סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

ספר הזוהר עם פירוש הסולם

חומש דברים | פרשת כי תצא | אותיות א-כד

מאמר מוציא שם רע

לשון הזוהר

א) וענשו אותו מאה כסף וגו’. פקודא דא, לדון בדין, מוציא שם רע. הה”ד, וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. רבנן, והאי איהו בתר נשואין, דאמר לא מצאתי לבתך בתולים, ולאו כל שם רע שקול, דמרגלים דאפיקו שום ביש על ארעא, אתענשו בגינה, ומיתו ולא זכו לה. ואתתא קרקע איהי בארעא, כמה דאוקמוה, אסתר קרקע עולם היתה.

פירוש הסולם

א) וענשו אותו מאה כסף וגו‘: מצוה זו, היא, לדון בדין מוציא שם רע. ז”ש, ​וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. אמר רעיא מהימנא, חכמים, זהו הוא אחר הנשואין, שהרי אמר, ​לא מצאתי לבתך בתולים. ואין כל שם רע שוה, כי המרגלים שהוציאו שם רע על הארץ, נענשו בשבילה, ומתו ולא זכו לה. ואשה היא קרקע בארץ, לפיכך נחשבו המרגלים כמו מוציא שם רע על אשה. ​כמו שהעמידו ​אסתר קרקע עולם היתה.

לשון הזוהר

ב) ואי תימרון שום ביש עלה, דאסתאבת באחשורוש, וזכתה לאתלבשא בה רוחא דקדשא הה”ד ותלבש אסתר מלכות. הא אמר קב”ה, אני יי’ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים. ורוחא דקדשא שכינתא הות, דאיהי שם דאתלבשת באסתר.

פירוש הסולם

ב) ​ואי תימרון שום וכו‘: ואם תאמרו שם רע על אסתר, שתאמרו שהיא נטמאה באחשורוש, ועם זה זכתה שיתלבש בה רוח הקדש, שהיא מלכות. ז”ש ​ותלבש אסתר מלכות, וא”כ הרי אתם מוציאים שם רע על המלכות, והרי אמר הקב”ה, ​אני הויה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים. שזו היא השכינה, שנקראת שם, וכבוד, ותהלה, ורוח הקדש הוא השכינה והוא שם שנתלבשה באסתר. ואיך תאמרו שנמטאה באחשורוש.

לשון הזוהר

ג) אבל רבנן, ווי לאינון דאכלין תבן תבל דאורייתא ולא ידע בסתרי דאורייתא, אלא קלין וחמורין דאורייתא, קלין תבן דאורייתא, חומרא דאורייתא, חטה, חט ה’, אילנא דטוב ורע.

פירוש הסולם

ג) אבל רבנן ווי וכו‘: אבל חכמים, אוי לאלו שאוכלים תבן ושבלים של התורה, כלומר שתורתם מעורבת מטוב ורע כמו תבן ושבלים המעורבים מאכל וקליפות, ואינו יודע בסתרי תורה, אלא קלים וחמורים של תורה, קלים הם תבן דאורייתא, דהיינו פסולת, וחומר של תורה הוא חטה, שיש בה מאכל ופסולת. כי חטה היא אותיות ח”ט ה‘, אשר חט הוא פסולת ה‘ היא הטוב. שה”ס עץ הדעת טוב ורע. דהיינו כמו שאמרו ז”ל עץ הדעת חטה היתה (​ברכות מ.). תבל פירושו שבלים, כי על שבלים, תרגם יונתן תובלי, (​בראשית מ”א ו’).

לשון הזוהר

ד) לית דרכא דמלכא ומטרוניתא, למרכב על חמרא, אלא על סוסוון. הה”ד כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. דאין מזלזלין במלכותא, למרכב מטרוניתא על חמרא. כ”ש מלכא, לית דין אתר הדיוט עבד, דארחיה למרכב על חמרא. ובג”ד כתיב ביה במשיח, עני ורוכב על חמור. עני איהו תמן בסימן, ערובין נדה יבמות, ושאר מתניתין בכלל. ולא אתקרי תמן מלך, עד דרכיב בסוסיא דיליה כנסת ישראל.

פירוש הסולם

ד) לית דרכא דמלכא וכו‘: אין דרך המלך והמטרוניתא לרכוב על חמור, דהיינו חומר של תורה, שה”ס חטה, ועצה”ד טו”ר, כנ”ל, אלא על סוסים, שה”ס סתרי תורה. ז”ש ​כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, כי אין מקילים במלכות שתרכב המלכה על חמור, וכל שכן המלך, שאין זה מקום הדיוט, ועבד שהוא מטטרון שנקרא הדיוט ועבד, שדרכו לרכוב על חמור. ומשום זה כתוב במשיח, בשעה שלא יזכו ישראל, ​עני ורוכב על החמור, עני הוא שם, שהוא סימן עירובין נדה יבמות, שהם ר”ת ענ”י. ושאר המשנות הם בכלל אלו. שזה רומז, שכל זמן שאינו יודע סתרי תורה אלא בתורה הנגלית, הוא עני בדעת, ורוכב על חמור, שהוא בחי’ עצה”ד טו”ר. ואין הקב”ה נקרא מלך עד שרוכב על הסוס שלו, שהוא כנסת ישראל, דהיינו, המלכות. בסו”ה, ​לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. שהיא כולה טוב, בלי רע כלל.

לשון הזוהר

ה) קב”ה כד איהו לבר מאתריה, לאו איהו מלך. וכד אתהדר לאתריה, והיה יי’ למלך. והכי ישראל, אתמר בהון, כל ישראל בני מלכים. כגוונא דאבא, אינון בנוי. לאו אינון בני מלכים, עד דיהדרון לארעא דישראל. ואי תימא דהדיוט דא, אף ע”ג דאיהו הדיוט לגבי מאריה, עליה אתמר, אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. והדיוט דא לגבי מלכא עבד מטטרון. ואדם קדמאה דלא נטר יקר דיהבו ליה, נחתו ליה למיכל עם חמריה, ואמר אני וחמורי נאכל באבוס אחד. ויששכר בהאי חמרא, זכה לאתקרי יששכר חמור גרם.

פירוש הסולם

ה) קב”ה כד איהו וכו‘: הקב”ה כשהוא מחוץ למקומו, אינו מלך. וכשחוזר למקומו, ​והיה ה’ למלך. וכך ישראל נאמר בהם, ​כל ישראל בני מלכים. וכמו האב, כן הבנים אינם בני מלכים עד שיחזרו לארץ ישראל. ואם תאמר, שזה הרוכב על החמור הוא הדיוט. ומשיב, אע”פ שהוא הדיוט כלפי אדונו, למדנו עליו, ​אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך. כי הדיוט זה הוא העבד מטטרון. והוא הרוכב על חמור הזה. ואדם הראשון שלא שמר על הכבוד שנתנו לו, שאכל מעצה”ד, הורידו אותו, שיאכל יחד עם חמורו שהוא בחי’ עצה”ד טוב ורע כנ”ל. ואמר להקב”ה אני וחמורי נאכל באבוס אחד (​פסחים קיח.) ויששכר זכה בחמור הזה, להקראות, ​יששכר חמור גרם. דהיינו משום שהכניע תחתיו את חמור הזה, נקרא חמור גרם שהורידו מן גרם המעלות. (כנ”ל ויחי אות תרפ”ה).

לשון הזוהר

ו) ורבנן מארי מתניתין, מטרוניתא אתמר בה ומלכותו בכל משלה, בתר דאתלבשא ביה אסתר, שליטת אסתר על אחשורוש ואומתיה. ואתמר בהו והרוג בשונאיהם. ואי תימא דאתייחד עמה. אף על גב דהוו בביתא חדא, ח”ו. אלא, כגוונא דיוסף, דאתמר ביה, ותנח בגדו אצלה, ולא לבושו, אלא בגדו, לישנא דבוגדים בגדו.

פירוש הסולם

ו) ​ורבנן מארי ממניתין וכו‘: והחכמים בעלי המשנה, אמרו, שהמטרוניתא, שהיא מלכות, נאמר בה, ​ומלכותו בכל משלה, שהיא מושלת גם על הקליפות, וע”כ אחר שנתלבשה אסתר במלכות, בסו”ה ​ותלבש אסתר מלכות, שלטה אסתר על אחשורוש ואומתו. ונאמר בהם ​והרוג בשונאיהם. ואם תאמר שנתיחד עמה אחשורוש. חס ושלום, אע”פ שהיו בבית אחד לא נתיחדה עמו, אלא כמו יוסף, שנאמר בו ​ותנח בגדו אצלה. שאינו נאמר לבושו, אלא בגדו, שהוא לשון ​בוגדים בגדו. שהיא בחינת חיצי חיצוניות שלו, שיש בה אחיזה לקליפה.

לשון הזוהר

ז) והכא סתרא רברבא. ובגין דא, אסתר: לישנא דסתראה, אתה סתר לי, שכינתא אסתירת לה מאחשורוש, ויהיב ליה שידה באתרה, ואתהדרת איהי בדרועיה דמרדכי. ומרדכי דהוה ידע שמא מפרש, ושבעין לשון, עבד כל דא בחכמתא. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין, דאפילו בלא דא, אית ליה לב”נ קודם דיתיחד עם אתתיה, למללא עמה, בגין דשמא שידה אתחלפא באתתיה.

פירוש הסולם

ז) ​והכא סתרא רברבא וכו‘: וכאן סתר גדול. ומשום זה אסתר הוא לשון סתר ככתוב, ​אתה סתר לי. כי השכינה הסתירה מאחשורוש, ונתנה לו שדה במקומה, והיא חזרה לזרועו של מרדכי. ומרדכי שהיה יודע שם המפורש, וע’ לשון, עשה כל זה בחכמה. ומשום זה העמידו בעלי המשנה, שאפילו בלי זה, יש לאדם לדבר עם אשתו קודם שמתיחד עמה, משום, אולי נתחלפה אשתו בשדה.

לשון הזוהר

ח) ודא באתתא מאילנא דטוב ורע, אבל אם היא משכינתא, לית לה שנוי, הה”ד אני יי’ לא שניתי. אני: דא שכינתא. ולית לה דחילו מכל סטרין אחרנין. הה”ד,כל הגוים כאין נגדו.

פירוש הסולם

ח) ודא באתתא מאילנא וכו‘: וזה הוא באשה, שהיא מצד עץ הדעת טוב ורע, נוהג בה חלוף לשדה, אבל אם היא מן השכינה, אין לה שנוי. ז”ש, ​אני הויה לא שניתי. אני זו השכינה, שאין לה פחד מכל הצדדים האחרים, דהיינו הקליפות, ז”ש, ​כל הגוים כאין נגדו.

לשון הזוהר

ט) ובאתרא דשכינתא תמן, כמה סגולות תמן. ובגין דאסתר אתלבשת שכינתא בה, חזיא הות למעבד עמה כמה סגולות. כגוונא דשרה, קב”ה נטיר לה, בגין שכינתא דהות עמה, נטיר לה מפרעה, ואפילו לבושה ותכשיטיה בכלהו שוי קב”ה סגולות, בגין שכינתא. ובגין דא, אתא פרעה לסנדלא, מחא ליה עמיה. והכי נמי בכל תכשיטין דילה. בכל תכשיט ותכשיט דהוה נגע ביה, מחי ליה, עד דאתפרש מנה ההוא טמא, ואחזר לה לבעלה.

פירוש הסולם

ט) ​ובאתרא דשכינתא תמן וכו‘: ובמקום שהשכינה שם, כמה סגולות שם, וע”כ משום שהשכינה נתלבשה באסתר, היתה ראויה להעשות עמה כמה סגולות. כמו שרה, שהקב”ה שמר אותה, ומשום שהשכינה היתה עמה שמר אותה מפרעה, ואפילו לבושה ותכשיטיה, כולם עשה הקב”ה סגולות, בשביל השכינה שהיתה עמה, ומשום זה כשבא פרעה לגעת בסנדל שלה, הכה אותו המלאך עם הסנדל, וכן בכל התכשיטים שלה, בכל תכשיט ותכשיט שהיה נוגע בה היה התכשיט מכה אותו, עד שנפרד ממנה אותו הטמא, והחזירה לבעלה.

לשון הזוהר

י) ואי בתכשיטין דילה כך, כ”ש מאן דנגע בגופא. ואפילו באצבע דילה, לסטרא דיחודא, והזר הקרב יומת. דקב”ה לא יהיב ליה רשו למקרב גבה, הה”ד אני יי’ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן.

פירוש הסולם

י) ואי בתכשיטין דילה וכו‘: ואם בתכשיטים שלה היה כך, כל שכן מי שנגע בגופה, ואפילו באצבעה, לשם צד היחוד, שאז, ​והזר הקרב יומת. כי הקב”ה לא נתן לו רשות לקרב אליה. ז”ש, ​אני ה’ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן.

לשון הזוהר

יא) ובגין דא, לא כל ש”ר שקול. מרגלים דאפיקו שום ביש על ארעא דישראל מיתו. מאן דאפיק שום ביש על שכינתא, כל שכן דלקיין בנשמתהון. דאלין דאפיקו שום ביש על ארעא, לקו בגופייהו, ומיתת גרמייהו מיתו. אבל מאן דאפיק שום ביש על שכינתא, נשמתא דלהון לקאה. והאי למאן דידע רזא דא, ועינוי פתחין. אבל מאן דעינוי סתימין, לית ליה עונשא כל כך.

פירוש הסולם

יא) ובגין דא לא וכו‘: ומשום זה, לא כל הוצאת שם רע שוה. המרגלים שהוציאו שם רע על ארץ ישראל מתו. מי שמוציא שם רע על השכינה, כל שכן שהם מוכים בנשמותיהם, כי אלו שהוציאו שם רע על הארץ לקו בגופיהם, ומיתת עצמם מתו. אבל מי שמוציא שם רע על השכינה, הנשמה שלו מוכה. וזה הוא למי שיודע סוד הזה, של מוציא שם רע על השכינה, ועיניו פתוחות, אבל מי שעיניו סתומות, אין לו עונש כל כך.

לשון הזוהר

יב) ומה דרבנן דמתניתין שויין קמייהו, דאתתא אנוסה מותרת לבעלה. ודאי איסור והיתר דמתניתין לא ממלל אלא במיליה דב”נ, ואתתא דאיהי מאילנא דעץ הדעת טוב ורע. אבל אתתא דאיהי מאילנא דחיי, לאו לה דינא כאלין, דההוא דאילנא דחיי, צדיק וטוב לו. ובגיניה אתמר, לא יאונה לצדיק כל און, ולא לבת זוגו צדקת. ואוליפנא משרה בביתא דפרעה, דלא הוה ליה רשו למקרב בהדה.

פירוש הסולם

יב) ומה דרבנן דמתניתין וכו‘: ומה שחכמי המשנה שמו לפניהם, שאשה אנוסה מותרת לבעלה. ודאי שאיסור והיתר שבמשנה אינו מדבר אלא בדברי האדם, ואשה, שהיא מאילן עצה”ד טוב ורע. אבל אשה. שהיא מעץ החיים אין דין שלה כמו אלו, שמעצה”ד טו”ר, כי אותו שהוא מעץ החיים, הוא צדיק וטוב לו. ועליו נאמר, לא יאונה לצדיק כל און, ולא לבת זוגו הצדקת. ולמדנו זה משרה בבית פרעה, שלא היתה לו רשות לקרב אליה.

לשון הזוהר

יג) ומאן דאיהו צדיק ורע לו, האי דאיהו מאילנא דטוב ורע, דכיון דרע עמיה, אין צדיק אשר לא יחטא בההוא רע, בתר דאיהו עמיה. רשע וטוב לו, דאתגבר יצר הרע על יצר טוב, אתמר וטוב לו, טוב איהו תחות רשותיה, ובגין דרע שליט על טוב, רשע איהו, דההוא דאתגבר נטיל שמא. רשע ורע לו, אל אחר סמאל, ורע לו, סם המות דיליה עכו”ם, תמותת רשע רעה. ובג”ד, אנוסה לאו איהי, אלא אי אית בה תערובת בההיא נשמתא, דטוב ורע.

פירוש הסולם

יג) ומאן דאיהו צדיק וכו‘: ומי שהוא צדיק ורע לו, דהיינו זה שהוא מעץ הדעת טוב ורע, כיון שרע נמצא עמו, אין צדיק אשר לא יחטא ברע הזה, מאחר שנמצא עמו. רשע וטוב לו, הוא שנתגבר היצר הרע על יצר הטוב שלו, וע”ז אמרו וטוב, לו, שהטוב הוא תחת רשותו של הרשע. ומשום שהרע שולט על הטוב הוא רשע, כי מי שנתגבר לוקח השם. אם מתגבר הטוב על הרע נקרא צדיק ורע לו שהרע היא תחת רשותו, ואם הרע מתגבר על הטוב נקרא רשע, וטוב לו, שהטוב תחת רשותו. רשע ורע לו הוא אל אחר, שהוא סמאל, ורע לו, היינו סם המות שלו, שהוא עבודת כו”ם. שכתוב עליו, תמותת רשע רעה. ומשום זה, אשה אנוסה, אינה, אלא אם כן יש בנשמה ההיא עירוב של טוב ורע.

לשון הזוהר

יד) ואורייתא דאתייהיבת, אתברו לוחין דילה, דאינון משולים לבתולים. וקב”ה הדר יהיב לון לישראל, לנטרא לה, אורייתא דבע”פ אתקריאת הלכה למשה מסיני. וחתן דידה, תבר בתולים דילה. ומאן דאפיק שום ביש עלה, דיימא דהא ההיא אורייתא לאו איהי דא, דהא לוחין דילה אתברו. קב”ה יימא ליה, דאיהו אבי הנערה, בת, דאיהו בתיבת בראשית, איהי ברתא דמלכא, קב”ה אמר ופרשו השמלה, ואתפתחת יריעה מס”ת, ויחזון דאתמר ביה, פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת.

פירוש הסולם

יד) ואורייתא דאתייהיבת וכו‘: והתורה שנתנה, נשברו הלוחות שלה שהם משולים לבתולים. שכמו שהבתולים עדות על ישרה של הבתולה, כך הלוחות שנתנו לעיני כל ישראל היו עדות על כל התורה. והקב”ה חזר ונתנה לישראל לשמרה, והתורה שבעל פה נקראת הלכה למשה מסיני. וע”כ נקרא משה חתן של התורה. והחתן של התורה שיבר הבתולים שלה, שהם לוחות הראשונות, ומי שמוציא שם רע עליה, ויאמר שהתורה ההיא אינה כראשונה, שהרי הלוחות שלה נשברו, הקב”ה יאמר לו, שהוא אבי הנערה, דהיינו של הבת שהיא מרומזת במלה בראשית, כי בראשית הוא אותיות בת ראשי, לרמז שהתורה היא בת המלך. ואז אמר הקב”ה ופרשו את השמלה, ונפתחת יריעה מן ספר התורה, ויראו שנאמר בה, פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת.

לשון הזוהר

טו) מיד קם אליהו, וכל מארי מתיבתא, ובריכו ליה, ואמרו סיני סיני, הכי אתחזייא למשמע מלין דילך ולשתוק, אבל ברשותא דקב”ה ושכינתיה, אנא בעי למללא מלה לגבך, ליקרא דילך. א”ל אימא.

פירוש הסולם

טו) מיד קם אליהו וכל וכו‘: מיד קם אליהו וכל ראשי הישיבה וברכו אותו, ואמר אליהו לרעיא מהימנא, סיני סיני, כך היה ראוי לנו לשמוע דבריך ולשתוק, אבל ברשותו של הקב”ה ושכינתו, אני רוצה לדבר דבר אליך, לכבודך. אמר לו אמור.

לשון הזוהר

טז) פתח ואמר, רעיא מהימנא, האי כלה דילך, קב”ה יהב לה לאברהם לגדלא לה לגבך, ובגין דאיהו נטיר לה, אתקריאת ברתיה. הה”ד, בת היתה לו לאברהם ובכל שמה. ובה קיים כל אורייתא כלה, ואפילו עירובי תבשילין. הה”ד, וישמור משמרתי וגו’. ואיהו הוה לגבה אומן, כגון ויהי אומן את הדסה. וקב”ה בריר ליה בגינה, הה”ד ויי’ ברך את אברהם בכל. וגדיל לה מכל מדות טבין, וגמיל לה חסד, וסליק לה בגדולה במדת חסד דאברהם, והוה ביתיה בגינה פתוח לרווחה, למגמל חסד עם כל באי עולם.

פירוש הסולם

טז) פתח ואמר רעיא וכו‘: פתח ואמר אליהו, רעיא מהימנא, כלה זו שלך, דהיינו המלכות, נתן אותה הקב”ה לאברהם, לגדל אותה בשבילך, ומשום שהוא שמר אותה, היא נקראת בתו, זהו שאמרו, בת היתה לו לאברהם ובכל שמה (כנ”ל ויחי אות רע”ז) ובה קיים כל התורה כולה, ואפילו עירובי תבשילין. ז”ש וישמור משמרתי וגו’ והוא היה אליה. אומן. כמו ​ויהי אומן את הדסה. והקב”ה ברכו בשבילה. ז”ש וה’ ברך את אברהם בכל. וגידל אותה בכל מדות טובות וגמל לה חסד, והעלה אותה בגדולה, במדת החסד של אברהם. והיה ביתו, בשבילה, פתוח להרוחה, לגמול חסד עם כל באי עולם.

לשון הזוהר

יז) ובגין דאיהו גמיל חסד עמה, כד בנוי דאברהם הוו ממושכנין בכמה חובין במצרים, אמר קב”ה לך רעיא מהימנא, זיל וגמיל טיבו, למאן דגמיל ליה עמך, דדא כלה דילך, יהיבת לה ליה, לגדלא לה במדות טבין, ואיהו גדיל לה בתליסר מכילן דרחמי, דרמיזין בתלת תיבין וה”ו אנ”י וה”ו, דאינון וא”ו. דכליל בהון ע”ב שמהן, כמנין חסד. דבהון הוה אתגבר אברהם על ע”ב אומין ובכלה דילך, הוה ליה סגולה בע”ב שמהן, והוה נצח לכל אומה ולישן.

פירוש הסולם

יז) ובגין דאיהו גמיל וכו‘: ומשום שהוא גמל חסד עמה, כשבניו של אברהם היו בערבון, בכמה עונות שלהם במצרים, אמר לך הקב”ה, רעיא מהימנא לך והיה גומל חסד, למי שגמל חסד עמך, כי הכלה שלך, שהיא המלכות, נתתי אותה לו, שיגדל אותה במדות טובות, והוא גדל אותה, שהמשיך לה י”ג מדות הרחמים, הרמוזים בג’ מלים, וה”ו אנ”י וה”ו, שהם ראשי תיבות ואו, שכלול בהם ע”ב שמות, כי בתחילת שם ע”ב הוא השם וה”ו, ובאמצעם הוא אנ”י, וסמוך לסופם הוא וה”ו השני. עי’ לעיל (בשלח אות קע”ג) וע”ב הוא כחשבון חסד, שבהם היה מתגבר אברהם על ע”ב אומות, שהם ע’ אומות ועשו וישמעאל. ובכלה שלך, דהיינו במלכות, היתה לו סגולה בע”ב שמות, דהיינו לאחר שהמלכות קבלה אותם, והיה מנצח לכל אומה ולשון.

לשון הזוהר

יח) ובגין דא, מוליך לימין משה זרוע תפארתו. ובוקע מים, דימא קרעת ליה קדם בנוי, בתריסר קרעין, בחושבן ו”ו, ובזכות א’ עבדת ימא יבשתא. ובה טובעו מצרים, דלא מהימנין בוא”ו דאיהו אחד. ולזמנא דאתי, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, יתקיים בישראל זרעא דאברהם. ובך יתקיים, מוליך לימין משה זרוע תפארתו ובוקע מים דאורייתא קדמהון, למהוי לך שם עולם. ותמן תרויח כלה דילך.

פירוש הסולם

יח) ובגין דא מוליך וכו‘: ומשום זה, כתוב, מוליך לימין משה זרוע תפארתו, שהיא המלכות, ובוקע מים. שקרעת הים בשביל בניו בי”ב קרעים, כחשבון וו, ובזכות הא‘ שבמילוי ו”ו, הרומזת על הארת הבינה, עשית את הים ליבשה. ובה טבעו המצרים, שאינם מאמינים בואו, שהיא ז”א, שהיא בגי’ אחד. ולעתיד לבא יתקיים בישראל זרע אברהם כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ובך יתקיים, מוליך לימין משה זרוע תפארתו ובוקע מים, של תורה מפניהם לעשות לך שם עולם. ושם תרויח הכלה שלך.

לשון הזוהר

יט) ובגין דבת דא, אתייהיבת לישראל, דאיהי הלכה דילך, מסטרא דשמאלא, הלכה למשה מסיני. דהא מסטרא דימינא, ה’ הלכה דילך, מסטרא דשמא דאברהם. י’ דיצחק. וכלא ה”י מן אלהים. ואנת וא”ו, מלא דילה, שלימות דילה, כוס מלא. בקדמיתא כ”ס י”ה, ולבסוף כוס מלא ברכת יי’.

פירוש הסולם

יט) ובגין דבת דא וכו‘: ומשום שבת זו, דהיינו המלכות, נתנה לישראל, שהיא הלכה שלך, מצד השמאל, דהיינו הלכה למשה מסיני, כי הלכה היא אותיות הכלה, כי מצד ימין, הלכה שלך היא אות ה‘ דהיינו ה‘ שמצד השם אברהם, והיא י‘ מצד השם יצחק. והכל היא ה”י מן השם אלהים. כלומר שהם המוחין דאלקים שהם רק ו”ק. אמנם בלעדי ה”י אלו, המלכות נקראת אלם. להיותה לגמרי בלי מוחין. ואתה ואו, כי משה הוא בחינת ז”א שהוא ואו. שזהו המילוי של המלכות ושלמות שלה, דהיינו שהוא”ו משלימה במוחין דג”ר. ונקראת כוס מלא. כי בתחלה היתה כס יה, אשר כס חסר ו’ והשם י”ה, חסר ו”ה. ולבסוף, היא כוס מלא ברכת י”ה ו”ה. שהכוס נתמלא והשם נתמלא.

לשון הזוהר

כ) ובגין דאתייהיבת לישראל על ידך, דאינון מסטרא דעמודא דאמצעיתא, אית לגלאה אמאי אתייהיבת לון דהא ודאי אברהם הא אתמר אמאי אתייהיבת ליה. ואנת גמילת חסד עם בנוי, כגוונא דגמיל הוא עמך. ליצחק יהב ליה קב”ה ליה ולזרעיה, לנטרא לה מאילנא דטוב ורע. ועבדו לה כמה גדרין, וחתיכו לה כמה לבושין, דאינון לבושי דהבא, בכמה פסקות. והוו חולקין ומקשין עלייהו על אלין פסקות, לתקנא לה בכמה פרוקין, לקשט לה בכמה מיני קשוטין, לשבתות וי”ט, למהוי מקשטא לגבך בזמנא דתיתי לגבה בפורקנא בתרייתא, דאתמר בה מ”ה ש”היה ה”וא.

פירוש הסולם

כ) ובגין דאתייהיבת לישראל וכו‘: ומשום שהמלכות ניתנה על ידך לישראל, שהם מצד עמוד האמצעי, הכולל ימין ושמאל, יש לגלות למה ניתנה להם. כי ודאי אברהם, הרי למדנו למה ניתנה לו, דהיינו משום שהמשיך לה מדת החסד, כנ”ל, ואתה גמלת חסד עם בניו כמו שהוא גמל חסד עמך (כנ”ל אות י”ז) ונתן אותה הקב”ה ליצחק לו ולזרעו, לשמרה מעץ הדעת טוב ורע, ועשו לה כמה גדרים וחתכו בשבילה כמה לבושים, שהם לבושי זהב, בכמה פסקי דין. והיו חולקים ומקשים על אלו פסקי דין, לתקן אותם בכמה תירוצים, לקשט אותה בכמה קשוטים לשבת ויום טוב, כדי שתהיה מקושטת אליך בשעה שתבא לגאול אותה בגאולה האחרונה. שנאמר בה, מה שהיה הוא. (חסר ההמשך).

לשון הזוהר

כא) ובגין דאינון גרמו לך, ועבידו עמך טבין, אנת סבילת בגינייהו כמה מכתשין, בגין דלא יתקטיל משיח בן יוסף, דאתמר ביה ופני שור מהשמאל, מזרעא דיוסף, דאתמר ביה בכור שורו הדר לו. ובגין דלא יתחלל הוא וזרעיה בין עכו”ם, בחוביה דירבעם דעבד ע”ז, הוה הוא לאתחללא בעכו”ם הוא וזרעיה, בגין דירבעם בן נבט מזרעיה איהו, בגיניה אתמר בך, והוא מחולל מפשעינו וגו’, ובחבורתו נרפא לנו.

פירוש הסולם

כא) ובגין דאינון גרמו וכו‘: ומשום שהם, גרמו לך, ועשו לך טובות, אתה סבלת בשבילם כמה צרות, כדי שלא יהרג משיח בן יוסף, שנאמר בו ופני שור מהשמאל, שהוא מזרע יוסף, שנאמר בו בכור שורו הדר לו. וכדי שלא יתחלל הוא וזרעו בין העכו”ם, שמחמת חטאו של ירבעם שעבד עבודה זרה, היה לו להתחלל בעכו”ם הוא וזרעו, משום שירבעם בן נבט מזרעו של יוסף הוא. ובשבילו נאמר בך, והוא מחולל מפשעינו וגו’. ובחבורתו נרפא לנו.

לשון הזוהר

כב) וישראל בגין דאינון כלילן ימינא ושמאלא, תמן ה”י דילך בשלימו הוה, אית לך לאתיחדא עמה בינייהו. ובגין דאתמר בך, כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, אתמר בך ולו תהיה לאשה, לא יוכל לשלחה כל ימיו, בגלותא לא יכיל למפרש ליה מנה כל יומוי.

פירוש הסולם

כב) וישראל בגין דאינון וכו‘: וישראל משום שהם כלולים ימין ושמאל, להיותם מקו אמצעי, שם ה’ י‘ שלך, שהם ימין ושמאל של המוחין דמלכות (כנ”ל אות י”ט) הן בשלמות, יש לך להתיחד עמה, עם המלכות ביניהם. ומשום שנאמר בך, כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, נאמר בך, ולו תהיה לאשה, לא יוכל לשלחה כל ימיו, דהיינו כשהיא בגלות אינו יכול לפרוש ממנה כל ימיו.

לשון הזוהר

כג) ואיך הוא שם רע דאפיקת עלה. אלא בתר דאתייהיבת איהי לישראל, כל מאן דאפיק שום ביש על ישראל, כאילו אפיק עלה. ושום ביש הוה, דאמרת לקב”ה, למה יי’ יחרה אפך בעמך. וקב”ה אמר, וכי אנת אפיק שום ביש על ישראל דעבדו ית עגל, לך רד כי שחת עמך. ערב רב ודאי, דאנת גיירת לון עבדו ית עגלא. ובגין דא כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולו תהיה לאשה.

פירוש הסולם

כג) ואיך הוא שם רע וכו‘: ואיפה הוא השם רע שהוצאת עליה. אלא אחר שהמלכות ניתנה לישראל, כל מי שמוציא שם רע על ישראל הוא כמוציא שם רע על המלכות והשם רע היה, במה שאמרת להקב”ה, למה ה’ יחרה אפך בעמך, דהיינו ישראל. והקב”ה אמר, וכי אתה הוצאת שם רע על ישראל שעשו את העגל, לך רד כי שחת עמך, דהיינו העם שלך, שהם הערב רב ודאי, שאתה גיירת אותם, הם עשו את העגל. ומשום זה, כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. וע”כ, ולו תהיה לאשה. כנ”ל.

לשון הזוהר

כד) קם רעיא מהימנא, נשיק ליה באנפוי, ועל עינוי ובריך ליה, ואמר ליה, תהא מברך מפומא דקב”ה ושכינתיה, בכל מדה ומדה דיליה, ובעשר ספירן דיליה, ובכל שמהן דיליה, ובכל מארי מתיבתאן, ובכל מלאכין. וענו כלהו ואמרו אמן. וקב”ה ושכינתיה הודו בברכתיה. אליהו, קום אפתח פומך בפקודין עמי, דאנת הוא עוזר דילי, מכל סטרא, דהא עלך אתמר בקדמיתא, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, בן אהרן ודאי, בן אח דילי הוא, ואח לצרה יולד.

פירוש הסולם

כד) קם רעיא מהימנא וכו‘: קם רע”מ ונשק לו, לאליהו, בפניו ועל עיניו. וברך אותו, ואמר לו, תהיה מבורך מפי הקב”ה ושכינתו, בכל מדה ומדה שלו, ובעשר ספירות שלו, ובכל השמות שלו, ובכל ראשי הישיבות. ובכל המלאכים. וענו כולם ואמרו אמן. והקב”ה ושכינתו הודו בברכתו. אליהו, קום פתח פיך במצוות עמי, כי אתה הוא עוזר שלי מכל צד, כי עליך נאמר בתחילה, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, כי פנחס הוא אליהו, בן אהרן ודאי, בן אח שלי, הוא שנאמר, ואח לצרה יולד.