סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

פרשת השבוע | פרשת בא

"בֹּא אֶל פַּרְעֹה" (י, א)

כתב בעל 'הסולם': "בֹּא אֶל פַּרְעֹה" הוא סוד השכינה הקדושה בהתגלות. "פרעה" מלשון "ופרע את ראש האשה". בני ישראל בארץ מצרים, ככל שהרגישו שהמצרים מעבידים אותם ומרחיקים אותם מעבדות ד', בה במידה היו בגלות.

וכל הטרחא של הגואל לא היה אלא לגלות להם שאין כח אחר מבלעדי ה', ו'אני ולא שליח', שאין כח זולתו ית', וזה היה אור הגאולה.

וזה שהקב"ה אמר למשה "בֹּא אֶל פַּרְעֹה", כלומר, תייחד את האמת, שכל הביאה למצרים אינה אלא לסוד "פרעה", להתגלות השכינה הקדושה.

(עפ"י "אגרות הסולם" אגרת טו)

"וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ד' עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה" (י, כו)

כתב בעל 'הסולם' בהקדמה לספר ה'זוהר': … וכן בכל אדם מישראל יש בו פנימיות, שהוא בחינת ישראל שבו, שהוא סוד הנקודה שבלב, וחיצוניות שהוא בחינת אומות העולם שבו, שהוא הגוף עצמו. עכ"ל.

ובזוהר הקדוש פרשת פנחס (אותיות קטז, קיז) כתוב: ישראל שנשמותיהם מאותו אור הנר, כיון שאמר דבר תורה אחד, הרי האור דולק, והם אינם יכולים לשקוט אלא מתנענעים לכאן ולכאן ולכל הצדדים, כאור הנר. כי "נר ה' נשמת אדם" כתוב (עפ"י 'הסולם').

ומה הוא המשל בנענוע? זאת למדנו מתוך כתבי תלמידו הרב מ"ב למברגר שכתב בשם רבו: כי בכל הדרכים אי אפשר לידע בתחילתו כי זהו הדרך האמיתי על בוריו. רק צריך להיות נענוע, היינו, שצריך לירא שמא אין זו הדרך האמיתית, שאף הוא הולך בדרך ה' שהיא באהבה, עדיין הוא מתיירא שמא לא זו הדרך שעדיין לא השלים את בחינת היראה.

נמצא שעל ידי ה'נענוע' והביקורת העצמית הוא מתגדל. וזו הכוונה באמרה המיוחסת להרמב"ם "תכלית הידיעה שלא נדע", כי מי שעובד את ה' באמת הוא תמיד בחינת "לא נדע" ובודק ומבקר את עצמו אי זו הדרך הנכונה לעשות נחת רוח לבורא. מה שאין כן עכו"ם, אין להם נענוע, היינו מי ששייך לאותם מישראל שמגבירים את חיצוניותם שהיא בחינת אומות העולם, אצלו העבודה היא תמיד בתכלית ה"ידיעה" ואין לו שום יראה ופחד שמא הוא לא בדרך הנכונה, שהרגשה זו היא היא שעושה מחיצה שלא תביא אותו אל השלימות.

(עפ"י "ברכת משה" לרמ"ב למברגר)

מתוך הספר 'אוצרות הסולם' מאת הרב שמואל הורביץ | לרכישת הספר לחץ כאן