סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

ספר הזוהר עם פירוש הסולם

זוהר במדבר | אדרא רבא | אותיות א-ט

מאמר הקדמת האדרא רבא

לשון הזוהר

א) תניא, אמר ר״ש לחברייא, עד אימת ניתיב בקיימא דחד סמכא. כתיב עת לעשות ליי׳ הפרו תורתך. יומין זעירין, ומארי דחובא דחיק. כרוזא קארי כל יומא, ומחצדי חקלא זעירין אינון. ואינהו בשולי כרמא. לא אשגחן, ולא ידעין, לאן אתר אזלין כמה דיאות.

פירוש הסולם

א) תניא אמר ר״ש וכו׳: למדנו, אר״ש לחברים, עד מתי נשב בקיום של עמוד אחד. דהיינו בבחינת עולם התהו, שז״ת היו בקו אחד זה למעלה מזה. ור״ש היה רוצה לגלות להם כאן ענין המדרגות של עולם התקון. שהם בג׳ עמודים, דהיינו סוד ג׳ קוין ימין שמאל אמצע. כתוב עת לעשות לה׳ הפרו תורתך. הימים מועטים ובעל החטאים, דהיינו המקטרג, דוחק. הכרוז קורא כל יום, לתשובה, וקוצרי השדה מועטים המה. דהיינו אותם שזכו בתבואת השדה העליון, שהוא המלכות שהם השגות סודות התורה. והם, ואפילו אותם שהשיגו, נמצאים בסוף הכרם. שהוא המלכות, ואינם משגיחים ואינם יודעים כראוי לאיזה מקום הם הולכים.

לשון הזוהר

ב) אתכנשו חברייא לבי אדרא, מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון, אזדרזו בתקוניכון. בעיטא, בחכמתא. בסוכלתנו. בדעתא. בחיזו. בידין. ברגלין. אמלכו עליכון למאן דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין דקשוט. מלין דקדישי עליונין צייתי להו, וחדאן למשמע להו, ולמנדע להו.

פירוש הסולם

ב) אתכנשו חברייא לבי וכו׳: התאספו חברים אל מקום המושב, מלובשים במגינים, וחרבות ורמחים בידכם, שה״ס יחודים להשבית הקליפות (עי׳ ת״ז תכ״א דף מט.) הזדרזו בתקוניכם דהיינו שיזדרזו לעשות התקונים של ג׳ קוין: חב״ד, חג״ת, נה״י. בעצה בחכמה בתבונה בדעת במראה, בידים, שה״ס חג״ת וברגלים, שה״ס נה״י. המליכו עליכם את מי שברשותו חיים ומות, לגזור דברי אמת, דברים שקדושים עליונים מקשיבים להם, ושמחים לשמעם ולדעת אותם. אדרא פירושו מושב, מלשון אדרא דאזהרה (מדרש שה״ש על הכתוב שררך אגן הסהר) שפירושו מושב הסנהדרין המזהירים העם. כמ״ש להלאה (אות ד׳) ועאלו בחקלא ביני אילני ויתבו.

לשון הזוהר

ג) יתיב ר״ש ובכה, ואמר ווי אי גלינא, ווי אי לא גלינא. חברייא דהוה תמן אשתיקו. קם ר׳ אבא וא״ל, אי ניחא קמיה דמר לגלאה, הא כתיב סוד יי׳ ליראיו, והא חברייא אלין דחלין דקב״ה אינון, וכבר עאלו באדרא דבי משכנא, מנהון עאלו, מנהון נפקו.

פירוש הסולם

ג) יתיב ר״ש ובכה וכו׳: ישב ר׳ שמעון ובכה. ואמר, אוי אם אגלה, אוי אם לא אגלה. שאם לא יגלה יאבדו חידושי התורה, ואם יגלה, אולי ישמע מי שאינו ראוי לסודות התורה. החברים שהיו שם שתקו. קם ר׳ אבא ואמר לו. אם טוב לפני אדוני לגלות, הרי כתוב, סוד ה׳ ליראיו. והרי חברים אלו יראי הקב״ה הם, וכבר נכנסו באדרא דבי משכנא. (לעיל משפטים אות תק״כ) למדנו, שמהם נכנסו באדרא רבא זו ומהם יצאו, אבל לא כולם. כי ג׳ חברים נפטרו (כמ״ש להלאה אות שנ״ג).

לשון הזוהר

ד) תאנא, אתמנו חברייא קמיה דר״ש, ואשתכחו, רבי אלעזר בריה. ור׳ אבא. ור׳ יהודה. ורבי יוסי בר יעקב. ור׳ יצחק. ור׳ חזקיה בר רב. ור׳ חייא. ור׳ יוסי. ור׳ ייסא. ידין יהבו לר״ש, ואצבען זקפו לעילא. ועאלו בחקלא ביני אילני ויתבו. קם ר״ש וצלי צלותיה, יתיב בגווייהו ואמר, כל חד ישוי ידוי בתוקפיה. שוו ידייהו, ונסיב לון. פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כל העם ואמרו אמן.

פירוש הסולם

ד) תאנא אתמנו חברייא וכו׳: למדנו, נמנו החברים לפני ר׳ שמעון, ונמצא ר׳ אלעזר בנו, ור׳ אבא, ור׳ יהודה, ורבי יוסי בר יעקב, ור׳ יצחק, ור׳ חזקיה בר רב, ור׳ חייא, ור׳ יוסי, ור׳ ייסא. הידים נתנו לר׳ שמעון, והאצבעות זקפו למעלה. ונכנסו בשדה בין האילנות, וישבו. קם ר״ש, והתפלל תפלתו. ישב ביניהם ואמר, כל אחד ישום ידיו בחיקו. שמו ידיהם, כל אחד בחיקו, ולקחם ר״ש. פתח ואמר, ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר. וענו כלם, כל החברים, ואמרו אמן.

פירוש. מיד אחד שנמנו החברים לפניו, קיימו מה שהזהירם (לעיל אות ב׳) אזדרזו בתקוניכון, ועשו תיכף ומיד את היחוד דג׳ קוין, ימין ושמאל ואמצע, להמשיכם אל המלכות. ועשו מעשה למטה כדי לעורר דוגמתו למעלה, וז״ש, ידין יהבו לר״ש, כי ר״ש היה סוד הדעת, שהוא שורש קו האמצעי, וע״כ נתנו לו ידיהם, שהם יד ימין ויד שמאל, ונתיחדו ונכללו ימינם ושמאלם זה בזה, על ידי ר״ש, שהוא קו האמצעי. ועי״ז נתעורר למעלה היחוד דג׳ קוין. ואז, ואצבען, הרומזות על הארת החכמה שבאצבעות (כמ״ש לעיל ב״א דף ק״כ ד״ה אצבען ע״ש) זקפו לעילא, דהיינו שיאירו רק ממטה למעלה. כי אחר שימין ושמאל נכללים יחד ע״י קו האמצעי אין החכמה שבשמאל מאירה רק ממטה למעלה (כמ״ש לעיל ב״א דף ס׳ ד״ה מחלוקת ע״ש) ואח״ז היו צריכים להמשיך כל הארת ג׳ הקוין אל המלכות, וז״ש, ועאלו בחקלא ביני אילני ויתבו, דהיינו סוד חקל תפוחין קדישין, שהוא המלכות.

וישבו. להמשיך בה החכמה בבחינת ישיבה. שה״ס ו״ק דחכמה.
וז״ש, כל חד ישוי ידוי בתוקפיה, שכל אחד ישום ידו בחיקו. שחיקו מורה על העלם ג״ר, כי שימת יד בחיק הוא מעשה של העלם. אמנם יש ב׳ בחינות של הבאת היד בחיק, בחינה אחת בסוד הבאת הי׳ באור, שהאור נהפך לאויר, הנוהג בקו ימין, בסוד נקודת החולם, שנעשה מחמת זה ו״ק בלי ראש (כנ״ל בראשית א׳ דף ט״ו ד״ה ההיא עש״ה כל ההמשך). ויש הבאת היד בחיק, הנוהג בקו האמצעי, שגורם רק מיעוט הג״ר דחכמה, אבל ו״ק דחכמה נשארים שם. (כנ״ל ב״א דף ס׳ ד״ה מחלוקת) שקו האמצעי ממעט קו השמאל שיאיר רק ממטה למעלה, שהוא בחי׳ ו״ק דחכמה. וכדי להסביר זה, אבאר סוד הכתוב, (שמות ד׳) ויאמר לו ה׳ עוד הבא נא ידך בחיקך.

ויבא ידו בחיקו, שז״ס הבאת הי׳ באור הממעטו לאויר, שה״ס ו״ק בלי ראש הנוהג בקו ימין בנקודת החולם. ואח״כ ויוציאה, דהיינו שחזר והוציא הי׳ מאויר, והאויר חזר לאור, ונגלה אור החכמה ממעלה למטה, הנוהג בקו שמאל בנקודת השורק מטרם התקון דקו האמצעי, שאז יש בו דינים קשים, שנסתרים ונסתמים כל האורות, מפני שהחכמה היא בלי חסדים (כנ״ל ב״א מ”ז אות ל”ד ד״ה נפק ובהקסה״ז דף י״ז ד״ה קיימא) ולפיכך, והנה ידו מצורעת כשלג. כי סתימת וסגירת האורות ה״ס צרעת. שע״כ צרעת מתרגמינן סגירו. ואחר זה נגלה התקון דקו האמצעי, וז״ס ויאמר השב ידך אל חיקך, שה״ס פעולה ראשונה של קו האמצעי המעורר מסך דחירק מבחינת המנעולא, הממעטו לו״ק (כמ״ש לך דף י״ג ד״ה ונתבאר ע״ש)

ואח״כ ויוציאה מחיקו, בסוד פעולה שניה (כמ״ש שם) אשר המלה מחיקו, הוא בדיוק, שפירושו שהוציאה, דהיינו שחזר וגילה החכמה אבל הגילוי היה בלבוש של החיק, דהיינו שהמשיך רק ו״ק דחכמה (כמ״ש שם). ואז נתיחדו כל ג׳ הקוין זה בזה והחכמה נתלבשה בחסדים, וז״ס והנה שבה כבשרו. שחזרה בבחינת ג״ר. אלא בו״ק דחכמה כנ״ל.

וז״ש כאן, כל חד ישוי ידוי בתוקפיה, דהיינו בחיק של קו האמצעי, שאז כשיוציאו מחיק, תאיר היד השמאלית רק ממטה למעלה, דהיינו בלבושו של החיק. כי זהו עיקר כל התקון של קו האמצעי, שה״ס חירק. וע״כ ר״ש שהוא בחינת קו האמצעי הזהירם על זה. וז״ש, שוו ידייהו. ונסיב לון. שהם שמו ידיהם בחיקם, ור״ש לקח אותם מן חיקם, כלומר שהוציא ידיהם מן החיק עם הלבוש של החיק, כדרך קו האמצעי. וז״ש פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל וגו׳ כי המשכת החכמה ממעלה למטה, היא שורש פסל ומסכה מעשה ידי חרש השם בסתרו של עולם. כלומר המגלה מה שצריך לכסות ולהסתיר. וע״כ, לבסוף השביעם על זה.

לשון הזוהר

ה) פתח ר״ש ואמר, עת לעשות ליי׳. אמאי עת לעשות ליי׳. משום דהפרו תורתך. מאי הפרו תורתך, תורה דלעילא. דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב אשריך ישראל מי כמוך. וכתיב, מי כמוך באלים יי׳.

פירוש הסולם

ה) פתח ר״ש ואמר וכו׳: פתח ר׳ שמעון ואמר, עת לעשות לה׳ הפרו תורתך. פירושו, למה עת לעשות לה׳ הוא משום שהפרו תורתך. מה הפרו תורתך. היינו שהפרו תורה של מעלה, שה״ס ז״א, כי היא מתבטלת אם אינה נעשית בתיקוניה אלו, כמו שיבאר לפנינו. ומקרא זה נאמר לעתיק יומין, שממנו מתחיל שורש כל התקונים, כמ״ש לפנינו. וכתוב, אשריך ישראל מי כמוך. שהוא משום שהם דבוקים בקו האמצעי. וכתוב, מי כמוך באלים ה׳. שזה סובב על ז״א שהוא קו האמצעי.

לשון הזוהר

ו) קרא לרבי אלעזר בריה, אותביה קמיה, ולרבי אבא מסטרא אחרא, ואמר אנן כללא דכולא. עד השתא אתתקנו קיימין. אשתיקו, שמעי קלא, וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא. קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי.

פירוש הסולם

ו) קרא לרבי אלעזר וכו׳: קרא את ר״א בנו והושיבו לפניו ולר׳ אבא מצד האחר, ואמר אנחנו כלל הכל. כי נשמת ר׳ אלעזר היתה מסוד החכמה, ושל ר׳ אבא היתה מבינה, ור׳ שמעון עצמו היה הדעת המיחד חו״ב זה בזה. וע״כ אמר אנו כלל הכל. כי חב״ד הם כלל כל המדרגות. עד עתה נתקנו העמודים, דהיינו עד עתה, עסקו בתקון ג׳ הקוים, הנקראים ג׳ עמודים. שתקו. שמעו קול, וברכיהם זו לזו דופקות, מחמת פחד. מה היה הקול. היינו קול חבריא העליונה שמתאספים, דהיינו המרכבות של הקב״ה. כמ״ש באדרת האזינו אות כ”ט.

לשון הזוהר

ז) חדי ר״ש ואמר, יי׳ שמעתי שמעך יראתי התם יאות הוה למהוי דחיל. אנן בחביבותא תלייא מלתא, דכתיב ואהבת את יי׳ אלהיך, וכתיב מאהבת יי׳ אתכם, וכתיב אהבתי אתכם וגו׳.

פירוש הסולם

ז) חדי ר״ש ואמר וכו׳: שמח ר״ש ואמר, ה׳ שמעתי שמעך יראתי. שם נכון היה שיהיה מתירא. משום ששורשו היה מקו שמאל, אבל אנחנו המיוחדים בקו האמצעי, באהבה תלוי הדבר, דהיינו בחסדים שהם בחינת אהבה. שכתוב, ואהבת את ה׳ אלקיך. וכתוב, מאהבת ה׳ אתכם. וכתוב אהבתי אתכם וגו׳.

לשון הזוהר

ח) ר״ש פתח ואמר, הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר. הולך רכיל, האי קרא קשיא, איש רכיל מבעי ליה למימר, מאן הולך. אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה, ולא הוי מהימנא, ההוא מלה דשמע, אזיל בגוויה כחיזרא במיא, עד דרמי ליה לבר. מ״ט. משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא, ביה כתיב, ונאמן רוח מכסה דבר. ונאמן רוח, קיומא דרוחא. ברוחא תלייא מלתא. וכתיב, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך.

פירוש הסולם

ח) ר״ש פתח ואמר וכו׳: ר״ש פו״א, הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר. הולך רכיל. מקרא זה קשה, איש רכיל, היה צריך לומר, מהו, הולך רכיל. ומשיב, אלא מי שאינו מיושב ברוחו ואינו נאמן, דבר ההוא ששמע, הולך בתוכו, כמוץ במים, שאינו נשקע בהם, עד שמשליך אותו לחוץ. כלומר שאין לו מנוחה, עד שמגלה הדבר ששמע, לאחר. מהו הטעם. הוא משום שרוחו אינו רוח מתקיים ומיושב, אבל מי שרוחו הוא רוח מיושב ושל קיום, בו כתוב, ונאמן רוח מכסה דבר. ונאמן רוח, פירושו רוח מתקיים. וברוח תלוי הדבר. וכתוב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך.

לשון הזוהר

ט) ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא. במלין רזין דרזייא דעתיק יומין, דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין עאכ״ו. אר״ש, לשמיא לא אימא דיציתון, לארעא לא אימא דתשמע, דהא אנן קיומי עלמין. תנא רזין דרזין, כד פתח ר״ש ברזי דרזין, אזדעזע אתרא, וחברין אתחלחלו.

פירוש הסולם

ט) ולית עלמא מתקיימא וכו׳: ואין העולם מתקיים אלא בסוד, וכי, אם בדברי העולם צריכים סוד, בדברי סודי הסודות דעתיק יומין, שאינם נמסרים אפילו למלאכים עליונים, על אחת כמה וכמה. א״ר שמעון, לשמים איני אומר שיאזינו. לארץ איני אומר שתשמע. שהרי אנו מקיימי העולמות. כלומר משה וישעיה היו מעידים את השמים וארץ שאם בני ישראל לא יקיימו העולמות יענישו אותם שהשמים לא יתנו מטר וארץ לא תתן יבולה. אבל ר״ש היה מדבר לצדיקים מקיימי העולמות שאיו צריכים לעדות. למדנו, סודי הסודות, כשפתח ר״ש בסודות הסודות, נזדעזע המקום. והחברים נתחלחלו.