סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

ספר הזוהר עם פירוש הסולם

זוהר חומש שמות | פרשת יתרו | אותיות א-נג

מאמר וישמע יתרו

לשון הזוהר

א) וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה וגו’. רבי חזקיה פתח ואמר, וישא אהרן את ידו. כתיב ידו חד, בגין דבעי לארמא ימינא על שמאלא, והא אוקימנא רזא.

פירוש הסולם

א) וישמע יתרו כהן מדין וגו‘: ר’ חזקיה פתח ואמר, וישא אהרן את ידו. כתוב ידו חסר יוד, שהמשמעות יד אחד. והוא משום שצריך להרים הימין על השמאל. וכבר ביארנו הסוד.

לשון הזוהר

ב) אשכחנא בספרא דשלמה מלכא, דכל מאן דארים ידוי לעילא, ולאו אינון בצלותין ובעותין, האי איהו בר נש, דאתלטייא מעשרה שולטנין ממנן. ואינון עשרה שליטין אשר היו בעיר. אלין אינון עשרה די ממנן על פרישו דידין לעילא לנטלא ההוא צלותא, או ההיא ברכתא, ויהבי ביה חילא, לאתיקרא שמא קדשא, ואתברך מתתא. כיון דמתתא אתברך, מההוא פרישו דידין לעילא, כדין אתברכא מעילא, ואתיקר מכל סטרין.

פירוש הסולם

ב) אשכחנא בספרא דשלמה וכו‘: מצאתי בספר של שלמה המלך שכל מי שמרים ידיו למעלה, ואין הן בתפלות ובקשות, זה הוא אדם שנתקלל מעשרה שליטים. והם עשרה שליטים אשר היו בעיר. אלו הם עשרה שממונים על הפורשים ידיהם למעלה, לקבל התפלה ההיא או הברכה ההיא ונותנים בו כח לכבד את השם הקדוש, ומתברך למטה. כיון שמתברך למטה מפרישת ידיו למעלה, אז מתברך למעלה והתיקר מכל הצדדים.

לשון הזוהר

ג) ואלין עשרה ממנן, זמימן לנטלא מאינון ברכאן דלעילא, ולארקא לתתא, ולברכא לההוא דמברך ליה, דכתיב ואני אברכם.

פירוש הסולם

ג) ואלין עשרה ממנן וכו‘: ואלו עשרה ממונים מזומנים לקבל הברכות שלמעלה ולהוריקם למטה, ולברך לההוא שמברך לו. שכתוב, ואני אברכם.

לשון הזוהר

ד) בג”כ, יסתמר בר נש, בשעתא דירים ידוי לעילא, למהוי בצלו, או בברכאן או בבעותא, ולא ירים ידוי למגנא, בגין דאלין עשרה אינון זמינין, ומתערין. לגבי ההוא פרישו דידין, ואי הוא למגנא, אינון עשרה לטיין ליה, במאתן וארבעין ותמניא לווטין. והאי איהו דכתיב ביה, ויאהב קללה ותבואהו.

פירוש הסולם

ד) בגין כך יסתמר וכו‘: בשביל זה, ישמר עצמו בן אדם, בשעה שמרים ידיו למעלה, שיהיו בתפלה או בברכה או בבקשה, ולא ירים ידיו בחנם, משום שאלו עשרה ממונים הם מזומנים, ומתעוררים אל פרישת ידים ההוא, ואם הוא בחנם, עשרה האלו מקללים אותו ברמ”ח קללות. וזהו שכתוב, ויאהב קללה ותבואהו.

לשון הזוהר

ה) וכדין, רוח מסאבא שריא על אינון ידין, דאיהו ארחיה למשרי על אתר ריקניא, וברכתא לא שריא באתר ריקניא. וע”ד כתיב, הרימותי ידי אל ה’ אל עליון, דמתרגמינן בצלו.

פירוש הסולם

ה) וכדין רוח מסאבא וכו‘: ואז רוח הטומאה שורה על אלו הידים, שהוא דרכו לשרות על מקום ריקן. והברכה אינו שורה במקום ריקן, וע”כ כתוב הרימותי ידי אל ה’ אל עליון, שמתרגם בצלו, דהיינו בתפלה.

לשון הזוהר

ו) ובהאי פרישו דידין, אית רזין עלאין. בשעתא דאתפרישו, ואזדקפו לעילא, אוקיר בר נש לקב”ה, בכמה רזין עלאין. אחזי ליחדא רזא דעשר אמירן, בגין ליחדא כלא, ולאתברכא שמא קדישא כדקא חזי, ואחזי ליחדא רזא דרתיכין פנימאין, ורתיכין דלבר, בגין דיתברך שמא קדישא בכל סטרין, ויתיחד כלא כחדא, עילא ותתא.

פירוש הסולם

ו) ובהאי פרישו דידין וכו‘: ובפרישת ידים ההוא יש סודות עליונים. בשעה שנפרשו ונזדקפו למעלה, מוקיר האדם את הקב”ה בכמה סודות עליונים, והוא ראוי ליחדהסוד של עשרה מאמרות, כדי ליחד הכל ולברך את השם הקדוש כראוי. וראוי ליחד הסוד של מרכבות פנימיות דאצילות, ומרכבות חיצוניות לחוץ מאצילות, כדי שיתברך השם הקדוש מכל הצדדים ויתיחד הכל כאחד, למעלה ולמטה.

לשון הזוהר

ז) פתח ואמר, ולא יראו פני ריקם, דא איהו רזא דזקיפו דאצבען, כד זקיף לון בר נש לעילא, דבעי דלא לאזדקפא בריקניא, אלא בצלו ובבעותין ובברכאן. וע”ד ולא יראו פני ריקם. ולא יראו לפני לא כתיב, אלא פני, רזא דזקיפו דאצבען, דלא אצטריכו לזקפא למגנא, כמה דאתמר.

פירוש הסולם

ז) פתח ואמר וכו‘: פתח ואמר, ולא יראו פני ריקם, זה הוא סוד של זקיפת האצבעות, שכאשר האדם זוקף אותם למעלה, צריך שלא יזקוף ריקם, אלא בתפלה ובבקשות ובברכות, ועל זה, ולא יראו פני ריקם, ולא יראו לפני, לא כתוב, אלא, פני, שהוא סוד זקיפת האצבעות, שלא צריך לזקפם בחנם. כמו שאמרנו.

לשון הזוהר

ח) עשרה שליטין דקאמרן, אינון עשר אמירן לתתא, ברזא דאתוון רשימין כגוונא דלעילא, ואלין קיימין בקדמיתא על ההוא זקיפן דאצבעאן. ובהא כל סטרא דקדושה אתאחד לעילא, לארמא, כדין כל סטרין אחרנין אתכפיין כלהו, ואודן למלכא קדישא.

פירוש הסולם

ח)עשרה שליטין דקאמרן וכו‘: עשרה שליטים שאמרנו הם למטה עשרה מאמרות, בסוד אותיות הרשומות כעין שלמעלה.ואלו עומדים בתחילה על זקיפת האצבעות ההוא. ובזה כל צד הקדושה מתאחד למעלה. אזי כל הס”א נכנעים כולם, ומודים למלך הקדוש.

לשון הזוהר

ט) ת”ח, ברזא דקדושה איהו מלך, וכהן ומשמש תחותיה, בין לעילא בין לתתא. אית מלך לעילא, דאיהו רזא דקדש הקדשים, ואיהו מלך עלאה, ותחותיה אית כהן רזא דאור קדמאה, דקא משמש קמיה, ודא איהו כהן דאקרי גדול, סטרא דימינא.

פירוש הסולם

ט) ת”ח ברזא דקדושה וכו‘: בוא וראה, בסוד הקדושה יש מלך, וכהן המשמש תחתיו, בין למעלה ובין למטה. יש מלך למעלה שהוא סוד קדש הקדשים, דהיינו בינה, והוא מלך עליון, ותחתיו יש כהן, סוד אור הראשון, המשמש לפניו, דהיינו ספירת החסד. וזהו כהן שנקרא גדול, צד הימין.

לשון הזוהר

י) אית מלך לתתא, דאיהו כגוונא דההוא מלך עלאה, ואיהו מלך על כלא דלתתא. ותחותיה אית כהן דמשמש ליה, רזא דמיכאל כהנא רבא, דאיהו לימינא. ודא איהו רזא דמהימנותא שלימתא, סטרא דקדושה.

פירוש הסולם

י) אית מלך לתתא וכו‘: יש מלך למטה, דהיינו מלכות, שהוא כעין מלך ההוא העליון, והוא מלך על כל שלמטה, דהיינו בי”ע, ותחתיו יש כהן המשמש אותו, שה”ס מיכאל (דפו”י דף ס”ז ע”ב) כהן גדול שהוא לימין. דהיינו חסד. וזה הוא סוד אמונה השלמה, צד הקדושה.

לשון הזוהר

יא) בסטרא אחרא, דלאו איהו סטרא דקדושה, אית רזא דאיהו מלך, והא אוקימנא דאקרי מלך זקן וכסיל, ותחותיה אית כהן און, ודא הוא רזא דכתיב, ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי, בגין דחילא דא, שלטא על ההוא עובדא דעבד ירבעם. ואלמלא דאשכח חילא דא, לא יכיל לאצלחא בההוא עובדא.

פירוש הסולם

יא) בסטרא אחרא וכו‘: בס”א, שאינה צד הקדושה, יש סוד שהוא מלך. וכך העמדנו, שנקרא מלך זקן וכסיל. שהוא יצר הרע, ותחתיו יש, כהן און. וז”ס שכתוב, ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי. דהיינו הכהן דס”א, משום שכח הזה און, שולט על מעשה ההוא שעשה ירבעם. ואם לא היה נמצא כח הזה, לא היה יכול להצליח במעשה ההוא.

לשון הזוהר

יב) רזא דמלה, בשעתא דהאי מלך והאי כהן אתכפיין, ואתברו, כדין כל סטרין אחרנין אתכפיין, ואודן ליה לקב”ה, כדין קב”ה שליט בלחודוי עילא ותתא, כד”א, ונשגב יי’ לבדו ביום ההוא.

פירוש הסולם

יב) רזא דמלה בשעתא וכו’: סוד הדבר, בשעה שמלך הזה וכהן הזה, דס”א, נכנעים ונשברים, אז כל צדדים האחרים נכנעים ומודים לו להקב”ה, אז הקב”ה מושל לבדו למעלה ולמטה. כש”א, ונשגב ה’ לבדו ביום ההוא.

לשון הזוהר

יג) כגוונא דא, ורזא דא ממש, עבד קב”ה בארעא, דתבר מלך זקן וכסיל, ודא הוא פרעה, בשעתא דאתא משה לפרעה, ואמר, אלהי העברים נקרא עלינו, פתח ואמר, לא ידעתי את יי’, ובעא קב”ה דיתיקר שמיה בארעא, כמה דאיהו יקירא לעילא. כיון דאלקי ליה ולעמיה, אתא ואודי ליה לקב”ה.

פירוש הסולם

יג) כגוונא דא ורזא וכו‘: כעין זה וסוד הזה ממש, עשה הקב”ה בארץ, ששבר מלך זקן וכסיל, וזהו פרעה. בשעה שבא משה לפרעה, ואמר, אלקי העברים נקרא עלינו, פתח ואמר, לא ידעתי את ה’. ורצה הקב”ה שיתיקר שמו בארץ כמו שהוא יקר למעלה, והכה אותו עשר מכות, כיון שהכה אותו ואת עמו, בא והודה להקב”ה.

לשון הזוהר

יד) ולבתר אתבר ואתכפייא ההוא כהן און, יתרו, דמשמש תחותיה, עד דאתא ואודי ליה לקב”ה, ה ואמר ברוך יי’ אשר הציל אתכם וגו’, עתה ידעתי כי גדול יי’ וגו’, ודא הוא כהן און, סטרא אחרא, דאיהו סטר שמאלא. ודא איהו רזא דאמרה רחל, כד חמאת דמיתת, כמה דכתיב, בן אוני. ובגין דא אוחי יעקב, ואמר בן ימין, ולא בן אוני, סטר ימינא, ולא שמאלא.

פירוש הסולם

יד) ולבתר אתבר ואתכפיא וכו‘: ואח”כ נשבר ונכנע כהן האון ההוא, יתרו, שמשמש תחתיו עד שבא והודה להקב”ה, ואמר, ברוך ה’ אשר הציל אתכם וגו’ עתה ידעתי כי גדול ה’ וגו’. וזה הוא כהן און, צד אחר, שהוא צד שמאל. וזהו סוד שאמרה רחל, כשראתה שהיא מתה, כמ”ש, בן אוני. ומשום זה מיהר יעקב ואמר, בן ימין ולא בן אוני צד ימין ולא שמאל.

לשון הזוהר

טו) וכיון דההוא מלך וכהן אודו לקודשא בריך הוא, ואתברו קמיה, כדין אסתלק קודשא בריך הוא ביקריה על כלא, עילא ותתא, ועד דאסתלק קב”ה ביקריה, כד אודן אלין קמיה, לא אתייהיבת אורייתא. עד לבתר דאתא יתרו, ואודי ואמר, עתה ידעתי כי גדול יי’ מכל האלהים. ברוך יי’ אשר הציל אתכם וגו’. כדין אסתלק קב”ה ביקריה, עילא ותתא, ולבתר יהב אורייתא בשלימו, דשלטנו על כלא.

פירוש הסולם

טו) וכיון דההוא מלך וכו‘: כיון שהמלך והכהן ההוא, מודים להקב”ה ונשברים לפניו, אז עולה הקב”ה ביקרו על כולם למעלה ולמטה. ומטרם שעלה הקב”ה ביקרו כשאלו הודו לפניו, לא ניתנה התורה. עד לאחר שבא יתרו, והודה ואמר, עתה ידעתי כי גדול ה’ מכל האלקים. ברוך ה’ אשר הציל אתכם. אז עלה הקב”ה ביקרו למעלה ולמטה, ואח”כ נתן התורה בשלימות ממשלתו על הכל.

לשון הזוהר

טז) ר”א פתח ואמר, יודוך עמים אלהים יודוך עמים כלם, ת”ח, דוד מלכא קם ושבח ואודי למלכא קדישא. והוא אשתדל באורייתא, בההיא שעתא כד רוח צפון אתער, והוה בטש באינון נימין דכנורא, וכנורא הוה מנגן ואמר שירה וכו’, ומה שירה הוה קאמר.

פירוש הסולם

טז) ר”א פתח וכו‘: ר”א פתח ואמר. יודוך עמים אלקים יודוך עמים כולם. בוא וראה, דוד המלך, קם ושיבח והודה למלך הקדוש. והוא עסק בתורה, בשעה ההיא כשנתעורר רוח צפון, והיה מכה בנימין של הכנור, והכנור היה מנגן ואמר שירה. שואל, ואיזה שירה היה אומר.

לשון הזוהר

יז) תא חזי, בשעתא דקב”ה אתער לגבי כל אינון רתיכין, למיהב לון טרפא, כמה דאוקימנא דכתיב, ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. כדין, כלהו בחדו, פתחי ואמרי, אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. כד רוח צפון אתער ונחית לעלמא, נשיב ואמר, לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך. כנור בשעתא דאיהו מנגנא ביה בההוא, רוחא, פתח ואמר יודוך עמים כלם דוד כד הוה קם, ואתער עליה רוח קדשא, פחח ואמר, ארץ נתנה יבולה יברכנו אלהים אלהינו יברכנו אלהים וייראו אותו כל אפסי ארץ. בגין לאמשכא טיבו דקודשא בריך הוא, מעילא לתתא. לבתר אתא דוד ברוח קדשא, וסדר לון כחדא, אסתכל בכלא האי קרא דכנורא, דשלימו דיקרא דקב”ה עילא ותתא.

לשון הזוהר

יז) תא חזי בשעתא וכו‘: ומשיב, בוא וראה, בשעה שהקב”ה מתעורר אל כל אלו המרכבות לתת להם טרף. כמו שהעמדנו, שכתוב, ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, אז כולם, פתחו ואמרו בשמחה, אלקים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. כשרוח צפון נתעורר וירד לעולם, נושב ואומר, לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך. הכנור, בשעה שהוא מנגן על ידי רוח ההוא, פתח ואמר, יודוך עמים כולם. דוד כשהיה קם ונתעורר עליו רוח הקודש. פתח ואמר ארץ נתנה יבולה יברכנו אלקים אלקינו יברכנו אלקים וייראו אותו כל אפסי ארץ. כדי להמשיך את הטוב של הקב”ה מלמעלה למטה. אח”כ בא דוד ברוח הקודש וסדר אותם יחד, ככתוב, יברכנו אלקים וגו’, הסתכל בכל המקרא הזה, של הכשר, דהיינו יודוך עמים כלם. כי שלימות יקר הקב”ה הוא למעלה ולמטה, דהיינו וייראו אותו כל אפסי ארץ.

לשון הזוהר

יח) בשעתא דשאר עמין אתכפיין, אתיין ואודאן ליה לקב”ה, כיון דאינון אתכפיין, ואודן ליה, כדין אשתלים יקרא דקב”ה עילא ותתא. בשעתא דאתא משה לפרעה ואמר ליה יי’ אלהי העברים נקרא עלינו וגו’, פתח איהו ואמר לא ידעתי את יי’.

פירוש הסולם

יח) בשעתא דשאר עמין וכו‘: בשעה ששאר עמים נכנעים ובאים ומודים להקב”ה, כיון שהם נכנעים ומודים לו נשלם אז כבוד הקב”ה למעלה ולמטה. בשעה שבא משה לפרעה, ואמר לו, ה’ אלקי העברים נקרא עלינו וגו’, פתח הוא ואמר לא ידעתי את ה’.

לשון הזוהר

יט) ובעא קב”ה, דיתייקר שמיה בארעא, כמה דאיהו יקירא לעילא, כיון דאלקי ליה ולעמיה, אתא ואודי ליה לקב”ה, דכתיב, יי’ הצדיק. איהו דהוה מלכא קרופינוס דכל עלמא, כיון דאיהו אודי, כל שאר מלכין אודון, דכתיב, אז נבהלו אלופי אדום.

פירוש הסולם

יט) ובעא קב”ה דיתייקר וכו‘: ורצה הקב”ה שיתיקר שמו בארץ כמו שהוא יקר למעלה, כיון שהכה אותו ועמו, בא והודה להקב”ה, שכתוב, ה’ הצדיק. הוא שהיה מלך חשוב בכל העולם, כיון שהוא הודה, הודו כל שאר המלכים, שכתוב, אז נבהלו אלפי אדום.

לשון הזוהר

כ) אתא יתרו, כומרא עלאה ורברבא, רב ממנא דכל טעוון אחרנין, ואודי ליה לקב”ה, ואמר עתה ידעתי כי גדול יי’ מכל האלהים, כדין אסתלק ואתייקר קב”ה ביקריה עילא ותתא, ולבתר יהב אורייתא בשלימו, דשלטנו על כלא.

פירוש הסולם

כ) אתא יתרו כומרא וכו‘: בא יתרו, כומר עליון וגדול, שר ממונה של כל אלילים האחרים והודה להקב”ה, ואמר עתה ידעתי כי גדול ה’ מכל האלקים, אז נתעלה ונתיקר הקב”ה ביקרו למעלה ולמטה, ואח”כ נתן התורה בשלמות שליטתו על הכל.

לשון הזוהר

כא) אר”ש לר’ אלעזר בריה, ע”ד כתיב, יודוך עמים אלהים יודוך עמים כולם. אתא ר’ אלעזר ונשיק ידוי. בכה ר’ אבא ואמר, כרחם אב על בנים. מאן ירחם על ר’ אלעזר, ולאשלמא מלוי, בר רחימו דמר, זכאה חולקנא, דזכינא למשמע מלין אלין קמיה, דלא נכסוף בהו לעלמא דאתי.

פירוש הסולם

כא) אר”ש לר’ אלעזר וכו‘: אמר ר’ שמעון לר”א בנו, על זה כתוב, יודוך עמים אלקים יודוך עמים כולם. בא ר’ אלעזר ונשק ידיו של אביו. בכה ר’ אבא ואמר, כרחם אב על בנים. מי ירחם על ר’ אלעזר וישלים את דבריו חוץ מאהבתו של אדוני. אשרי חלקנו שזכינו לשמוע דברים אלו לפניו, שלא נתבייש בהם לעולם הבא.

לשון הזוהר

כב) אמר רבי אבא, הא כהן און לא כתיב ביתרו, כהן מדין כתיב. א”ל, כלא איהו חד. בקדמיתא חמוי דיוסף, כהן און אקרי. ולבתר חמוי דמשה, כהן מדין. וכלא רזא חדא, דהא אלין תרין משה ויוסף, בדרגא דרזא חדא קיימין, ברזא דאת ו”ו, תרין ווין כחדא. ומה דאתמר כהן מדין, רזא דא אשת מדינים.

פירוש הסולם

כב) אמר ר’ אבא וכו‘: אר”א, הרי כהן און לא כתוב ביתרו, כהן מדין כתוב. אמר לו, הכל הוא אחד, מתחילה היה נקרא כהן און חותנו של יוסף, ואח”כ נקרא חותנו של משה כהן מדין. והכל הוא סוד אחד. שכהן מדין הוא כמו כהן און. כי אלו השנים משה ויוסף במדרגה של סוד אחד הם נמצאים, בסוד של אות ו‘ שבמילוי היא ו”ו שתי ווין ביחד. אשר ו‘ ראשונה הוא משה, שהוא ת”ת, ו‘ שניה הוא יוסף, שהוא יסוד. ומה שנאמר כהן מדין, ה”ס אשת מדינים.

לשון הזוהר

כג) ארים ידוי על רישיה ר’ אבא ובכה, אמר, נהירו דאורייתא סלקא השתא עד רום רקיע דכרסייא עלאה, לבתר דיסתלק מר מעלמא, מאן ינהיר נהירו דאורייתא. ווי לעלמא דישתאר יתום מינך. אבל מלין דמר יתנהירו בעלמא עד דייתי מלכא משיחא וכדין כתיב, ומלאה הארץ דעה את יי’ וגו’.

פירוש הסולם

כג) ארים ידוי על וכו‘: הרים ר’ אבא ידיו על ראשו ובכה, אמר, אור התורה עולה עתה עד רום הרקיע של הכסא העליון. אחר שיסתלק אדוני מן העולם, מי יאיר אור התורה. אוי לעולם שישאר יתום ממך. אבל הדברים של אדוני יאירו בעולם עד שיבוא מלך המשיח, ואז כתוב, ומלאה הארץ דעה את ה’ וגו’.

לשון הזוהר

כד) וישמע יתרו כהן וגו’, רבי חייא אמר, האי קרא אית לאסתכלא ביה, בקדמיתא כתיב, את כל אשר עשה אלהים למשה, ולבתר כתיב כי הוציא יי’. אלא רזא דא את כל אשר עשה אלהים, דא שמא דאגין על משה ועל ישראל, ולא אתעדי מנייהו בגלותא. ולבתר, שמא עלאה אפיק לון ממצרים. דהא שמא קדישא דאפיק לון, ברזא דיובלא הוה.

פירוש הסולם

כד) וישמע יתרו כהן וגו‘: ר’ חייא אמר מקרא זה, יש להסתכל בו. בתחילה כתוב, את כל אשר עשה אלקים למשה. ואח”כ כתוב, כי הוציא הוי”ה. ומשיב, אלא סוד זה, אשר עשה אלקים שהוא המלכות, זהו השם שהגין על משה ועל ישראל ולא סר מהם בגלות. ואח”כ שם העליון הוציאם ממצרים, כי השם שהוציאם ממצרים היה בסוד היובל, שהיא בינה.

לשון הזוהר

כה) ד”א את כל אשר עשה אלהים למשה, כד אתרמי לנהרא, וכד שזיב ליה מחרבא דפרעה, ולישראל עמו, דכתיב, וישמע אלהים את נאקתם. וכתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

פירוש הסולם

כה) ד”א, את כל אשר וכו‘: פי’ אחר. כל אשר עשה אלקים למשה, היינו כשנשלך לנהר, וכשהצילו מחרב פרעה. ולישראל עמו, שכתוב, וישמע אלקים את נאקתם. וכתוב, וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

לשון הזוהר

כו) וישמע יתרו כהן מדין. רבי יוסי פתח, פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו. מאי שנא, בכל שאר קראי, דבכלהו, תרין תיבין מאלפא ביתא, ובהאי קרא, ובקרא דאבתריה, תלת תלת. אלא, בגין לאשלמא שית סטרין, בהאי אלפא ביתא, האי לקבל תלת פורקנין דישראל, בר פורקנא קדמאה. קרא אחרא, לקבל תורה נביאים וכתובים. וכלא תליא בהאי חכמה.

פירוש הסולם

כו) וישמע יתרו כהן מדין: ר’ יוסי פתח. פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו. שואל, מה השינוי שבכל שאר הפסוקים יש בכולם רק ב’ תיבות מאלפא ביתא, כגון בפסוק שלפני זה כתוב ב’ אותיות ס’ ע’, ובפסוק הזה ובפסוק שלאחריו יש ג’ ג’. כי בפסוק הזה יש ג’ אותיות פ’ צ’ ק’, ובשלאחריו, יש ג’ אותיות ר’ ש’ ת’. ומשיב, אלא כדי להשלים שש בחינות באלפא ביתא הזה, שהם ג’ גאולות, ותורה נביאים וכתובים. מקרא הזה הוא כנגד ג’ גאולות של ישראל, שהם בבל יון אדום. חוץ מגאולה הראשונה של מצרים שכבר היתה. ומקרא האחר, הוא כנגד תורה נביאים וכתובים. והכל תלוי בחכמה הזו. שתורה נביאים וכתובים תלוים ויוצאים מחכמה וע”כ מתחיל המקרא האחר, ראשית חכמה.

לשון הזוהר

כז) פדות שלח לעמו, כד פריק קב”ה לישראל, מגלותא דמצרים, ועבד לון נסין וגבורן. צוה לעולם בריתו, כד אתא יתרו, וקביל ליה קודשא בריך הוא, וקריב ליה לפולחניה. ומתמן, אתקריבו כל אינון גיורין, תחות גדפוי דשכינתא, מתמן ולהלאה, קדוש ונורא שמו. דהא כדין אתקדש שמיה דקב”ה, דהא יתקדש שמא קדישא, כד אתבר, ואתכפיא סטרא אחרא, כמה דהוה ביתרו.

פירוש הסולם

כז) פדות שלח לעמו: פירוש אחר, פדות שלח לעמו, היינו כשהוציא את ישראל ממצרים ועשה להם נסים וגבורות צוה לעולם בריתו, היינו כשבא יתרו וקבלו הקב”ה, וקרבו לעבודתו. ומשם התקרבו כל אלו הגרים תחת כנפי השכינה. משם ולהלאה, קדוש ונורא שמו. כי אז נתקדש שמו של הקב”ה, כי השם הקדוש מתקדש, כשנשבר ונכנע הס”א, כמו שהיה ביתרו.

לשון הזוהר

כח) וישמע יתרו וגו’, וכי יתרו שמע, וכל עלמא לא שמעו, והא כתיב, שמעו עמים ירגזון. אלא, כל עלמא שמעו, ולא אתברו, ואיהו שמע ואתבר, ואתכפיא מקמיה דקב”ה, ואתקרב לדחלתיה.

פירוש הסולם

כח) וישמע יתרו וגו‘: שואל, וכי יתרו שמע, וכל העולם לא שמעו, והרי כתוב, שמעו עמים ירגזון. ומשיב, אלא כל העולם שמעו, ולא נשברו, וע”כ אין שמיעתם שמיעה. והוא שמע ונשבר ונכנע לפני הקב”ה ונתקרב ליראתו. ע”כ שמיעתו שמיעה.

לשון הזוהר

כט) רבי אבא אמר, בכמה אתר תנינן, דקב”ה, כל מה דעבד לעילא ותתא כלא איהו קשוט, ועובדא דקשוט. ולית לך מלה בעלמא דבעי בר נש לדחיא ליה מניה, ולאנהגא ביה קלנא, דהא כלהו עובדא דקשוט אינון, וכלא אצטריך בעלמא.

פירוש הסולם

כט) ר’ אבא אמר וכו‘: רא”א, בכמה מקומות למדנו, שהקב”ה כל מה שעושה למעלה ולמטה הכל הוא אמת ופעולתו אמת. ואין לך דבר בעולם, שהאדם צריך לדחותו ולנהוג בו בזיון, כי כולם פעולות אמת הם, והכל נצרך בעולם.

לשון הזוהר

ל) דהא זמנא חדא, הוה ר’ אלעזר אזיל בארחא, והוה אזיל עמיה ר’ חזקיה, חמו חד חויא, קם ר’ חזקיה למקטליה. א”ל ר’ אלעזר, שביק ליה לא תקטליניה. א”ל, והא מלה בישא איהו, דקטיל בני נשא. א”ל לר’ חזקיה, והא כתיב אם ישוך הנחש בלא לחש. לא נשיך חויא לבר נש, עד דלחשין ליה מלעילא, ואמרי ליה זיל קטיל ליה לפלניא.

פירוש הסולם

ל) דהא זמנא חדא וכו‘: כי פעם אחת, היה ר’ אלעזר הולך בדרך, והיה הולך עמו ר’ חזקיה. ראו נחש אחד. קם ר’ חזקיה להרגו. אמר לו ר’ אלעזר, עזוב אותו, אל תהרגו. אמר לה והרי דבר רע הוא, שהורג בני אדם. אמר לו לר’ חזקיה, והרי כתוב אם ישוך הנחש בלא לחש. אין הנחש נושך בני אדם עד שלוחשים לו מלמעלה, ואומרים לו לך הרוג את פלוני.

לשון הזוהר

לא) ולזמנין כמה דעביד האי, הכי נמי שזיב לבר נש, ממלין אחרנין, ועל ידוי ארחיש קב”ה ניסא לבני נשא, וכלא בידא דקב”ה תליא, וכלא איהו עובדי ידוי, ואצטריך עלמא להו, ואי לאו דאיצטריך לון עלמא, לא עבד לון קב”ה. וע”ד לא בעי בר נש לאנהגא בהו קלנא במלי דעלמא. במלוי ובעובדוי דקב”ה עאכ”ו.

פירוש הסולם

לא) ולזמנין כמה דעביד וכו‘: ולפעמים כמו שעושה זה, כן מציל את האדם מדברים אחרים. ועל ידו עושה הקב”ה נס לבני אדם. והכל בידי הקב”ה תלוי, והכל הוא מעשה ידיו, והעולם צריך להם, ואם לא היה העולם צריך להם לא עשה אותם הקב”ה. וע”כ אין האדם צריך לנהוג בהם בזיון בדברי העולם, בדבריו ובמעשה הקב”ה על אחת כמה וכמה.

לשון הזוהר

לב) פתח ואמר, וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. וירא אלהים: דא אלהים חיים. וירא: דאסתכל לאנהרא לון, ולאשגחא לון. את כל אשר עשה כלא בכללא חדא, עילא ותתא. והנה טוב: דא סטרא דימינא. מאד: דא סטרא דשמאלא, והא אוקמוה, טוב: דא מלאך חיים. מאד: דא מלאך המות. וכלא רזא חדא. רזא הוא, לאינון דמסתכלי ברזא דחכמתא.

פירוש הסולם

לב) פתח ואמר וכו‘: פתח ואמר, וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. וירא אלקים, זה אלקים חיים, שהוא בינה. וירא, פירושו שהסתכל להאיר להם ולהשגיח עליהם. את כל אשר עשה, הכל בכלל אחד,למעלה ולמטה. והנה טוב, זהו צד ימין. מאד זהו צד שמאל. וכבר העמידוהו, טוב, זה מלאך חיים, מאד, זה מלאך המות. והכל סוד אחד. סוד הוא לאלו שמסתכלים בסוד החכמה.

לשון הזוהר

לג) וירא אלהים את כל אשר עשה. בכל עובדא דבראשית, כתיב, וירא אלהים כי טוב, והכא וירא אלהים את כל אשר עשה. אלהים לתתא, שליט על תתאי. אלהים לעילא, שליט על עלאי. דא איהו רזא דאלהים חיים, דאנהיר ואדליק כל אינון בוצינין עלאין ותתאין, ומתמן נפקין כל אינון נהורין לאנהרא.

פירוש הסולם

לג) וירא אלקים את כל אשר עשה: שואל, בכל מעשה בראשית, כתוב, וירא אלקים כי טוב. וכאן, וירא אלקים את כל אשר עשה. ומשיב. אלקים למטה, שהיא המלכות, שולט על תחתונים. אלקים למעלה, שהיא בינה, שולט על העליונים. אלקים למעלה השולט על עליונים זהו סוד אלקים חיים, שהיא בינה. שזהו וירא אלקים את כל אשר עשה, כי האיר והדליק כל אלו הנרות העליונים והתחתונים ומשם יוצאים כל אלו האורות להאיר.

לשון הזוהר

לד) בטמירו דטמירין, אתרשים רשימו חד, דלא אתחזי ולא אתגליא. ההוא רשימו, רשים ולא רשים. מארי דסכלתנו, ופקחין דעיינין, לא יכלון למיקם ביה. איהו קיומא דכלא. ההוא רשימו איהו זעיר, דלא אתחזיא ולא אתגליא. קיימא ברעותא, לקיימא כלא. לנטלא מה דנטלא, ממה דלית ביה רשימו, ולא רעותא, דלא אתחזי.

פירוש הסולם

לד) בטמירו דטמירין אתרשים וכו‘: במכוסה מכל המכוסים, שהוא פרצוף עתיק, נרשם רושם אחד שהוא הרושם דמסך דמלכות דמדת הדין המשתמשת בעתיק, שלא נראה ואינו מתגלה. רושם ההוא, רושם פרצוף שני, שהוא אריך אנפין, ואינו רושם, כי לא נרשם ממנו. בעלי התבונה, ועינים פקוחות, שהם בעלי החכמה, אינם יכולים לעמוד עליו. הוא קיום הכל. רושם ההוא, שבא”א, הוא קטן עד שאינו נראה, ואינו מתגלה, עומד שם ברצון לקיים הכל. כלומר, שמציאותו נרגש, רק ברצון שיהיה, כי בגללה מתקיים הכל, לקבל מה שמקבל ממה שאין בו רשימו ולא רצון, ואינו נראה, שהוא א”ס ב”ה. ולולא הרושם ההוא לא יכלו לקבל מא”ס ב”ה.
פירוש. התוספתא מבאר לפנינו, סדר אצילות של פרצופי אצילות, עתיק וא”א ואו”א וז”א. ואיך מקור הכל הוא המסך דמלכות דמדת הדין המשתמשת בפרציף עתיק, ופועלת בא”א, להסתים שם החכמה. ואיך חלק ממנה נמתק בבינה, הנק’ היכל, והיא עצמה נגנזה בג”ר של היכל, שהם או”א עלאין. ואח”כ מבאר ו”ק דז”א בסוד ששה יריעות, ויריעה המרוקמת שה”ס הג”ר דז”א וכו’ כמו שמבואר לפנינו.

לשון הזוהר

לה) ההוא רשימו בעא לאחפיא גרמיה, ועבד ליה לגרמיה, לאתטמרא ביה, חד היכלא. ההוא היכלא אפיק ליה מגרמיה, ומתח ליה במתיחו רב וסגיא לכל סטרין, אוקיר ליה בלבושי יקר, פתח ליה חמשין תרעין.

פירוש הסולם

לה) ההוא רשימו בעא וכו‘: הרושם ההוא רצה לכסות עצמו, ועשה לו לעצמו כדי להתכסות בו, היכל אחד. דהיינו שהעלה חלק ממנו להתמתק בבינה, ואז נעשה הבינה להיכל. הוציא אותו מעצמו, דהיינה שהעלה חלק ממנו לבינה, ומשך אותו בהתפשטות רבה וגדולה, דהיינו הארת חכמה, המאירה לכל הצדדים, והוקיר אותו בלבוש, יקר, דהיינו אור החסדים להלביש החכמה, ופתח בו חמשים שערים.

לשון הזוהר

לו) לגו בגו, אתטמר ואתגניז ההוא רשימו. כיון דאתגניז ביה, ועאל בגויה, אתמליא נהורא. מההוא נהירו, נבעין נהורין, וניצוצין נפקין מאינון תרעין, ונהרין כלא.

פירוש הסולם

לו) לגו בגו אתטמר וכו‘: לפני ולפנים, שבאותו היכל, דהיינו בג”ר שבו, הנקראים או”א עלאין, נתכסה ונגנז רושם ההוא, כיון שנגנז בו ונכנס בתוכו נתמלאו או”א עלאין באור. מאור ההוא נובעים אורות, וניצוצים שהוא או”ח ויוצאים מאלו השערים שבהיכל, ומאירים כולם.

לשון הזוהר

לז) ההוא היכלא אתחפייא בשית יריען. אינון שית יריען, אינון חמש. לגו בגו אינון יריען, קיימא חד יריעא מרקמא, בההוא יריעה אתחפייא ההוא היכלא, מניה אשגח וחמא לכלא.

פירוש הסולם

לז) ההוא היכלא אתחפייא וכו‘: היכל ההוא מתכסה, כלומר שנתלבש, בשש יריעות, שהם ז”א, שיש בו שש ספירות חג”ת נה”י. אלו שש יריעות הם חמשה, כי יסוד אינו ספירה מיוחדת, אלא הוא כולל של ה’ ספירות חג”ת נ”ה בלבד. לפני ולפנים של אלו היריעות עומדת יריעה אחת מרוקמת, שהיא הג”ר של היריעות, ביריעה הזו מתכסה, ומתלבש ההיכל, כלומר היא הראשונה המלבשת להיכל שהיא בינה, ועליה שאר שש היריעות. ממנה הוא משגיח ורואה הכל. כלומר, היא הג”ר שנוהג בהן ראיה.

לשון הזוהר

לח) האי היכלא איהו פקיחא דעיינין, דלא ניים. איהו אשגח תדיר לאנהרא לתתא, מגו נהירו דההוא רשימו. ההוא סכלתנו, חכמתא טמירתא, רעו דרעותין הוי גניז וטמיר, ולא אתגליא, קיימא ולא קיימא. בריך הוא מטמיר דטמירו, בריך הוא לעלם ולעלמי עד אמן.

פירוש הסולם

לח) האי היכלא איהו וכו‘: היכל הזה הוא פקיחת עינים שלא ינום, דהיינו, שמשגיח תמיד להאיר למטה, מתוך האור של רושם ההוא הנזכר. שהוא אור החסדים. תבונה ההיא, חכמה המכוסה, ורצון הרצונות שהוא הכתר, דהיינו הג”ר שבהיכל, הנקראים או”א עלאין, הוא גנוז ומכוסה, ואינו מתגלה, נמצא ואינו נמצא. ברוך הוא ממכוסה של כל המכוסים, שהוא כתר, ברוך הוא לעולם ולעולמי עד, אמן. (ע”כ תוספתא)

לשון הזוהר

לט) תא חזי, יתרו הוא דיהב עיטא למשה, על תקונא דדינין, הכי אצטריך. ורזא דא דאודי ליה לקב”ה, וסדר קמיה תקונא דדינוי, לאחזאה מה דכתיב, כי המשפט לאלהים הוא, ולא לסטרא אחרא. ודינין לישראל אתייהיבו, ולא לאחרא, דכתיב חקיו ומשפטיו לישראל. ות”ח, לא ינהיג בר נש קלנא באחרא, ומלה דהדיוטא, מלה איהו. דהא במשה כתיב, וישמע משה לקול חותנו וגו’.

פירוש הסולם

לט) תא חזי יתרו וכו‘: בוא וראה, יתרו, הוא שנתן עצה למשה על תקון הדינים. וכך צריך להיות. וז”ס שהודה להקב”ה, וסדר לפניו תקון דיניו. להורות מה שכתוב, כי המשפט לאלקים הוא, ולא לסטרא אחרא. והדינים ניתנו לישראל ולא לאחר. שכתוב, חקיו ומשפטיו לישראל. ובוא וראה, לא ינהג אדם בזיון באחר, ודבר מהדיוט, הוא דבר. שהרי במשה כתוב, וישמע משה לקול חותנו וגו’.

לשון הזוהר

מ) וישמע יתרו וגו’. פתח ואמר על כן אודך בגוים יי’ ולשמך אזמרה. דוד מלכא אמר דא ברוח קדשא, בשעתא דחמא, דהא יקרא דקב”ה, לא אסתליק בסליקו ולא אתיקרא בעלמא, אלא מסטרא דשאר עמין. ואי תימא, הא קב”ה לא אתייקר בעלמא, אלא בגיניהון דישראל. הכי הוא ודאי, דהא ישראל אינון הוי יסודא דשרגא לאנהרא, אבל כד שאר עמין אתאן ואודן ליה, בשעבודא דיקרא דקודשא בריך הוא, כדין אתוסף יסודא דשרגא, ואתתקף על כל עובדוי. בחבורא חדא, ושליט קב”ה בלחודוי עילא ותתא.

פירוש הסולם

מ) וישמע יתרו וגו‘: פתח ואמר. על כן אודך בגוים ה’ ולשמך אזמרה. דוד המלך אמר זה ברוח הקודש, בשעה שראה שכבוד הקב”ה אינו עולה בהתעלות ואינו מתיקר בעולם, אלא מצד שאר העמים. ואם תאמר, הרי הקב”ה אינו מתיקר בעולם אלא בשביל ישראל. כן הוא ודאי, שהרי ישראל הם היסוד של הנר להאיר, אבל כאשר שאר העמים באים ומודים לו בשעבוד אל יקר של הקב”ה, אז נתוסף יסודו של הנר, ומתחזק על כל מעשיו בחבור אחד, ושולט הקב”ה לבדו למעלה ולמטה.

לשון הזוהר

מא) כגוונא דא, כל עלמא, דחילו ואימתא נפל עלייהו מקמי קב”ה. וכיון דאתא יתרו, דאיהו כומרא עלאה, דכל טעוון אחרנין, כדין אתתקף ושליט יקרא דקודשא בריך הוא על כלא.

פירוש הסולם

מא) כגוונא דא כל וכו‘: כעין זה. כל העולם נפל עליהם פחד ואימה לפני הקב”ה, בעת ששמעו הנסים של יציאת מצרים. וכיון שבא יתרו, שהוא כומר עליון של כל אלהים אחרים, אז התחזק ושלט כבוד הקב”ה על כל.

לשון הזוהר

מב) בגין, דכל עלמא, כד שמעו ישמע גבורתיה דקב”ה, זעו. וכלהו הוו מסתכלן ביתרו, דאיהו חכים ורב ממנא דכל טעוון דעלמא, כיון דחמו, דאיהו אתא ופלח ליה לקודשא בריך הוא, ואמר עתה ידעתי כי גדול יי’ מכל האלהים, כדין כלהו אתרחקו מפולחניהון, וידעו דלית בהו ממשו. כדין אתייקר יקרא דשמא קדישא דקב”ה, בכל סטרין. ועל דא אתרשים פרשתא דא באורייתא, ושירותא דפרשתא הוה ביה ביתרו.

פירוש הסולם

מב) בגין דכל עלמא וכו‘: משום שכל העולם כששמעו שמע גבורתו של הקב”ה זעו, וכולם היו מסתכלים ביתרו, שהוא חכם וממונה הגדול על כל אלילי העולם, כיון שראו שהוא בא ועובד להקב”ה, ואמר כי עתה ידעתי כי גדול ה’ מכל האלהים. אז נתרחקו כולם מעבודתם, וידעו שאין בהם ממש, אז נתיקר יקרו של השם הקדוש של הקב”ה בכל הצדדים. ועל כן נרשם פרשה זו בתורה ותחילת הפרשה הוא ביתרו.

לשון הזוהר

מג) יתרו חד מחכימין דפרעה הוה. תלת חכימין הוו ליה לפרעה, חד יתרו, וחד איוב, וחד בלעם. חד יתרו: דלא הוה פולחנא וממנא ושמשא וככבא דשליט על שולטניה, דלא הוה ידע פולחנא דאתחזי ליה, וההוא שמושא דיליה. בלעם, הוה חרשא בכל מיני חרשין בין בעובדא בין במלה.

פירוש הסולם

מג) יתרו חד מחכימין וכו‘: יתרו היה אחד מחכמי פרעה. שלשה חכמים היה לו לפרעה, אחד יתרו, ואחד איוב, ואחד בלעם. אחד יתרו, שלא היה עבודה וממונה ושמש וכוכב השולט על ממשלתו, שלא היה יודע העבודה הראויה לו והשמוש שלו. בלעם היה מכשף בכל מיני כישוף בין במעשה ובין בדבור.

לשון הזוהר

מד) איוב הוה דחיל בדחילו, ובההוא דחילו הוה עקרא דיליה, בגין דמלה דלעילא, בין דקדושה, בין דסטרא אחרא, לא יכיל בר נש לאמשכא רוחא דלעילא לתתא ולמקרב גביה, אלא בדחילו. ויכוין לביה ורעותיה בדחילו ותבירו דלבא, וכדין ימשיך לתתא רוחא דלעילא ורעותא דאצטריך.

פירוש הסולם

מד) איוב הוה דחיל וכו‘: איוב היה ירא ביראה, וביראה ההיא היה העיקר שלו, דהיינו עיקר כחו, משום, שמלה שלמעלה, בין של הקדושה, ובין של הסטרא אחרא, אינו יכול האדם להמשיך רוח שלמעלה למטה ולקרב אליו, אלא ביראה, שיכוון לבו ורצונו ביראה ושבירת הלב, ואז ימשיך למטה רוח שלמעלה, והרצון שצריך.

לשון הזוהר

מה) ואי לא ישוי לביה ורעותיה בדחילו לההוא סטרא, לא יכיל לאתדבקא ביה רעותיה, בר להני טופסי דקיקין, ולא בכלהו, בגין דאית בהו שלטנין, דאצטריך לגבייהו, רעותא דלבא ודחילו. כ”ש אינון מלין עלאין, דאצטריך דחילו ואימתא ורעותא יתיר.

פירוש הסולם

מה) ואי לא ישוי וכו‘: ואם לא ישים לבו ורצונו ביראה לאותו הצד, רצונו אינו יכול להתדבק בו. חוץ מאלו צורות הדקות, ולא בכולם, משום שיש בהם שליטים שצריכים אליהם רצון הלב ויראה. כל שכן אלו דברים עליונים שצריכים יראה ואימה ורצון ביותר.

לשון הזוהר

מו) יתרו אצטריך פולחניה דההוא סטרא תדיר, בין בזמנא דאצטריך ליה לבר נש, בין בזמנא דלא אצטריך ליה, בגין דההוא סטרא יהא דביק לגביה, בשעתא דאצטריך ליה. בלעם אתדבק באינון חרשין, כמה דאתמר.

פירוש הסולם

מו) יתרו אצטריך פולחניה וכו‘: יתרו היה צריך לעבודה לאותו הצד תמיד, בין בזמן שאדם היה צריך לו, ובין בזמן שלא היה צריך לו, כדי שהצד ההוא יהיה דבוק בו בשעה שיהיה צריך לו. בלעם נתדבק באלו הכשפים, כמו שאמרנו.

לשון הזוהר

מז) איוב בסגיאו דההוא דחילו דיליה אהדר במצרים למדחל מקמיה דקב”ה, כד חמא אינון גבורן ונסין, דעבד קודשא בריך הוא במצרים. יתרו, לא אהדר בכל דא, עד דנפקו ישראל ממצרים, וכל אינון קשרין וטפסין דקשירו מצראי, לא הוו כלום, ונפקו. ולבתר דטבע לון בימא, כדין תב, ואהדר לפולחנא דקב”ה.

פירוש הסולם

מז) איוב בסגיאו דההוא וכו‘: איוב, ברוב היראה ההיא שלו, חזר במצרים לירא את הקב”ה, כשראה אלו הגבורות והנסים שעשה הקב”ה במצרים. יתרו, לא חזר להקב”ה בכל זה, עד שיצאו ישראל ממצרים, שכל הקשרים והצורות שקשרו מצרים, לא היו כלום, ויצאו, ואחר שהטביע אותם בים, אז שב וחזר לעבודת הקב”ה.

לשון הזוהר

מח) בלעם לא תב, ולא אהדר, דטנופא דסטרא אחרא הוה מתדבק ביה, ועם כל דא אסתכלותא דמרחיק הוה מסתכל, בגו ההוא טנופא ואתדבקותא דסטרא אחרא. דהא בסטרא אחרא אית נהירו דקיק חד, דנהיר סחרניה, כד”א ונגה לו סביב. ודא אסתכלותא זעיר היה מסתכל מרחיק, ולא בכלהו מלין.

פירוש הסולם

מח) בלעם לא תב וכו‘: בלעם לא שב ולא חזר, כי הטנוף של הסטרא אחרא היה מתדבק בו, ועם כל זה, הסתכלות מרחוק היה מסתכל בתוך הטנוף ההוא והדבקות בסטרא אחרא. כי בסטרא אחרא יש הארה דקה אחת שמאירה מסביב. כמש”א ונגה לו סביב. והסתכלות זו הקטנה היה מסתכל מרחוק. ולא בכל הדברים.

לשון הזוהר

מט) וכד הוה מסתכל מלה זעיר מההוא נהירו, כבתר כותלא הוה, אמר ולא ידע מאי קאמר. והוה מסתכל בההוא נהירו בסתימו דעינא, ואתגלגל עינא, וחזי בר נש נהורא סתימא, ולא חזי. ורזא דא שתום העין, ואוקמוה שתום: סתום, וכלא חד.

פירוש הסולם

מט) וכד הוה מסתכל וכו‘: וכשהיה מסתכל דבר קטן מתוך הארה ההוא, היה כמאחורי הקיר, אמר, ולא ידע מה אמר. והיה מסתכל בהארה ההוא בסתום שבעין, שמתגלגל העין, ואדם רואה אור סתום ואינו רואה. וז”ס שתום העין, והעמדנו, שתום פירושו סתום, והכל אחד.

לשון הזוהר

נ) דהא לית סטרא אחרא, דלית ביה נהירו דקיק זעיר מסטרא דקדושה, כגוונא דרוב חלמין, דבסגיאות תבנא, אית חד גרעינא דחטין. בר אלין טפסי דקיקין חציפין, דכלהו מסאבי יתיר. ובהו הוה בלעם יודע.

פירוש הסולם

נ) דהא לית סטרא וכו‘: אין סטרא אחרא שאין בה הארה דקה וקטנה מצד הקדושה. כעין רוב החלומות, שבהרבה תבן יש גרעין אחד של חטה. חוץ מאלו צורות הקטנות, שכולם טמאים ביותר. ובהם היה בלעם יודע.

לשון הזוהר

נא) זכאה חולקיה דמשה, דאיהו לעילא בכל קדושין עלאין, ואסתכל, במה דלא אתייהב רשו לבר נש אחרא בעלמא לאסתכלא. וכמה דבלעם הוה חמי נהירו זעיר דקיק כמבתר כותלא, מגו ההוא סטרא אחרא. אוף הכי משה, מגו נהירו עלאה רב וסגי, הוה חמי לתתא כמבתר כותלא, חד חשוכא דקיק, דאתחזי ליה. ולאו בכל זמנא, כמה דבלעם לא הוה מסתכל ההוא נהירו בכל זמנא.

פירוש הסולם

נא) זכאה חולקיה דמשה וכו‘: אשרי חלקו של משה, שהוא למעלה בכל קדושות העליונות, והסתכל במה שלא ניתן רשות לאדם אחר בעולם להסתכל, וכמו שבלעם היה רואה הארה קטנה ודקה כמאחורי הקיר, מתוך סטרא אחרא ההוא, אף משה, מתוך הארה עליונה רבה וגדולה, היה רואה למטה כמאחורי הקיר, חשכות אחת דקה, שנראה לו. ולא בכל עת, כמו שבלעם לא היה מסתכל בהארה ההוא בכל עת.

לשון הזוהר

נב) זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא, מה כתיב ביה, וירא מלאך יי’ אליו בלבת אש מתוך הסנה. הסנה ודאי הוה בגו ההוא קדושה ואתדבק ביה, דכלא אתדבק דא בדא, טהור וטמא, לית טהור אלא מגו טמא.

פירוש הסולם

נב) זכאה חולקיה דמשה נביאה וכו‘: אשרי חלקו של משה הנביא הנאמן. מה כתוב בו, וירא מלאך ה’ אליו בלבת אש מתוך הסנה. הסנה, שהוא קליפה, היה ודאי בקדושה ההיא, ונתדבק בה, שהכל מתדבק זה בזה, טהור וטמא, ואין טהור אלא מתוך טמא.

לשון הזוהר

נג) ורזא דא, מי יתן טהור מטמא. קליפה ומוחא דא בדא סלקא. ודא קליפה לא יתעדי ולא יתבר, עד זמנא דיקומון מתין מעפרא, כדין יתבר קליפה, ונהירו ינהיר בעלמא בלא סתימו מגו מוחא. זכאין אינון צדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי.

פירוש הסולם

נג) ורזא דא מי וכו‘: וז”ס מי יתן טהור מטמא. קליפה ומוחא עולים זה בזה. וקליפה זו לא תהיה נעדרת ולא תשבר, עד הזמן שיקומו המתים מעפר. אז תשבר הקליפה, והאור יאיר בעולם, בלא סתימה, מן המוח. אשרי הם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא.