סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

ספר הזוהר עם פירוש הסולם

זוהר חומש בראשית | פרשת בראשית | חלק ב

מאמר ז’ היכלות דג”ע

לשון הזוהר

א) אמר ר’ שמעון הא תנינן, דכד ברא קב”ה עלמא, גליף בגילופי דרזא דמהימנותא, גו טהירין, ברזין עלאין, וגליף לעילא, וגליף לתתא, וכלא ברזא חדא, ועביד עלמא תתאה, כגוונא דעלמא עלאה, ודא קאים לקביל דא, למהוי כלא חד, ביחודא חדא, ובגין כך קב”ה גליף גליפי דאתוון עילא ותתא, ובהו ברא עלמין.

פירוש הסולם

א) אר”ש הא תנינן, דכד ברא קב”ה עלמא גליף בגילופי דרזא דמהימנותא גו טהירין ברזין עלאין: אר”ש הרי תנינן, אשר בעת שברא הקב”ה את העולם, חקק חקיקות של סוד האמונה, דהיינו של המלכות תוך האורות בסודות העליונים. כלומר שהעלה המלכות, לבינה, ונמצא שאותה החקיקה שהיתה במלכות, חקק אותה גם בספירות העליונות של הבינה, שה”ס שתוף מדת הרחמים דבינה בדין דמלכות, שעשה המאציל לצורך בנין העולם, כנ”ל בכ”מ, וגליף לעילא וגליף לתתא, וכלא ברזא חדא, וחקק למעלה, בהבינה, וחקק למטה בהמלכות. והכל בסוד אחד. כלומר שב’ החקיקות שחקק היו בצורה אחת, של הבינה. ועביד עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה, ודא קאים לקביל דא, למהוי כלא חד ביחודא חדא ועשה את עולם התחתון, דהיינו את המלכות, כעין עולם העליון, בינה.

ועשאם זה כנגד זה בשוה, כדי שיהיו שניהם אחד, ויעלו ביחוד אחד. ביאור הדברים. כי התחתונים, ששורשם הוא מלכות, שהיא מדת הדין, שנצטמצמה שלא לקבל לתוכה את אור העליון, נמצאים משום זה, שאינם ראוים לקבל את אור העליון, כמו שורשם שהוא מלכות, וע”כ לא יכלו התחתונים להתקיים ולהגיע אל המטרה שבשבילה נבראו, לפיכך שיתף הקב”ה את מדת הרחמים שהוא בינה, במדת הדין שבמלכות, כלומר, שהעלה המלכות לתוך הבינה, ונחקקה המלכות, כמדת הבינה, דהיינו שהשיגה בית קבול לקבל אור העליון, כמו הבינה, ואחר שנשתתפה המלכות בבינה, ברא ממנה כל התחתונים, ובזה נמצאים התחתונים ראוים לקבל כל המוחין העליונים. (

כמש”כ לעיל בבראשית א’ דף ז’ ד”ה וכבר) וז”ש שעשה עולם התחתון, דהיינו את המלכות, כמו עולם העליון שהוא בינה, ונעשתה המלכות ראויה לקבל אור העליון כמו הבינה. וז”ש ודא קאים לקביל דא, שזה עומד כנגד זה בשוה, כלומר, שבעת שהבינה בקטנות, נמצאת בשבילה גם המלכות בקטנות, וע”כ בעת שהבינה חוזרת לגדלותה, נמצאת גם המלכות משגת הגדלות כמותה. למהוי כלא חד ביחודא חדא. שנתקנו שניהם באופן כזה שיהיו שניהם אחד ביחוד אחד. ואחר שנתקנה המלכות כמו הבינה, יצאה ממנה נשמת אדם הראשון וכל התחתונים, ונמצאים גם הם ראוים לקבל כל האורות שבהבינה, כמ”ש לפנינו.

לשון הזוהר

ב) ות”ח כגוונא דעבד קב”ה עלמא, הכי נמי ברא ליה לאדם קדמאה. פתח ואמר והמה כאדם עברו ברית וגו’, דהא קב”ה אעטר ליה בעטרין עלאין, וברא ליה בשית סטרין דעלמא, למהוי שלים בכלא, וכלא זעאן ודחלן מקמיה, דהא כד אתברי אדם, אתברי בדיוקנא עלאה, והוו מסתכלן בההוא דיוקנא, וזעאן ודחלן מקמיה.

פירוש הסולם

ב) ותא חזי, כגוונא דעבד קב”ה עלמא, הכי נמי ברא ליה לאדם קדמאה, ובוא וראה, באופן זה שברא הקב”ה את העולם, דהיינו בשתופה של מדת הרחמים דבינה כנ”ל, כן ברא הקב”ה לנשמת אדם הראשון, כלומר שגם נשמת אדם הראשון קבלה אותו השיתוף דמדת הרחמים, שנברא בו העולם שהוא מלכות, (כנ”ל בדיבור הסמוך), וע”כ השיג גם הוא כל האורות העליונים שבבינה, כמו המלכות. כמו שהזהר מבאר לפנינו. פתח ואמר, והמה כאדם עברו ברית וגו’ דהא קב”ה אעטר ליה בעטרין עלאין, וברא ליה בשית סטרין דעלמא למהוי שלים בכלא: פתח וכו’ שהרי הקב”ה הכתיר לו לאדם הראשון בעטרות עליונות, דהיינו במוחין דג”ר, וברא אותו בשש קצוות העולם, דהיינו מוחין דו”ק, כדי שיהיה שלם בכל. וכלא זעאן ודחלן מקמיה, דהא כד אתברי אדם אתברי בדיוקנא עלאה, והוו מסתכלן בההוא דיוקנא וזעאן ודחלן מקמיה: וכל הבריות היו חרדים ומפחדים מפניו, כי כשנברא אדה”ר נברא בצורה עליונה, והיו הבריות מסתכלים באותה הצורה וחרדים ומפחדים מפניו.

לשון הזוהר

ג) ולבתר אעיל ליה קב”ה בגנתא דעדן, לאתעדנא תמן בעדונין עלאין, והוו מלאכין עלאין סחרין ליה, ומשמשין קמיה, ורזין דמריהון הוו אודעין ליה. ת”ח, בשעתא דאעיל ליה קב”ה לגנתא דעדן, הוה חמי ואסתכל מתמן, כל רזין עלאין, וכל חכמתא, בגין למנדע ולאסתכלא ביקרא דמריה.

פירוש הסולם

ג) ולבתר אעיל ליה קב”ה כגנתא דעדן לאתעדנא תמן בעדונין עלאין, והוו מלאכין עלאין סחרין ליה ומשמשין קמיה, ורזין דמריהון הוו אודעין ליה: ואח”כ, הכניסו הקב”ה לגן עדן, להתעדן שם בתענוגים עליונים, והיו מסבבין אותו מלאכים העליונים ומשמשים לפניו, ומודיעים לו סודותיו של רבונם. תא חזי בשעתא דאעיל ליה קב”ה לג”ע הוה חמי ואסתכל מתמן כל רזין עלאין וכל חכמתא, בגין למנדע ולאסתכלא ביקרא דמריה, בוא וראה, בשעה שהכניסו הקב”ה לג”ע, היה רואה ומסתכל משם כל סודות העליונים וכל חכמה, בכדי שיוכל לדעת ולהסתכל ביקרו של רבונו. וכל זה היה לו לאדה”ר, משום שנברא בדיוקנא עלאה, של הבינה.

לשון הזוהר

ד) שבעה היכלין מדורין אינון לעילא, דאינון רזא דמהימנותא עלאה, ושבעה היכלין אינון לתתא כגוונא דלעילא, ואינון שית כגוונא עלאה, וחד טמיר וגניז איהו לעילא. וכל אלין אינון ברזא עלאה, בגין דכל הני היכלין, אית בהו כגוונא דלעילא, ואית בהו כגוונא דלתתא, למהוי כליל בדיוקנא דרזא דלעילא, ובדיוקנא דרזא דלתתא, ובהו הוה דיוריה דאדם.

פירוש הסולם

ד) שבעה היכלין מדורין אינון לעילא, דאינון רזא דמהימנותא עלאה: ז’ היכלות ומדורים הם למעלה, שהם סוד האמונה העליונה, דהיינו בינה. ושבעה היכלין אינון לתתא כגוונא דלעילא, ואינון שית כגוונא עלאה, וחד טמיר וגניז איהו לעילא. וכל אלין, אינון ברזא עלאה. וז’ היכלות הם למטה, בהמלכות, כעין ההיכלות של מעלה, בבינה, והם ששה כמו למעלה, והם נגד שש הספירות, חג”ת נה”י, והיכל אחד הסתור והצפון הוא עליהם מלמעלה, והוא נגד ספירת הבינה. וכל אלו ההיכלות של המלכות ואפילו ששה התחתונים, הם בסוד העליון, דהיינו בצורת הבינה. בגין דכל הני היכלין, אית בהו כגוונא דלעילא, ואית בהו כגוונא דלתתא, למהוי כליל בדיוקנא דרזא דלעילא ובדיוקנא דרזא דלתתא, משום שכל אלו ההיכלות יש בכל אחד מהם כעין של מעלה וכעין של מטה, בכדי שיהיו כלולים בצורה העליונה, שהיא בינה, ובצורה תחתונה, שהיא מלכות. ובהו הוה דיוריה דאדם, ובהיכלות הללו, היתה דירתו של אדה”ר.

לשון הזוהר

ה) ולבתר דאתתרך מגנתא דעדן, אתקין לון קב”ה לנשמתהון דצדיקיא, לאשתעשעא בהו. כדקא חזי, מזיוא דיקרא עלאה. וכל חד וחד, אתתקן כגוונא דלעילא, וכגוונא דלתתא, כמה דאוקימנא.

פירוש הסולם

ה) ולבתר דאתתרך מגנתא דעדן, אתקין לון קב”ה לנשמתהון דצדיקיא לאשתעשעא בהו. כדקא חזי מזיוא דיקרא עלאה: ואחר שאדה”ר נגרש מג”ע, התקין אותם הקב”ה בשביל נשמות הצדיקים, להשתעשע עמהם בזיו יקרו העליון כראוי להם. וכל חד וחד אתתקן כגוונא דלעילא וכגוונא דלתתא כמה דאוקימנא. וכל אחד ואחד מהיכלות האלו נתתקן כעין של מעלה שהיא בינה, וכעין של מטה שהיא מלכות, כמו שבארנו.
ביאור הדברים, כי השם היכל היא בעיקר על המלכות, כי מבחינה ידועה מכונות הע”ס כח”ב תו”מ, בהשמות: שורש, עצמות, גוף, לבוש, והיכל. הרי שהמלכות נקראת היכל. אמנם אחר שעלתה המלכות ונכללה בבינה, (כנ”ל בתחילת המאמר), הנה אז נבחנת גם הבינה בשם היכל כמו המלכות. וזהו מבחינת הכלים.

אמנם מבחינת האור נבחן עיקר ההיכל על הבינה, ולא על המלכות, כי המלכות, לית לה מגרמה ולא מידי. והשם היכל, יורה שכבר השיגה המדרגה כל שיעור האור שהיא ראויה לקבל בשתא אלפי שני. וזהו שאומר הזהר לעיל (בראשית א’ דף קעב)
​בראשית ברא-שית, אלקים היכלא שביעאה, והכי אנון ז’ היכלות לתתא, ואינו אומר, ברא שית היכלות, אלקים היכלא שביעאה, כי סוד בראשית, ה”ס אשר דנפיק מראשית שהיא א”א (כנ”ל בבראשית א’ אות ו’) דהיינו שעל ידי עלית המלכות דא”א במקום בינה דא”א אל הראש, אז יצאה בינה דא”א מהראש אל הגוף שלו, דהיינו שאבדה בחינת ג”ר, ונעשתה לבחינת ו”ק בלי ראש, שז”ס שהראש נהפך אל אשר כמ”ש בהסולם שם. ועל מצב הזה נרמז בבראשית הנוטריקון ברא-שית, שברא בהבינה ו”ק בלי ראש.

ולפיכך עוד לא יצאו שם בחינת היכלות, כי אינם יוצאים בשעת קטנות. אלא אח”כ כשיצאו המוחין דגדלות, ואתוון אל”ה דבינה חזרו להראש, ואשתלם שמא דאלקים בהבינה, כמ”ש שם, אז נעשתה הבינה להיכל השביעי, ואלו הו”ק שקדמו ליציאת הבינה, קבלו ג”כ את תקונם מהיכל השביעי שהיא בחי’ ג”ר שהם נשמה חיה יחידה, ואז נעשו הו”ק ששה היכלות. באופן שכל הז’ היכלות יוצאים בבת אחת, דהיינו אחר המשכת הג”ר. הרי שההיכלות מתחילתם לא יצאו אלא בבינה, שהששה היכלות יצאו בה בסוד ברא-שית, שהם ו”ק דבינה, אשר דנפיק מראשית כנ”ל. והיכל השביעי ה”ס ג”ר דבינה. ואח”ז קבלו גם הזו”ן המוחין הללו. ויצאו ז’ היכלות גם בזו”ן כמו בבינה. וז”ש שם והכי אינון ז’ היכלות למטה, וכן הם ז’ היכלות למטה בזו”ן, דהיינו שמקבלים מז’ היכלות דבינה.

הרי שהגם שמבחינת הכלים עיקר השם היכל הוא בהמלכות, מ”מ מבחינת האור הוא להפך, שעיקר השם היכל, הוא מהבינה.
וזה אמרו כאן שבעה היכלין מדורין אינון לעילא, שז’ היכלין ומדורין הם למעלה בהבינה, כי שם יוצאים מתחילה כנ”ל, היכלין הם ג”ר ומדורין הם בחי’ ו”ק כמ”ש לפנינו, וז’ היכלין אנון לתתא כגוונא דלעילא, שאח”כ מקבלים הזו”ן מוחין דג”ר מבינה, ומתתקנים גם למטה בזו”ן ז’ היכלות. ומתוך שז’ היכלות דבינה נחלקו לג”ר וו”ק, כנ”ל בסוד בראשית ברא-שית, אלקים היכל שביעאה, לכן אומר גם כאן ואינון שית כגוונא עילאה וחד טמיר וגניז איהו לעילא, והם ששה היכלות בהנוקבא כמו הששה היכלות שבבינה, והיכל השביעי הוא עליון עליהם כמו שם בהבינה, באופן שששה היכלות התחתונים הם בחינת המלכיות שבששה ספירות חג”ת נה”י שבהנוקבא.

והיכל השביעי היא המלכות שבבינה דנוקבא, שהיא ג”ר דהיכלות, דהיינו כמ”ש בשבעה היכלות דבינה.
ואלו ב’ מיני היכלות שאומר כאן, הרי הם כך מבחינת הכלל. אמנם מבחינת פרט, יש ב’ מיני היכלות הללו, בכל פרצוף ובכל מדרגה, שז’ היכלות עליונים הם בו מחזה ולמעלה, ששם בחי’ או”א שבאותו פרצוף. וז’ היכלות תחתונים הם בו מחזה ולמטה, ששם בחי’ זו”ן שבאותו פרצוף. ואלו ז’ היכלות שהולך ומבאר לפנינו, הם ז’ היכלות אשר בגן עדן, כמ”ש ובהו הוה דיוריה דאדם, ולבתר דאתתרך מגן עדן וכו‘ הרי שהמדובר הוא מז’ היכלות שבג”ע, ונודע שיש ג”ע עליון מבחינת בינה וג”ע תחתון מבחינת מלכות. ואומר כאן לפנינו ששניהם שוות, ומדבר בג”ע תחתון ורומז גם על ג”ע העליון. גם צריך שתדע שההיכלות כלולים זה מזה, וכמו שיש ז’ היכלות בכלל, כן כל היכל כלול מאלו הז’. והם נחלקים לג’ בחינות: כי הששה היכלות הם ב’ בחינות, שהם א) נה”י, ב) חג”ת. ובחינת היכל השביעי, הוא בחינת ג”ר אשר בפרטיות כל היכל והיכל. כמו שהולך ומבאר לפנינו.