סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

ספר הזוהר עם פירוש הסולם

זוהר חומש ויקרא | פרשת שמיני | אותיות א-י

מאמר באורייתא אתברי בר נש

לשון הזוהר

א) ויהי ביום השמיני וגו'. ר׳ יצחק פתח, ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים. זכאין אינון ישראל, דקודשא ב״ה יהיב לון אורייתא קדישא, חדוותא דכלא, חדוותא דקב״ה, ואטיילותא דיליה, דכתיב, ואהיה שעשועים יום יום. ואורייתא כלא, חד שמא קדישא איהי דקב״ה. ובאורייתא אתברי עלמא דכתיב, ואהיה אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אומן.

פירוש הסולם

א) ​ויהי ביום השמיני וגו': ר׳ יצחק פתח, ​ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלקים. אשריהם ישראל שהקב״ה נתן להם התורה הקדושה, שהיא שמחת הכל, שמחת הקב״ה, ומקום טיול שלו. שכתוב, ​ואהיה שעשועים יום יום. וכל התורה היא שם אחד קדוש של הקב״ה. ובהתורה נברא העולם. שכתוב, ואהיה אצלו אמון, אל תקרא אמון, אלא אומן, שהיתה כלי אומנות שלו לבריאת העולם.

לשון הזוהר

ב) ובאורייתא אתברי ב״נ, הה״ד ויאמר אלהים נעשה אדם. אמר קודשא ב׳׳ה לאורייתא, בעינא למברי אדם. אמרה קמיה, האי ב״נ זמין למחטי ולארגזא קמך, אי לא תאריך רוגזך עליה, היך יקום בעלמא. אמר לה, אנא ואת נוקים ליה בעלמא, דהא לאו למגנא אתקרינא ארך אפים.

פירוש הסולם

ב) ובאורייתא אתברי בר נש וכו׳: ובהתורה נברא האדם. ז״ש, ​ויאמר אלקים נעשה אדם. שכתוב, לשון רבים, אמר הקב״ה אל התורה. רוצה אני לברוא אדם. אמרה לפניו, אדם הזה עתיד לחטוא ולהרגיז אותך. אם לא תאריך אפך עליו, איך יתקיים בעולם. אמר לה, אני ואת נעמיד אותו בעולם. כי לא לחנם אני נקרא ארך אפים.

לשון הזוהר

ג) רבי חייא אמר, תורה שבכתב ותורה שבעל פה אוקמוה ליה לב״נ בעלמא, הה״ד נעשה אדם בצלמנו כדמותינו. רבי יוסי אמר מהכא, את אשר כבר עשוהו, עשוהו ודאי. ודא הוא צלם ודמות, צלם: בדכורא. דמות: בנוקבא וע״ד שירותא דאורייתא ב׳, ואוקמוה.

פירוש הסולם

ג) ר׳ חייא אמר וכו': רח״א תורה שבכתב, שהיא ז״א, ותורה שבעל פה, שהיא המלכות. העמידו את האדם בעולם. זהו שכתוב, ​נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, שכתוב, לשון רבים. רבי יוסי אמר, זה נשמע מכאן, את אשר כבר עשוהו. עשוהו ודאי, דהיינו לשון רבים, וזה הוא צלם ודמות שעשו שניהם את האדם, צלם בדבר, שהוא ז״א הנקרא צלם. דמות בנוקבא, שהיא המלכות הנקראת דמות. והטעם של המלה צל״ם נתבאר (לעיל בהקסה״ז דף קפ״א אות רל"ז ד״ה דכתיב ע״ש) והמלכות נקראת דמות, שהיא מלשון דממה, מטעם שאין לה מעצמה כלום אלא מה שמקבלת מז״א ונשמת אדם נולדה מזווג ז״א ומלכות, ע״כ נאמר בצלמנו כדמותינו. וע״כ התחלת התורה היא ​ב׳, שהיא רומזת על ז״א ומלכות. והעמידוה.

לשון הזוהר

ד) ר׳ יצחק אמר, מפני מה ב׳ פתיחא וסתימא. אלא, בשעתא דב״נ אתי לאתחברא באורייתא, הרי היא פתיחא לקבלא ליה, ולאשתתפא בהדיה. ובשעתא דב״נ, סתים עינוי מנה, ויהך לארחא אחרא, הרי היא סתימא, מסטרא אחרא. כד״א, אם יום תעזבני יומים אעזבך. ולא ישכח פתחא, עד דיתוב לאתחבר בה באורייתא אנפין באנפין, ולא יתנשי מנה. וע״ד אורייתא פתחת קמי בני נשא ואכרזא וקרי להון אליכם אישים אקרא וגו׳ וכתיב בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר.

פירוש הסולם

ד) ר׳ יצחק אמר וכו׳: רי״א, מפני מה הב׳ פתוחה מצד אחד וסתומה מצד אחד. ומשיב, אלא בשעה שאדם בא להתחבר בתורה, הרי היא פתוחה לקבלו ולהשתתף עמו. ובשעה שאדם סוגר את עיניו ממנה, והולך לדרך אחר, הרי היא סתומה מצד האחר, כמו הב׳, כש״א, אם יום תעזבני יומים אעזבך, ולא ימצא פתח עד שישוב ויתחבר בהתורה פנים בפנים, ולא ימוש ממנה. וע״כ התורה פותחת לקרוא בני אדם ומכרזת וקוראת אותם, אליכם אישים אקרא וגו'. וכתוב, בראש הומיות תקרא בפתהי שערים בעיר אמריה תאמר.

לשון הזוהר

ה) ר׳ יהודה אמר, ב׳, תרין גגין, וחד דאחיד לון. מאי קא מיירי. אלא חד לשמיא וחד לארעא, וקב״ה אחיד וקביל לון.

פירוש הסולם

ה) ר׳ יהודה אמר וכו׳: רי״א, ב׳ היא צורת שני גגות, וקו אחד המחברם. מה זאת אומרת. אלא גג אחד למעלה לשמים, שהם ז״א, גג אחד למטה לארץ, שהיא המלכות, והקב״ה, שהוא יסוד, אחוז בהם ומקבל אותם.

לשון הזוהר

ו) ר׳ אלעזר אמר, ג׳ נהורין אינון עלאין קדישין, דאחידן כחדא, ואינון כללא דאורייתא, ואלין פתחין פתחא לכלא. פתחין פתחא למהימנותא, ואלין ביתא דכלא. ועל דא בית אקרו, דאלין אינון ביתא. ובג״כ שירותא דאורייתא ב׳. דהא היא אורייתא הוי אסוותא דעלמא.

פירוש הסולם

ו) רבי אלעזר אמר וכו׳: רא״א, ג׳ אורות עליונים קדושים הם, דהיינו ג׳ קוין, האחוזים יחד, והם כלל התורה, והם פותחים פתחים לכל, פותחים פתחים ומשפיעים אל האמונה, שהיא מלכות, והם בית לכל. ועל כן נקראים בית, כי אלו ג׳ קוין שבב׳, הרומזים על ג׳ קוין דז״א, הם בית. ומשום זה התחלת התורה היא ב׳, כי היא התורה, והיא רפואת העולם.

לשון הזוהר

ז) ובג״כ, מאן דאשתדל באורייתא, כאלו אשתדל ביה בשמא קדישא. והא אתמר, דאורייתא כלא, חד שמא קדישא עלאה איהי. ובגין דאיהי שמא קדישא, פתחא בבית, דאיהי כללא דשמא קדישא, בתלת קשרי מהימנותא.

פירוש הסולם

ז) ובגין כך מאן וכו׳: ומשום זה, מי שעוסק בתורה, כאלו עוסק בשם הקדוש. והנה למדנו, שהתורה כולה, היא שם קדוש עליון אחד, ומשום שהיא שם קדוש, היא מתחילה בב׳, שהיא כלל השם הקדוש, דהיינו ג׳ ווין שבסוד ויסע ויבא ויט, שהם ג׳ קוין דז״א, (כנ״ל בשלח אות קע״ג) שהם ג׳ קשרים המשפיעים על האמונה, שהיא המלכות.

לשון הזוהר

ח) ת״ח, כל אינון דמשתדלי באורייתא, מתדבקין ביה בקב״ה, ומתעטרי בעטרי דאורייתא, ואתרחימו לעילא ותתא, וקב״ה אושיט לון ימיניה כ״ש אינון דמשתדלי באורייתא נמי בליליא. והא אוקמוה, דאינון משתתפי בשכינתא ואתחברו כחדא. וכד אתי צפרא, קב״ה מעטר להו, בחד חוטא דחסד, לאשתמודעא בין עלאין ותתאין.

פירוש הסולם

ח) ת״ח כל אינון וכו׳: בוא וראה, כל אלו העוסקים בתורה, מתדבקים בהקב״ה, ומתעטרים בעטרות התורה, ואהובים למעלה ולמטה, והקב״ה מושיט להם ימינו, שהוא חסד. ומכל שכן אותם שעוסקים בתורה גם בלילה, שהעמידו, שהם משתתפים בשכינה ומתחברים יחד. וכשבא הבקר, הקב״ה מעטר אותם בחוט אחד של חסד, שיהיו נודעים בין העליונים ובין התחתונים.

לשון הזוהר

ט) וכל אינון ככבי צפרא, בשעתא דכנסת ישראל, וכל אינון דלעאן באורייתא, אתאן לאתחזאה קמי מלכא, כלהו מזמרי כחדא, הה״ד ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים. מאי ויריעו. כד״א, רועה התרועעה הארץ. דאינון דינין מתברין, ואתברו כלהו מקמי בקר, כד אתער בקר בעלמא, כד״א, וישכם אברהם בבקר. וע״ד ויריעו כל בני אלהים.

פירוש הסולם

ט) וכל אינון כוכבי וכו׳: וכל אלו ככבי בקר, בשעה שכנסת ישראל, שהיא המלכות, וכל אלו העוסקים בתורה באים להראות לפני המלך, ז״א, כולם מזמרים ביחד. ז״ש ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלקים. מהו ויריעו. הוא כש״א, רועה התרועעה הארץ. דהיינו לשון שבירה, כי אלו הדינים, הנקראים בני אלקים, נשברים, וכולם נשברים לפני הבקר, בעת שמתעורר הבקר בעולם, שהוא הארת החסד דז״א, כש״א וישכם אברהם בבקר. ואברהם הוא חסד. וע״כ ויריעו כל בני אלקים.

לשון הזוהר

י) ר׳ אלעזר הוה אזיל באורחא, אשכחיה לר׳ פנחס בן יאיר דהוה אתי, געא חמריה. א״ר פנחס, ודאי בקלא דחדוותא דחמרא, חמינא אנפין חדתין ישתכחון הכא, כיון דנפק מבתר ענפוי דטורא, חמא ליה לר' אלעזר דהוה אתי, אמר ודאי קלא דחדוותא אשתלים. נחת ר׳ אלעזר לגביה, ונשיק ליה, א״ל אי טופסא דארחא, חד לגבך, נזיל ונתחבר כחדא. ואי לאו טול ארחך וזיל. א״ל, ודאי לקבלך אזילנא, כיון דאשכחנא לך, איזיל אבתרך ונתחבר כחדא.

פירוש הסולם

י) רבי אלעזר הוה וכו׳: ר׳ אלעזר היה הולך בדרך, מצא את ר׳ פנחס בן יאיר שהיה בא, וחמורו היה נוער. אמר ר׳ פנחס, בקולו השמח של החמור, אני רואה ודאי שפנים חדשות תמצאנה כאן, כיון שיצא מאחורי אגפיו של ההר, ראה את ר׳ אלעזר שהיה בא, אמר, ודאי קול שמחת החמור נתקיים. ירד ר׳ אלעזר אליו ונשק אותו. אמר לו, אם נאות אתה להתחבר עמי בדרך אחד, נלך ונתחבר יחד. ואם לא, קח דרכך ולך. אמר לו, ודאי כנגדך הלכתי, כיון שמצאתי אותך, אלך אחריך ונתחבר יחד. טופסא, פירושו רצון. כי תרגום, אל תאבה, הוא, אל תטפוס. (משלי א׳) וכן, בזאת יאותו, מתרגם, בדא יטפסון, (בראשית ל״ד).