סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

 ספר הזוהר עם פירוש הסולם

זוהר חומש ויקרא | פרשת אחרי מות | אותיות א-יא

מאמר אחרי מות שני בני אהרן

לשון הזוהר

א) וידבר יי׳ אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו׳. ויאמר יי׳ אל משה. רבי יהודה אמר, כיון דכתיב וידבר יי׳ אל משה, אמאי זמנא אחרא ויאמר יי׳ אל משה דבר אל אהרן אחיך, דהא במלולא קדמאה סגי. אלא הכי תנינן, כתיב, ויקרא אל משה וידבר יי׳ אליו. וכתיב, ואל משה אמר עלה אל יי׳. והא אוקמוה מלה, דהכא דרגא חד. ולבתר, דרגא אחרא. אוף הכא, וידבר יי׳ אל משה דרגא חד. ולבתר ויאמר יי׳ אל משה דבר אל אהרן אחיך, דרגא אחרא. וכלא, בחד מתקלא סלקא, ומן שרשא חד כלא אתחבר.

פירוש הסולם

א) וידבר ה׳ אל משה וגו׳: וידבר ה׳ אל משה אחרי מות וגו'. ויאמר ה׳ אל משה. ר׳ יהודה אמר, כיון שכתוב, וידבר ה׳ אל משה, למה נאמר עוד פעם ויאמר ה׳ אל משה וגו', הרי בדיבור הראשון די. ומשיב, אלא כך למדנו, כתוב, ויקרא אל משה וידבר ה׳ אליו. וכן כתוב, ואל משה אמר עלה אל ה'. והרי העמידוה, שהדיבור שבכאן, דהיינו ויקרא אל משה, או ואל משה אמר, הוא מדרגה אחת, דהיינו המלכות, ואחר כך, דהיינו וידבר ה׳ אליו, או עלה אל ה', היא מדרגה אחרת, דהיינו ז״א. אף כאן, וידבר ה׳ אל משה, הוא מדרגה אחת, דהיינו מדרגת דין שנקרא דבור, ואח״כ, ויאמר ה׳ אל משה, הוא מדרגה אחרת, דהיינו מדת הרחמים שנקרא אמירה. ומה שכתוב בשניהם השם הוי״ה, הוא, כי במשקל אחד עולים. ומשורש אחד נתחבר הכל. כלומר שב׳ מדרגות דין ורחמים האמורים, הם ממשקל אחד ושורש אחד, שהוא ז״א הנקרא הויה.

לשון הזוהר

ב) אחרי מות שני בני אהרן. רבי יצחק פתח, עבדו את יי׳ ביראה וגילו ברעדה. וכתיב, עבדו את יי׳ בשמחה באו לפניו ברננה. הני קראי קשיין אהדדי, אלא הכי תאנא, עבדו את יי׳ ביראה. דכל פולחנא דבעי ב״נ למפלח קמי מאריה, בקדמיתא בעי יראה, לדחלא מניה, ובגין דחלא דמאריה, ישתכח לבתר דיעביד בחדוותא פקודי אורייתא. ועל דא כתיב, מה יי׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה.

פירוש הסולם

ב) אחרי מות שני בני אהרן: ר׳ יצחק פתח, עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה. וכתיב, עבדו את ה׳ בשמחה באו לפניו ברננה. מקראות אלו סותרים זה את זה, שכאן אומר לעבוד ביראה ורעדה, וכאן אומר בשמחה וברננה. ומשיב אלא כך למדנו, עבדו את ה׳ ביראה. כי בכל עבודה שרוצה האדם לעבוד לפני רבונו. בתחילה צריך יראה, לירא מפניו, ובשביל יראת רבונו יזכה לאחר כך לעשות בשמחה מצות התורה. וע״כ כתוב, מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה. שעל ידה יזכה לכל.

לשון הזוהר

ג) וגילו ברעדה. דאסיר ליה לב״נ למחדי יתיר בעלמא דין. האי במלי דעלמא, אבל במלי דאורייתא ובפקודי דאורייתא, בעי למחדי. לבתר, ישתכח בר נש דיעביד בחדוותא פקודי אורייתא. דכתיב, עבדו את יי׳ בשמחה.

פירוש הסולם

ג) וגילו ברעדה: היינו שאסור לאדם לשמוח ביותר בעולם הזה. זה הוא בדברי העולם, אבל בדברי תורה ובמצות התורה צריך לשמוח. ולאחר שלא ישמח בדברי העולם ימצא האדם שיעשה מצות התורה בשמחה. שכתוב, עבדו את ה׳ בשמחה.

לשון הזוהר

ד) ר׳ אבא אמר, עבדו את יי׳ ביראה. רזא דמלה הוא, עבדו את יי׳ ביראה, מה יראה הכא. אלא כמה דאוקימנא, דכתיב, יראת יי׳ ראשית דעת, וכתיב, ראשית חכמה יראת יי', יראת יי׳. קב״ה הכי אקרי. ר׳ אלעזר אמר עבדו את יי׳ ביראה, מאן דבעי למעבד פולחנא דמאריה, מאן אתר שארי, ובאן אתר יכוון פולחנא ליחדא שמא דמאריה. הדר ואמר ביראה, ביראה הוא שירותא, מתתא לעילא.

פירוש הסולם

ד) ר' אבא אמר וכו׳: רא״א, עבדו את ה׳ ביראה. סוד הדבר הוא, עבדו את ה׳ ביראה, מה יראה כאן. כלומר מה פירושו של יראה שבכאן. ומשיב, אלא כמו שהעמדנו, שכתוב, יראת ה׳ ראשית דעת, וכן כתוב ראשית חכמה יראת ה׳, שהקב״ה נקרא כך, יראת ה'. דהיינו המלכות. ר׳ אלעזר אמר, הוא מפרש דברי ר׳ אבא, עבדו את ה׳ ביראה, פירושו, מי שרוצה לעבוד עבודת רבונו, מאיזה מקום הוא מתחיל, ובאיזה מקום יכוון עבודתו ליחד שם רבונו. חוזר ואומר ביראה, כי ביראה שהיא המלכות, הוא התחלת העבודה, ממטה למעלה. כי ספירה הראשונה ממטה למעלה היא מלכות.

לשון הזוהר

ה) ת״ח, מה כתיב הכא, אחרי מות, ולבתר דבר אל אהרן אחיך וגו' בזאת יבא אהרן, אלא מכאן, שירותא לאזהרא לכהני, כל מאן, דבעיין לאזדהרא בהאי זאת, ודא היא יראת יי׳.

פירוש הסולם

פירוש הסולם

ה) ת״ח מה כתיב וכו׳: בוא וראה, מה כתוב כאן, אחרי מות, ואח״כ דבר אל אהרן אחיך וגו' בזאת יבא אהרן, איזה קשר יש בין אחרי מות אל בזאת יבא אהרן. ומשיב, אלא מכאן, ממיתת בני אהרן, הוא התחלה להזהיר את הכהנים, את כל אחד, שצריכים להזהר בזאת הזו, שזו היא יראת ה'. שהיא המלכות. כי מיתת בני אהרן היתה משום שלא נזהרו במלכות.

לשון הזוהר

ו) דבר אחר. אחרי מות שני בני אהרן. ר׳ יוסי אמר, אחרי מות נדב ואביהוא, מבעי ליה, מ״ט שני בני אהרן, והא ידיע דבנוי הוו. אלא הכי תאנא, דעד כאן לאו ברשותייהו קיימי, אלא ברשותא דאבוהון, ובג״כ, בקרבתם לפני יי׳ וימותו, דאינון דחקו שעתא בחיי דאבוהון, וכלא הוה, בגין ההוא חובא דעבדו, דכתיב בהקריבם אש זרה. דתניא, באתר חד, כתיב בהקריבם אש זרה, ובאתר חד כתיב, בקרבתם לפני יי'. והאי והאי הוה, ובג״כ כתיב הכא בני אהרן, וכתיב בקרבתם.

פירוש הסולם

ו) דבר אחר אחרי וכו׳: פירוש אחר. אחרי מות שני בני אהרן. ר׳ יוסי אמר, אחרי מות נדב ואביהוא, היה צריך לומר, מה הטעם שאומר שני בני אהרן, והרי ידוע שבניו היו. ומשיב, אלא כך למדנו, כי עד כאן לא היו עומדים ברשות עצמם, אלא ברשות אביהם. וע״כ קראם הכתוב בני אהרן, ומשום זה בקרבתם לפני ה׳ וימותו, שהיו דוחקים את השעה להקריב קטרת בחיי אביהם, כמ"ש להלן (אות ס״ח) והכל היה, כלומר שעוד דברים היו שגרמו למיתתם, דהיינו גם, בשביל אותו עון שעשו, בהקריבם אש זרה. שלמדנו, במקום אחד כתוב בהקריבם אש זרה, שמשום זה מתו. ובמקום אחד כתוב, בקרבתם לפני ה׳, שמשום ההקרבה מתו, משום שדחקו את השעה להקטיר קטרת בחיי אביהם, כנ״ל. היינו משום שזה וזה היו גורמים מיתתם, ומשום זה כתוב כאן בני אהרן, ללמד שהיו ברשות אהרן כנ״ל. וכתוב בקרבתם. שהמיתה היה מטעם שקרבו לפני ה׳, בחיי אביהם.

לשון הזוהר

ז) א״ר חייא, יומא חד הוינא אזיל בארחא, למיהך גבי דרבי שמעון, למילף מניה פרשתא דפסחא. ערעית בחד טורא, וחמינא בקיעין גומין בחד טינרא, ותרין גוברין בה. עד דהוינא אזיל, שמענא קלא דאינון גוברין, והוו אמרין, שיר מזמור לבני קרח גדול יי׳ ומהלל מאד וגו׳. מאי שיר מזמור. אלא הכי תאנא משמיה דר׳ שמעון, שיר דאיהו כפול, שיר דאיהו משובח משאר שירין, ועל דאיהו משובח משאר שירין, תרין זמנין אתמר ביה שירתא, וכן מזמור שיר ליום השבת. כה״ג, שיר השירים אשר לשלמה, שירתא לעילא מן שירתא.

פירוש הסולם

ז) א״ר חייא יומא וכו׳: אר״ח, יום אחד הייתי הולך בדרך ללכת לר׳ שמעון, ללמוד ממנו פרשת הפסח. פגשתי הר אחד, וראיתי בקיעות וחורים בסלע אחד, ושני אנשים בו. בעוד שהייתי הולך, שמעתי קול אלו האנשים, שהיו אומרים שיר מזמור לבני קרח גדול ה׳ ומהלל מאד וגו'. מהו שיר מזמור. ומשיב, אלא כך למדנו משמו של ר׳ שמעון, שיר שהוא כפול, דהיינו שיר ומזמור, הוא משום שהוא שיר המשובח משאר שירים, ומשום שהוא משובח משאר שירים, נאמר בו ב׳ פעמים שיר. וכן מזמור שיר ליום השבת יורה שהוא משובח משאר השירים. וכעין זה, שיר השירים אשר לשלמה, שפרושו, שיר שהוא למעלה מכל שיר.

לשון הזוהר

ח) שיר מזמור, שירתא דקב״ה, דקא מזמרי בני קרח על אינון דיתבי, על פתחא דגיהנם. ומאן אינון, אחוהון דאינון דיתבי בתרעי דגיהנם. וע״ד, שירתא דא ביום שני אתמר. קריבנא גבייהו, אמינא להו, מאי עסקייכו באתר דא. אמרו מזבני אנן, ותרי יומי בשבתא, בדילנא מישובא ונעסק באורייתא. בגין דלא שבקין לן בני נשא, כל יומא ויומא. אמינא זכאה חולקיכון.

פירוש הסולם

ח) שיר מזמור: אף כאן שנאמר שיר מזמור, הוא משובח על שאר השירים. שיר של הקב״ה, שבני קרח היו מזמרים על אלו שיושבים בפתחו של גיהנם. ומי הם בני קרח. הם אחיהם של אלו היושבים בפתחו של גיהנם. כמ״ש חז״ל, על הכתוב, ובני קרח לא מתו, שמקום נתבצר להם בגיהנם (מגילה י״ד.) וע״כ שיר זה נאמר ביום שני בבית המקדש. קרבתי אצלם. אמרתי להם, מה אתם עושים במקום הזה. אמרו סוחרים אנו, ושתי פעמים בשבוע, אנו נפרדים מן הישוב ואנו עוסקים בתורה. כי בישוב, מטרידים אותנו בכל יום ויום, בני אדם, ואינם נותנים לנו לעסוק בתורה. אמרתי להם אשרי חלקכם.

לשון הזוהר

ט) תו פתחו ואמרו. בכל זמנא דצדיקיא מסתלקי מעלמא, דינא אסתלק מעלמא, ומיתתהון דצדיקיא מכפרת על חובי דרא. ועל דא פרשתא דבני אהרן, ביומא דכפורי קרינן לה, למהוי כפרה לחוביהון דישראל. אמר קודשא ב״ה, אתעסקו במיתתהון דצדיקיא אלין, ויתחשב לכו, כאלו אתון מקרבין קרבנין בהאי יומא לכפרא עלייכו. דתנינן, כל זמנא דישראל יהון בגלותא, ולא יקרבון קרבנין בהאי יומא, ואינון תרין שעירין לא יכלין לקרבא, יהא להו דכרנא, דתרי בני אהרן, ויתכפר עלייהו.

פירוש הסולם

ט) תו פתחו ואמרו וכו׳: עוד פתחו ואמרו. בכל זמן שהצדיקים מסתלקים מן העולם, מסתלקים מן העולם הדינים, ומיתתם של הצדיקים מכפרת על עונות הדור. וע״כ פרשת בני אהרן, אנו קוראים ביום הכפורים, שתהיה כפרה לעונות ישראל. אמר הקב״ה, התעסקו במיתתם של צדיקים אלו, ויהיה נחשב לכם, כאלו אתם מקריבים קרבנות ביום הזה לכפר עליכם. שלמדנו, כל זמן שישראל יהיו בגלות, ולא יקריבו קרבנות ביום הזה, ולא יוכלו להקריב שני שעירים, יהיה להם זכרון של שני בני אהרן, ויכופר להם.

לשון הזוהר

י) דהכי אוליפנא, דכתיב, ואלה שמות בני אהרן הכהנים וגו'. וכתיב, הבכר נדב ואביהוא אלעזר ואתמר. ואלעזר ואיתמר מבעי ליה, מהו אלעזר ואיתמר. אלא שקול הוה אביהוא כתרי אחוי. ונדב ככלהו.

פירוש הסולם

י) דהכי אוליפנא וכו׳: כי כך למדנו, שכתוב, ואלה שמות בני אהרן הכהנים וגו'. וכתוב, הבכור נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר. שואל, ואלעזר ואיתמר היה צריך לומר, כמו שאומר ואביהוא, מהו אלעזר ואיתמר. למה חסר ו' החיבור באלעזר. ומשיב, אלא שקול היה אביהוא כשני אחיו. ושיעור הכתוב, ואביהוא כמו אלעזר ואיתמר. ונדב שקול כנגד כולם.

לשון הזוהר

יא) ואית דמתני הבכר נדב, דא בלחודוי, ואביהוא בלחודוי, וכל חד אתחשיב בעיניה, כתרוייהו, כאלעזר ואיתמר. אבל נדב ואביהוא בלחודייהו, שקולין הוו לקבל שבעין סנהדרין, דהוו משמשין קמי משה. ובגין כך, מיתתהון מכפרא על ישראל. ועל דא כתיב, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה. ואמר ר׳ שמעון, הבכר נדב, כלומר, ההוא, דכל שבחא ויקרא דליה. נדב ואביהוא, על אחת כמה וכמה, דהני תרי, לא אשתכחו כותייהו בישראל.

פירוש הסולם

יא) ואית דמתני וכו׳: ויש שלומדים כך. הבכור נדב, הוא בפני עצמו, ואביהוא, הוא בפני עצמו. ואח״כ אלעזר ואיתמר נקראים כמחוברים יחד, ללמד, שכל אחד מנדב ואביהוא נחשב בעיני הכתוב, כשניהם, כאלעזר ואיתמר יחדיו. אבל נדב ואביהוא שניהם בפני עצמם, הם שקולים כנגד שבעים סנהדרין, שהיו משמשים לפני משה. ומשום זה, מיתתם מכפרת על ישראל. וע״כ כתוב, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה. וא״ר שמעון, ע״כ מדייק הכתוב, הבכור נדב, כלומר, ההוא, שכל השבח והיקר שלו. נדב ואביהוא שניהם יחד, על אחת כמה וכמה, כי שנים אלו, לא היה נמצא בישראל כמוהם