סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

ספר הזוהר עם פירוש הסולם

זוהר חומש בראשית | פרשת וישב | אותיות א-כ

מאמר וישב יעקב

לשון הזוהר

א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. רבי חייא פתח ואמר, רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו יי'. ת"ח, כמה מקטרגין אית ליה לב"נ, מיומא דקב"ה יהב ביה נשמתא בהאי עלמא, דכיון דנפיק ב"נ לאוירא דעלמא, מיד אזדמן לאשתתפא בהדיה יצר הרע, כמה דאתמר, דכתיב לפתח חטאת רובץ וגו'. וכדין אשתתף בהדיה יצר הרע.

פירוש הסולם

א) ​וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו': ר' חייא פתח ואמר, ​רבות רעות צדיק וגו' כמה מקטרגים יש לו לאדם מיום שנתן לו הקב"ה נשמה בעולם הזה. דכיון שיצא האדם לאויר העולם, מיד נזדמן יצר הרע להשתתף עמו, כמו שלמדנו, שכתוב,​ לפתח חטאת רובץ, כי אז נשתתף עמו היצה"ר.

לשון הזוהר

ב) ות"ח דהכי הוא, דהא בעירי, מיומא דאתילידו, כלהו נטרי גרמייהו, וערקין מן גו נורא, ומן כל אתרין בישין. ובר נש, מיד אתי לארמא גרמיה גו נורא, בגין דיצר הרע שארי בגויה, ומיד אסטי ליה לארחא בישא.

פירוש הסולם

ב) ות"ח דהכי הוא וכו': ובוא וראה, שכן הוא, כי הבהמות, מיום שנולדו, כולן שומרות את עצמן ובורחות מאש ומכל מקומות הרעים. והאדם, כשנולד, מיד בא להשליך עצמו לתוך האש, והוא משום שהיצה"ר שורה בתוכו, ומיד מסיתו לדרך רע.

לשון הזוהר

ג) ואוקימנא, דכתיב טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד. טוב ילד: דא הוא יצר טוב, דהוא ילד, מיומין זעירין עמיה דב"נ, דהא מתליסר שנין ואילך, כמה דאתמר.

פירוש הסולם

ג) ואוקימנא, דכתיב, ​טוב ילד מסכן וגו': טוב ילד, זהו יצר הטוב, שהוא ילד מימים מועטים עם האדם, כי מי"ג שנים ואילך הוא עם האדם כמו שלמדנו.

לשון הזוהר

ד) ממלך זקן וכסיל, ממלך: דא הוא יצר הרע, דאיהו אקרי מלך, ושליט בעלמא על בני נשא. זקן וכסיל, דאיהו זקן ודאי, כמה דאוקמוה, דכד אתיליד ב"נ ונפיק לאוירא דעלמא, איהו אזדמן עמיה דב"נ, וע"ד איהו מלך זקן וכסיל.

פירוש הסולם

ד) ​ממלך זקן וכסיל: ממלך, זהו היצר הרע, שהוא נקרא מלך ושליט בעולם על בני אדם. זקן וכסיל, הוא ודאי זקן כמו שבארוהו, שמיום שהאדם נולד ויצא לאויר העולם, הוא נמצא עם האדם, וע"כ הוא מלך זקן וכסיל.

לשון הזוהר

ה) אשר לא ידע להזהר עוד, להזהיר לא כתיב, אלא להזהר, בגין דאיהו כסיל, ועליה אמר שלמה ע"ה, והכסיל בחושך הולך, דהא מסוסיתא דחשך קא אתיא, ולית ליה נהורא לעלמין.

פירוש הסולם

ה) ​אשר לא ידע להזהר עוד: לא כתיב להזהיר, אלא להזהר, משום שהוא כסיל, ועליו אמר שלמה, ​והכסיל בחשך הולך. כי מפסולת החשך הוא בא. ואין לו אור לעולם אבל מי שאינו יודע להזהיר לאחרים אינו נחשב עוד לכסיל מחמת זה.

לשון הזוהר

ו) רבי שמעון אמר, ת"ח, כתיב טוב ילד מסכן וחכם, מאן ילד מסכן, הא אוקמוה ואתמר, דאיהו יצר טוב, אבל טוב ילד, הה"ד נער הייתי גם זקנתי, ודא הוא נער, דאיהו ילד. מסכן: דלית ליה מגרמיה כלום. ואמאי אקרי נער. בגין דאית ליה חדתו דסיהרא, דמתחדשא תדיר, ותדיר איהו ילד מסכן, כמה דאמרן, וחכם: בגין דחכמה שריא ביה.

פירוש הסולם

ו) ר' שמעון אמר וכו': רש"א, בוא וראה, כתוב, ​טוב ילד מסכן וחכם. ושואל, מי הוא ילד מסכן. ואומר, הנה בארוה, ולמדנו, שהוא יצר הטוב. אבל טוב ילד, זהו שכתוב, ​נער הייתי גם זקנתי. וזהו נער שהוא ילד מסכן. שאין לו מעצמו כלום. ולמה נקרא נער. הוא משום שיש לו חידוש הלבנה, שהיא מתחדשת תמיד, והוא תמיד ילד מסכן, כמו שאמרנו.  וחכם, משום שהחכמה שורה בו.
פירוש. ב' מצבים יש אל הנוקבא, א) הוא זמן שליטתה עצמה, שאז גדולה כמו ז"א, וזהו מצב הארת החכמה שבה, אלא שאינה מאירה מטעם חוסר אור החסדים. ב) הוא זמן הארתה, על ידי זווגה עם ז"א, שאז מוכרחת להתמעט עד לנקודה, ואין לה אז מעצמה כלום, ומקבלת הכל מז"א. ומצב הזה היא מצב הארת החסדים שבה.

והנוקבא מתלבשת ומאירה במלאך מטטרון מב' מצבים אלו. וכשהוא מקבל מצב ב' של הנוקבא, שהוא הארת החסדים אומר מטטרון, נער הייתי, וכן נקרא ילד, כי הארת החסדים ה"ס ו"ק המכונה נער או ילד. וכן נקרא מסכן, מפני שבמצב הזה מתמעטת הנוקבא עד לנקודה ואין לה מעצמה כלום. וז"ש, ודא הוא נער, דאיהו ילד מסכן, דלית ליה מגרמיה כלום. דהיינו כמבואר. וכשהוא מקבל ממצב הא' של הנוקבא, שהוא זמן שליטתה עצמה והיא גדולה כמו ז"א שהוא מצב הארת החכמה שבה, אז אומר מטטרון גם זקנתי, כי איזה זקן, ​זהו מי שקנה חכמה. וכן נקרא חכם וז"ש וחכם, בגין דחכמה שריא ביה. כמבואר.

ושואל, ואמאי אקרי נער, למה נקרא המלאך מטטרון תמיד בשם נער, ולא זקן, הרי הוא אמר, גם זקנתי, היה לו להקרא זקן ומשיב, בגין דאית ליה חדתו דסיהרא, דמתחדשא תדיר, משום שיש לו התחדשות הלבנה, שהיא הנוקבא, שה"ס זווגה עם ז"א, דהיינו מצב הב', הנ"ל, שהיא מצב הארת החסדים שבה, הנבחן לו"ק ונקרא נער, דמתחדשא תדיר, ומצב ההתחדשות נוהג בה תמיד, ותדיר איהו ילד מסכן, דהיינו בקביעות, וע"כ נקרא נער ולא זקן כי הזקנה שמקבל ממצב הא', שהוא מצב שליטתה עצמה, אין זה בו תמיד, וע"כ אינו נקרא על שמו.

לשון הזוהר

ז) ממלך זקן, דא הוא יצר הרע, כמה דאתמר, דהא מן יומא דהוה, לא נפק ממסאבותיה לעלמין, ואיהו כסיל, דכל ארחוי אינון לארח בישא, ואזיל וסטי לבני נשא, ולא ידע לאזדהרא, ואיהו אתי עם ב"נ בתסקופין, בגין לאסטאה לון מארח טבא, לארח בישא.

פירוש הסולם

ז) ​ממלך זקן: זהו היצר הרע, הנמשך מן הלעומת של מטטרון, הנקרא אדם בליעל, כמו שלמדנו, שמיום שהיה, לא יצא מטומאתו לעולם. והוא כסיל, שכל דרכיו הם לדרך הרע, והולך ומדיח בני אדם, ואינו יודע להזהר, והוא בא בעלילה עם בני אדם, כדי להדיח אותם מדרך הטוב אל דרך הרע.

לשון הזוהר

ח) ת"ח, על דא אקדים עם בר נש ביומא דאתיליד, בגין דיהימין ליה, דהא כד אתי יצר טוב, לא יכיל ב"נ למהימנא ליה, ודמי עליה כמטולא, כגוונא דא תנינן, מאן הוא רשע ערום, דא הוא מאן דאקדים לאטענא מלוי לקמי דיינא, עד לא ייתי חבריה מארי דדינא, כד"א צדיק הראשון בריבו וגו'.

פירוש הסולם

ח) ת"ח על דא וכו': בוא וראה, על כן הקדים עצמו היצר הרע להתחבר עם האדם מיום שנולד בו, בכדי שיאמין לו, וכשיבוא אח"כ היצר הטוב אין האדם יכול להאמינו ודבריו דומים עליו למשא.
כגוונא דא תנינן וכו': כעין זה למדנו, ​איזה הוא רשע ערום, זה הוא, מי שמקדים עצמו לטעון דבריו לפני הדיין מטרם שיבא חברו בעל הדין. כמש"א, ​צדיק הראשון בריבו וגו'.

לשון הזוהר

ט) כגוונא דא האי רשע ערום, כד"א והנחש היה ערום, והוא אקדים ושרי עמיה דב"נ, עד לא ייתי חבריה לאשראה עליה. ובגין דאיהו אקדים, והא אטעין טענתיה עמיה, כד אתי חבריה דאיהו יצר הטוב, אבאיש ליה לב"נ בהדיה, ולא יכיל לזקפא רישיה, כאילו אטעין על כתפיה, כל מטולין דעלמא, בגין ההוא רשע ערום דאקדים עמיה, וע"ד אמר שלמה וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים, בגין דהא אקדים אחרא.

פירוש הסולם

ט) כגוונא דא האי וגו': כעין זה, רשע ערום זה, דהיינו היצר הרע, כמש"א, ​והנחש היה ערום, גם הוא מקדים ושורה באדם מטרם שיבא חברו, יצר הטוב, לשרות בו, ומשום שהקדים וכבר טען טענותיו לפניו, כשיבא אח"כ חברו, שהוא יצר הטוב, רע לאדם להיות עמו, ואינו יכול להרים ראשו כאלו הטעין על כתפו כל המשאות שבעולם. וכל זה הוא, משום שהרשע ערום הקדים עצמו. ועל זה אמר שלמה, ​וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים, משום שהקדימו האחר.

לשון הזוהר

י) וע"ד, כל דיינא דקביל מבר נש מלה, עד לא ייתי חבריה, כאילו מקבל עליה טעווא אחרא למהימנותא, אלא ובא רעהו וחקרו, ודא הוא ארח דבר נש זכאה, דהא ב"נ זכאה, דא הוא דלא הימין לההוא רשע ערום דיצר הרע, עד דייתי חבריה דאיהו יצר טוב. ובגין דא, בני נשא אינון כשלין לעלמא דאתי.

פירוש הסולם

י) וע"ד כל דיינא וכו': וע"כ, כל דיין המקבל דבריו של בעל דין, מטרם שיבא חברו, דומה כאלו מקבל עליו אל אחר להאמין בו, ​אלא ובא רעהו וחקרו, כלומר אחר שיבא רעהו אז ישמע טענותיו. וזהו דרכו של אדם צדיק, כי אדם צדיק, הוא, מי שלא האמין לאותו רשע ערום, שהוא יצר הרע, משום שהקדים טענותיו, מטרם שיבא חברו, שהוא יצר הטוב. שמקיים הכ', ובא רעהו וחקרו. ובדבר זה אנשים נכשלים מלזכות לעולם הבא.

לשון הזוהר

יא) אבל ההוא זכאה, דאיהו דחיל למאריה, כמה בישין סביל בהאי עלמא, בגין דלא יהימן, ולא ישתתף בההוא יצר הרע, וקב"ה שזיב ליה מכלהו, הה"ד רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו יי'. רבות רעות לצדיק לא כתיב אלא צדיק, בגין דקב"ה אתרעי ביה, ובג"כ, קב"ה אתרעי בההוא ב"נ, שזיב ליה מכלא, בהאי עלמא ובעלמא דאתי, זכאה חולקיה.

פירוש הסולם

יא) אבל האי זכאה וכו': אבל צדיק ההוא, שהוא ירא את רבונו, כמה רעות הוא סובל בעולם הזה, כדי שלא יאמין ולא ישתתף עם היצר הרע, והקב"ה מצילו מכולם. זהו שכתוב, ​רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה', רבות רעות לצדיק לא כתוב, אלא רבות רעות צדיק, שזה יורה שפירושו הוא, שהסובל רבות רעות הוא צדיק, משום שהקב"ה חפץ בו, כי הרעות שסובל, מרחיקות אותו מן יצר הרע כנ"ל. ומשום זה הקב"ה חפץ באדם ההוא, ומציל אותו מכולם, בעולם הזה ובעולם הבא. אשרי חלקו.

לשון הזוהר

יב) ת"ח, כמה בישין עברו עליה דיעקב, בגין דלא יתדבק בההוא יצר הרע, ויתרחק מחולקיה, ובג"כ סביל כמה עונשין, כמה בישין, ולא שקיט. פתח ואמר, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז. ת"ח, כמה בישין סבלין צדיקיא בהאי עלמא, בישין על בישין, כאבין על כאבין, בגין למזכי לון לעלמא דאתי.

פירוש הסולם

יב) ת"ח כמה בישין וכו': בוא וראה כמה רעות עברו על יעקב כדי שלא יתדבק ביצר הרע ההוא, ויתרחק מחלקו, ומשום זה סבל כמה עונשים כמה רעות ולא שקט.
פתח ואמר ​לא שלותי וגו': בוא וראה, כמה רעות סובלים הצדיקים בעולם הזה, רעות על רעות מכאובים על מכאובים, כדי לזכותם לעולם הבא.

לשון הזוהר

יג) יעקב כמה סביל, בישין על בישין תדיר, כד"א לא שלותי: בביתא דלבן, ולא יכילנא לאשתזבא מניה. ולא שקטתי: מעשו, מההוא צערא דצער לי, ההוא ממנא דיליה, ולבתר דחילו דעשו. ולא נחתי: מן דינה, ומן שכם.

פירוש הסולם

יג) יעקב כמה סביל וכו': יעקב, כמה סבל תמיד רעות על רעות, כמש"א, ​לא שלותי, בבית לבן, ולא יכולתי להנצל ממנו. ולא שקטתי, מעשו, מאותו הצער שציער אותי הממונה שלו. ואח"כ הפחד מעשו עצמו. ולא נחתי, מן דינה ומן שכם.

לשון הזוהר

יד) ויבא רגז: דא רוגזא וערבוביא דיוסף, דאיהו קשיא מכלהו, מגו רחימותא דיעקב לגבי דיוסף, דאיהו רזא דברית, עאל במצרים, בגין דלבתר כתיב, ואזכור את בריתי, לאשתכחא שכינתא תמן בהדיה.

פירוש הסולם

יד) ​ויבא רגז: זה הוא הרגז והמבוכה של יוסף, שהוא קשה מכולם, כי מתוך אהבתו של יעקב אל יוסף, שה"ס הברית, נכנס יעקב למצרים. ועל כן אהב אותו כל כך, משום שלאח"כ כתוב,​ ואזכר את בריתי, שכל הגאולה היה בשבילו, להיות השכינה נמצאת שם עמו. עם הברית, שהוא יוסף, וע"כ היה המבוכה של יוסף, קשה עליו יותר מכל הצרות שבאו עליו.

לשון הזוהר

טו) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, רבי יוסי פתח, הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק. הצדיק אבד, בזמנא דקב"ה אשגח בעלמא, ולא הוי עלמא כדקא יאות, ואזדמן דינא לשרייא על עלמא, כדין קודשא בריך הוא, נטיל זכאה דאשתכח בינייהו, בגין דישרי דינא על כלהו אחרנין, ולא ישתכח מאן דיגין עלייהו.

פירוש הסולם

טו) ​וישב יעקב בארץ מגורי וגו': ר' יוסי פתח ​הצדיק אבד ואין איש שם על לב וגו'. הצדיק אבד, בזמן שהקב"ה מסתכל בעולם, והעולם אינו כראוי להיות, והדין נזדמן לשרות על העולם, אז לוקח את הצדיק הנמצא ביניהם, כדי שהדין ישרה על כל האחרים, ולא יהיה מי שיגין עליהם.

לשון הזוהר

טז) והא כל זמנא דזכאה שארי בעלמא, דינא לא יכיל לשלטאה על עלמא. מנלן ממשה, דכתיב ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו'. ובגין כך, קודשא בריך הוא, נטיל לזכאה מבינייהו, וסליק ליה מעלמא, וכדין אתפרע וגבי דיליה. סופיה דקרא, כי מפני הרעה נאסף הצדיק, עד דלא ייתי רעה לשלטאה על עלמא, נאסף הצדיק. ד"א, כי מפני הרעה: דא יצה"ר.

פירוש הסולם

טז) דהא כל זמנא וכו': כי כל זמן שהצדיק שורה בעולם, אין הדין יכול לשלוט על העולם. מאין לנו זה, ממשה, שכתוב, ​ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו'. ומשום זה הקב"ה לוקח את הצדיק מביניהם ומעלה אותו מן העולם, ואז נפרע ומקבל את שלו. סוף הכתוב, ​כי מפני הרעה נאסף הצדיק, פירושו, מטרם שיבא הרע לשלוט בעולם נאסף הצדיק. פירוש אחר, כי מפני הרעה, זה הוא היצר הרע. שהסית והדיח את העולם.

לשון הזוהר

יז) ת"ח, יעקב שלימו דאבהן הוה, ואיהו קאים לקיימא בגלותא, אבל מגו דאיהו צדיק, אתעכב דינא, דלא שלטא בעלמא, דהא כל יומי דיעקב, לא שרא דינא על עלמא, וכפנא אתבטלת.

פירוש הסולם

יז) ת"ח יעקב שלימו וכו': בוא וראה, יעקב בחיר שבאבות היה, והוא היה עומד להמצא בגלות, אבל מתוך שהוא צדיק נעצר הדין, ולא שלט בעולם, כי כל ימיו של יעקב לא שרה הדין על העולם, והרעב נתבטל.

לשון הזוהר

יח) ואוף הכי ביומוי דיוסף, דאיהו דיוקנא דאבוי, לא שרא גלותא, בגין דאיהו אגין עלייהו, כל יומוי, כיון דאיהו מת, מיד שרא עלייהו גלותא, כד"א וימת יוסף וגו', וסמיך ליה, הבה נתחכמה לו. וכתיב וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים וגו'.

פירוש הסולם

יח) ואוף הכי ביומוי וכו': וכמו כן בימיו של יוסף, שהוא צורתו של אביו, לא היתה נמצאת הגלות, משום שהוא הגין עליהם כל ימיו, כיון שהוא מת, מיד שרתה עליהם הגלות, כמש"א, ​וימת יוסף וגו', ונסמך לו ​הבה נתחכמה לו. וכתוב, ​וימררו את חייהם וגו'.

לשון הזוהר

יט) כגוונא דא, בכל אתר דשריא זכאה בעלמא, בגיניה קודשא בריך הוא יגין על עלמא, וכל זמנא דאיהו קיים, דינא לא שריא על עלמא, והא אתמר.

פירוש הסולם

יט) כגוונא דא וכו': כעין זה, בכל מקום שנמצא צדיק בעולם, הקב"ה מגין על העולם בשבילו, וכל זמן שהוא חי, אין הדין שורה על העולם. וכן למדנו.

לשון הזוהר

כ) תא חזי, וישב יעקב בארץ מגורי אביו, מאי מגורי אביו, כד"א מגור מסביב, דכל יומוי הוה דחיל והוה בדחילו. וישב יעקב בארץ מגורי אביו. רבי אלעזר אמר, דאתקשר ויתיב, בההוא אתר דאתאחיד בחשך. ארץ מגורי אביו דייקא. בארץ כנען, אתקשר אתרא באתריה. מגורי אביו: דא דינא קשיא. בארץ מגורי אביו, כמה דאתמר ההוא דינא רפיא, דאיהי ארץ, דאתאחיד מן דינא קשיא, וביה אתישב יעקב, ואתאחיד ביה.

פירוש הסולם

כ) ת"ח ​וישב יעקב וגו': שואל מהו מגורי אביו. ומשיב, הוא כמו שאתה אומר ​מגור מסביב, כי כל ימיו היה מתיירא והיה בפחד. וישב יעקב, רבי אלעזר אמר, שנתקשר וישב במקום ההוא שנתאחד בחשך. בארץ מגורי אביו הוא בדיוק. כלומר, מלמדנו, שהמגור ופחד הזה הוא של אביו יצחק שהוא קו שמאל. בארץ כנען, נקשר המקום במקומו. פירוש, הנוקבא נקראת ארץ, ובעת שנקשרת בקו שמאל, שהוא אביו של יעקב, היא נקראת ארץ כנען.

וז"ש, אתקשר אתרא באתריה שארץ כנען נקשרה במגורי אביו, שהוא קו שמאל. מגורי אביו, זח דין קשה. שה"ס קו שמאל דז"א, בארץ מגורי אביו, הוא כמו שלמדנו שארץ היא דינא רפיא. שהיא ארץ שנתאחדה ונמשכת מדין קשה, שחוא קו שמאל, ובה נתישב יעקכ ונתאחז בה.
פירוש, אור ז"א הוא מלמעלה למטה ולפיכך אם הקו שמאל מאיר בו נמשך ממנו דין קשה מאד, כי ה"ס חטא דעץ הדעת כנודע, אמנם הנוקבא, שהארתה היא בבחינת אור נקבה המאירה רק ממטה למעלה ואינו נמשך למטה, ע"כ אפילו מטרם שנכללה בימין, אין בה דין קשה אלא דין רפה. (כנ"ל וישלח דף פ' ד"ה ביאור ע"ש) וז"ש בארץ מגורי אביו וכו' ההוא דינא רפיא וכו' וביה אתישב יעקב. שהוא נתישב בארץ, שה"ס הנוקבא, והיא רק דינא רפיא, ולא דינא קשיא כמגורי אביו.