סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

ספר הזוהר עם פירוש הסולם

זוהר חומש ויקרא | פרשת צו | אותיות א-ו

מאמר זאת תורת העולה

לשון הזוהר

א) זאת תורת העולה וגו’. רבי שמעון פתח ואמר, צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה וגו’. האי קרא אוקימנא ליה ואתמר, ת״ח, האי עולה, סליקו וקשירו דכ״י לעילא, ודבוקא דילה בגו עלמא דאתי, למהוי כלא חד, בקשורא חדא, בחידו. ובגין דסלקא לעילא לעילא, כתיב זאת תורת, רזא דכר ונוקבא כחדא, תורה שבכתב, ותורה שבעל פה, לסלקא בחביבותא.

פירוש הסולם

א) ​זאת תורת העולה וגו׳: ר׳ שמעון פתח ואמר. ​צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה וגו׳. מקרא זה העמדנו אותו, ולמדנו. בוא וראה, עולה זו היא מעלה ומקשרת את כנסת ישראל למעלה, והדבקות שלה בעולם הבא, שהיא בינה, להיות הכל אחד, בקשר אחד, בשמחה. ומשום שעולה למעלה למעלה, לבינה, כתוב, זאת תורת שה״ס דכר ונוקבא ביחד, דהיינו ז״א ומלכות, שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה, לעלות באהבה, לבינה. כי זאת, ה״ס מלכות תורה שבעל פה. ותורת ה״ס ז״א, תורה שבכתב.

לשון הזוהר

ב) כד אתער סטרא דצפון, כמה דאוקימנא דכתיב, שמאלו תחת לראשי, כדין איהי סלקא בחביבותא, ואתעטרא בימינא, ואתחברא באמצעיתא, ואתנהיר כלא מרזא דקדש הקדשים, ודא מגו דרזא דאדם, ברעו דכהנא, ובצלותא, ובשירתא.

פירוש הסולם

ב) כד אתער סטרא וכו׳: כשנתעורר צד צפון, שהוא גבורה דז״א, קו השמאל, כמו שהעמדנו שכתוב, ​שמאלו תחת לראשי, דהיינו שהמלכות מקבלת מקו שמאל דז״א. אז היא, המלכות, עולה באהבה, ומתעטרת בימין דז״א, שהוא חסד. ונתחברה באמצע, דהיינו בקו האמצעי דז״א שהוא ת״ת דז״א, והאיר הכל מסוד קדש הקדשים, שהוא בינה. וזהו מתוך סוד אדם. ברצון הכהנים שהם קו ימין, ובתפלה של ישראל שהם קו האמצעי, ובשירה של הלוים שהם קו שמאל.

לשון הזוהר

ג) והא אוקימנא דעולה קדש קדשים, ברזא דרוח עלאה, בגין דתלת רוחין קשירן כחדא, רוח תתאה דאקרי רוח הקדש. רוח דלגו באמצעיתא, דאקרי רוח חכמה ובינה. וכן אקרי רוח תתאה. אבל האי רוח, דנפיק מגו שופר, כלילן באשא ומיא. רוח עלאה דאיהו סתים בחשאי, דביה קיימין כל רוחין קדישין, וכל אנפין נהירין. ובג״כ אהדרת עולה רוח ממש.

פירוש הסולם

ג) והא אוקימנא דעולה וכו׳: והרי העמדנו, אשר עולה היא קודש הקדשים, בסוד רוח עליון, שהוא בינה. משום שג׳ רוחות קשורים יחד בעולה, א) רוח תחתון הנקרא רוח הקדש, שהוא המלכות. ב) רוח שבאמצע הנקרא רוח חכמה ובינה, שהוא ז״א שהוא בן לחכמה ובינה. וכן נקרא רוח תחתון, להיותו תחתון ביחס הבינה. אבל רוח הזה הוא יוצא מתוך השופר הכלול מאש וממים, (שפירושו תמצא לעיל בהקסה״ז דף קפ״ד אות רל”ט ד״ה למשמע ע״ש). ג) רוח עליון הסתום בחשאי, שהוא בינה, שבו מתקיימים כל הרוחות הקדושים, וכל פנים מאירים ממנו, ומשום זה חוזרת העולה לרוח ממש.

לשון הזוהר

ד) ולבתר מרזא דבהמה, מסתפקי ואתזנו, לאתקשרא רוחא אחרא, דאיהי גו מסאבו, מאינון תרבין ושמנונין, כמה דאתמר. ובגין כך עולה קדש קדשים, שאר קרבנין למעבד שלמא בעלמא כלהו, מכמה סטרין ומארי דדינין. לאתעברא ולאתנהרא מגו רעותא לאתבסמא, אקרון קדשים קלים, בגין דלא מתעטרי לעילא לעילא בקדש הקדשים. וע״ד אינון קדשים קלים, ונכיסו דלהון בכל אתר כמה דאוקמוה, אבל עולה דאיהי רזא דקדש הקדשים, לאו איהי כשאר קרבנין, דכל עובדהא קדש.

פירוש הסולם

ד) ולבתר ברזא דבהמה וכו׳: ואח״כ בסוד הבהמה, שמקריבים, מסתפקים ונזונים החיצונים, שיתקשר בקדושה רוח אחר שהוא בהם בתוך הטומאה, ע״י החלבים והשומן שמקריבים, כמו שלמדנו. ומשום זה, עולה היא קדש הקדשים, שאר הקרבנות הם לעשות שלום בעולם כולו, מכמה צדדים ובעלי הדין שבעולם, להעבירם, ולהאיר מתוך הרצון להתבשם. ונקראים קדשים קלים, משום שאינם מתעטרים למעלה למעלה בקדש הקדשים, שהוא בינה. וע”כ הם ​קדשים קלים ושחיטתן בכל מקום. כמו שהעמידוהו. אבל עולה שהיא סוד קדש הקדשים, אינה כשאר הקרבנות כי כל מעשיה קדש.

לשון הזוהר

ה) ת״ח, מה כתיב ולבש הכהן מדו בד, אלין לבושין מיחדין לקדושה. בד יחידאי, מיחדא לקדושה. וכתיב בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם. מ״ט דא קדש. אלא רזא דמלה, כדקאמר דאיהי קדש קדשים, דסלקא כלא ואתעטרא בקדש הקדשים, בקשורא חדא. ולבתר מפני ואעבר רוח מסאבא, דמסאב כלא, דלא שלטא, ולא יתקריב גו מקדשא, ואתעבר מכל סטרי דקודשא, ואשתאר כלא קדש בקדושה יחידאי.

פירוש הסולם

ה) ת״ח מה כתיכ וכו׳: בוא וראה מה כתוב, ​ולבש הכהן מדו בד. אלו הם לבושים המיוחדים לקדושה. בד הוא כמו בדד, דהיינו שמיוחד לקדושה. וכתוב, ​בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם. מהו הטעם שהוא קדש. אלא סוד הדבר כמו שאמרנו, שהיא קדש קדשים, שעולה הכל ומתעטר בקדש הקדשים, שהוא בינה, בקשר אחד, ואח״כ נפנה ונעבר רוח הטומאה המטמא הכל ואינו שולט, ואינו קרב אל המקדש, ונעבר מכל הצדדים של הקדושה, ונשאר הכל קדש בקדושה לבד.

לשון הזוהר

ו) ואמר ר׳׳ש, הא אתמר, דכתיב, אדם ובהמה תושיע יי׳. והכי סלקא רזא דאדם, מסטרא דאדם. בהמה, מסטרא דבהמה. ובגין כך כתיב אדם כי יקריב מכם. אדם ודאי, דהא קרבניה לעילא, לקשרא קשרא. ולבתר מן הבהמה. וכלא איהו בקרא, אדם ובהמה. ודא איהו רזא, דאצטריך לקרבנא אדם ובהמה, כדקאמר. תא חזי, כד ברא קב״ה עלמא, הכי עבד אדם ובהמה.

פירוש הסולם

ו) ואר״ש הא אתמר וכו׳: ואמר ר׳ שמעון, הרי למדנו. שכתוב, ​אדם ובהמה תושיע ה’. וכך עולה סוד אדם מצד אדם, ע״י הרצון והתפלה, ובהמה, מצד הבהמה, שמוקרבת על המזבח, וע״כ כתוב, ​אדם כי יקריב מכם, אדם ודאי, שזה קרבנו, מרצון ומתפלה, למעלה לקשר קשר, בסוד אדם. ואח”כ מן הבהמה, והכל הוא בכתוב, אדם ובהמה. וזה הוא סוד, שצריכים בקרבן אדם ובהמה. כמו שאמר. בוא וראה, כשברא הקב״ה את העולם עשה כך, אדם ובהמה.