סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

ספר הזוהר עם פירוש הסולם

זוהר חומש ויקרא | פרשת ויקרא | אותיות א-כה

מאמר ויקרא אל משה

לשון הזוהר

א) רבי אלעזר פתח, שאל לך אות מעם יי׳ אלהיך העמק שאלה או הגבה למעלה. אסתכלנא בדרין קדמאין ודרין בתראין, מה בין דרין קדמאין לדרין בתראין. דרין קדמאין הוו ידעין ומסתכלין בחכמתא עלאה, וידעין לצרפא אתוון דאתיהיבו ליה למשה בסיני, ואפילו חייבין דבהון בישראל, הוו ידעין גו אתוון חכמתא עלאה. וידעין גו אתוון עלאין, וגו אתוון תתאין, חכמתא לאנהגא עובדין בהאי עלמא.

פירוש הסולם

א) רבי אלעזר פתח וכו׳: ר׳ אלעזר פתח, שאל לך אות מעם ה׳ אלקיך העמק שאלה או הגבה למעלה. הסתכלתי בדורות הראשונים ודורות האחרונים. מה בין דורות הראשונים לדורות אחרונים. דורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחכמה עליונה, ויודעים לצרף האותיות שנתנו למשה בסיני, ואפילו הרשעים שבישראל, כגון אחז, היו יודעים באותיות חכמה עליונה, שהרי אמר לו הנביא, שאל לך אות וגו׳ ואם לא היה יודע חכמה עליונה שבאותיות לא היה אומר לו הנביא את זה, ויודעים, באותיות עליונות, הנמשכות מבינה, ובאותיות תחתונות, הנמשכות ממלכות, חכמה, להנהיג פעולות בעולם הזה.

לשון הזוהר

ב) בגין דכל את ואת דאתמסר ליה למשה, הוו מתעטרין וסלקין על רישייהו דחיוון עלאין קדישין. וכלהו חיוון הוו מתעטרי בהו, ופרחין גו אוירא, דנחתא מגו אוירא עלאה, דקיק דלא ידיע.

פירוש הסולם

ב) בגין דכל את וכו׳: משום שכל אות ואות שנמסרה למשה, היתה מתעטרת ועולה על ראשיהם של חיות העליונות הקדושות, שה״ס מרכבה העליונה, שהם חגת״מ, וכל החיות היו מתעטרות בהן, בהאותיות דהיינו גם החיות דמרכבה התחתונה, שבמלכות. ופורחות באויר דישסו״ת, היורד מאויר העליון הדק שלא ידוע, שהוא באו״א עלאין.

פירוש. האותיות ה״ס הכלים והמוחין, ומוצאם מבינה, דהיינו מישסו״ת, שמשם כל המוחין דזו״ן ובי״ע. וז״ש דכל את ואת דאתמסר ליה למשה דהיינו הכלים והמוחין שנמסרו לז״א, המכונה משה, הוו מתעטרין וסלקין על רישייהו דחיון עלאין קדישין, היינו חגת״ם דז״א שמחזה ולמעלה, שהם מכונים חיון עלאין קדישין. שה״ס מרכבה עלאה שעליהם רוכבת הבינה, ואלו חגת”ם דז”א, היו מקבלים המוחין והכלים ההם מן הבינה, וז״ש, וכלהו חיון הוו מתעטרי בהו, אפילו החיות דמרכבה תתאה שבמלכות, ופרחין גו אוירא, יציאת המוחין נבחנת לפריחה באויר, הרומזת על הי‘, היוצאת מאויר ונשאר אור. (כנ״ל בראשית א׳ דף מ״ה ד״ה כד, ע״ש).

והיינו אוירא דישסו״ת, שבהם הי׳ יוצאת מאויר. אמנם הם יוצאים מאו״א עלאין, שבהם אין הי׳ יוצאת מאויר, (כנ״ל בראשית א׳ דף רנ״א ד״ה נחית, ע״ש). ואין החכמה נודעת בהם. וז״ש, דנחתא מגו אוירא עלאה דקיק דלא ידיע, שאוירא דישסו״ת דאתידע בחכמה, יורדת מן אוירא דאו״א עלאין הדק, שאינם ידועים בחכמה, כי בהם אין הי׳ יוצאת מאויר.

לשון הזוהר

ג) וסלקין ונחתין אתוון רברבין ואתוון דקיקין. אתוון רברבין נחתין מגו היכלא עלאה טמירא דכלא, ואתוון דקיקין הוו נחתין מגו היכלא אחרא תתאה, ואלין ואלין אתמסרו ליה למשה בסיני.

פירוש הסולם

ג) וסלקין ונחתין אתוון וכו‘: ועולות ויורדות אותיות גדולות ואותיות קטנות. אותיות גדולות יורדות מן היכל העליון המכוסה מכל, שהוא בינה. ואותיות קטנות היו יורדות מהיכל אחר תחתון, שהוא מלכות. ואלו ואלו נמסרו למשה בסיני.

לשון הזוהר

ד) וחבורא דאתוון דאינון מתחבראן בטמירו בכל את ואת, כגון א, את יחידא, מתחבראן עמה בטמירו תרין אחרנין לף. וכן כלהו אתמסרו ליה למשה בסיני, וכלהו טמירין גו חברייא זכאין אינון.

פירוש הסולם

ד) וחבורא דאתוון וכו׳: וחיבור אותיות המתחברות בהעלם בכל אות ואות, כגון א׳ שהיא אות יחידה, מתחברות עמה בהעלם שתי אותיות אחרות לף. דהיינו במבטא. וכן ב׳ במבטא, מתחברות עמה ית, וכן כולן נמסרו למשה בסיני. וכולן הן בסוד אצל החברים. אשריהם.

לשון הזוהר

ה) שאל לך אות, אות ממש. דכלהו הוו נטלין ברזא דאתוון. וכן ברחב מה כתיב, ונתתם לי אות אמת, דא את ו׳, דדא אקרי אות אמת. ואי תימא שאר אתוון לאו אינון אמת. אין אלא אות דא אות אמת אקרי.

פירוש הסולם

ה) שאל לך אות: היינו אות ממש, כי כולם היו נושאים ונותנים בסוד האותיות. וכן ברחב, מה כתוב, ונתתם לי אות אמת. זו היא אות ו‘, שזו נקראת אות אמת. ואם תאמר, שאר האותיות אינן אמת. לא כן, אלא אות זו נקראת כך אות אמת. ושאר האותיות אינן נקראות כך. כי ו׳ רומזת על ז״א, הנקרא אמת, בסו״ה, תתן אמת ליעקב.

לשון הזוהר

ו) העמק שאלה, דא אות ה׳ בתראה דבשמא קדישא. או הגבה למעלה, דא את יו״ד רישא דבשמא קדישא. ודא איהו רזא דכתיב, שאל לך אות מעם יי׳ אלהיך, אות משמא קדישא, משמע דכתיב מעם יי׳, דדא איהו שמא דקב״ה, את חד דביה, ומשכנא קאים על דא.

פירוש הסולם

ו) העמק שאלה: זו היא אות ה׳ אחרונה של השם הקדוש הוי׳״ה. או גבה למעלה. זו היא אות י‘ הראש שבשם הקדוש הוי״ה. וזה הוא סוד שכתוב, שאל לך אות מעם ה׳ אלקיך, דהיינו אות משם הקדוש, שזה משמע משכתוב, אות מעם הוי״ה, שזה הוא השם הקדוש ברוך הוא, אות אחת שבו. והמשכן, שהוא מלכות, הנקרא אלקיך עומד על זה האות. כי המלכות מקבלת מז״א. שהוא הוי״ה, וע״כ כתוב מעם הויה אלקיך.

לשון הזוהר

ז) תא חזי, כד סליק עננא על משכנא ושרא עלוי, כל אינון רתיכין, וכל אינון מאני משכנא דלעיל, כלהו הוו גו עננא. מה כתיב, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן. וכתיב, ויבא משה בתוך הענן, ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה אי משה לא הוה יכיל לאעלא למשכנא, אמאי הוה יתיב בטורא כל אינון ארבעין יומין.

פירוש הסולם

ז) תא חזי כד וכו׳: בוא וראה, כשעלה הענן על המשכן ושרה עליו, כל אלו המרכבות וכל אלו הכלים של המשכן העליון שהוא המלכות, כולם היו תוך הענן, וע״כ מה כתוב, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן. שואל, וכתוב, ויבא משה בתוך הענן ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, אם משה לא היה יכול לבא למשכן מפני הענן ששרה עליו, למה בא בענן וישב בהר כל אלו ארבעים יום.

לשון הזוהר

ח) אלא תרי ענני הוו, חד דעאל ביה משה. וחד דשארי על משכנא. תא חזי, מה כתיב וכבוד יי׳ מלא את המשכן, מלא לא כתיב, אלא מלא, דהוה שלים לעילא ותתא, עם משכנא דלתתא. תקונא טמירא דנחת לתתא ואתתקנת שכינתא.

לשון הזוהר

ח) אלא תרי ענני הוו וכו׳: ומשיב, אלא שני עננים היו, ענן אחד שנכנס בו משה, וישב בהר מ׳ יום ומ’ לילה. וענן זה הוא ממלכות. וענן אחד, ששרה על המשכן, שהוא נמשך מקו שמאל דבינה, ובו לא היה יכול לבא. בוא וראה. מה כתוב, וכבוד ה׳ מלא את המשכן, מילא עם מ׳ חרוקה לא כתוב, אלא מלא, עם מ׳ קמוצה, שזה משמע, שנעשה שלמות למעלה בבינה ולמטה במלכות עם התלבשות הענן במשכן שלמטה, כי תקון נסתר המכונה ענן, ירד מקו שמאל לבינה למטה אל השכינה, שנקראת משכן ואהל מועד, ונתתקנה השכינה.

לשון הזוהר

ט) ארבע סטרין דמשריין אתגניזו. תקונא קדמאה דחד משמרה, מאינון ד׳ משריין, כלא עד דאתתקנו. רישא לסטר ימינא צדקיא״ל, רב ממנא, רב משיריין, דאיהו תחות שולטנא דמיכא״ל, ועמיה הוו מתתקנן כל אינון משריין תחות ידיה.

פירוש הסולם

ט) ארבע סטרין דמשריין וכו׳: ארבעה צדדים של מחנות המלאכים שבמלכות, המכונים מרכבה תחתונה, נגנזו על ידי הענן שירד על המשכן, שהוא המלכות. (כנ״ל אות ז’). תקון הראשון, של הענן הזה, היה במשמרה א׳ מאלו ד׳ מחנות שכינה, מטרם שנתקן הכל. הראש שלצד ימין הוא צדקיא״ל, עליון הממונים, עליון על המחנות שהם תחת ממשלתו של מיכאל, ועמו היו מתתקנים כל אלו המחנות, תחת ידו.

לשון הזוהר

י) וחד ממנא אתקם על ארבע תלת, ארבע לתתא, בגין דכל אינון משריין עלאין, כד נחתין לתתא, משניין שמא דלהון, בשמהן אחרנין, כד אינון עלאין לא משתנין לעלמין. והאי ממנא עלאה צדקיא״ל קאים עלייהו לגו. את חד נציץ על רישייהו, ואיהי א׳ זעירא, כד האי את נציץ, כלהו נטלין לההוא אתר דנציץ האי נציצו.

פירוש הסולם

י) וחד ממנא אתקם וכו׳: וממונה אחד הוקם על ארבעה פעמים שלשה, שהם ארבעה צדדים למטה, שכל אחד כלול משלשה. והנה כל אלו מחנות העליונים כשיורדים למטה משתנה שמם בשמות אחרים, וכשהם למעלה אין השם שלהם משתנה לעולם. וממונה ההוא צדקיא״ל, עומד עליהם בפנים. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם, והיא א׳ קטנה, כשאות הזו מתנוצצת, כולם נוסעים לאותו מקום שמתנוצצת ההתנוצצות.

ביאור המאמר. הזהר מבאר לנו כאן, בכל המאמר שלפנינו, ענין ויקרא אל משה. כי ודאי קריאה זו אין לה שום דמיון ח”ו לקריאה גשמית, אלא דברה תורה כלשון בני אדם. (ברכות ל”א) וא״כ צריכים להבין פירושה הפנימי של קריאה זו. וזהו שפתח ר׳ אלעזר, בתחילת המאמר, שאל לך אות מעם ה’ אלקיך.

ואומר (באות ה’) שפירושו אות ממש. דהיינו מן האותיות של שם הויה, העמק שאלה הוא אות ה‘ אחרונה דהויה, שהיא מלכות, או הגבה למעלה, זהו אות י׳ דהויה, שה”ס חסד. הרי שסוד האותיות הם כלים של הע״ס שהאורות מתפשטים בהם. שמאותיות אלו וצירופיהם נאצלו סוד הדיבור והקריאה של מעלה, כמו שהקריאה הגשמי יוצאת מצירופי אותיות הגשמים.

וז״ש (באות ז’) כד סליק עננא על משכנא ושרא עלוי, כל אינון רתיכין וכו’ ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן, שמחמת שהענן כסה כל המרכבות והכלים שבמלכות, הנקראת אוהל מועד, לא יכול משה לבא לאוהל מועד. והנה ענן הזה שכסה את המלכות וכל המרכבות שבה, ה״ס ב׳ אותיות ק״ר שבמלה ויקרא, כמ״ש לפנינו (באות י״ג) כי הק׳ דויקרא ה״ס גבורה, דהיינו הדינין הנמשכים מקו שמאל. והר׳ דויקרא ה״ס ת״ת, דהיינו הדינים הנמשכים מקו אמצעי, שצירופם הוא אותיות ק״ר, שה״ס קרח הנורא, כי דינים דשמאל ה״ס קרח, ודינים דקו אמצעי ה״ס נורא. ואלו ב׳ אותיות ק״ר כיסו כל החסדים שבאות י׳ דויקרא, שה״ס חסד. והקפיאו כל האורות שבאות א׳ דויקרא שה״ס מלכות.

שמחמת זה נתכסו כל המרכבות והכלים שבמלכות, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד. וז״ש, (באות י״ג) חד דחפי לאת א׳ וחד דחפיא על י׳ ונמשך החשך והענן הזה עד שהאירה אות ו‘, דהוי״ה, שה״ס קו האמצעי, שהוא ז״א, ויחד ב׳ הקוין חסד וגבורה זה בזה ואז נתמתקו הדינים שבגבורה ות״ת דמלכות שהם ב׳ אותיות ק״ר, ולא כיסו יותר את האורות והמרכבות שבמלכות, וע״כ, אז כבר יכול משה לבוא אל אהל מועד. ונבחן שנעשה הצירוף של ויקרא.

כי ד׳ אותיות יקר״א הם חו״ג תו״מ שבמרכבת הימין של המלכות, שה״ס מלאך מיכאל. אשר בטרם שנתקנו עם הו׳ דהויה, היו אותיות ק״ר שבהם, מכסות על האורות שבאותיות י׳ א׳ שבהם, אשר אז לא היה משה יכול לבא אל אהל מועד. ועתה שנתוסף עליהם ו‘, כבר יכול לבא אל אהל מועד, וע״כ נבחן כללות הצירוף הזה של אותיות ויקר״א, שהוא קריאה והזמנה אל משה לבא אל אהל מועד. כמ״ש לפנינו.

ומתוך שהזהר רוצה לפרש ענין הענן שכסה על מרכבות שבמלכות, מה הוא, ובאיזה מקום הוא שולט, ע״כ מביא הזהר סוד מרכבה תחתונה, שהם ד׳ מלאכים, מיכאל גבריאל אוריאל ורפאל, שכל אחד מהם כלול מג’ קוין שהם חג״ת, וג״פ ד׳ הם י״ב, שהם כנגד י״ב צירופי הויה שבמרכבה עליונה. אמנם הם כלולים זה מזה, וע״כ יש סוד י״ב בכל אחד מד׳ מלאכים ההם, דהיינו שבכל אחד מהם יש ד׳ סטרין, שהם חו״ג תו״מ, ובכל סטר, יש חג״ת, שביחד הם י״ב. באפן, שיש ד׳ סטרין חו”ג תו״מ שבכל אחד מהם ג׳ קוין חג״ת במיכאל. שבסטר מערב שהוא מלכות יש ג׳ מלאכים שהם חג״ת אשר שם, שנק’ מיכאל צדקיאל ועוד מלאך שלא נזכר שמו. ועליהם מתנוצצת אות א׳.

ובסטר מזרח שהוא ת״ת, יש ג׳ מלאכים חג״ת, שהם מיכאל רזיאל ורומיאל, ועליהם מתנוצצת אות ר׳. ובסטר צפון, שהוא גבורה יש ג׳ מלאכים מיכאל יופיאל וחכמיאל. ועליהם מתנוצצת אות ק. ולסטר דרום שהוא חסד, יש ג׳ מלאכים, מיכאל קדומיאל אוריאל. ועליהם מתנוצצת אות י‘. וב׳ סטרין, גבורה ות״ת שהם אותיות ק״ר, מכסים על ב׳ אותיות י וא׳ כנ״ל, ואז לא יכול משה לבא אל אוהל מועד כנ״ל עד שהאירה עליה הו׳ כנ״ל. ואח״כ מבאר ד׳ סטרין דגבריאל כמ״ש לפנינו.

וז״ש (באות ט’) ארבע סטרין דמשריין אתגניזו, דהיינו ד׳ סטרין דמיכאל, שמטרם שנתקנו, שלטו בהם אותיות ק״ר, וכיסו הכל, כנ״ל. תקונא קדמאה דחד משמרה מאינון ד׳ משריין, דהיינו צד המלכות שבהם, כלא עד דאתתקנו, מטרם שנתקן הכל בקו האמצעי, הוא רישא לסטר ימינא צדקיאל וכו’ דאיהו תחות שולטנא דמיכאל וכו’ וחד ממנא אתקם על ארבע תלת דהיינו ג׳ מלאכים שבצד המלכות דד׳ סטרין דמיכאל את חד נציץ וכו׳ א׳ זעירא, שעליהם מתנוצצת אות א‘ זעירא של ויקרא. כנ״ל. וזכור דברים אלו לכל המשך המאמר.

לשון הזוהר

יא) לגו מנייהו, רזיא״ל רב ממנא, רב משרייאן, דקיימא לגו תחות שולטנותא דמיכא״ל. ועמיה כל אינון משריין דתחות ידיה. וחד ממנא קאים עלייהו בתרעא, דאתקרי רומיא״ל. וסחרין ליה י״ב ממנן, תלת תלת ד׳ זמנין. ורזיא״ל רב ממנא קיימא על כלהו, דלא אשתני שמיה. את חד נציץ על רישייהו דכל אינון משריין, ואיהי את ר׳. כד האי נציץ, נטלין כלהו לההוא סטרא דההוא נציצו, האי את קיימא על עונשא דמגלה רזין וסימניך ריש וקלון.

פירוש הסולם

יא) לגו מנייהו רזיאל וכו׳: לפנים מהם, דהיינו לפנים מסטר של המלכות, שהוא ת״ת, הוא רזיא״ל ממונה עליון, עליון על המחנות, העומד בפנים תחת ממשלתו של מיכאל, שהוא חסד, ועמו כל אלו המחנות שתחת ידיו. וממונה אחד עומד עליהם בשער הנקרא, רומיא״ל וסובבים אותו י״ב ממונים שלשה שלשה ד׳ פעמים, שהוא לבדו, שהוא ת״ת מסטר דת״ת כולל י״ב, כי בסטר הזה דת״ת יש ג׳ מלאכים, שהם מיכאל שהוא חסד דת״ת, ורזיאל שהוא גבורה דת״ת, ורומיאל שהוא ת״ת דת”ת. כנ״ל בדבור הסמוך. ות״ת דת״ת בפרטיותו, כולל ג״כ י״ב, כמו הכלל של ד׳ סטרין דמיכאל. ורזיאל ממונה העליון עומד על כולם, שלא נשתנה שמו. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות שהיא אות ר׳ כשהיא מתנוצצת נוסעים כולם לצד התנוצצות ההיא. אות זו עומדת לענוש אותם המגלים סודות, וסימנך, ריש וקלון. שהשם ריש יורה על דינים.

לשון הזוהר

יב) לגו מנייהו, יופיא״ל רב ממנא, רב משריין, תחות שולטנותא דמיכא״ל, ועמיה הוו מתתקנן כל אינון משריין דתחות ידיה. ולא אתגליין הכא בחשבנא, בגין דלא אשתלימו הכא עד דאתו לבית עולמים. דתמן אשתלימו כלהו, ואסגו משריין בשלימו. ומה דאמרן הכא, כל אינון משריין דתחות ידיה, דאתמסרו בההוא שעתא לאעלא עמיה וחד ממנא קיימא עלייהו, וחכמיא״ל שמיה, וי״ב ממנן סחרין ליה לכל עיבר תלת תלת, כמה דאמרן. ויופיא״ל רב ממנא קיימא על כלהו, דלא אשתני שמיה.

פירוש הסולם

יב) לגו מנייהו יופיא״ל: לפנים מהם, דהיינו לפנים מסטר דת״ת, שהוא גבורה, הוא יופיא”ל ממונה עליון, ממונה על המחנות תחת ממשלתו של מיכאל, ועמו היו מתתקנים כל אלו המחנות שתחת ידיו. ולא נגלו כאן המחנות בחשבון, שה״ס הארת חכמה הנוהגת בקו שמאל שהוא גבורה, (כנ״ל פקודי אות כ״ח) משום שלא נשלמו כאן, עד שבאו לבית עולמים, דהיינו סוד בית המקדש שעשה שלמה, ששם נשלמו כולם, ונתגדלו המחנות בשלמות. ומה שאמרנו כאן, במשכן מטרם שנשלמו, הוא. שכל אלו המחנות שהם תחת ידיו של יופיאל, נמסרו בעת ההוא להכנס עמו. וממונה אחד עומד עליהם ושמו חכמיא״ל, וי״ב ממונים מסבבים אותו, לכל צד ג׳ ג׳ כמו שאמרנו. ונמצא גם בסטר זה שהוא גבורה יש ג׳ מלאכים, שהם מיכאל יופיאל חכמיאל, שהם חג״ת דסטר גבורה. וחכמיאל, שהוא ת״ת דגבורה, כולל בפרטיותו י״ב כמו הכלל כולו. כי ת״ת הוא תמיד, כולל. ויופיאל ממונה העליון עומד על כולם, שלא נשתנה שמו.

לשון הזוהר

יג) את חד נציץ על רישייהו דכל אלין משריין, ואיהי את ק׳. כד נציץ דא, נטלין כלהו לההוא סטרא דההוא נציצו. האי את ק׳ תלייא באוירא, ואכפיא תלת זמנין ביומא. וסלקא ונחתא, תרין אתוון אלין קר, אינון אתוון דקיימין באמצעיתא, חד דחפי לאת א׳, וחד דחפיא על י׳, דאיהי לבתר.

פירוש הסולם

יג) את חד נציץ וכו׳: אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות, והוא אות ק׳, כי אות זו מתנוצצת בסטר גבורה, וכשהיא מתנוצצת נוסעים כולם לצד התנוצצות ההיא. אות ק׳ זו תולה באויר, והדינים שבה נכנעים ג׳ פעמים ביום, דהיינו ע״י הארת ג׳ קוים העליונים של ז״א הנק׳ יום. אבל מטרם שנמתקה ע״י ג׳ קוין היא עולה ויורדת, דהיינו שהחכמה שבה נמשכת לרדת למטה, ואז היא בדינים. ואז ב׳ אותיות אלו ק״ר שהן אותיות העומדות באמצע המלה ויקרא, אחת מכסה על אות א׳ של ויקרא, ואחת מכסה על אות י׳ של ויקרא. שהיא לאחר האות ק׳ כשמתחילים מן המלכות, שהוא א‘. וכל זה כבר נתבאר לעיל (באות יוד ע״ש).

לשון הזוהר

יד) לגו מנייהו, קדומיא״ל רב ממנא, רב משריין, תחות שולטנותא דמיכא״ל, עמיה הוו מתתקנן כל אינון משריין דתחות ידיה. וחד ממנא קיימא עלייהו בתרעא, דאתקרי אריא״ל. וי״ב ממנן סחרין ליה, תלת תלת לכל סטר. והאי ממנא קדומיא״ל קיימא עלייהו, דלא אשתני שמיה לעלמין. חד את קיימא נציץ על רישייהו, והוא את י׳, כד האי נציץ, נטלין כלהו לההוא נציצו דנציץ. אות ק׳ דקאמרן חפיא על האי את י׳ ר׳ חפיא על א׳.

פירוש הסולם

פירוש הסולם

יד) לגו מנייהו קדומיאל וכו׳: לפנים מהם, דהיינו לפנים מסטר גבורה, שהוא חסד, הוא קדומיא״ל ממונה עליון, עליון, על המחנות, תחת ממשלתו של מיכאל, ועמו היו מתתקנים כל אלו המחנות שתחת ידיו. וממונה אחד עומד עליהם בשער, שנקרא אריא״ל, וי״ב ממונים מסבבים אותו, ג׳ ג׳ לכל צד מארבע צדדים. ונמצא בסטר זה של החסד, יש ג׳ מלאכים, שהם מיכאל חסד דחסד. קדומיאל, גבורה דחסד. אריאל, ת״ת דחסד. ואריאל בפרטיותו כולל י״ב כמו הכלל כולו. וממונה הזה קדומיאל עומד עליהם, שלא נשתנה שמו לעולם. אות אחת עומדת על ראשיהם והיא אות י‘. כשזו נוצצת נוסעים כולם להתנוצצות ההיא שמתנוצצת. אות ק׳ שאמרנו מכסה על אות י׳ הזו, והר׳ מכסה על א׳ של ויקרא.

לשון הזוהר

טו) לגו לגו, באתר דאקרי קדש, נציץ חד את בטמירו ובגניזו, ואיהי את ו’. והאי את ו׳ נציץ בנציצו על כלהו אתוון. וקלא נפיק מבינייהו דאלין אתוון, כדין בטש נציצו דאת ו’, לנציצו דאת י׳, ונפק ההוא נציצו מגו אתר דקדש ובטש לגו נציצו דאת י׳.

פירוש הסולם

טו) לגו לגו באתר וכו׳: לפני ולפנים במקום שנקרא קדש, דהיינו בבינה, מתנוצצת אות אחת בסתר ובהעלם, והיא אות ו׳, שהוא קו אמצעי, שמקור יציאתו הוא שעולה ומכריע בין ב׳ קוין, ימין ושמאל לבינה, ואות ו׳ הזו נוצצת בהתנוצצות על כל האותיות, כלומר שמכריע בין ימין ושמאל של כל האותיות שבז״א ושבמלכות, וקול יוצא מבין אלו האותיות, דהיינו הו׳ שנקראת קול, אשר בבינה הוא אינו נשמע, וכאן באותיות דז״א ומלכות יוצא קול הנשמע (כנ”ל בראשית ב׳ אות רל״ח) ואז הוא ממתיק האותיות ק״ר, ואותיות יקר״א נפתחו מסתימתן, ואז מכה התנוצצות של הו׳ בהתנוצצות של אות י׳. והתנוצצות הזו של הו׳, שיצאה ממקום הקדש, שהיא בינה, מכה, בהתנוצצות, דהיינו שפותח, אות הי׳ מסתימתה, והאירה.

לשון הזוהר

טז) וכדין נציצו דאת י׳, בטש לגו נציצו דאת ק׳ ונפקא נציצו דאת ק׳, ובטש לגו נציצו דאת ר׳, ונפקי נצוצין כלהו, ומתחברין לגו נציצו דאת א׳, דקיימא. וקלא הוא נפיק, ובטש בכל אינון נציצין דאתוון כחדא, נציצו דאת ו’ ביו״ד, נציצו דיו״ד בק׳, נציצי דק׳ בר׳, נציצו דר׳ בא׳. ומתחברן גליפין דנציצין, ונפקי לבתר. ובתר דמתחברין בניצוציהון, נפיק קלא מביניהון, ומתחברן ברזא דא ויקרא אל משה. ומשה הוה מסתכל כל אינון יומין דלא עאל.

פירוש הסולם

טז) וכדין נציצו דאת וכו׳: ואז ההתנוצצות של אות י׳ מכה בהתנוצצות של אות ק׳. ויוצאת התנוצצות של אות ק׳ ומכה להתנוצצות של אות ר׳. ויוצאות כל אלו התנוצציות ומתחברות תוך ההתנוצצות של אות א׳ העומדת, שהיא מלכות המקבלת כל מה שביקר שהן חג״ת, וקול יוצא ומכה בכל אלו התנוצצויות האותיות יחד, כדי לצרפן יחד לסוד קריאה, התנוצצות דאות ו׳ בי׳ והתנוצצות הי׳ בק׳ התנוצצות הק׳ בר׳, והתנוצצות הר׳ בא׳, ומתחברות חקיקות התנוצציות של האותיות ואח”כ יוצאות לפעולתן, כי לאחר שההתנוצציות מתחברות, יוצא קול מביניהן, ומתחברות בסוד הזה של ויקרא אל משה. ומשה היה מסתכל כל אלו הימים שלא נכנס לאהל מועד, שהוא המלכות.

פירוש. אחר שהגיעה התנוצצות אות הו׳ שה״ס קו האמצעי מבחינת אמא, ויחד ב׳ הקוין ימין ושמאל דאותיות, שהן י׳ ק׳ אז נפתחו ב׳ אותיות ק״ר מסתימתן, ולא לבד, שלא הפריעו עוד האורות מאות י׳ וא׳ (כנ״ל אות י״ג) אלא עוד, שהשפיעו אודותיהן לי׳ וא׳, וכולן האירו יחד בסוד הצירוף של ויקרא, אשר הו׳ השפיעה לי׳ והי׳ לק׳ והק׳ לר׳ והר׳ לא׳. וכיון שנפתחו כל האורות המתנוצצים על ד׳ אותיות אלו, וד׳ המרכבות של צד ימין דמלכות, שה״ס מיכאל, קבלו הארתן, תכף היה יכול משה לבוא אל אוהל מועד.

ונבחן פתיחת האורות של ד׳ אותיות יקר״א, לבחינת קריאה והזמנה אל משה שיבא לאוהל מועד. (כמ״ש לעיל באות יוד עש”ה) וז״ש, ומשה הוה מסתכל כל אינון יומין דלא עאל, דהיינו שהיה מסתכל בההפרש, שמקודם שהשפיעה הו‘, היתה שליטה להדינים שבאותיות ק״ר וכיסו כל האורות שבי׳ וא׳, ואין צריך לומר, הארתן עצמן של אותיות ק״ר. אשר ע״כ לא היה יכול משה לבא אל אוהל מועד, ועתה אחר שהאירה הו׳ שה״ס קו האמצעי, שנפתחו כל ד׳ האורות שבאותיות יקר״א, כבר יכול לבא לאוהל מועד, שמתוך הסתכלות בהבחן הזה, הבין משם את הקריאה וההזמנה שיבא אל אוהל מועד.

לשון הזוהר

יז) לבתר אתהדרו אתוון, והוו מתגלגלין בקולפוי, בצרופין דאתוון דאתמסרו לאדם בגנתא דעדן. את א לאעלא בגו טמירא, לאתר דאקרי קדש, ונפק ו’, ויהיב דוכתא לאת א׳, ואתחבר א׳ לגו ו’, דבתריה קר, וי׳ עאל בין ק׳ ור׳ ואשתכח קיר. ואתגליפו ואתנציצו כמלקדמין, וקלא נפק מבינייהו, ומתחברן נציצין דאתוון, ונפקי לבר ואתגליין לגבי כל אינון משריין, דהוו נטלין אינון אתוון. וכד מתחברן נציצין דאתוון, קלא בטש בינייהו, אתחזון בגלופייהו לכל אינון רתיכין אוקיר. וקלא אהדר מבינייהו וקרי בין אינון רתיכין אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר.

פירוש הסולם

יז) לבתר אתהדרו אתוון וכו׳: אחר כך חזרו האותיות והיו מתגלגלות בחקיקותיהן, בצירוף האותיות שנמסרו לאדם הראשון בגן עדן, להכניס אות א׳, שהיא מלכות בתוך ההעלם, אל המקום שנקרא קדש, דהיינו אמא, ואז יצאה הו׳ ונתנה מקום, בתחילת המלה, לאות א׳, ונתחברה הא׳ עם אות ו׳, שלאחריה הן האותיות ק״ר, וי‘, שהיא חסד, נכנסה בין אותיות ק״ר ונעשה קי״ר, ונחקקו והתנוצצו כבתחילה, והקול שה״ס קו אמצעי, יצא מביניהם, והתחברו התנוצציות האותיות, ויצאו לחוץ ונתגלו לכל המחנות שהיו נוסעים עם אלו האותיות, שהם המחנות של ד׳ המרכבות דמיכאל כנ״ל, וכשמתחברות התנוצציות האותיות, בבחינת הצירוף, מכה קול ביניהן, וחקיקותיהם נראות לכל המרכבות, בצירוף אוקי״ר, והקול חוזר מהן וקורא בין המרכבות, אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר. בקולפוי, פירושו בחקיקותיו, כי על פצל מתרגם קלף. (בראשית ל’).

פירוש. אחר שכל האורות דחג״ת שבצירוף ויקרא השפיעו אל הא׳ זעירא דויקרא, נעשתה הא׳ שהיא המלכות מלאה בברכות והאירה בהארת חכמה שבה, ועלתה לאמא, ואז נעשתה המלכות חשובה יותר מז״א, בסוד אשת חיל עטרת בעלה, ונמצא שהא׳ שהיא החכמה עלתה לפני הו׳ שה״ס ז״א, שהוא חסדים, ונעשה הצירוף א״ו, וגם הק׳ שה״ס גבורה וקו שמאל, האירה בחכמה שבה ושלטה, ומשום זה הקדימה עצמה אל הי׳ שה״ס חסד, דהיינו ק״י, ובזה נהפך הצירוף ויקרא לצירוף אוקיר. שזסו״ה, אוקיר אנוש מפז וגו’. שהצירוף הזה יורה, על שלישת אור החכמה, כמבואר.

לשון הזוהר

יח) זכאה חולקיה דמשה דחמי כל דא, אבל צרופא דא לא אתחמי לעינוי דמשה, אלא צרופא קדמאה דאיהו ויקרא, דא הוה חמי משה, הה״ד ויקרא אל משה. וצרופא דא אחרא לא גליין ליה. בגין דשבחא דב״נ לא מודעין לקמיה. וסימניך, צאו שלשתכם, וכתיב ויקרא אהרן ומרים, וכתיב פה אל פה אדבר בו, וכתיב לא כן עבדי משה, בגין דלא מודעין שבחיה דב״נ לקמיה.

פירוש הסולם

יח) זכאה חולקיה דמשה וכו׳: אשרי חלקו של משה, שראה כל זה, אבל צירוף זה, אוקי״ר, לא נראה לעיניו של משה, אלא צירוף הראשון שהוא ויקר״א, זה היה רואה משה. ז״ש ויקרא אל משה. וצירוף זה האחר לא גילו לו, משום שאין מודיעים שבחו של אדם בפניו. וסימניו, צאו שלשתכם, וכתוב, ויקרא אהרן ומרים, וכתוב פה אל פה אדבר בו, וכתוב לא כן עבדי משה, שאמר כל זה רק לאהרן ומרים ולא למשה, משום שאין מודיעים שבחו של אדם בפניו. פירוש. שאין הקב״ה מגלה שבחה של המדרגה אל המשיג אותה, אלא אחר שכבר חלפה המדרגה וזכה למדרגה חדשה, אז מגלה לו שבחה ושלמותה של ראשונה. הרי שאין הקב״ה מגלה שבח המדרגה, בפניה. בשעת מציאותה.

לשון הזוהר

יט) סלקין אתוון, ואתהדרו בכל אינון משריין כגוונא דא, בצרופא דא אוקיר. וקלא נפק ואכריז ואמר, אוקיר אנוש מפז וגו’. לבתר אתמשכו אתוון, והוו נציצין על רישייהו דכל אינון רתיכין, ואשתככו עד דאתתקנו לדוכתייהו.

פירוש הסולם

יט) סלקין אתוון ואתהדרו וכו׳: עלו האותיות כעין זה וחזרו בכל אלו המחנות, בצירוף אוקי״ר, והקול יצא והכריז ואמר, אוקיר אנוש מפז וגו’. אח״כ נמשכו האותיות והיו מתנוצצות על ראשיהם של כל אלו מרכבות, ונשתככו עד שנתתקנו במקומם.

לשון הזוהר

כ) רישא לסטר שמאלא חזקיא״ל רב ממנא, רב משריין לכל אינון דקיימי לתרעא דמשכנא, תחות שולטנותא דגבריא״ל. ועמיה מתתקנן בההוא תרעא, כל אינון משריין דתחות ידיה. וחד ממנא אתקם על תרעא לבר, וגזריא״ל שמיה. ועמיה י״ב ממנן דסחרין ליה תלת תלת לכל סטר לד׳ סטרין.

פירוש הסולם

כ) רישא לסטר שמאלא וכו׳: הראש לצד שמאל, המלכות, חזקיא״ל, ממונה עליון, עליון על המחנות, כל אלו העומדים בשער המשכן, שהוא המלכות, תחת ממשלתו של גבריא״ל. כי מיכאל מושל בימין המלכות, וגבריאל בשמאלה. ועמו מתתקנים בשער ההוא, כל אלו המחנות שמתחת ידו. וממונה אחד הוקם על השער מבחוץ ושמו גזריא״ל, ועמו י״ב ממונים המסבבים אותו ג׳ ג׳ לכל צד, לד׳ צדדים.

פירוש. כמ״ש לעיל (באות יוד) שהמרכבה הכוללת התחתונה ה״ס י״ב, שהם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, שבכל אחד מהם ג׳ קוין חג״ת, שהם י״ב. ובפרטות יש י״ב בכל אחד, וי״ב דמיכאל כבר נתבאר לעיל, שעליהם מתנוצצות ד׳ אותיות יקר״א. וכאן מבאר י״ב שבגבריאל, שהם חו״ג תו״מ שבכל אחד חג״ת כמו במיכאל. (עי׳ לעיל אות י’) ובתחילה מבאר המלכות שבגבריאל שבו ג׳ מלאכים חג״ת, שהם גבריאל, חזקיאל גזריאל. וגזריאל לבדו שהוא ת״ת שבסטר מלכות, כולל ג״כ י״ב. וז״ש, ועמו י״ב ממנן, וכו’.

לשון הזוהר

כא) ואלין שננא דלהטא דחרבא דמתהפכא בידייהו. והאי ממנא חזקיא״ל, קאים עלייהו לעילא לעילא לגו. את חד נציץ על רישייהו, ואיהי את א׳. דהא לא קיימי אלין, ולא נטלי, אלא ברזא דא׳, דאיהי ימינא. בגין דשמאלא לא נטיל אלא בימינא. ימינא נטיל תדיר לשמאלא, דא׳ את נציץ ונפיק מן ימינא. כדין נטלין לההוא אתר דנציץ ההוא נציצו.

פירוש הסולם

כא) ואלין שננא דלהטא וכו׳: ואלו הם שלהט החרב המתהפכת, מתהפכת בידיהם. (ב״ב אות קי״ח) וממונה הזה חזקיאל, עומד עליהם למעלה למעלה בפנים. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם, והיא אות א׳ שהיא סטר מלכות שבגבריאל, כי אלו המחנות אינם עומדים ואינם נוסעים אלא בסוד א׳, שהיא ימין, שהיא מלכות היוצאת בחסדים, שהיא ימין, משום שהשמאל דגבריאל אינו נוסע אלא בימין, דהיינו ע״י התלבשות בחסדים. והימין נוסע תמיד לשמאל, דהיינו בהתכללות השמאל, וא׳ היא אות המתנוצצת ויוצאת מן הימין. דהיינו מלכות מצד החסדים שבה. אז נוסעים כל המחנות למקום ההוא שמתנוצץ התנוצצות ההיא.

זהר

כב) לגו מניה רהטיא״ל רב משריין, דקיימא לגו תחות שלטנותא דגבריא״ל. ועמיה כל אינון משריין תחות ידיה. וחד ממנא קאים עלייהו בתרעא, דאתקרי קדשיא״ל, וסחרין ליה י״ב ממנן, תלת תלת ד׳ זמנין. וההוא ממנא רהטיא״ל קיימא על כלהו, דלא אשתני שמיה. את חד נציץ על רישייהו דכל אלין משריין, ואת דא איהו ז’, ואיהו אתחלף גו תקונא דמשכנא באת ל. האי אתחלף ברזא דיזל מים מדליו. ואתחלף בגלופי אתוון, ואקרי חלופא ל’. כד האי נציץ על רישייהו דכל אלין משריין, כדין כלהו נטלין לההוא סטרא דההוא נציצו.

פירוש הסולם

כב) לנו מניה רהטיאל וכו‘: לפנים מן סטר מלכות, דהיינו בסטר ת״ת, הוא הממונה רהטיא״ל עליון על המחנות העומד בפנים תחת ממשלתו של גבריאל. ועמו כל אלו המחנות שתחת ידו. וממונה אחד עומד עליהם בשער, שנקרא, קדשיא״ל, ומסבבים אותו י״ב ממונים, ג׳ ג׳, ד׳ פעמים. וממונה ההוא רהטיאל עומד על כולם, שלא נשתנה שמו. וגם כאן בסטר ת״ת ג׳ מלאכים, חג״ת, שהם, גבריאל רהטיאל קדשיאל. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל המחנות. ואות זו היא אות ז׳, שהיא סטר ת״ת שבגבריאל, והיא נחלפת בתקון המשכן באות ל׳. דהיינו שהיא נמתקת בבינה שה״ס ל׳ דהיינו מגדל הפורח באויר, וזה נחלף בסוד יזל מים מדליו. כי הבינה היא דליו של הת״ת. מחלפה הז׳ בחקיקות האותיות, ונקראת חילוף הל׳. כשאות זו מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות, אז נוסעים כולם לצד התנוצצות ההיא.

לשון הזוהר

כג) לגו מן דא, קפציא״ל רב ממנא, רב משריין, תחות שלטניה דגבריאל, ועמיה הוו מתתקנן כל אינון משריין דתחות ידיה, אינון דאתמסרו ליה בההיא שעתא, וחד ממנא קאים עלייהו עזא״ל שמיה. וי״ב ממנן סחרין ליה לכל עיבר, תלת תלת כמה דאוקימנא, וקפציא״ל רב ממנא קיימא על כלהו. את חד נציץ על רישייהו דכל אלין משריין, ואיהי את ד׳, וכלהו נטלי לההוא נציצו דההוא את. האי את תלייא גו אוירא, על תרין אתוון אחרנין.

פירוש הסולם

כג) לגו מן דא וכו׳: לפנים מן סטר ת״ת, דהיינו בסטר גבורה, הוא, קפציא״ל ממונה העליון, עליון על המחנות, תחת ממשלתו של גבריא״ל, ועמו מתתקנים כל אלו המחנות שתחת ידיו, אלו שנמסרו לו בשעה ההיא. וממונה אחד עומד עליהם ושמו עזאל, וי״ב ממונים מסבבים אותו, לכל צד ג׳ ג׳. כמו שהעמדנו. ונמצא גם כאן, בסטר גבורה דגבריאל, ג׳ מלאכים חג״ת, שהם, גבריאל קפציאל עזאל, ועזאל שהוא ת״ת כולל בעצמו י״ב. כנ״ל. וקפציאל ממונה העליון עומד על כולם. אות אחת מתנוצצת על ראשיהם של כל אלו המחנות והיא אות ד׳, שהיא סטר גבורה שבגבריאל, וכולם נוסעים להתנוצצות של האות ההיא. אות זו תלויה באויר על ב׳ אותיות אחרות, שהן א׳ ל׳.

לשון הזוהר

כד) לגו מן דא שמעיא״ל רב ממנא, האי אתחלף לד׳ שמהן, בגין דלא קיימא בגלפוי. זמנין לסטר ימינא, וזמנין לסטר שמאלא, ועמיה י״ב ממנן דסחרין ליה לכל עיבר תלת תלת, כמה דאוקימנא, ורגשיא״ל רב ממנא על אלין י״ב, תחותיה דההוא ממנא אחרא. ואת חד נציץ על רישייהו לעילא, ואת דא איהי את ה׳, ודא תליא באוירא על כל שאר אתוון, בההוא את ד׳ דקאמרן. אלין תרין סליקו לעיל על כל שאר אחרנין, וכלהו נטלין לההוא נציצו דתליא מההוא את.

פירוש הסולם

כד) לגו מן דא וכו׳: לפנים מן סטר גבורה שבגבריאל, דהיינו בסטר חסד שלו, הוא, שמעיא״ל ממונה העליון. זה מתחלף לד׳ שמות, משום שאינו עומד בחקיקותיו, פעם הוא לצד ימין, ופעם הוא לצד שמאל. ופעם למזרח ופעם למערב. ונקרא לפי שמושו. ועמו י״ב ממונים שמסבבים אותו, לכל צד ג׳ ג׳ כמו שהעמדנו, ורגשיא״ל ממונה העליון הוא על אלו י״ב ממונים, תחת ממונה ההוא האחר שמעיא״ל. ונמצא גם כאן בסטר חסד דגבריאל ג׳ מלאכים חג״ת, שהם גבריאל שמעיאל רגשיאל. ורגשיאל לבדו כולל י״ב. ואות אחת מתנוצצת על ראשיהם למעלה, ואות זו היא אות ה‘. וזו תלויה באויר על כל שאר אותיות אחרות, א׳ ל׳, כמו שאמרנו באות ד. אלו ב׳ אותיות ד׳ ה׳ עולות למעלה על כל שאר האחרות, משום שהן חסד וגבורה שהם ג״ר. וכולם נוסעים להתנוצצות ההיא התלויה באות ההיא ה׳.

לשון הזוהר

כה) לגו לגו, באתר דאקרי קדש, נציץ את חד גו טמירו דקדש, ואיהי את ם סתימא. האי נציץ בנציצו על כלהו אתוון, וקלא הוא נפיק מבינייהו דאלין אתוון. כדין בטש נציצו דהאי את, ונטיל תרין אתוון אחרנין נציצין דתליין באוירא, ואינון ד׳ ה׳ ואשתאר אל, ואתחברן באלין אחרנין דסטר ימינא, ובטשו אלין באלין, ונטלי כלהו, ואתהדרן קדמאי כמלקדמין ונפקי לבר, וכדין אקרון ויקרא אל משה.

פירוש הסולם

כה) לגו לגו באתר וכו׳: לפני ולפנים במקום שנקרא קדש, דהיינו בבינה, מתנוצצת אות אחת בבחינת העלמה של קדש, והיא אות ם׳ סתומה. כי ם‘ סתומה מאירה תמיד בצד שמאל דבינה. זו מתנוצצת בהתנוצצות על כל האותיות א׳ ל׳ ד׳ ה׳. וקול יוצא מבין האותיות. אז מכה ההתנוצצות של אות הזו, ם׳ סתומה, ולוקח ב׳ אותיות האחרות שהן התנוצציות התלויות באויר, שהן ד׳ ה׳. ונשאר א״ל, והן מתחברות באלו האחרות שבצד ימין, שהן ויקר״א, ומכות אלו באלו, ונוסעות כולן, וחוזרות אותיות הראשונות, ויקר״א, להתנוצץ כמקודם ויוצאות מן המלכות לחוץ, אל משה, אז ויקרא אל משה. שמצירופים אלו הנ״ל יצאה הקריאה וההזמנה אל משה לבוא אל אהל מועד כמ״ש לעיל.

פירוש. כי אותיות ד׳ ה׳, הן גבורה וחסד שבגבריאל, שהן ג״ר דשמאל, ואותיות א׳ ל׳ הן מלכות ות״ת שבגבריאל, שהן ו״ק דשמאל. ונודע שהארת החכמה המאירה בשמאל, אינה אלא ו״ק דחכמה, אבל הג״ר דחכמה נעלמו ואינם מאירים. וז״ש, כדין בטש נציצו דהאי את דהיינו אות ם׳ סתומה ונטיל תרין אתוון וכו׳ ד׳ ה׳, ואשתאר א״ל, כי אותיות ד׳ ה׳ הן ג״ר שאינם מאירים, ע״כ הם׳ סתומה העלימה אותם, ולא נשאר אלא א״ל, שהן ו״ק. כמבואר. שז״ס האותיות ויקרא, שבצד ימין שהוא מיכאל, ואותיות אל שבצד שמאל שהוא גבריאל, שמהן יצאה הקריאה וההזמנה אל משה (כמ״ש לעיל אות יוד) ומה שהזהר אינו מביא שאר ב׳ המלאכים אוריאל ורפאל, שהם תו״מ שבמרכבה התחתונה, הוא משום שב׳ קוין ימין ושמאל שהם מיכאל וגבריאל הם עיקר הפועלים, ותו״מ שהם אוריאל ורפאל, הם רק מקבלים מהם, ואין בהם חידוש, ע״כ לא הביא אותם.