ספר הזוהר | מקץ | אותיות א-ט

ספר הזוהר עם פירוש הסולם

זוהר חומש בראשית | פרשת מקץ | אותיות א-ט

מאמר קץ שם לחשך

לשון הזוהר

א) ויהי מקץ, רבי חייא פתח ואמר, קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות, האי קרא אתמר, קץ שם לחשך, דא איהו קץ דשמאלא, דאיהו שאט בעלמא, ושאט לעילא, וקיימא קמי קב”ה, ואסטי, וקטריג על עלמא, והא אתמר. ולכל תכלית הוא חוקר, דהא כל עובדוי לאו אינון לטב, אלא לשיצאה תדיר, ולמעבד כליה בעלמא.

פירוש הסולם

א) ​ויהי מקץ: רבי חייא פתח ואמר, ​קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות. מקרא זה בארוה. קץ שם לחשך, זה הוא קץ של השמאל, שאינו כלול מימין, שהוא השטן והוא מלאך המות (כנ”ל פרשת נח דף כ”ח אות ע”ה בהסולם ע”ש) שהוא משוטט בעולם ומסית בני אדם לחטא, ומשוטט למעלה ועומד לפני הקב”ה ומסטין ומקטרג על העולם. וכבר נתבאר. ולכל תכלית הוא חוקר, כי כל מעשיו אינם לטוב אלא לכלות תמיד ולעשות כליה בעולם. דהיינו שנוטל נשמות בני אדם וממיתם.

לשון הזוהר

ב) אבן אפל וצלמות, דא אבן נגף, דבה כשלין חייבין, וקיימא בהאי דאקרי, ארץ עפתה כמו אפל. ת”ח אית ארץ חיים לעילא, והאי איהו ארץ ישראל. ואית ארץ לתתא ונקרא אפל וצלמות, אפל דנפקא מארץ עפתה. מאי אבן אפל וצלמות, דא הוא קץ, דאיהו מסטרא דחשך, זוהמא דדהבא, והא אתמר.

פירוש הסולם

ב) ​אבן אפל וצלמות, זהו אבן נגף, דהיינו השטן שנקרא אבן נגף, משום, שבה נכשלים הרשעים, והיא עומדת בזו שנקראת ​ארץ עפתה כמו אפל, בוא וראה, יש ארץ החיים למעלה, וזהו ארץ ישראל, דהיינו הנוקבא דז”א. ויש ארץ למטה הנקראת אפל וצלמות דהיינו אפלה היוצאת מארץ עפתה, שהיא הנוקבא דקליפה, ומהו אבן אפל וצלמות, זהו קץ, שהוא מצד החשך, דהיינו השטן, שהוא פסולת הזהב. וכבר למדנו זה.

לשון הזוהר

ג) תא חזי, כמה אית לון לבני נשא, לאסתכלא בפולחנא דקב”ה, ולאשתדלא באורייתא, יממא ולילי, בגין דינדעון ויסתכלון בפולחניה, דהא אורייתא איהי מכרזא בכל יומא קמיה דבר נש ואמרה, מי פתי יסור הנה חסר לב ואמרה לו, והא אוקימנא מלי.

פירוש הסולם

ג) תא חזי כמה וכו‘: בוא וראה כמה יש לבני אדם להסתכל בעבודת הקב”ה, ולהשתדל בתורה ימים ולילות כדי שידעו ויסתכלו בעבודתו. כי התורה מכרזת בכל יום לפני האדם, ואמרה, ​מי פתי יסור הנה וגו’. וכבר בארנו הדברים.

לשון הזוהר

ד) וכד בר נש אשתדל באורייתא, ואתדבק בה, זכי לאתתקפא באילנא דחיי, דכתיב עץ חיים וגו’. ותא חזי, כד בר נש אתתקף באילנא דחיי בהאי עלמא, אתתקף ביה לעלמא דאתי, דהא כד נשמתין נפקין מהאי עלמא, הכי אתתקנן להו דרגין לעלמא דאתי.

פירוש הסולם

ד) וכד בר נש וכו‘: וכשאדם עוסק בתורה ומתדבק בה, זוכה להתחזק בעץ החיים שהוא ז”א, שכתוב, עץ חיים וגו’. ובוא וראה, כשבן אדם מתחזק בעץ החיים בעולם הזה, הוא מתחזק בה לעולם הבא, וכאשר הנשמות תצאנה מעולם הזה, תתקנה להן מדרגות לעולם הבא.

לשון הזוהר

ה) ת”ח, אילנא דחיי, איהו בכמה דרגין מתפרשן דא מן דא, וכלהו חד. דהא באילנא דחיי, אית דרגין אלין על אלין, ענפין, ועלין, קליפין, גופא דאילנא, שרשין. וכלא הוא אילנא. כגוונא דא, כל מאן דאשתדל באורייתא, איהו אתתקן ואתתקף באילנא דחיי.

פירוש הסולם

ה) תא חזי אילנא דחיי וכו‘: בוא וראה, עץ החיים, בכמה מדרגות הוא מתחלק זה מן זה. וכולם אחד. כי בעץ החיים יש מדרגות אלו על אלו, ענפים, עלים, קליפות, גוף האילן, ושרשים, והכל הוא אילן, כעין זה, כל מי שמשתדל בתורה, הוא מתתקן ומתחזק בעץ החיים. דהיינו בגופא דאילנא כמ”ש והולך.

לשון הזוהר

ו) וכל בני דמהימנותא ישראל, כלהון מתתקפין באילנא דחיי, כלהו אחידין באילנא ממש, מנהון בההוא גופא דביה, מנהון אחידן בענפין, מנהון בעלין, מנהון בשרשין, אשתכחו דכלהו אחידן באילנא דחיי. ואינון דמשתדלין באורייתא כלהו אחידן בגופא דאילנא. ובגין כך, מאן דאשתדל באורייתא, איהו אחיד בכלא, והא אוקמוה ואתמר.

פירוש הסולם

ו) וכל בני דמהימנותא וכו‘: וכל בני האמונה, ישראל, כולם מתחזקים בעץ החיים, כולם נאחזים באילן ממש, אלא, מהם בגוף שבו, מהם נאחזים בענפים, מהם בעלים, מהם בשרשים. ונמצא, שכולם נאחזים בעץ החיים. ואלו העוסקים בתורה, כולם נאחזים בגוף האילן, ומשום זה מי שעוסק בתורה הוא נאחז בכל האילן, כי גוף האילן כולל את כולו. וכבר בארוהו, ונלמד.

לשון הזוהר

ז) ויהי מקץ, מאי מקץ. רבי שמעון אמר, אתר דלית בה זכירה. ודא הוא קץ דשמאלא, מאי טעמא, בגין דכתיב כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך. וכי הכי אתחזי ליה ליוסף צדיקא, דאיהו אמר כי אם זכרתני אתך, אלא כיון דאסתכל יוסף בחלמיה, אמר ודאי חלמא דזכירה איהו, ואיהו טעה בהאי, דהא ביה בקב”ה הוי כלא.

פירוש הסולם

ז) ​ויהי מקץ: שואל, מהו מקץ. ר’ שמעון אמר, הוא מקום שאין בו זכירה, וזה הוא קץ של השמאל. מהו הטעם. משום שכתוב, ​כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך, ומקשה, וכי ראוי זה ליוסף הצדיק שיאמר, כי אם זכרתני אתך. ומשיב, אלא כיון שנסתכל יוסף בחלומו, אמר ודאי שהוא חלום דזכירה, והוא טעה בזה, כי בהקב”ה היה הכל.

פירוש, כבר ידעת שאין המוחין נשלמים אלא עם ביאת קו אמצעי, שמקודם לכן יש מחלוקת בין ב’ הקוין, שכל אחד רוצה לקיים שליטתו ולבטל הארת חבירו, שהימין רוצה רק בהארת החסדים ומבטל הארת החכמה שבשמאל והשמאל רוצה רק בהארת החכמה, ומבטל הארת החסדים, עד שבא קו האמצעי ומכריע ביניהם וכוללם זה בזה ומקיים הארת שניהם, כל אחד לפי דרכו (כנ”ל וישלח דף ל”ט אות קל”א ד”ה ויעקב) אמנם יש בזה ב’ מיני התכללות, התכללות הא’, שהארת השמאל נכללת בימין, והימין שולט, דהיינו שמאיר רק בחסדים מכוסים מחכמה.

והוא מדרגת ז”א, שאע”פ שיש לו חכמה משמאל מ”מ אינו משתמש בו, כי חפץ חסד הוא. התכללות הב’ הוא, ששניהם נכללים זה בזה. ושניהם שולטים בהתכללות אחת שהימין מאיר בהארת החכמה הנק’ חסדים מגולים, והשמאל מאיר בהארת החסדים. והוא מדרגת יסוד דז”א, דהיינו קו אמצעי המאיר מחזה דז”א ולמטה, והיא מדרגת המוחין שבשליטת יוסף, ונק’ מוחין דזכירה. וזה אמרו, אלא כיון דאסתכל יוסף בחלמיה, אמר, ודאי חלמא דזכירה איהו, כיון שנסתכל יוסף שכבר נמשך קו האמצעי במוחין העליונים, כמו שנרמז בהכתוב, ובגפן שלשה שריגים, שה”ס ג’ קוין, (כנ”ל וישב אות רס”ג) חשב שכבר יש כאן התכללות הב’, הנ”ל, שנק’ מוחין דזכירה, שהם המוחין השלמים המגלים שליטת יוסף, וע”כ אמר בדרך בטחון וידיעת העתידות, כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך, כלומר שהמוחין דזכירה יתגלו בשוה עם קיום החלום של שר המשקים, שזסו”ה כי אם זכרתני אתך, דהיינו ביחד עמו.

אבל, ואיהי טעה בהאי, דהא ביה בקב”ה הוי כלא, אבל הוא טעה בזה, כי עוד לא היה כאן אלא בחינת התכללות הא’, וכל דברי החלום, היה הכל בו בהקב”ה, דהיינו בז”א, שה”ס חסדים מכוסים, ועוד לא היה התכללות הב’ שהיא מוחין דזכירה, שהם בחינת שליטתו של יוסף, כנ”ל.

לשון הזוהר

ח) וע”ד אתר דהוה ביה נשיו קם קמיה, מה כתיב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. כיון דאמר ולא זכר שר המשקים, מהו וישכחהו. אלא וישכחהו אתר דאית ביה שכחה, ודא הוא קץ דסטרא דחשך. שנתים ימים, מאי שנתים. דתב דרגא, לדרגא דאית ביה זכירה.

פירוש הסולם

ח) וע”ד אתר דהוה וכו‘: ועל כן, המקום שהיה בו שכחה, קם כנגדו. מה כתוב, ​ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, ומקשה, כיון שאומר ולא זכר שר המשקים, למה לו לומר וישכחהו. ומשיב, אלא וישכחהו, מורה, על המקום שיש בו שכחה. וזה הוא שנקרא, קץ, של צד החשך. ​שנתים ימים, שואל, מהו שנתים, ומשיב, שהמדרגה דשכחה, חזרה בזה הזמן למדרגה שיש בה זכירה. פירוש, כי כל עוד, שלא נעשה ההתכללות הב’ למוחין דזכירה, עומדת קליפה דשכחה בקו שמאל הנקראת קץ הימים, כי בכח התכללות הב’ חוזר מקום השכחה, ונעשה למקום הזכירה.

וז”ש ועל דא, שכל דברי החלום היו בהקב”ה. דהיינו בהתכללות הא’, אתר דהוה ביה נשיו קם קמיה, עמד לפניו המקום של שכחה, שבמקום זה מתגלה אח”כ המוחין דזכירה כנ”ל, וז”ש, אלא וישכחהו, אתר דאית ביה שכחה, כי ניתנה השליטה אל הקליפה דשכחה, ודא הוא קץ דסטרא דחשך, והיא נקראת קץ שבצד החשך, דהיינו שבצד שמאל, שמטרם ההתכללות הוא חשך. שנתים ימים, מאי שנתים, דתב דרגא לדרגא דאית ביה זכירה.

צירוף שלם של תקון, נקרא שנה. ובכדי שתחזור מדרגת השכחה ותעשה למדרגת הזכירה, צריכים לב’ התכלליות, כנ”ל, שה”ס ב’ שנים שאומר הכתוב, שאח”ז, ופרעה חולם, אשר החלום של פרעה כבר היה בבחינת התכללות הב’ כמ”ש והולך.

לשון הזוהר

ט) ופרעה חולם והנה עומד על היאר, דא חלמא דיוסף הוה, בגין דכל נהר דיוסף הצדיק איהו, ורזא דא הוי, האי מאן דחמי נהר בחלום, חמי שלום, דכתיב הנני נוטה אליה כנהר שלום.

פירוש הסולם

ט) ​ופרעה חולם והנה עומד על היאור: זה הוא חלום של יוסף היה, דהיינו חלום של זכירה המגלה שליטתו של יוסף כנ”ל, משום שכל נהר הוא יוסף הצדיק, וזה סוד, שכל מי שרואה נהר בחלום הוא רואה שלום, שהוא מדרגת יסוד, דהיינו יוסף, שכתוב, ​הנני נוטה אליה כנהר שלום. הרי שנהר רומז על יוסף.