סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

פרשת השבוע | פרשת וארא

“וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ד’” (ו, ב)

סוד יחוד הוי”ה אלקי”ם

בשם הבעל שם טוב הקדוש זי”ע: קודם עשיית המצוה אין לחשוב כלל בהשגחה פרטית, אלא אדרבא, צריך האדם לומר: ‘אם אין אני לי, מי לי’. אבל אחר המעשה מחוייב האדם להתיישב בעצמו ולהאמין שלא מכחו ומעוצם ידו עשה המצוה, אלא רק מכח ה’, שכן חשב עלי מכל מראש,  וכן הייתי מוכרח לעשות.

על כך הוסיף ובאר בעל ‘הסולם’ זצ”ל, כמו כן הוא הסדר במילי דעלמא, כי שקולים הם הרוחניות והגשמיות, לכן טרם שהאדם יוצא אל השוק להרויח דבר יום ביומו, צריך הוא לסלק מחשבותיו מהשגחה פרטית ולומר אז: ‘אם אין אני לי, מי לי’, ולעשות כל המציאות שעושים הגשמיים בכדי שירויח מעות כמותם.

אולם בערב, בשובו לביתו ושכרו אתו, ח”ו לחשוב שריבוי המצאותיו עשה לו את הרווח, אלא אפילו היה מונח במרתף כל היום היה גם כן מצוי שכרו בידו. כי כן חשב עליו השי”ת מכל מראש, וכן מוכרח להיות.

אע”פ שבשכל החיצון הם דברים הפכיים, ואינם מקובלים על לב, מכל מקום מחוייב האדם להאמין כן. וזהו סוד היחוד “הוי’ אלקים”, שסוד הוי’ הוא ההשגחה הפרטית, שהשי”ת מהווה כל, ואינו צריך שיושבי בתי חומר יעזרו לו.

ואלוקים בגימטריה ‘הטבע’, אשר  האדם המתנהג על פי הטבע שהטביע השי”ת במערכות השמים והארץ הגשמיים ושומר חוקם, ויחד עם זה מאמין בשם הוי’, כלומר, בהשגחה הפרטית, נמצא מייחד זה בזה, והיו לאחדים בידו, ובזה עושה נחת רוח גדולה ליוצרו ומביא הארה בכל העולמות.

(מתוך ‘אגרות הסולם’ אגרת י”ח. ע”ע בספר ‘ברכת משה’ לרמ”ב למברגר, מאמר ס”ט)

מתוך הספר ‘אוצרות הסולם’ מאת הרב שמואל הורביץ | לרכישת הספר לחץ כאן