סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

פרשת השבוע | פרשת יתרו

“וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי” (יט, ב)

בשעת הנפילה נדמה לאדם שאפס כל תחבולה, וישועתו לגמרי למעלה מהטבע, ובעת שנושע, מיד רואה סדרי הטבע בפשיטות שגרמו לו ישועתו.

הטעם הוא, כי האדם במצבו נמצא כחומר ביד היוצר, ועיקר נפילתו הוא בדעת, שסדרי ישועתו נפלאו מעיניו ו’גיטו וידו באים כאחד’. שהידיעה מנפילתו זוהי נפילתו, והרגש הריחוק מסדרי הטבע הוא מדת גדלות שבנפילתו. לפיכך, בהתקרב לו ישועתו, הרי סדרי הטבע התקרבו לו, וכפי קרבת סדרי הטבע כן גודל הישועה. כי במציאה וירושה אין הצלחה, וגם כאן ‘גיטו וידו באים כאחד’ ממש.

וזה עניין “וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי”. באותו יום נסעו ובאותו יום באו. כלומר, ‘גיטו וידו באים כאחד’ בלי הפרש רגע, כי הנסיעה מרפיון ידים היא הביאה למקום קבלת התורה.

(מתוך “פרי חכם” על התורה, פרשת בשלח)

“אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וכו’” (יט, ד)

‘אתה בחרתנו מכל העמים’

‘מצרים’ היא סמל ה’קבלה’, היינו המשכת האור והתענוגים ממעלה למטה על מנת לענג עצמו וגופו. ידוע, שקבלת התענוג לעצמו ולא לשם שמים גוררת אחריה דינים ועונשים קשים ומרים עד למיתה, כי הקב”ה נוקם ונוטר למי שמשתמש באורותיו לעצמו ולא לשם מטרת הבריאה, היינו על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.

וזו כוונת הכתוב “אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וכו'”, היינו המכות והעונשים שניתכו עליהם מסיבת קבלת התענוג לעצמם ולא לשם שמים.

מקשים העולם: בתפילה אנו אומרים ‘אתה בחרתנו מכל העמים’. מדוע אנו אומרים שהקב”ה בחר בנו? והרי ה’ יתברך חיזר על כל האומות לתת להם את התורה ולא קיבלו, ורק עם ישראל הקדימו נעשה לנשמע וקיבלוה. נמצא, שעם ישראל בחר בה’, ולא ה’ בחר בנו!

אלא, הענין הוא, שהקב”ה מקפיד מאוד שלא יקבל האדם לעצמו ולתועלתו הפרטית, כי יש מטרה לבריאה, לעשות נחת רוח לבורא ולא ח”ו לתועלת עצמו, כדי שלא יהיה פירוד מהבורא לנבראים. מדוע אפוא מדייק הכתוב בעניין “אתם ראיתם וכו'” דווקא ב”מצרים”?

ביאור הענין הוא, כמבואר בכתבי האר”י הק’ זי”ע, שבמצרים נפלו ניצוצות הקדושה עקב חטאו של אדם הראשון. לכך אמר הכתוב “אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וכו'”, היינו הנקימה והנטירה שהבאתי עליהם מכות נמרצות על כל נגיעה קלה בניצוצות החכמה שנפלו במצרים וקבלתם לתועלת עצמם. ולא עוד, אלא שאני התריתי בהם ואמרתי להם מה הכוונה בנפילת ניצוצות חכמה אלו, כדי לתקנם, והם דחו אותי.

אבל אתם, בני ישראל קדושים, כשהצעתי לכם את התורה הק’ ורְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם, היינו הנקימה, הנטירה והעונשים הגדולים והמרים הכרוכים בקבלתה, ולא הרהרתם ולא פקפקתם, אף על פי שרְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם,  קבלתם עליכם באהבה את הנקימה והנטירה שהקב”ה משלם למי שמשתמש בכלי הקבלה לעצמו דוגמת מצרים, רק כדי לזכות לתורה ולדבקות בה’, ולנגד עיניכם עמדה רק המטרה הנעלה הזאת, שזה גרם לכך ש”ואביא אתכם אלי”.

בזה מובן מפני מה נקראו ישראל בשם ‘העם הנבחר’, כי לכל האומות לא היתה התכונה הזאת שהיתה לישראל, שהסכימו לקבל את התורה על אף שידעו היטב שזה כרוך בעונשים גדולים, כפי שעשה ה’ למצרים, אם משתמשים בחכמת התורה לתועלת עצמם, ובחרו דווקא בנקימה ונטירה ולא בקבלה לעצמם, שזה הביא אותם ל”והביא אתכם אלי”, שדבר זה לא יתכן באף אומה מהאומות.

(עפ”י “יד בנימין” מהדורת “ה’ שמעתי שמעך”, מאמר קכד)

מתוך הספר ‘אוצרות הסולם’ מאת הרב שמואל הורביץ | לרכישת הספר לחץ כאן