סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

ספר הזוהר עם פירוש הסולם

זוהר חומש שמות | פרשת ויקהל | אותיות א-יג

מאמר ויקהל משה

לשון הזוהר

א) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו’. רבי חייא פתח, ויאמר שאול אל הקני לכו סורו רדו וגו’. תא חזי, מה כתיב בעמלק, פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל וגו’. וקודשא בריך הוא בכלהו קרבין דעבדו שאר עממין לגבייהו דישראל, מ”ט לא אקשי קמיה, כהאי קרבא דעבד עמלק לגבייהו. אלא ודאי, קרבא דעמלק הוה בכל סטרין, לעילא ותתא, דהא בההוא זמנא אתתקף חויא בישא לעילא, ואתתקף לתתא.

פירוש הסולם

א) ויקהל משה את כל עדת וגו‘: ר’ חייא פתח, ויאמר שאול אל הקני לכו סורו וגו’. בוא וראה, מה כתוב בעמלק, פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל וגו’. והקב”ה, בכל המלחמות שעשו שאר העמים עם ישראל, מה הטעם, שלא היה קשה לפניו כמלחמה זו שעשה עמלק עמהם. ומשיב. אלא ודאי המלחמה של עמלק היתה בכל הצדדים למעלה ולמטה, כי בזמן ההוא נתחזק נחש הרע למעלה ונתחזק למטה בעולם הזה.

לשון הזוהר

ב) מה חויא בישא כמין על פרשת ארחין, אוף הכא נמי עמלק, חויא בישא הוה לגבייהו דישראל, דכמין לון על פרשת ארחין, דכתיב אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. כמין הוה לעילא, לסאבא מקדשא. וכמין הוה לתתא, לסאבא לישראל. מנלן, דכתיב אשר קרך בדרך. כתיב הכא אשר קרך, וכתיב התם כי יהיה בך איש אשר לא טהור מקרה לילה.

פירוש הסולם

ב) מה חויא בישא וכו‘: מה נחש הרע אורב על פרשת דרכים אף כן עמלק היה נחש רע לישראל, שארב להם על פרשת דרכים, שכתוב, אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. וארב הוא למעלה לטמא המקדש שהוא המלכות, וארב למטה לטמא את ישראל. מאין לנו, שכתוב, אשר קרך בדרך. כתוב כאן אשר קרך, וכתוב שם, כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. מה שם טומאה אף כאן טומאה.

לשון הזוהר

ג) וע”ד בבלעם כתיב, ויקר אלהים אל בלעם. ויקר לישנא דמסאבא נקט. ואי תימא, הא כתיב אלהים. אלא קב”ה אזמין ליה ההוא אתר דמסאבא, לאסתאבא ביה, בההוא דרגא דאיהו אתדבק לאסתאבא ביה. מה עבד בלעם. איהו חשיב באינון קרבנין לסלקא לעילא, מיד זמין ליה קב”ה ההוא אתר. א”ל הא מסאבו לגבך, כמה דאתחזי לך, וע”ד ויקר אלהים אל בלעם.

פירוש הסולם

ג) וע”ד בבלעם כתיב וכו‘: וע”כ בבלעם כתוב, ויקר אלקים אל בלעם. ויקר הוא לשון טומאה. דהיינו מלשון מקרה לילה כנ”ל. ואם תאמר, הרי כתוב, אלקים שהוא קדש. אלא הקב”ה הזמין לו מקום ההוא של הטומאה להטמאות בו, באותה המדרגה שהוא נתדבק להטמאות בה. מה עשה בלעם. הוא חשב באלו הקרבנות שהקריב, לעלות למעלה לקדושה, מיד הזמין לו הקב”ה מקום ההוא של הטומאה. אמר לו, הרי הטומאה אליך, כמו שראוי לך. וע”כ כתוב, ויקר אלקים אל בלעם.

לשון הזוהר

ד) כגוונא דא אשר קרך בדרך וגו’. אזמין לגבך ההוא חויא בישא לעילא, לסאבא לך בכל סטרין. ואלמלא דאתתקף משה לעילא, ויהושע לתתא, לא יכילו ישראל ליה. ובגין כך, נטיר קב”ה ההוא דבבו, לדרי דרין. מ”ט. בגין דחשיב לאעקרא את קיימא מאתריה. ובגין כך פקדתי, בפקידה, דהא תמן אתרמיז רזא דאת קיימא קדישא.

פירוש הסולם

ד) כגוונא דא, אשר וכו‘: כעין זה, אשר קרך בדרך וגו’ שפירושו הזמן לך אותו נחש הרע למעלה לטמא אותך בכל הצדדים. ולולא שנתחזק משה למעלה, ויהושע למטה, לא יכלו לו ישראל. ומשום זה נטר הקב”ה שנאה ההוא לדורי דורות. מהו הטעם. משום שחשב לעקור אות הברית ממקומו. ומשום זה כתוב, פקדתי, דהיינו בפקידה, שהיא המלכות, כי שם נרמז הסוד של אות ברית קודש.

לשון הזוהר

ה) ת”ח, מה כתיב, ויאמר שאול אל הקני. מאן קני. דא יתרו. וכי מאן יהיב בני יתרו הכא, למהוי דיוריהון בעמלק, והא ביריחו הוו שריין. אלא הא כתיב, ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה וגו’. וכד עלו מתמן, שרו בתחומא דעמלק, עד ההוא זמנא דאתא שאול מלכא, דכתיב ויסר קני מתוך עמלק.

פירוש הסולם

ה) ת”ח מה כתיב וכו‘: בוא וראה, מה כתוב, ויאמר שאול אל הקני. מי הוא קני. זה יתרו. שואל, וכי מי נתן בני יתרו כאן, שיהיו דירתם בעמלק, והרי בירחו היו שורים. ומשיב, אלא הרי כתוב, ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה וגו’. וכשעלו משם שרו בתחום של עמלק, עד אותו הזמן שבא שאול המלך. שכתוב, ויסר קני מתוך עמלק.

לשון הזוהר

ו) בגין דהא בזמנא דחייביא אשתכחו, אינון חסידי וזכאי דמשתכחין בינייהו, מתפסן בחוביהון, והא אוקמוה. כגוונא דא, אלמלא ההוא ערבוביא דאתחברו בהו בישראל, לא אתענשו ישראל, על עובדא דעגלא.

פירוש הסולם

ו) בגין דהא בזמנא וכו‘: משום, כי בזמן שנמצאים רשעים, אלו החסידים והצדיקים הנמצאים ביניהם נתפשים בעונם. וכבר העמידוהו. וע”כ הסיר שאול את הקני מתוך עמלק. כעין זה, לולא אותו הערב רב שנתחברו בישראל, לא היו נענשים ישראל על חטא העגל.

לשון הזוהר

ז) ות”ח מה כתיב בקדמיתא, מאת כל איש אשר ידבנו לבו, לאכללא כלא, בגין דבעא קב”ה למעבד עובדא דמשכנא מכל סטרין, במוחא וקליפה. ובגין דהוו אינון ערב רב בגווייהו, אתמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו, לאכללא לון בינייהו דישראל, דאינון מוחא. וכלהו אתפקדו.

פירוש הסולם

ז) ות”ח מה כתיב וכו‘: ובוא וראה מה כתוב מקודם, מאת כל איש אשר ידבנו לבו, שכולל הכל, ואפילו את הערב רב, משום שרצה הקב”ה לעשות מעשה המשכן מכל הצדדים, במוח ובקליפה. ומשום שהיו אלו ערב רב ביניהם, נאמר, מאת כל איש אשר ידבנו לבו. לכלול אותם בין ישראל, שהם מוח. וכולם נפקדו להשתתף במשכן.

לשון הזוהר

ח) לבתר סטא זינא לזיניה, ואתו אינון ערב רב ועבדו ית עגלא, וסטו אבתרייהו אינון, דמיתו, וגרמו לון לישראל מותא וקטולא. אמר קב”ה, מכאן ולהלאה עובדא דמשכנא לא יהא, אלא מסטרא דישראל בלחודייהו. מיד ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו’. וכתיב בתריה קחו מאתכם תרומה ליי’. מאתכם ודאי, ולא כקדמיתא דכתיב, מאת כל איש אשר ידבנו לבו. ויקהל משה וגו’, מאן אתר כניש לון. אלא בגין דהוו אינון ערב רב בינייהו, אצטריך משה לאכנשא לון, וליחדא לון מבינייהו.

פירוש הסולם

ח) לבתר סטא זינא וכו‘: אח”כ נטה מין למינו, ובאו הערב רב ועשו את העגל, ונטו אחריהם מישראל כל אלו שמתו. וגרמו לישראל מות והריגה. אמר הקב”ה מכאן ולהלאה, מעשה המשכן לא יהיה אלא מצד ישראל בלבד. מיד, ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו’. וכתוב אחריו קחו מאתכם תרומה לה’. מאתכם ודאי, ולא כמקודם שכתוב, מאת כל איש אשר ידבנו לבו. ויקהל משה וגו’. מאיזה מקום הקהיל אותם. אלא משום שהערב רב ביניהם היה צריך משה להקהיל אותם וליחדם מביניהם.

לשון הזוהר

ט) ויקהל משה. רבי אבא פתח, הקהל את העם האנשים והנשים והטף. מה להלן כללא דכלהו ישראל, אוף הכא כללא דכלהו ישראל, ומאן אינון. שתין רבוא.

פירוש הסולם

ט) ויקהל משה: רבי אבא פתח, הקהל את העם האנשים ונשים והטף. מה להלאה הוא כלל של כל ישראל, אף כאן הכלל של כל ישראל. מי הם ששים רבוא.

לשון הזוהר

י) רבי אלעזר פתח קרא בישראל, כד נחית משה מן טורא דסיני, דכתיב וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה. וישמע יהושע, וכי יהושע שמע, ומשה לא שמע. אלא ודאי, עד השתא יהושע לא הוה ידע, ומשה הוה ידע. אי הכי מהו ברעה. אלא ברעה בה’ כתיב, דההוא קלא בסטרא אחרא הוה. ויהושע דהוה אנפוי דסיהרא, אסתכל בההוא קלא, דהוה דסטרא דרעה, מיד ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה.

פירוש הסולם

י) ר’ אלעזר פתח וכו‘: ר”א פתח המקרא, בישראל, כשירד משה מן הר סיני. שכתוב, וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה. שואל וישמע יהושע, וכי יהושע שמע ומשה לא שמע. ומשיב, אלא עד עתה לא היה יודע, יהושע, ומשה היה יודע, וע”כ כתוב, וישמע יהושע. שואל, אם כן מהו ברעה. ומשיב, אלא ברעה כתוב עם ה‘, ללמד, כי הקול הזה היה בסטרא אחרא שנקרא רעה. ויהושע היה פני הלבנה, שהיא המלכות, הסתכל בקול ההוא שהיה מצד הרעה, מיד, ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה.

לשון הזוהר

יא) בההיא שעתא אתברו תרין לוחי אבנא דהוו בקדמיתא. והא אוקימנא, דאינון אתייקרו על ידוי ונפלו ואתברו. מ”ט. בגין דפרחו אתוון מגו לוחי אבנין.

פירוש הסולם

יא) שההיא שעתא אתברו וכו‘: בשעה ההוא נשברו ב’ לוחות האבנים הראשונים. והרי העמדנו, שהם הכבידו על ידיו של משה, ונפלו ונשברו. מהו הטעם. משום שפרחו האותיות מן לוחות האבנים, ונשארו האבנים בלי רוח, שהוא האותיות, וע”כ הוכבדו.

לשון הזוהר

יב) ת”ח, בד’ תקופין דשתא, קלא אתער, בד’ סטרין דעלמא, בההוא קלא אתערותא דסטרא אחרא אתער ביה. וההוא אתערותא דסטרא אחרא עאל בין קלא לקלא, ואתחשך נהורא בקלא דלתתא. ובגין דלא מטא נהורא דקלא דלעילא, לקלא דלתתא, כדין אקדים ההוא אתערותא, ועאל בין דא לדא נחש דמפתי לאתתא, ונטיל נהורא. וההוא קלא, הוא קול מלחמה, קול רעה. ודא איהו ברעה.

פירוש הסולם

יב) ת”ח בד’ תקופין וכו‘: בוא וראה, בד’ תקופות השנה, שהם חו”ג תו”מ, מתעורר קול בד’ רוחות העולם. שתקופת ניסן הוא דרום וחסד. ותקופת תשרי, צפון וגבורה. ותקופת תמוז, מזרח ות”ת. ותקופת טבת, מערב ומלכות. וכל אחת כלולה מכולם. בקול ההוא, מתעורר בו התעוררות של הסטרא אחרא. והתעוררות ההוא של הס”א, נכנס בין קול לקול, דהיינו בין קול דת”ת לקול דמלכות. ונחשך האור בקול שלמטה, דהיינו במלכות. ומשום שאינו מגיע האור של קול שלמעלה מת”ת, אל הקול שלמטה, למלכות, ע”כ מקדים התעוררות ההיא, של הס”א, והנחש שפיתה האשה, חוה, נכנס בין זה לזה, בין ת”ת למלכות, ולוקח אור. וקול ההוא של הס”א, הוא קול מלחמה. קול רעה. וזה הוא ברעה. דהיינו מ”ש, וישמע יהושע את קול העם ברעה.

לשון הזוהר

יג) וע”ד שמע יהושע ולא משה, בגין דנטל ההוא רעה נהורא דסיהרא דהוה אחיד בה יהושע. ומשה דהוה אחיד בשמשא, לא שמע. וישראל כלהו אתחשך נהורא דילהון, בגין ההוא רעה דאתדבקת בהו. כיון דמחל קב”ה חוביהון, כדין ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים וגו’, דהא ההוא ערב רב אתעבר מנייהו.

פירוש הסולם

יג) וע”ד שמע יהושע וכו‘: וע”כ שמע יהושע, ולא משה. משום שרעה הזה לקח אור הלבנה, שהיא המלכות, שיהושע היה נאחז בה. ומשה שהיה נאחז בשמש, שהוא ז”א, לא שמע. וכל ישראל, נחשך האור שלהם, משום רעה ההיא שנתדבקה בהם. כיון שמחל הקב”ה עונם, אז, ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים וגו’. כי ערב רב ההוא נעבר מהם.