סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

ספר הזוהר עם פירוש הסולם

זוהר חומש בראשית | פרשת חיי שרה | אותיות א-ט

מאמר וישאו – ויטילוהו אל הים

לשון הזוהר

א) ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. רבי יוסי, פתח ואמר, וישאו את יונה ויטילוהו אל הים ויעמוד הים מזעפו. הכא אית לאסתכלא, מ”ט, ארעישת ימא, עליה דיונה, ולא ארעישת עליה ארעא, כיון דהוה אזיל, בגין דלא תשרי עליה שכינתא, ימא אמאי אחיד ביה, כד הוה אזיל.

פירוש הסולם

א) ​ויהיו חיי שרה מאה שנה: ר’ יוסי פתח ואמר. ​וישאו את יונה ויטילוהו אל הים ויעמוד הים מזעפו. כאן יש להסתכל. מהו הטעם, שהים הרעיש על יונה ולא הרעיש עליו הארץ דהיינו הנוקבא הנקראת ארץ, כיון שהיה הולך לחוץ לארץ כדי שלא תשרה עליו השכינה, ונמצא שברח מארץ ישראל, שה”ס הנוקבא, א”כ, הים למה נאחז בו כשהלך. ולא הארץ שממנה ברח.

לשון הזוהר

ב) אלא, ודאי מלה באתריה הוה. ים, תנן, ים דמיא לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד, ובגין כך, ימא אחיד ביה ונטל ליה, מקמי ימא ערק.

פירוש הסולם

ב) אלא ודאי מלה וכו‘: ומשיב, אלא ודאי, הדבר במקומו היה. ים, למדנו, ​שהים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד, פירוש. כי אומר לעיל (פרשת לך דף ע”ז אות רי”א ולהלאה) שז’ רקיעים הם, דהיינו חג”ת נה”י דז”א, ורקיע עליון למעלה מהם, הנקרא מ”י, שהוא ישסו”ת. ורקיע התחתון שלמטה מכולם, שה”ס מלכות דז”א, שממנה נבנית הנוקבא, מקבל ב’ האותיות מ”י מרקיע העליון, שנעשים אצלה אותיות ים. וע”ש בהסולם, שפירוש הדברים הוא, אשר רקיע העליון שה”ס ישסו”ת הנקרא מ”י, אינו משפיע החכמה שבו לשום מדרגה, אלא להנוקבא. וע”כ קבלה הנוקבא אותיות מ”י שבו ונעשו בה ים. באופן שהשם ים של הנוקבא, יורה במיוחד רק על מדרגת החכמה שבהנוקבא. עש”ה.
וזה אמרו הים, שהוא הנוקבא דומה לרקיע, דהיינו לרקיע התחתון דז”א, כי מרקיע הזה כל בנינה, ורקיע זה דומה לכסא הכבוד דהיינו ישסו”ת, שהם כסא לאו”א עלאין, שע”כ קבל הרקיע התחתון אותיות מ”י שבכסא הכבוד, ונעשה י”ם. ונמצינו למדים בזה ההפרש מהשם ארץ להשם ים. כי השם ארץ של הנוקבא, אינו מיוחד על הארת חכמה שבה, אלא רק על הברכה שבה, בסוד מה דהות יבשה, אתעבידת ארץ למעבד פירין ואיבין (כנ”ל בהקדמת הזהר דף קצ”ו אות ר”ו ע”ש) אבל השם ים של הנוקבא מיוחד רק על הארת חכמה שבה, שמשם נמשך הנבואה.
וז”ש, ובגין כך ימא אחיד ביה ונטיל ליה, ומשום זה הים נאחז בו וקבל אותו לתוכו, בגין דהוה עריק מקמא ימא. משום שהיה בורח מפני הים. דהיינו שהיה בורח מפני הנבואה הנמשכת מהמוחין דנוקבא, שהם בבחינת ים כנ”ל. וע”כ הרעיש עליו הים ולא הארץ, וכן השליכוהו אל הים, שזה היה כדי להשיבו אל הנבואה שממנה ברח.

לשון הזוהר

ג) וישאו את יונה ויטילוהו אל הים. אוליפנא, כד הוו נטלי ליה וטבעי ירכוי בימא, הוה ימא שכיך, זקפין ליה, אתרעיש ימא, כל מה דטבעי ליה, הכי אשתכיך ימא, עד דאיהו אמר, שאוני והטילוני אל הים, מיד וישאו את יונה ויטילוהו אל הים.

פירוש הסולם

ג) ​וישאו את יונה ויטילוהו אל הים: כשהיו מטילים אותו אל הים, והטביעו אותו עד ברכיו, היה הים שכך. הרימו אותו זעף הים, כל כמה שהטביעוהו כן שכך הים, עד שהוא אמר בעצמו ​שאוני והטילוני אל הים. מיד וישאו את יונה ויטילוהו אל הים.

לשון הזוהר

ד) כיון דאתרמי בים פרחה מניה נשמתיה וסלקא עד כרסייא דמלכא, ואתדנת קמיה, ואהדרת ליה נשמתיה, ועאל בפומא דההוא נונא, ומית נונא לבתר אתקיים ההוא נונא, ואוקמוה.

פירוש הסולם

ד) כיון דאתרמי בים וכו‘: כיון שנשלך אל הים פרחה ממנו נשמתו, ועלתה עד כסא המלך ונדונה לפניו, והוחזרה לו הנשמה, ונכנס בפיו של אותו הדג, והדג מת. ואח”כ חזר הדג לתחיה. וכבר בארוהו.

לשון הזוהר

ה) תא חזי, בשעתא דבר נש סליק בערסיה, כל ליליא וליליא נשמתיה נפקת מניה, ואתדנת קמי בי דינא דמלכא, אי זכאה לאתקיימא, אתהדרת להאי עלמא.

פירוש הסולם

ה) תא חזי בשעתא וכו‘: בוא וראה, בשעה שאדם עולה על המטה וישן, כל לילה ולילה יוצאת נשמתו ממנו, ונדונת לפני בית דינו של המלך. אם זוכה להשאר בחיים, הוחזרה הנשמה לעולם הזה.

לשון הזוהר

ו) ודינא הוא בתרין גוונין, דהא לא דיינין ליה לבר נש, על בישין דאיהו עתיד וזמין למעבד, דכתיב כי שמע אלהים וגו’ באשר הוא שם. ולא תימא, דדנין ליה על טבין דעביד לחוד, אלא לאוטבא ליה על אינון טבין דהשתא, כמה דאתמר, ודנין ליה על זכיין דאיהו זמין למעבד, ובגינייהו אשתזיב, אע”ג דאיהו השתא חייבא. בגין דקב”ה עביד טיבו, עם כל בריין, וכל ארחוי דאיהו עביד, לאוטבא לכלא, ולא דאין לב”נ, על בישין דאיהו זמין למעבד, ובג”כ אתדן ב”נ, קמי קב”ה.

פירוש הסולם

ו) ודינא הוא וכו‘: והדין הוא בשני דרכים. כי לא דנים האדם על הרע שהוא עתיד ונועד לעשות, שכתוב ​כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם. ולא על העתיד. ואל תאמר, שכן דנים האדם רק על הטוב שכבר עשה, בלבד, אלא שמטיבים לאדם על הטוב של עתה כמו שאמרו, ודנים אותו על הזכיות שהוא עתיד לעשות שהוא נצל בשבילם אע”פ שהוא עתה רשע, כמו שאמרו. משום שהקב”ה עושה טוב עם כל הבריות, וכל דבריו שעושה הוא רק להטיב לכל, וע”כ, אינו דן האדם על הרע שעתיד לעשות. וע”כ נדון האדם לפני הקב”ה שיודע העתידות. פירוש. כי הביא המאמר הזה אשר האדם נדון בכל לילה, כדי לבאר מה שאמר לעיל על יונה שיצאה נשמתו ונדון לפני הקב”ה, ולפיכך מסיים המאמר ובגין כך אתדן בר נש קמי קב”ה. שסובב על מה שאמר על יונה, כמבואר.

לשון הזוהר

ז) ת”ח, כיון דאטילו ליה ליונה בימא, מה כתיב, ויעמוד הים מזעפו. הים עלאה, מאי ויעמוד, דקאים בקיומיה, כדקא יאות, בעמידה איהו, כד רוגזא שכיך, בשעתא דדינא שריא בעלמא, ההוא בי דינא, איהו כאתתא דמתעברא, וקשיא לאולדא, וכד אולידת שכיך רוגזא. הכי נמי, כד דינא שריא בעלמא לא שכיך ולא נח, עד דאתעביד דינא בחייביא, כדין הוא נייחא דיליה, למיקם בדוכתא שלים, ולמיקם בקיומיה, הה”ד ובאבוד רשעים רנה. והא אוקימנא.

פירוש הסולם

ז) תא חזי כיון וכו‘: בוא וראה כיון שהטילו את יונה אל הים, מה כתוב, ​ויעמוד הים מזעפו, היינו ים העליון שהוא הנוקבא כנ”ל, מהו ויעמוד. הוא שעמד על עמדו כראוי. כי כשהכעס נשקט הוא בעמידה.
בשעתא דדינא וכו‘: בשעה שהדין שורה בעולם, בית דין ההוא, דהיינו הנוקבא, הוא, כאשה מעוברת המקשה לילד, וכאשר ילדה, הבהלה שככה. כן כשהדין שורה בעולם, אינו נשקט ואינו נח, עד שנעשה הדין ברשעים, ואז הוא המנוחה שלו לעמוד במקומו בשלמות ולהמצא בקיומו. וזהו שכתוב, ​ובאבוד רשעים רנה. וכבר נתבאר.

לשון הזוהר

ח) באבוד רשעים רנה. והכתיב החפוץ אחפוץ מות הרשע. והא לית נייחא קמי קב”ה, כד אתעביד דינא ברשיעייא. אלא, כאן קודם דאשתלים קיסטא, כאן לבתר דאשתלים קיסטא.

פירוש הסולם

ח) באבוד רשעים וכו‘: מקשה, על הכתוב ​באבוד רשעים רנה, והרי כתוב, ​החפוץ אחפוץ מות רשע, הרי שאין נחת לפני הקב”ה כשנעשה דין ברשעים. ומשיב, אלא כאן קודם שנשלמה הסאה, אז אינו חפץ במות רשע, כאן לאחר שנשלמה הסאה, שאז באבוד רשעים רנה.