סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

פרשת השבוע | פרשת בהר

* "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה, יז)

"וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" היינו 'אמיתו' (אותיות שהן מאותו מוצא מתחלפות) למי שאומר אמת, ליצר הטוב, שאומר לאדם לעשות מעשים טובים, שהם לנחת רוח לבורא. אבל הגוף, שהוא הנושא ליצר הרע ולרצון לקבל אך לעצמו, מצוה לרמות אותו, כגון אם אומר לך היצר 'עשה כך וכך' אמור לו: אתן לך, אבל במועד אחר. וכשיגיע המועד ימצא תרוצים שלא לתת לו. ועל זה נאמר (שמואל ב, כב, כז) "וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל".

(עפ"י ספר שמעתי חלק "ברכת משה" מאמר מט)

אמר הכותב: כעין זה מובא משמו של האדמו"ר רב"ש זצ"ל: אדם רוצה לקום השכם בבוקר לעבודת הבורא, אולם הגוף, אשר מתחפש לאוהבו, מנסה לשדלו להמשיך לישון במיטתו, וזאת בתואנות שונות: המשך השינה נחוצה לך לתועלת בריאות גופך, או נחוצה לך לתועלתך הרוחנית, וכיו"ב טענות. אל יתווכח עם הגוף, ואל ישיב לו תשובות, לפי שבעודו שוכב במיטה – סופו של הגוף לנצח במאבק. אלא, הדרך היא לומר לו: את הויכוח שלי איתך – אעשה כשאני מחוץ למיטה! שם תהא כבר ידו של היצר הטוב על העליונה, ולא יהיה לו עוד צורך בהמשך המשא ומתן עם הגוף.

מתוך הספר 'אוצרות הסולם' מאת הרב שמואל הורביץ | לרכישת הספר לחץ כאן