין וכדומה. כוונת המצוה – היינו לכוון לעשות נחת רוח לבורא יתברך שציוונו לקיים המצוה.

“מלך סדום” הכוונה ליצר הרע,  אומר לאדם: “תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ”, היינו הכוונה והמחשבה, שהן נשמת המצוה והעבודה? “והרכוש”, היינו התורה ומעשה המצוה “קח לך”, כאומר לאדם: ‘לא אכפת לי כלל שאתה אוסף לעצמך רכוש של תורה ומצוות כל עוד הנפש תתן לי.

(עפ”י “אותיות דלבא” מאמר א. אכן, שם אינו מביא מאמר זה משמו של בעה”ס)

“וְהֶאֱמִן בַּד’ וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה” (טו, ו)

אברהם אבינו ע”ה, אב האמונה, ראשון היה ליידע את דבר האמונה בבורא עולם ולהנחיל אותה לאנושות כולה. משל לעץ עתיק יומין אשר למרות שנותיו עדיין עומד בלבלובו. נהנים מצילו עוברי דרכים, שום רוח סערה או סופה אינה יכולה לו, קיצים וחורפים רבים עברו עליו והוא בשלו, רענן כצעיר – אות הוא ששורשיו איתנים, עמוקים ובריאים.

אף ישראל כן. עם ישראל, על אף כל הסערות, הייסורים, השחיטות והרדיפות, נותר איתן באמונתו. שום רוח סופה וסערה לא תזיזנו מדביקותו באמונה. עדות היא לחוסן שורשי האמונה התמה שלו בבורא עולם, האמונה אותה הנחיל לנו אבינו הראשון אברהם ע”ה, כמו שאומר הכתוב (בראשית יח, יט) “כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ד’ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ד’ עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו”.

על נושא האמונה במשנת בעל הסולם

אם באנו לכתוב על נושא האמונה במשנת בעל הסולם, הוצרכנו להקדיש לכך ספר שלם. אמנם נסתפק במועט המחזיק את המרובה ונתייחס לשורשי הדברים.

ראשית דעת, רבנו זצ”ל לא הזכיר כלל וכלל עניין שרבים וטובים עסקו ועוסקים בו, והוא ההוכחה שיש בורא ומנהיג לעולם. אף זאת לא הזכיר רבנו, את סוג האמונה של פשוטי עם, אמונה הנסמכת כולה על החינוך מילדות, הגם שחשובה היא כשלעצמה. האמונה שעסק בה רבנו היא האמונה “למעלה מהדעת”, שהיא מדרגתם של חסידים קדושי עליון.

במאמר “מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹ-הַּ” (איוב יט, כו. “פרי חכם” עמ’ רכב) כתב וז”ל: ותמהני על החוקרים האלוקיים אשר כל חקירתם בושה היא לנו, כי מתאמצים להביא ראיה על המפורסם שאינו צריך ראיה… והאמת שהמצוי הראשון לא יצטרך כלל למופתים פילוסופיים, כי זה מושכל ראשון, בכל צד ופינה, כמו ששאלו לאדם: מי כתב ספר חכמה כזה הפלא ופלא מכל עין? ותירץ לו, שבאמת לא נמצא חכם כזה בעולם, אך מקרה קרה אשר בנו הקטן שפך דיו לתומו על אותם העלים [פי’ הדפים] ונתפזרו לאותיות בתמונותיהם, ונעשו אותם הצירופים הנוכחים בקישורי חכמה נפלאה.

כמו כן, באמונה ב”תוך הדעת” אין רבנו עוסק, כי אמונה אמיתית היא השפעה (“שמעתי” קכו), ובאמונה בתוך הדעת כל אברי גופו של אדם מסכימים לעבודתו משום שהם מקבלים תענוג (“שמעתי” קכה) וטבע הרצון לקבל הוא לעבוד רק במקום שרואה, יודע ונהנה (שם).

מתוך הספר ‘אוצרות הסולם’ מאת הרב שמואל הורביץ | לרכישת הספר לחץ כאן