סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

ספר הזוהר עם פירוש הסולם

זוהר חומש בראשית | פרשת וישלח | אותיות א-כ

מאמר וישלח יעקב מלאכים

לשון הזוהר

א) וישלח יעקב מלאכים וגו'. רבי יהודה פתח, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, האי קרא אוקמוה חברייא, דהא בשעתא דבר נש אתי לעלמא, מיד אזדמן בהדיה יצר הרע, דאיהו מקטרג ליה לבר נש תדיר, כד"א לפתח חטאת רובץ. מאי חטאת רובץ, דא יצר הרע.

פירוש הסולם

א) ​וישלח יעקב מלאכים וגו': ר' יהודה פתח, ​כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו', מקרא זה בארוהו החברים. כי בשעה שהאדם בא לעולם, מיד היצר הרע בא עמו, שהוא מקטרג עליו תמיד, כמו שאמר הכתוב, ​לפתח חטאת רובץ. מהו חטאת רובץ. הוא היצר הרע. לפתח, פירושו לפתח בית הרחם, כלומר, תכף עם הולדו של האדם.

לשון הזוהר

ב) ודוד הכי נמי קרייה חטאת, דכתיב וחטאתי נגדי תמיד, בגין דאיהו עביד ליה לבר נש כל יומא, למחטי קמי מריה, ויצר הרע דא, לא אתעדי מבר נש, מיומא דאתיליד בר נש לעלמין. ויצר הטוב אתי לבר נש, מיומא דאתי לאתדכאה.

פירוש הסולם

ב) ודוד הכי נמי וכו': ודוד קרא גם כן את היצר הרע בשם חטאת. שכתוב ​וחטאתי נגדי תמיד. והוא משום שבכל יום עושה את האדם להחטיא לפני רבונו. ויצה"ר זה, אינו סר מן האדם מיום הולדו עד עולם. והיצר הטוב בא אל האדם, מיום שבא להטהר.

לשון הזוהר

ג) ואימתי אתי בר נש לאתדכאה, כד איהו בר תליסר שנין, כדין אזדווג בר נש בתרווייהו, חד מימינא, וחד משמאלא, יצר טוב לימינא, ויצר רע לשמאלא. ואלין אינון תרין מלאכין ממש, ממנן, ואינון משתכחין תדיר בהדיה דבר נש.

פירוש הסולם

ג) ואימתי אתי וכו': ומתי האדם בא להטהר. הוא, בשעה שהוא בן י"ג שנה, אז מתחבר האדם בשניהם, אחד בימין ואחד בשמאל, היצר הטוב בימין והיצר הרע בשמאל. ואלו הם שני מלאכים ממונים ממש, והם נמצאים עם האדם תמיד.

לשון הזוהר

ד) אתי ב"נ לאתדכאה, ההוא יצר הרע אתכפיא קמיה, ושליט ימינא על שמאלא, ותרווייהו מזדווגין, לנטרא ליה לב"נ, בכל ארחוי דהוא עביד, הה"ד כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך.

פירוש הסולם

ד) אתי בר נש וכו': בא האדם להטהר, נכנע היצר הרע לפניו, והימין שולט על השמאל, ושניהם, היצר הטוב והיצר הרע, מתחברים לשמור את האדם בכל דרכיו שהוא הולך. וזהו שכתוב, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך.

לשון הזוהר

ה) רבי אלעזר, מוקים ליה להאי קרא ביעקב, דקב"ה אזמין בהדיה מלאכין משריין ממנן, בגין דהא איהו אתי שלים, בשבטין עלאין, כלהו שלמין כדקא יאות, כמה דאתמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים, ואתמר. והכא כיון דאשתזיב מניה דלבן, והא אתפרש מניה כדין אזדווגת עמיה שכינתא, ואתו משריין קדישין לסחרא ליה, וכדין ויאמר יעקב כאשר ראם וגו'. ומאינון מלאכין שדר ליה לעשו, הה"ד וישלח יעקב מלאכים, מלאכים ממש הוו ודאי.

פירוש הסולם

ה) רבי אלעזר מוקים וכו': ר"א מעמיד את המקרא הזה ביעקב, שהקב"ה הזמין עמו מלאכים מחנות ממונים, משום שהיה בא שלם עם השבטים העליונים, שהיו כולם שלמים כראוי, כמו שנאמר, ​ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים, והוא נתבאר, וכאן, אחר שניצל מלבן, ונפרד ממנו, נתחברה עמו השכינה, ומחנות מלאכים קדושים באו לסבב אותו, ואז ויאמר יעקב כאשר ראם וגו', ומאלו המלאכים שלח לעשו, וזהו שכתוב, ​וישלח יעקב מלאכים, מלאכים ממש בודאי היו.

לשון הזוהר

ו) פתח רבי יצחק ואמר, כתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, הא אוקמוה. אבל באתר חד כתיב, כי מלאכיו יצוה לך, מלאכיו סגיאין, והכא חד, דכתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. אלא כי מלאכיו יצוה לך, אלין שאר מלאכין. מלאך ה' סביב, דא שכינתא, כד"א וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. ובג"כ, חונה מלאך ה' סביב ליראיו, לאקפא ליה בכל סטרין, בגין לשזבא ליה. וכד שכינתא שריא בגויה דב"נ, כמה משריין קדישין, כלהו אזדמנו לתמן.

פירוש הסולם

ו) פתח ר' יצחק וכו': פתח ר"י ואמר, כתוב, ​חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, כבר בארוהו, אבל במקום אחד כתוב,​ כי מלאכיו יצוה לך, דהיינו הרבה מלאכים, וכאן רק אחד, שכתוב חונה מלאך וגו'. ומשיב אלא הכתוב, כי מלאכיו יצוה לך, היינו מלאכים כרגיל, והכתוב מלאך ה' סביב היינו השכינה, כמו שאתה אומר, ​וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, שפירושו השכינה, אף מלאך שבכאן פירושו השכינה. וע"כ חונה מלאך ה' סביב ליראיו, לסובב אותם מכל הצדדים, כדי להצילם. וכשהשכינה שורה בתוך האדם, כל הצבאות הקדושים מזדמנים שמה.

לשון הזוהר

ז) ת"ח, כד דוד מלכא אשתזיב מאכיש מלך גת, כדין אמר האי, בגין דשכינתא סחרא ליה, ואשתזיב מנייהו, מאכיש ומעמיה, כל אינון דאתקיפו ביה. מה כתיב, ויתהולל בידם, אמאי ויתהולל, וישתגע מבעי ליה, כד"א כי הבאתם את זה להשתגע עלי.

פירוש הסולם

ז) ת"ח כד דוד וכו': בוא וראה, בשעה שדוד המלך ניצל מאכיש מלך גת, אז אמר זה, היינו הכתוב חונה מלאך ה' וגו', משום שהשכינה הקיפה אותו וניצל מאכיש ומעמו ומכל אלו שהתקיפו אותו. מה כתוב ​ויתהולל בידם, ושואל, למה ויתהולל, וישתגע היה צריך לומר, כמש"א,​ כי הבאתם את זה להשתגע עלי.

לשון הזוהר

ח) אלא, אהדר על ההוא מלה דאמר דוד בקדמיתא, דכתיב כי קנאתי בהוללים וגו'. א"ל קב"ה, חייך, עדיין אנת אצטריך להאי, כיון דעאל לבי אכיש, ואתקיפו ביה, מה כתיב ויתהולל בידם, כאינון הוללים דקני בקדמיתא, וכדין אתיא שכינתא, ושריא סחרניה דדוד.

פירוש הסולם

ח) אלא אהדר וכו': ומשיב, אלא שהכתוב סובב על הדבר שאמר דוד בתחילה, שכתוב, ​כי קנאתי בהוללים וגו', אמר לו הקב"ה, חייך. עדיין תהיה צריך לזה, כיון שבא לבית אכיש, והתקיפו אותו, מה כתוב, ויתהולל בידם, דהיינו, כאותם ההוללים שקנא אותם תחילה, שאמר כי קנאתי בהוללים, ואז באה השכינה ושרתה מסביב לדוד.

לשון הזוהר

ט) ואי תימא שכינתא לא שריא אלא באחסנתיה, דאיהי ארעא קדישא. ודאי לא שריא, בגין לינקא מנה, אבל לאגנא שריא. והכא כד אתא יעקב מבי לבן, כלהו משריין קדישין סחרן ליה, ולא אשתאר בלחודוי.

פירוש הסולם

ט) ואי תימא שכינתא וכו': ואם תאמר, הרי השכינה אינה שורה אלא בנחלתה, שהיא ארץ הקדושה ולמה שרתה השכינה עליו בגת שהיא חוץ לארץ. ומשיב, ודאי הוא שאינה שורה בחוץ לארץ שיוכלו לינק שפע ממנה, אבל להציל היא שורה גם בחוץ לארץ. וכאן כשבא יעקב מבית לבן, כל המחנות הקדושות סבבוהו, ולא נשאר לבדו.

לשון הזוהר

י) א"ר חזקיה, אי הכי, אמאי כתיב, ויותר יעקב לבדו וגו'. אמר רבי יהודה, בגין דאעיל גרמיה לסכנה, והוה חמי לההיא סכנה בעינוי, אינון אתפרשו מניה, וכדין אמר קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, אלין אינון משריין קדישין, דאתפרשו מניה.

פירוש הסולם

י) א"ר חזקיה אי הכי וכו': אר"ח, אם כן, למה כתוב ​ויותר יעקב לבדו וגו'. ואיפה היו כל מחנות המלאכים, שאתה אומר שסבבוהו ובאו עמו. אמר רבי יהודה, משום שהביא את עצמו לסכנה, שנשאר יחידי בלילה, והיה רואה בעין את הסכנה, ולפי שלא באו לשמרו אלא מסכנה שאינה נראית לעין, לכן נפרדו ממנו, ואז, מטרם שהכניס עצמו לסכנה, ואז אמר ​קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית עם עבדך, אשר אלו הם מחנות המלאכים הקדושים שסבבוהו, ועתה נפרדו ממנו. מטעם שהכניס עצמו לסכנה נראית לעין.

לשון הזוהר

יא) רבי יצחק אמר, בגין לשבקא ליה עם ההוא ממנא דעשו, דברשותא עלאה הוה אתי. ואלין אזלי למימר שירתא, דמטא זמנייהו לשבחא ליה לקב"ה בההיא שעתא, ולבתר אהדרו, הה"ד קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך וגו', ועתה הייתי לשני מחנות, מחנה שכינתא וכל ביתיה, לשני מחנות, דהוה שלים מכל סטרין, מתרין חולקין, חוור וסומק.

פירוש הסולם

יא)רבי יצחק אמר וכו': לכן נפרדו ממנו המלאכים, כדי לעזב אותו לבדו עם אותו הממונה של עשו, שברשות העליון בא אליו, ואלו המלאכים הלכו לומר שירה, שבאותה שעה הגיע זמנם לומר שירה לפני הקב"ה. פירוש מב' טעמים נפרדו ממנו המלאכים. א), כדי לעזבו עם המלאך לבדו ויאבק עמו. ב), שהגיע אז זמנם לומר שירה. ואחר כך חזרו אליו. וז"ש קטנתי מכל החסדים וגו' ועתה הייתי לשני מחנות. מחנה שכינה וכל ביתו היו מחנה אחת, כמ"ש מחנה אלקים זה. ולמה כתוב לשני מחנות, הוא להורות שהיה שלם מכל הבחינות, מב' החלקים, שהם, לבן ואדום, שהם חסדים וחכמה, מימין ומשמאל, וע"כ אומר לב' מחנות.

לשון הזוהר

יב) רבי אלעזר אמר, הא אתמר, ההוא ליליא שולטנותא דסטרא דעשו הוה בההיא שעתא, דהא כתיב יהי מארת חסר, ובגין כך ויותר יעקב לבדו, דאשתאר יעקב דאיהו שמשא בלחודוי, דאתכסיא סיהרא מן שמשא, ואע"ג דנטירו דקב"ה לא אתעדי מניה מכל וכל, וע"ד לא יכול לו, דכתיב וירא כי לא יכול לו.

פירוש הסולם

יב) רבי אלעזר וכו': רא"א, למדנו, הלילה ההוא, היה שליטתו של צד עשו, דהיינו שמאל בלי ימין, באותה שעה, שכתוב, יהי מארת חסר ו' שהוא ליל רביעי, שלא יכול להאיר, מפאת היות מבלי חסדים, (כנ"ל ב"א דף ק"ז ד"ה לא אתיישב עש"ה) ומשום זה, ויותר יעקב לבדו, שיעקב, שהוא השמש דהיינו ז"א, נשאר לבדו בלי הנוקבא, כי הלבנה, שהיא הנוקבא, נתכסתה מן השמש, שהוא ז"א הנקרא יעקב. ומה גם, ששמירתו של הקב"ה לא הוסרה לגמרי מיעקב, כי על כן לא יכול לו, שכתוב וירא כי לא יכול לו.

לשון הזוהר

יג) אסתכל לימינא, וחמא לאברהם, אסתכל לשמאלא, וחמא ליצחק, אסתכל בגופא, וחמא דאתכליל מסטרא דא, ואתכליל מסטרא דא, כדין ויגע בכף ירכו, בחד עמודא דסמיך לגופא, דאיהו לבר מן גופא.

פירוש הסולם

יג) אסתכל לימינא וכו': ומפרש למה לא יכול לו, נסתכל המלאך לימין של יעקב, וראה את אברהם, שהוא השלמות של קו ימין, נסתכל לשמאלו של יעקב, וראה את יצחק, שהוא השלמות מקו שמאל, נסתכל בגוף של יעקב, וראה שנכלל מצד זה של ימין, ונכלל מצד זה של שמאל, שהוא השלמות של הקו האמצעי, ואין אחיזה לס"א במקום השלמות אלא במקום החסרון, ע"כ לא יכול לו. אז ​ויגע בכף ירכו, שהוא עמוד אחד הסמוך לגוף, שהוא לחוץ מן הגוף. שיש שם בחינת חסרון, וע"כ נאחז בו המלאך, ותקע כף ירך יעקב. וכבר נתבאר זה, לעיל (ב"א דף קל"ג ד"ה ויגע) ע"ש.

לשון הזוהר

יד) ובג"כ חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, אקיף ליה בכל סטרוי, בגין לשזבא ליה, וכד שרא שכינתא בגויה, כמה חילין ומשריין אתו בהדיה, ומאינון מלאכין שדר לגביה דעשו.

פירוש הסולם

יד) ובג"כ חונה וכו': ובשביל זה אומר הכתוב, ​חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, הקיף אותו מכל צדדיו, כדי להצילו משרו של עשו, וכשהשכינה שרתה בתוכו, כמה צבאות ומחנות מלאכים באו עמו. ומאלו המלאכים שלח אל עשו.

לשון הזוהר

טו) וישלח יעקב מלאכים, אמר רבי אבא, וכי אמאי אתער איהו לגביה דעשו, וטב הוה ליה, לאשתוקי מניה. אלא, אמר יעקב, ידענא, דעשו חייש ליה ליקרא דאבא, ולעלם לא ארגיז קמיה, והא ידענא, הואיל ואבא קיים לא מסתפינא מניה, אבל השתא דאבא קאים, בעינא לאתפייס עמיה, מיד וישלח יעקב מלאכים לפניו.

פירוש הסולם

טו) ​וישלח יעקב מלאכים: אמר רבי אבא, וכי למה נתעורר יעקב לשלוח מלאכים אל עשו, הלא מוטב היה לשתוק ממנו. ומשיב אלא אמר יעקב. יודע אני שעשו חרד על כבוד האב, ולא הרגיזו לעולם, ויודע אני, הואיל ואבי חי איני מפחד ממנו, לכן עתה, כל עוד שאבי חי, אני רוצה להתרצות עמו, מיד הזדרז, וישלח יעקב מלאכים לפניו.

לשון הזוהר

טז) ​וישלח יעקב מלאכים, ר"ש פתח ואמר, טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם, האי קרא, על יצר הרע אתמר, בגין דאיהו מקטרגא תדיר לגבי בני נשא, ויצר הרע, איהו ארים לביה ורעותיה דבר נש בגאותא, ואזיל אבתריה, מסלסל שעריה וברישיה, עד דאיהו אתגאי עליה, ומשיך ליה לגיהנם.

פירוש הסולם

טז) וישלח יעקב מלאכים: ר"ש פתח ואמר. ​טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם. מקרא זה על היצר הרע נאמר, משום שהוא מקטרג תמיד על בני אדם, והיצר הרע מגביה לבו ורצונו של אדם בגאוה, והאדם הולך אחריו מסלסל בשערו ובראשו, עד שיצר הרע מתגאה עליו ומושך אותו לגיהנם.

לשון הזוהר

יז) אבל טוב נקלה, ההוא דלא אזיל אבתריה דיצר הרע, ולא אתגאי כלל, ומאיך רוחיה ולביה ורעותיה לגבי קב"ה, וכדין ההוא יצר הרע, מתהפך לעבד לו, דלא יכיל לשלטאה עלוי, וההוא בר נש שליט עלוי, כד"א ואתה תמשול בו.

פירוש הסולם

יז) אבל טוב נקלה: היינו מי שאינו הולך אחר היצר הרע, ואינו מתגאה כלל, ומשפיל רוחו ולבו ורצונו אל הקב"ה, ואז היצר הרע מתהפך להיות עבד לו, שאינו יכול לשלוט עליו. ולהיפך, אותו האדם שולט עליו, כמו שאתה אומר,​ ואתה תמשול בו.

לשון הזוהר

יח) ממתכבד: כמה דאמרן דאיהו אוקיר גרמיה, מסלסל בשעריה, אתגאי ברוחיה, ואיהו חסר לחם, חסר מהימנותא, כד"א לחם אלהיו וגו' לחם אלהיהם הם מקריבים וגו'.

פירוש הסולם

יח) ממתכבד: פירושו כמו שאמרנו, שהוא מכבד את עצמו, מסלסל בשערו, ומתגאה ברוחו, והוא חסר לחם, שפירושו, חסר אמונה, כמש"א ​לחם אלקיו הוא מקריב וגו', ​לחם אלקיהם הם מקריבים וגו', שלחם פירושו השכינה, אף כאן חסר לחם פירושו חסר אמונה, שהיא השכינה.

לשון הזוהר

יט) דבר אחר, טוב נקלה, דא יעקב, דמאיך רוחיה לגביה דעשו, בגין דלבתר ליהוי עבד לו, וישלוט עלוי, ויתקיים ביה, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וגו', ועדיין לא הוה זמניה כלל, אלא בגין דסליק ליה יעקב, לבתר יומיא, ועל דא הוה מיד נקלה, ולבתר, ההוא דאיהו מתכבד, יהא עבד לו, ההוא דאיהו חסר לחם, יהא עבדא, לההוא דיהבו ליה רוב דגן ותירוש.

פירוש הסולם

יט) דבר אחר טוב נקלה: זה יעקב, שהשפיל את רוחו לפני עשו, כדי שלאחר כך יהיה עשו עבד לו, וישלוט עליו, ויתקיים בו ​יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וגו'. ועתה עוד לא היה זמנו כלל שיעקב ישלוט עליו, ומשום שיעקב הניח אותו אל אחרית הימים על כן היה עתה נקלה. ולאחר כך, באחרית הימים, אותו שהיה מתכבד, יהיה אז עבד לו, אותו שיהיה אז חסר לחם, דהיינו עשו, יהיה עבד לאותו שנתנו לו, ​רוב דגן ותירוש, דהיינו יעקב.

לשון הזוהר

כ) ת"ח, על דא, בגין דידע יעקב, דאצטריך ליה השתא, אתהפך ליה נקלה. ויותר חכמה ועקימו עבד בדא, מכל מה דעבד לגבי דעשו, דאילו הוה ידע עשו חכמה דא, יקטיל ליה לגרמיה, ולא ייתי לדא, אבל כלא עבד בחכמתא, ועליה אמרה חנה, ה' יחתו מריביו וגו' ויתן עז למלכו וגו'.

פירוש הסולם

כ) ת"ח על דא בגין וכו': בוא וראה, על כן, משום שידע יעקב, שהוא צריך לו עתה, הפך לפניו לנקלה, ויותר חכמה וערמה עשה בזה, מכל מה שעשה מעולם נגד עשו, ואלו הרגיש עשו בחכמה זו, היה הורג את עצמו שלא יבא לזה. אבל יעקב עשה את הכל בחכמה. ועליו אמרה חנה, ​ה' יחתו מריביו וגו', ויתן עוז למלכו.