סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

ספר הזוהר עם פירוש הסולם

זוהר חומש בראשית | פרשת נח | אותיות א-יד

מאמר נח ותיבה

לשון הזוהר

א) רבי חייא פתח, ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, זכאין אינון ישראל, דמשתדלי באורייתא, וידעי ארחין דאורייתא, דבגינה יזכון לעלמא דאתי.

פירוש הסולם

א) אלה תולדות וכו': רבי חייא פתח סוד ​ועמך כולם צדיקים וגו'. הוקשה לו כי אחר ​אלה תולדות נח היה ראוי שיאמר שם חם ויפת, ולא נח איש צדיק, ואמר אשריהם ישראל שעוסקים בתורה ויודעים דרכי התורה שבשבילה יזכו לעולם הבא.

לשון הזוהר

ב) ת"ח, כל ישראל אית לון חולקא לעלמא דאתי, מאי טעמא, בגין דנטרין ברית דעלמא אתקיים עליה, כד"א אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ועל דא, ישראל דנטרי ברית, וקבילו ליה, אית לון חולקא בעלמא דאתי.

פירוש הסולם

ב) ת"ח, כל וכו': בא וראה, ​כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ושואל, מהו הטעם. ואומר, משום שהם שומרים את הברית, שהעולם מתקיים עליו, כמו שאומר הכתוב, ​אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. דהיינו ששומרים ברית מילה בקדושה שלא לטמא אותו בשז"ל, ובעריות. ולפיכך, ישראל ששומרים הברית, כי קבלו אותו עליהם, יש להם חלק לעולם הבא.

לשון הזוהר

ג) ולא עוד, אלא בגין כך אקרון צדיקים, מכאן אוליפנא, כל מאן דנטיר האי ברית, דעלמא אתקיים עליה, אקרי צדיק. מנא לן מיוסף, בגין דנטר ליה לברית עלמא, זכה דאקרי צדיק, ועל כך, ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ.

פירוש הסולם

ג) ולא עוד וכו': ולא עוד אלא שישראל נקראים משום זה צדיקים, מכאן למדנו, שכל מי ששומר הברית שהעולם מתקיים עליו נקרא צדיק. מאין לנו זה מיוסף שבשביל ששמר ברית העולם, דהיינו שלא נכשל באשת אדונו, זכה שנקרא צדיק. וזה שכתוב ​ועמך כולם צדיקים וגו'. ובזה ביאר לנו רבי חייא את הכתוב, ​נח איש צדיק, שפירושו, שנח היה שומר הברית, וע"כ נתקיימו תולדותיו, ולכן אוה"כ אלה תולדות נח נח איש צדיק, כי תלויים זה בזה.

לשון הזוהר

ד) רבי אלעזר אמר, אלה בכל אתר פסל את הראשונים תנינן וכו', מה כתיב לעילא בפרשתא דבראשית, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וגו'. ההוא נהר דנגיד ונפיק, ועייל לגנתא, ואשקי ליה משקיו דלעילא, ועביד ליה נייחא, ועביד איבין, ורבי זרעין, והוא כדין נייחא לכלא, ודא נייחא ליה לגנתא, ודא עביד נייחא ביה, כד"א כי בו שבת, וכתיב וישבות ביום השביעי, ודא רזא דמלה, דא עביד תולדות ולא אחרא.

פירוש הסולם

ד) ר' אלעזר אמר וכו': רא"א, למדנו ​בכל מקום שכתוב אל"ה, פוסל את הראשונים וכו' מהו כתוב למעלה בפרשת בראשית ​ונהר יוצא מעדן וגו', שפירושו, שנהר הזה שהוא יסוד, נמשך ויוצא מעדן, שהוא חכמה, ונכנס בהגן שהיא מלכות, ומשקה אותו משקוי של מעלה, ועושה לו נחת רוח, ועושה פירות ומגדל זרעים ואז הוא נחת לכל, שזהו נחת להגן שיש לו פירות, והוא מביא נחת להנהר, להיותו עושה את הפירות. כמ"ש, ​כי בו שבת, היינו בהנהר, שהוא יסוד, וכתיב ​וישבות ביום השביעי היינו בהגן שהיא מלכות. ומפרש וישבות, מלשון מנוחה ונחת. וז"ס הדבר, זה עושה תולדות היינו היסוד, שה"ס נהר היוצא מעדן, ולא אחר. כי שום ספירה אחרת אינה עושית פירות.

לשון הזוהר

ה) ת"ח, כגוונא דא, נח לתתא, קיימא קדישא הוה, דוגמא דלעילא, וע"ד אקרי איש האדמה, ורזא אוליפנא דהא נח אצטריך לתיבה, לאתחברא בה, ולקיימא זרעא דכולא, דכתיב לחיות זרע.

פירוש הסולם

ה) ת"ח כגוונא וכו': בא וראה, כעין זה. נח למטה, היה ברית קדש כמו היסוד של מעלה, היינו ​נהר היוצא מעדן הנ"ל, ולפיכך נקרא ​איש האדמה, כי אדמה היא מלכות והיסוד הוא אישה של המלכות. ולמדנו סוד, אשר נח היה צריך אל התבה, הרומזת למלכות, כדי להתחבר בה ולקיים זרע כל העולם, כמו שכתוב, ​לחיות זרע.

לשון הזוהר

ו) מאן תיבה, דא ארון הברית, ונח ותיבה לתתא, הכי הוו, כדוגמא דלעילא. נח כתיב ביה ברית, דכתיב והקימותי את בריתי אתך וגו', ועד דאתקיים ביה ברית, לא עייל לתיבותא, דכתיב והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה, וכדין הוה תיבה ארון הברית.

פירוש הסולם

ו) מאן תיבה וכו': שואל, מהו היא תיבה, ואומר, היא ארון הברית, שהיא המלכות אחר שקבלה היסוד לתוכה, הנקרא ברית. ונח והתבה למטה היו כן כמו יסוד והמלכות של מעלה והראיה, כי בנח כתוב בו ברית, שכתוב ​והקימותי את בריתי אתך וגו', וכל עוד שלא נתקיים בו הברית, לא בא אל התבה, שהרי כתוב, והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התבה. כי אז נעשית התבה ארון הברית, כלומר, אחר שקבלה לתוכה את נח הצדיק, שהיא ברית, הרי נעשית לארון הברית.

לשון הזוהר

ז) תיבה ונח, כלא כגוונא דלעילא, ובגין דהאי ברית לעילא הוא עביד תולדות,כגוונא דא נח, איהו עביד תולדות. בגיני כך אלה תולדות נח.

פירוש הסולם

ז) תיבה ונח וכו': תיבה ונח, הם לגמרי כעין מלכות וברית שלמעלה, ומתוך שהברית הזה של מעלה, הוא עושה תולדות, כמו כן גם נח עושה תולדות. ולפיכך כתוב, ​אלה תולדות נח. דהיינו ללמדנו, שהוא עושה תולדות של קיימא, כמו הברית של מעלה, שהוא יסוד דאצילות, מטעם שזכה לברית קדש, ויסוד דאצילות הנקרא ברית, שורה עליו.

לשון הזוהר

ח) נח איש צדיק, הכי הוא ודאי, כגוונא דלעילא, ועל דא וצדיק יסוד עולם כתיב, וארעא על דא אתקיימת, דהא איהו, עמודא דעלמא קיימא עליה. ומאן איהו, דא צדיק, ונח אקרי צדיק, לתתא.

פירוש הסולם

ח) נח איש וכו': ​נח איש צדיק, ודאי כן הוא כמו יסוד שלמעלה, וע"כ כתוב ​וצדיק יסוד עולם, אשר הארץ, שהיא המלכות מתקיים עליו, שהרי הוא העמוד, שהעולם שהיא המלכות, עומד עליו, וע"כ נקרא יסוד עולם. ומי הוא היסוד הזה, הוא צדיק, ונח הוא צדיק למטה, בנשמות, וע"כ אומר עליו הכתוב נח איש צדיק, ללמדנו שהעולם מתקיים עליו.

לשון הזוהר

ט) ורזא דכלא, את האלקים התהלך נח דייקא, דלא אתפרש מניה לעלמין, ולמהוי הוא בארעא, כגוונא דלעילא, איש צדיק, יסודא דעלמא, ברית שלום שלמא דעלמא, איש האדמה ודאי, ועל דא, ונח מצא חן בעיני ה'.

פירוש הסולם

ט) ורזא דכלא וכו': והסוד של כל זה הוא, ​את האלקים התהלך נח, הוא בדיוק ללמדנו שלא נפרש ממנו לעולם, היינו שלא נפרש מהמלכות לעולם. והוא זכה להיות בארץ איש צדיק, כעין שלמעלה, שהוא יסוד העולם, ברית שלום ושלום העולם, והוא ודאי ​איש האדמה, דהיינו בעלה דאדמה כנ"ל. ועל כן כתוב ​ונח מצא חן בעיני ה'.

לשון הזוהר

י) תמים היה בדורותיו, מאי בדורותיו, אלין אינון דנפקו מניה, הוא אשלים לכלהו, והוא הוה שלים מכלהו, תמים היה, דאתייליד מהול, דכתיב התהלך לפני והיה תמים. בדורותיו, ולא בדרין דעלמא, דהא מניה נפקו תולדות בעלמא.

פירוש הסולם

י) תמים היה וכו': שואל בהכתוב, ​תמים היה בדורותיו מהו בדורותיו. ואומר, שהם הדורות היוצאים ממנו, שהוא משלימם כולם בצדקתו, וגם הוא עצמו נשלם מכולם. כלומר שב' משמעות הן בהכתוב תמים היה בדורותיו, א) שתמימותו השלימה כל הדורות היוצאים ממנו. ב) שהוא נעשה תמים בזכות כל הדורות היוצאים ממנו. פירוש אחר. תמים היה, פירושו, שנולד מהול, כמו שכתוב ​התהלך לפני והיה תמים, שהכונה היא שם על המילה. בדורותיו, שמשמע, ולא בדורות העולם, הוא משום שממנו יצאו. כלומר, אע"פ שכונת הכתוב הוא, שהוא תמים בכל דורות העולם, מ"מ אומר בדורותיו, כי כל דורות העולם דורותיו הם, כי ממנו יוצאים.

לשון הזוהר

יא) ת"ח, נח אתחזי מיומא דאתברי עלמא, למהוי בתיבה בחבורא חד, ולמיעל בה. ועד לא אתחברו כחדא, לא הוה עלמא כדקא יאות, לבתר מה כתיב ומאלה נפצה כל הארץ, מהו נפצה, כמה דאת אמר ומשם יפרד, דמתמן אשתכח פרודא, ואתבדרו תולדות לכל סטרין.

פירוש הסולם

יא) ת"ח נח וכו': בוא וראה, ראוי היה נח מיום שנברא העולם, להיות בחיבור אחד עם התבה ולכנס בה. וכל עוד שלא נתחברו כאחד, לא היה העולם על היכנו כראוי. אחר זה מה כתוב, ​ומאלה נפצה הארץ. מהו נפצה, הוא כמו שאתה אומר ​ומשם יפרד, דהיינו בדומה לתבה עלאה שה"ס הגן, כי משם והלאה נמצא הפירוד, ונפוצו התולדות לכל הרוחות. דהיינו אחר שיצאו ונתקנו בהתבה, יכולים להמצא בעולם הפירוד ולא ימחו כמו דור המבול.

לשון הזוהר

יב) וכלא חד, כדוגמא חדא בגיני כך, אלה תולדות נח, אלה ודאי, דהא יסודא דעלמא איהו, דעביד תולדות, לקיימא בארעא. אתא ר' אבא ונשקיה, אמר אריא בחיליה טינרא נקיב ותבר. כך הוא ודאי. ות"ח, משיעורא דתיבותא, אוף נמי הכי הוא.

פירוש הסולם

יב) וכלא חד וכו': והכל אחד בדמיון אחד. כלומר, שהענפים למטה דומים לשרשיהם שמלמעלה, ומשום זה, אוה"כ, ​אלה תולדות נח, אל"ה ודאי, הם תולדות ופסל את הראשונים, שלא נתקיימו בעולם (כנ"ל באות ד') כי יסוד העולם, שהוא נח, הוא העושה פירות להתקיים בעולם.

אתא ר' אבא וכו': בא רבי אבא ונשקו לרבי אלעזר. אמר האריה בכחו. נקב ושבר את האבן, כלומר שהיה סתום וקשה לו פירוש הכתובים הללו כמו אבן קשה. ורבי אלעזר הסיר הקושיות מהם. כן הוא ודאי, שכל הנאמר בנח ותבה למטה רומז על שרשיהם שלמעלה באצילות, ובוא וראה אף מהשיעור של התבה שגם כן הוא כך.

דהיינו שרומז על שיעור בנין המוחין שבהתבה של מעלה, שהיא מלכות, הנבנית על ידי יסוד דז"א, כי ג' שיעורים נאמרים בה, ארך ורוחב וקומה, שהם חב"ד. הארך, ה"ס חכמה, אבל היא נמשך מבינה שנעשית לחכמה, שספירותיה בסוד מאות וע"כ הג"ר שמקבלת התבה ה"ס ​שלש מאות אמה ארך התבה, דהיינו כח"ב שכל אחת מאה, הרחב, ה"ס בינה מבחינת החסדים שבה, והם מאירים בכל ה' ספירותיה כח"ב תו"מ, ומתוך שחסדים הם, נבחנת כל ספירה רק לעשרה, וה"ס חמשים אמה רחבה.

הקומה, ה"ס דעת, שהיא התכללות חכמה וחסדים יחדיו, כדוגמת הקומה המדומית שהיא התכללות וגידול של הארך ורחב יחדיו, ונמשכת אל התבה מן הז"א שספירותיו בסוד עשיריות, ומאירה בג"ר שלה כח"ב, כמו הארך, וע"כ אומה"כ, ושלשים אמה קומתה. הרי ששיעורי בנין התבה על ידי נח, הם כשיעורי בנין המלכות על ידי יסוד דז"א.

לשון הזוהר

יג) למה נח נח תרי זמני, אלא כל צדיק וצדיק די בעלמא אית ליה תרין רוחין, רוחא חד בעלמא דין, ורוחא חד בעלמא דאתי והכי תשכח בכלהו צדיקי, משה משה. יעקב יעקב. אברהם אברהם. שמואל שמואל. שם שם. בר מיצחק דלא כתיב ביה, כמה דכתיב בהו, בגין דיצחק בשעתא דאתקרב על גבי מדבחא, נפקת נשמתיה דהות ביה בהאי עלמא, וכיון דאתמר ביה באברהם ברוך מחיה המתים, תבת ביה נשמתיה דעלמא דאתי. בגין דא תשכח דלא ייחד קב"ה שמיה אלא על יצחק, בגין דאתחשב כמת, ועל דא רמז קרא ואמר הן בקדושיו לא יאמין וגו'.

פירוש הסולם

יג) למה נח תרי וכו': שואל למה כתוב ב' פעמים ​נח. ואומר אלא כל צדיק וצדיק שבעולם יש לו ב' רוחות, אחד הוא בעוה"ז, ואחד בעוה"ב. וכן תמצא בכל הצדיקים שקראם הקב"ה, משה משה, יעקב יעקכ, אברהם אברהם, שמואל שמואל, דהיינו שם שם ב"פ חוץ מיצחק, שלא כתוב בו ב"פ יצחק כמו שכתוב בהם, והוא משום, שבשעה שנקרב יצחק על המזבח יצאה נשמתו שהיתה בו בעוה"ז, וכיון שנאמר לו לאברהם ברוך מחיה המתים, דהיינו שנאמר לו, ​אל תשלח ידך אל הנער, אחר שכבר שלח ידו לשחטו, חזרה אליו רק נשמתו שבעולם הבא. וע"כ לא נקרא יצחק יצחק. ומשום זה תמצא. שלא יחד הקב"ה את שמו, על צדיק בחייו, אלא על יצחק, משום שנחשב כמת. כי לא היה לו נשמה מעוה"ז אלא מעוה"ב, כמו שיש לנפטרים מעוה"ז, וע"כ רמז הכתוב ואמר, ​הן בקדושיו לא יאמין וגומר. כי אינו מיחד שמו על הצדיק בחייו.

לשון הזוהר

יד) ד"א אלה תולדות, בגין דהוה צדיק שבח ליה תרי זמני, תמים היה בדורותיו, אבל בדרין אחרנין אינו נחשב לכלום, כמו דרא דאברהם, ודרא דמשה ודרא דדוד. ד"א חמי מאי עבד בדרא דכלהו חייבים, ק"ו אלו היה בדרא וכולהו צדיקים ע"כ.

פירוש הסולם

יד) ד"א אלה תולדות וכו': פירוש אחר על מה שכתוב נח נח. שמשום שהיה צדיק שבח אותו ב' פעמים, שקראו נח נח. תמים היה בדורותיו, אבל אם היה בדורות אחרים, כמו דור של אברהם ודור של משה ודור של דוד לא היה נחשב לכלום. פירוש אחר, ראה מה שעשה בדור שכולם רשעים, מכל שכן אם היה בדור שכולם צדיקים, מה היה עושה.