סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

ספר הזוהר עם פירוש הסולם

חומש דברים | פרשת עקב | אותיות א-יז

מאמר והגית בו יומם ולילה

לשון הזוהר

א) והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו’, ואכלת ושבעת וברכת את יי’ אלהיך וגו’, פקודא דא לברכא ליה לקב”ה, על כל מה דאכיל ושתי, ואתהני בהאי עלמא. ואי לא בריך, אקרי גזלן לגבי קב”ה. דכתיב גוזל אביו ואמו. והא אוקמוה חברייא. בגין דברכאן דבריך ב”נ לקב”ה, אתי לאמשכא חיין ממקורא דחיי, לשמיה דקב”ה קדישא, ולארקא עליה מההוא משחא עלאה, ואתי לאתמשכא מתמן לכל עלמא.

פירוש הסולם

א) ​והיה עקב תשמעון וגו‘: ​ואכלת ושבעת וברכת את ה’ אלקיך וגו’. מצוה זו היא לברך את הקב”ה על כל מה שאכל ושתה ונהנה בעולם הזה, ואם אינו מברך נקרא גזלן להקב”ה. שכתוב, ​גוזל אביו ואמו, והעמידו החברים שסובב על הקב”ה. משום שהברכות שהאדם מברך את הקב”ה באים להמשיך חיים ממקור החיים, שהוא בינה, לשמו הקדוש של הקב”ה, ולהריק עליו מאותו שמן העליון, שהוא שפע החכמה, ומשם בא להמשך בכל העולם.

לשון הזוהר

ב) וכתיב ואכלת ושבעת וברכת את יי’ אלהיך ואינון ברכאן, אריק ב”נ באינון מלין מההוא מקורא עלאה, ואתברכאן כל אינון דרגין ומקורין, ואתמליין לארקא על כל עלמין. ואתברכאן כלהו כחדא.

פירוש הסולם

ב) וכתיב ואכלת וגו‘: וכתוב, ​ואכלת ושבעת וברכת את ה’ אלקיך. ובאלו הברכות מריק האדם במלים אלו, שפע מאותו מקור העליון, שהוא בינה, ומתברכים כל המדרגות והמקורות של ז”א ומלכות, ומתמלאים בשפע, להריק לכל העולמות ומתברכים כולם יחד.

לשון הזוהר

ג) וע”ד אצטריך ב”נ, לשואה רעותיה ברזא דברכאן, בגין דיתברכון אבהן ובנין, כלא כחדא. ומאן דמברך לקב”ה, אתברך, ונטיל חולקיה מאינון ברכאן, בקדמיתא דכל עלמא לתתא. כיון דשמא דקב”ה מתברך מתמן, נחית ושרא על רישיה חולקא קדמאה. והא אוקימנא דכתיב, בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. כיון דההיא ברכה אתייא ושרייא על על רישיה, מתמן אתפשט בכל עלמא.

פירוש הסולם

ג) וע”ד אצטריך ב”נ וכו‘: וע”כ צריך האדם לשום רצונו בסוד הברכות, בשביל שיתברכו האבות, שהם חג”ת דז”א, והבנים, שהם נה”י דז”א, כולם ביחד. ומי שמברך להקב”ה, מתברך, ולוקח חלקו מאלו הברכות, בתחילה לכל העולם למטה. כיון ששמו של הקב”ה נתברך משם, חלק הראשון מאלו הברכות, יורד ושורה על ראשו של המברך. וכבר העמדנו, שכתוב, ​בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ואחר שאותה הברכה באה ושורה על ראשו של המברך, מתפשט משם לכל העולם.

לשון הזוהר

ד) בשעתא דאינון ברכאן נחתין, מתעטרן גו חקל תפוחין קדישין, ופגעי בהו כמה דרגין דממנן בעלמא, ונחתי בהו, ואמרי ומכריזי דא איהו דורונא דשדר פלוני לקב”ה. מאן אתר נחתי, לבתר דנחתי מאתר רישא חדא דצדיק. תמן סלקין, מתערי לנחתא אחרנין מלעילא, ואתמלייא מלעילא ומתתא, הה”ד ברכות לראש צדיק. כיון דהאי דרגא אתמלייא, אריק להאי כלה, ומתמן נגדין ואתמשכן לתתא.

פירוש הסולם

ד) בשעתא דאינון ברכאן וכו‘: בשעה שאלו הברכות יורדות, הן מתעטרות בתוך שדה תפוחים הקדושים, שהוא המלכות. ופוגשים בהן כמה מדרגות של ממוני העולם, ויורדים עמהם, ואומרים ומכריזים, זו היא המתנה שפלוני שלח להקב”ה. שואל, מאיזה מקום הברכות יורדות. ומשיב, אח”כ שהברכות יורדות, הוא ממקום ראש אחד של צדיק, שהוא יסוד דז”א, שם עולות הברכות תחילה ומעוררות שתרדנה ברכות אחרות מלמעלה, והוא מתמלא מהיורדות מלמעלה ומהעולות מלמטה. ז”ש ​ברכות לראש צדיק. כיון שהמדרגה ההיא מתמלאה היא מריקה לכלה ההיא, שהיא המלכות. ומשם נוזלות ונמשכות למטה.

לשון הזוהר

ה) כד סלקין אינון ברכאן מתתא, לית פתחא ופתחא לעילא, ולית ממנא לעילא, דלא פתח כל אינון פתחין. ומכרזי ואמרי בכל אינון רקיעין, דא איהו דורונא דמלכא דשדר פלוני, דא הוא דורונא בקיומא כדקא יאות. ומאן איהו. ברכה דאתיבו עליה אמן. דכל ברכה דאתיבו עליה אמן, דא איהו בקיומא כדקא יאות.

פירוש הסולם

ה) כד סלקין אינון וכו‘: כשעולות אלו הברכות מלמטה, אין פתח ופתח מלמעלה, ואין ממונה מלמעלה, שאינו פותח כל אלו הפתחים. ומכריזים ואומרים בכל אלו הרקיעים זו היא מתנה למלך שפלוני שלח. זו היא מתנה במילואה כראוי. ומי היא ברכה במילואה. היא ברכה שענו עליה אמן. כי כל ברכה שענו עליה אמן, זו היא ברכה במילואה כראוי. (ועי’ במראות הסולם אות י”ב)

לשון הזוהר

ו) וכיון דהאי ברכתא סלקא, כל דרגין דלעילא, כלהו זמינין לגבי ההוא נהורא דלא נהיר, בגין לאנהרא לגבה. וכל שכן אי היא ברכתא דסגיאין מברכן לה, ומעטרין לה בעטרין קדישין, ברזא דאמן. אמן הוא רזא דקשרי, דכל יחודא וקדושה ברזא דמאריה. ומעטר לההיא ברכתא בעטרין עלאין כדקא יאות.

פירוש הסולם

ו) וכיון דהאי ברכתא וכו‘: וכיון שברכה הזו עולה כל המדרגות שלמעלה כולם מזומנים לאותו האור שאינו מאיר, דהיינו למלכות, כדי להאיר בה. ומכל שכן, אם היא ברכה שרבים ברכו אותה, ומעטרים אותה בעטרות קדושות בסוד עניית אמן. אמן הוא סוד הקשרים שבכל יחוד וקדושה בסוד אדונו, ומעטר ברכה ההיא בעטרות עליונות כראוי.

לשון הזוהר

ז) וקב”ה אתרעי בהו, באינון דמברכין ליה, ותיאובתיה בברכתא דלתתא, דההיא ברכתא סלקא, ואנהיר בוצינא דלא נהיר, ואתקיף לה בתוקפא תקיפא, לסלקא לעילא. ועל רזא דא כתיב, כי מכבדי אכבד, אלין אינון דמברכין ליה לקב”ה. ובוזי יקלו, אלין אינון דלא מברכין ליה לקב”ה, ומנעין ברכתא מפומייהו.

פירוש הסולם

ז) וקב”ה אתרעי בהו וכו‘: והקב”ה רוצה בהם, באלו שמברכים אותו, ותשוקתו הוא אל הברכה שלמטה, כי הברכה ההיא עולה ומאירה אל הנר שאינו מאיר, שהוא המלכות, ומחזק אותה בכח חזק לעלות למעלה, לזווג אל ז”א. ועל סוד זה כתוב, ​כי מכבדי אכבד, שהם אלו המברכים להקב”ה, ובוזי יקלו, הם אלו שאינם מברכים להקב”ה, ומונעים הברכה מפיהם.

לשון הזוהר

ח) רזא דרזין, לאינון דידעי חכמתא דמאריהון, למנדע רזא דברכאן, בפקודי אורייתא, ובכל הנאין וכסופין דהאי עלמא, לארקא ברכאן מעילא לתתא.

פירוש הסולם

ח) רזא דרזין לאינון וכו‘: סוד הסודות לאלו היודעים החכמה של אדונם, לדעת סוד הברכות על מצוות התורה, ועל כל הנאות וחמודות של העולם הזה הוא להריק ברכות מלמעלה למטה (ועי’ במה”ס אות כ”ג).

לשון הזוהר

ט) בר ברכאן דצלותא, דאינון תקונא דמאריהון, מתתא לעילא ומעילא לתתא. ברכאן דלאו אינון בצלותא, סלקין מתתא לעילא, עד דמטו גו נהורא דלא נהיר, ומתערי בתוקפא, לההוא נהורא דלא נהיר, בההיא ברכה, וסלקא אתערו לעילא, עד דמטו לכרסייא עלאה, מקורא דכל חיין. כדין נפקו מההוא מקורא עלאה, ברכאן אחרנין, ואערעו אלין באלין, ונשקי אלין לאלין, ואתאן ושריין לריש צדיק, לארקא לתתא. וכד נחתין, אתברכן אבהן ובנין, וכל שרגין דלהון.

פירוש הסולם

ט) בר ברכאן דצלותא וכו‘: ומפרש. חוץ מן ברכות התפלה שהם תקון אדונם, הן עולות ממטה למעלה ומלמעלה למטה. (כמו שכתוב במה”ס אות כ”ג) וכשהברכות אינן של תפלה, הן עולות ממטה למעלה עד שמגיעות לתוך האור שאינו מאיר, שהוא המלכות, ומעוררות בתוקף לאותו אור שאינו מאיר, בברכה ההיא, ועולה ההתעוררות למעלה, עד שמגיעה לכסא העליון, שהוא בינה. שהוא המקור של כל חיים. דהיינו שכל האורות באים ממנה. אז יוצאות מאותו מקור העליון ברכות אחרות, ופוגשות אלו באלו, ונושקות אלו באלו, ובאות ושורות על ראש צדיק, שהוא יסוד דז”א, להריק למטה, וכשיורדות מתברכים האבות שהם חג”ת דז”א, והבנים, שהם נה”י דז”א, וכל הנרות שלהם, שהם ספירות המלכות. (ועי’ במה”ס אות י”ג).

לשון הזוהר

י) ורזא דאלין ברכאן לאתערא מעילא לתתא, ברזא דא, ברוך: דא רזא דמקורא עלאה מכלא, לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוצינין. ואיהו ברוך תדיר, דלא פסקין מימוי. ומתמן שירותא דאקרי עלמא דאתי, ואיהו קצה השמים, דההיא קצה קצה עלאה איהו. בגין דאית קצה כגוונא דא לתתא, ואיהו עלמא תתאה. ואקרי אוף הכי ברוך, לקבל תתאי, לארקא לתתא, ולאתערא מתתא לעילא בברכאן דצלותא. וברוך דא אקרי הכא, ברזא דחכמתא עלאה, דאמלי לההוא אתר, בחד שביל דקיק דאעיל ביה.

פירוש הסולם

י) ורזא דאלין בדכאן וכו‘: וסוד אלו הברכות לעורר ממעלה למטה, הן בסוד זה. ברוך, הוא סוד המקור העליון מכל, שהוא או”א עלאין, הנקראים חכמה, וצריכים לכוין, להריק ולהמשיך ולהאיר משם כל הנרות, דהיינו מדרגות התחתונות. והוא ברוך, תמיד, כי מימיו אינם נפסקים. כלומר שהם בזווג דלא פסיק לעלמין, ושפעם לתחתונים אינו נפסק. ומשם מקבל ההתחלה שנקראת עולם הבא, דהיינו בינה, והיא נקראת קצה השמים, שקצה ההוא הוא קצה העליון של ז”א הנקרא שמים. משום שיש קצה כעין זה למטה, שהוא עולם התחתון מלכות, והיא נקראת ג”כ ברוך, כנגד התחתונים, דהיינו להריק הברכות למטה, ולהתעורר ממטה למעלה בברכות התפלה (כמ”ש להלן באות ט”ז) וכאן בשאר הברכות, נקרא ברוך זה בסוד החכמה העליונה שהיא או”א עלאין, הממלאה למקום ההוא, דהיינו לבינה, הנקראת עולם הבא, כנ”ל, בשביל אחד דק, דהיינו יסוד החכמה, שמכניס בו. (ועי’ במה”ס אות י”ד).

לשון הזוהר

יא) אתה: לבתר שארי לאתגלייא, דהא האי ברוך סתים איהו, ובג”כ אקרי בארח סתים ברוך, מקורא עלאה דלא אתגלייא. אתה, שירותא לאתגלייא לבר, ובג”כ אקרי אתה. ומאן איהו. דא רזא דימינא, ואקרי כהן לגבי ההוא אתר. ורזא דא אתה כהן לעולם, מאן כהן לההוא עולם, אתה. ודא איהו ימינא עלאה, דהא אשתכח לאתגלייא.

פירוש הסולם

יא) אתה, לבתר שארי וכו‘: המלה אתה, שבברכה, היא המתחלת אח”כ להתגלות, כי ברוך זה, הוא סתום, שהם חכמה ובינה שאינם מושגים לתחתונים, ומשום זה נקרא בדרך סתום ברוך, להיותו מקור עליון שאינו מתגלה, אבל המלה אתה, היא ההתחלה להתגלות לחוץ, ומשום זה נקרא אתה, שהוא לשון נוכח, המגולה. ומי הוא. זה סוד הימין, שהוא חסד של ז”א, ונקרא כהן לאותו מקום, לבינה, וזה סוד, ​אתה כהן לעולם, שפירושו, מי הוא כהן לעולם ההוא, שהוא בינה, היינו אתה. וזה הוא ימין העליון, חסד דז”א, שהרי הוא נמצא להתגלות. (ועי’ במה”ס אות ט”ז).

לשון הזוהר

יב) יהוה: דא רזא דאמצעיתא. רזא דמהימניתא בכל סטרין. אלהינו: דא סטרא דשמאלא, דכליל בימינא, וימינא ביה, ואתכלילו דא בדא, למהוי חד. ועד הכא, אתקשרו ברכאן, דכיון דאלין אתברכאן, כלהון דלתתא אתברכאן.

פירוש הסולם

יב) הויה דא רזא וכו‘: המלה הויה, שבברכות, היא סוד קו האמצעי שבז”א, סוד האמונה בכל הצדדים. המלה אלקינו, שבברכות, הוא צד השמאל דז”א, הכלול בימין שלו והימין כלול בו, ונכלל זה בזה להיות אחד. ועד כאן דהיינו עד חג”ת דז”א, נקשרו הברכות, בז”א. וכיון שאלו חג”ת דז”א, נתברכו, כולם שלמטה מתברכים. (ועי’ במה”ס אות י”ז).

זהר

יג) לבתר דאינון אתברכאן, ונטלי ברכאן לגרמייהו, אתהדרו כלילן כחד לההוא מקורא, דאינון לא יכלין לאתהדרא לגבי ההוא אתר, עד דאתברכן. כיון דאתברכן בקדמיתא, אתהדרו ועאלין לגבי ההוא אתר, לנטלא ברכאן יתירין אחרנין, לארקא לתתא. ועד דאינון אתברכאן, לא עאלין ולא תאבין לגביה. ורזא דא ולא יראו פני ריקם.

פירוש הסולם

יג) לבתר דאינון אתברכאן וכו‘: ואחר שהם הוזג”ת דז”א, מתברכים, ולוקחים ברכות לעצמם, חוזרים כולם כלולים כאחד לאותו המקור שהוא בינה. כי הם אינם יכולים לחזור לאותו מקום מטרם שנתברכו. כיון שנתברכו מקודם, חוזרים ונכנסים לאותו מקום, שהוא בינה, לקחת ברכות יתרות אחרות להשפיע למטה. ומטרם שהם מתברכים אינם נכנסים ואינם חוזרים אליו, לבינה. וז”ס ​ולא יראו פני ריקם. (ועי’ במה”ס אות יח).

לשון הזוהר

יד) וכד תבין לגבי ההוא אתר, ועאלין תמן, כדין אקרי ההוא אתר מלך. ומלך לא אתקרי, בר כד אינון מתקרבין לגביה, ומתברכן. ומלכא אימתי אקרי מלך. כד רברבנוי אתיין לגביה עתירין, מסתפקן בכל מה דאצטריכו, בלא חסרונא, כדין איהו מלך. מלך לתתא, כד אלין מעטרן ליה בספוקא, בעטרין קדישין. והכא אקרי מלך. ומאן איהו. העולם אשר קדשנו וצונו. ובגין דאיהו עלמא דלא אתגלייא לבר, ואיהו סתים, קרי ליה הכי בארח סתים. ועל דא לא אקרי, אלא בארח סתים.

פירוש הסולם

יד) וכד תבין לגבי וכו‘: וכשחוזרים לאותו מקום, לבינה, ונכנסים שם, אז נקרא אותו מקום מלך, שה”ס המלה, מלך שבברכה, כי הבינה לא נקראת מלך, זולת כשאלו חג”ת דז”א, מתקרבים אליו ומתברכים. והמלך מתי נקרא מלך, הוא כשהשרים שלו באים אליו כשהם עשירים, ויש להם כל מה שצריכים בלי חסרון, אז הוא מלך. מלך למטה שהוא המלכות, היינו בעת כשאלו, הספירות דז”א מעטרים אותה די ספוקה בעטרות קדושות. וכאן, בברכה שנקראת מלך, מי הוא המלך. הוא העולם אשר קדשנו וצונו, שהוא הבינה. ומשום שהוא עולם שאינו מגולה לחוץ, והוא סתום, קורא לו כך בדרך סתום, דהיינו לשון נסתר, קדשנו, וצונו, ולא בלשון נוכח, דהיינו קדשתנו וצויתנו. (ועי’ במה”ס אות י”ט) וע”כ לא נקרא אלא בדרך סתום.

לשון הזוהר

טו) ולעולם ימינא אתה, כמה דאתמר. ועל דא כהן, כפיף לגבי ההוא אתר, ברישא ובסופא. ועלמא תתאה, כד אתקשר לימינא, ואתדבק ביה, קרי מתתא לעילא ברוך, ולא אקרי ברוך, בר ברזא דמקורא דאתדבק ביה, ועייל ביה, ואמלי ליה. אתה, רזא דההוא כהן, לאתדבקא בהדיה, וע”ד, בצלותא ב”נ כורע בברוך, דאיהו עלמא כפוף לגבי עילא, ודא איהו שנוי בין ברוך דצלותא, ובין ברוך דשאר ברכאן. וכלא ברזא עלאה איהו, לארקא ברכאן לכל עלמין.

פירוש הסולם

טו) ולעולם ימינא אתה וכו‘: ולעולם, הימין שהוא חסד נקרא אתה. כמו שלמדנו. וע”כ כהן כפוף ראשו למקום ההוא, אתה, בכל ברכה וברכה של תפלת שמונה עשרה, שמשתחוה בתחילת הברכה ובסוף הברכה. (​ברכות ל”ד:) ועולם התחתון, שהוא מלכות, כשנקשר לימין, שהוא חסד, ומתדבק בו, הוא נקרא ממטה למעלה ברוך (כנ”ל אות י) ואינו נקרא ברוך זולת בסוד המקור שנתדבק בו, שנכנס בתוכו, ומילא אותו. דהיינו החסד, שאז נקראת המלכות ברוך. אתה, שבברכה, הוא סוד של כהן הזה, דהיינו חסד, להדבק בו. וע”כ בתפלה אדם כורע בברוך, שהוא מלכות, משום שהוא עולם כפוף למעלה, וזה הוא השינוי בין ברוך שבתפלה בין ברוך שבשאר ברכות, שברוך שבשאר ברכות הוא בחכמה ובינה, וברוך שבתפלה הוא במלכות (ועי’ במה”ס אות כ”א ובאות כ”ג) והכל הוא בסוד עליון להריק ברכות לכל העולמות.

לשון הזוהר

טז) ברוך דצלותא, ב”נ כורע ביה בברכוי, וגחין רישא באתה, בגין דאתה אקרי ראש. וע”ד כהן נטיל בראש, ואיהו ראש תדיר. ובג”כ כריעה בברוך. וגחינו דרישא באתה. וכהן בכל אתר דאקרי אתה, גחין בצלותא. מלך בתר דגחין, תו לא זקיף, מ”ט. קב”ה אמר לה לסיהרא, זילי אזעירי גרמיך, ותו לא זקפא. ובג”ד, ברכתא דב”נ בריך לקב”ה, אתער לארקא ברכאן מלעילא לעלמין כלהו, כמה דאתמר. זכאין אינון ישראל בעלמא דין, ובעלמא דאתי.

פירוש הסולם

טז) ברוך דצלותא ב”נ וכו‘: במלה ברוך שבברכת התפלה, דשמונה עשרה, אדם כורע בו בברכיו, וכופף ראשו באתה, משום שאתה נקרא ראש. וע”כ כהן נוטל חלק בראש (​יומא י”ד.) והוא ראש תמיד, ומשום זה הכריעה היא בברוך, וכפיפת הראש היא באתה. והכהן, בכל מקום שקורא אתה, הוא משתחוה בתפלה. והמלך אחר שכופף ראשו בתחילת תפלת שמונה עשרה, אינו זוקף עוד עד שמסיים התפלה. (​ברכות ל”ד:) מהו הטעם. הוא משום שהקב”ה אמר אל הלבנה, לכי ומעטי את עצמך, ועוד לא נזדקפה הלבנה, שהיא המלכות, ממיעוט הזה. והמלך הוא בבחינת מלכות, ע”כ כופף ראשו ואינו מזדקף. ומשום זה, הברכה שאדם מברך להקב”ה מתעורר להריק ברכות מלמעלה לכל העולמות, כמו שלמדנו. אשרי הם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא. (וע”י במה”ס אות כ”ד).

לשון הזוהר

יז) כתיב, כי אתה אבינו כי אברהם וגו’. תנינן, לזמנא דאתי אמרין ליה ליצחק וכו’, בגין דשמאלא אתכליל בימינא, אבל ימינא מנלן דאקרי אב. דכתיב וישמהו לו לאב ולכהן, ואע”ג דלעילא אקרי אב, ואפילו לנהורא דלא נהיר בשעתא דאתדבק בימינא אקרי אתה, כד”א אתה יי’ אבינו גואלנו וגו’.

פירוש הסולם

יז) כתיב כי אתה וגו‘: כתוב, ​כי אתה אבינו כי אברהם וגו’. למדנו לעתיד לבא אומרים לו ליצחק, וכו’ כי אתה אבינו (​שבת פ”ט:) הרי שיצחק, שהוא קו שמאל, נקרא אב, והוא משום שהשמאל נכלל בימין, אבל מטרם שנכלל בימין לא נקרא אב, משום שאז נמשכים ממנו דינים קשים. אבל ימין מאין לנו שגם הוא נקרא אב. ומשיב, שכתוב, וישמהו לו לאב ולכהן, משמע שהכהן, שהוא ימין וחסד, נקרא אב, ואע”פ שלמעלה נקרא אב, אפילו האור שאינו מאיר, שהוא מלכות, הנה בשעה שמתדבק בימין נקרא אתה, כש”א, אתה ה’ אבינו גואלנו וגו’.