סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

מעשה בקיסר אחד שלא היה לו בנים. גם מלך אחד לא היה לו בנים. ונסע הקיסר על הארץ לשוטט לבקש אולי ימצא איזה עצה ותרופה להוליד בנים. גם המלך נסע כמו כן, וניזדמנו שניהם לפונדק אחד, ולא היו יודעים זה מזה. והכיר הקיסר בהמלך שיש לו נימוס, (של מלכות), ושאל אותו והודה לו שהוא מלך. גם המלך הכיר בקיסר גם כן והודה לו גם כן, והודיעו זה לזה שנוסעים בשביל בנים וניתקשרו שניהם, באם שיבואו לביתם ויולידו נשותיהם זכר ונקבה, באפן שיהיו יכולים להתחתן, אזי יתחתנו בין שניהם. ונסע הקיסר לביתו והוליד בת. והמלך נסע לביתו והוליד בן. וההתקשרות הנ"ל נשכח מהם.

ושלח הקיסר את בתו ללמד, גם המלך שלח את בנו ללמד, וניזדמנו שניהם אצל מלמד אחד. והיו אוהבים זה את זה מאד ויתקשרו ביניהם שישאו זה לזה. ונטל הבן מלך טבעת ונתן על ידה ונתחתנו יחד. אחר כך שלח הקיסר אחר בתו והביאה לביתו. גם המלך שלח אחר בנו והביאו לביתו.

והיו מדברים שידוכים לבת הקיסר, ולא רצתה שום שדוך מחמת התקשרות הנ"ל. והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה. גם הבת קיסר הייתה עצבה תמיד. והיה הקיסר מוליכה לחצרות שלו ופלטין (ארמון) שלו והראה אותה גדלותה, והיא הייתה עצבה.

והבן מלך היה מגעגע מאד אחריה עד שנחלה, וכל מה ששאלו אותו על מה אתה חולה, לא רצה להגיד. ואמרו להמשמש אותו: אולי תוכל אתה לחקר אצלו. ואמר להם שהוא יודע, כי הוא היה עמו אז במקום שלמד שם, והגיד להם הדבר.

ואזי נזכר המלך שכבר נתחתן הוא עם הקיסר מקדם. והלך וכתב להקיסר שיכין עצמו על החתונה כי כבר נתקשרו מקדם כנ"ל. ולא רצה הקיסר, אך לא היה יכול להעז ולסרב, והשיב לו שישלח המלך את בנו אליו ויראה אם יוכל לנהג מדינות, אזי ישיא בתו אליו. ושלח בנו אליו, (היינו שהמלך שלח בנו להקיסר כאשר צוה הקיסר כנ"ל), והושיבו הקיסר בתוך חדר ומסר לו נירות של עסקי המדינה לראות אם יוכל לנהג את המדינה. והבן מלך היה מתגעגע מאד לראות אותה, ולא היה אפשר לו לראותה. פעם אחד הלך אצל כתל של אספקלריא (מראה) וראה אותה ונפל חלשות ובאתה היא אליו ונערתו וספרה לו שאינה רוצה שום שדוך מחמת ההתקשרות עמו, ואמר לה: מה נעשה ואביך אינו רוצה. ואמרה: אף על פי כן. אחר כך התייעצו שיניחו לפרש עצמם על הים. ושכרו להם ספינה ופרשו בים.

והלכו על הים. אחר כך רצו לקרב עצמם אל הספר (שפת הים). ובאו לספר. והיה שם יער והלכו לשם. ולקחה הבת קיסר הטבעת ונתנה לו, והיא שכבה שם. אחר כך ראה הבן מלך שבסמוך תעמד, והניח הטבעת אצלה. אחר כך עמדו והלכו אל הספינה.

בתוך כך נזכרה ששכחו הטבעת שם, ושלחה אותו אחרי הטבעת. והלך לשם ולא היה יכול למצוא המקום והלך למקום אחר ולא היה יכול למצוא הטבעת. והיה הולך לבקשו ממקום למקום עד שנתעה ולא היה יכול לחזר. והיא הלכה לבקשו ונטעת גם כן, והיה הוא הולך ותועה, הולך ותועה. אחר כך ראה דרך והלך לישוב, ולא היה לו מה לעשות, ונעשה משרת. גם היא הייתה הולכת ותועה, וישבה עצמה שתשב אצל הים, והלכה אל שפת הים. והיה שם אילנות של פרות, וישבה שם, וביום הייתה הולכת אצל הים, אולי תמצא עוברים ושבים. והייתה מתפרנסת מן הפרות, ובלילה הייתה עולה על אילן כדי שתהיה נשמרת מן החיות.

ויהי היום והיה סוחר גדול מפלג מאד, והיה לו משא ומתן בכל העולם, והיה לו בן יחיד. והסוחר היה זקן. פעם אחד אמר הבן לאביו: באשר שאתה זקן ואני נער והנאמנים שלך אינם משגיחים כלל עלי, ואתה תסתלק ואהיה נשאר ריק ולא אדע מה לעשות; בכן תן לי ספינה עם סחורה ואלך על הים כדי להיות בקי במשא ומתן.

ונתן לו אביו ספינה עם סחורה, והלך למדינות ומכר הסחורה וקנה סחורה אחרת והצליח.

בהיותו על הים ראו אותן האילנות הנ"ל, (שהייתה הבת קיסר שם), וסברו שהוא ישוב ורצה לילך לשם. וכשנתקרבו ראו שהם אילנות ורצו לחזר. בתוך כך הציץ הסוחר, (היינו בן הסוחר הנ"ל), לתוך הים וראה שם אילן ועליו כמראה אדם, וסבר שמא הוא טועה עצמו. והגיד לשאר האנשים שהיו שם והביטו וראו גם כן כמראה אדם על האילן והתיישבו להתקרב לשם ושלחו איש עם ספינה קטנה לשם. והם היו מביטים בתוך הים, כדי לכון את השליח שלא יטעה מן הדרך כדי שילך מכון אל האילן הנ"ל. והלך לשם וראה שיושב שם אדם והגיד להם.

והלך בעצמו, (בן הסוחר הנ"ל), וראה שיושבת שם, (היינו הבת קיסר הנ"ל שהייתה יושבת שם כנ"ל), ואמר לה שתרד. ואמרה לו שאינה רוצה לכנס אל הספינה, כי אם שיבטחה שלא יגע בה כי אם כשיבוא לביתו ויישא אותה כדת. והבטיח לה. ונכנסה אצלו לספינה, וראה שהיא מזמרת על כלי זמר ויכולה לדבר בכמה לשונות, ושמח על שנזדמנה לו. אחר כך כשהתחילו להתקרב לביתו, אמרה לו, שהישר שילך לביתו ויודיע לאביו וקרוביו וכל מיודעיו שכלם יצאו לקראתה, באשר שמוליך אישה חשובה כזו. ואחר כך יתוודע לו מי היא, (כי גם מקדם התנה היא עמו שלא ישאל אותה מי היא עד אחר החתונה, אז ידע מי היא), והסכים עמה. אמרה לו: גם הישר באשר שאתה מוליך אישה כזו שתשכר את כל המאטראסן (מלחים) המוליכין הספינה, למען ידעו שהסוחר שלהם יש לו נישואין עם אישה כזו והסכים עמה.

ולקח יין טוב מאד שהיה לו בספינה ונתן להם ונשתכרו מאד. והוא הלך לביתו להודיע לאביו וקרוביו כנ"ל, והמאטראסן נישתכרו ויצאו מן הספינה, ונפלו ושכבו בשכרותם.

ובעוד שהיו מכינים עצמם שם לילך לקראתה עם כל המשפחה, הלכה היא והתירה הספינה מן הספר, ופרשה הווילונות (היינו הלאווינטן) והלכה לה עם הספינה. והם באו אל הספינה, (היינו כל המשפחה של הסוחר), ולא מצאו דבר. וחרה להסוחר אבי הבן הנ"ל מאד והוא צועק ואומר, (היינו הבן של הסוחר הנ"ל שהיה בא עם הספינה הנ"ל צעק ואמר): תאמין לי שהבאתי ספינה עם סחורה וכו', והם אינם רואים דבר.

ואמר לו: תשאל להמאטראסן. והלך לשאול אותם, והם שוכבים שכורים. אחר כך ננערו, ושאל להם ואינם יודעים כלל מה עבר עליהם רק יודעים שהביאו ספינה עם כל הנ"ל ואינם יודעים היכן היא. וחרה הסוחר מאד על בנו וגרשו מביתו, ולא יבוא לנגד פניו. והלך ממנו נע ונד, והיא, (היינו הבת קיסר הנ"ל), הייתה הולכת על הים.

ויהי היום והיה מלך אחד והיה בונה לו פלטין על הים כי שם הוטב בעיניו לבנות פלטין מחמת אויר הים. והספינות הולכות שם. והיא, (היינו הבת קיסר הנ"ל), הייתה הולכת על הים ובאתה סמוך לפלטין של המלך הנ"ל. והמלך הביט וראה ספינה בלי מנהיגים ואין שם אנשים, וסבר שהוא טועה עצמו, וצווה לאנשיו שיסתכלו וראו גם כן כן. והיא נתקרבה אל הפלטין. אחר כך התיישבה עצמה: למה לה הפלטין. והתחילה לחזר. ושלח המלך והחזירה והביאה לביתו. והמלך הנ"ל לא היה לו אישה, כי לא היה יכול לברר לו, כי מי שהיה רוצה לא רצתה היא וכן להפך. וכשבאתה לשם הבת קיסר הנ"ל אמרה לו שישבע לה שלא יגע בה עד שישאנה כדת, ונשבע לה. ואמרה לו שראוי שלא יפתח את הספינה שלה ולא יגע בה, רק שתעמד כך על הים עד הנישואין ואז יראו הכל את ריבוי הסחורה שהביאה לבל יאמרו שלקח אישה מן השוק. והבטיח לה כן.

והמלך כתב לכל המדינות שיתקבצו ויבואו על החתונה שלו, ובנה פלטין בשבילה. והיא צוותה שיביאו לה אחד עשר בנות שרים שיהיו עמה. וצווה המלך ושלחו לה אחד עשר בנות שרים גדולים מאד ובנאו לכל אחת פלטין מיחד, והיא הייתה לה גם כן פלטין מיוחד, והיו מתקבצות אליה, והיו מזמרות בכלי שיר ומשחקים שם עמה.

פעם אחת אמרה להם שתלך עמהם על הים, והלכו עמה. והיו משחקים שם, ואמרה להם שתכבד אותם ביין טוב שיש לה, ונתנה להם מהיין שבספינה ונשתכרו ונפלו ושכבו. והלכה והתירה הספינה ופרשה הוילונות וברחה עם הספינה. והם, (היינו המלך ואנשיו), הציצו וראו שהספינה איננה ונבהלו מאד. ואמר המלך: היזהרו שלא להגיד לה פתאום כי צערה יהיה גדול מאד על ספינה יקרה כזו, (כי המלך לא היה יודע שהיא בעצמה ברחה עם הספינה והיה סבור שהיא עדין בחדרה), גם אולי תסבר שהמלך נתן לאחד את הספינה, רק ישלחו את שררה אחת מהבנות שרים הנ"ל להגיד לה בחכמה. והלכו לחדר אחד ולא מצאו אדם. וכן לחדר שני וכן לכל האחד עשר חדרים, ולא מצאו אדם. והסכימו לשלח בלילה שררה זקנה להגיד לה. והלכו לחדרה ולא מצאו אדם ונבהלו מאד.

ואביהן של הבנות שרים הנ"ל שהיו רגילים שיגיעו להם אגרות זה מזה, ועתה ראו שהם שולחים אגרות ואין להם שום אגרת מבנותיהם. עמדו השרים ונסעו בעצמן לשם, ולא מצאו את בנותיהם, וחרה להם מאד, ואמרו לשלח את המלך, (דהיינו למקום ששולחין החייבים מיתה שקורין "פארשיקן"), כי הם היו השרי מלוכה, אך נתישבו מה חטא המלך שיתחייב שלוח כי נאנס בדבר. והסכימו להעבירו ממלכותו ולגרשו. והעבירו אותו וגרשוהו והלך לו:

והיא, (היינו הבת קיסר הנ"ל שברחה עם האחת עשרה בנות שרים), הלכה עם הספינה. אחר כך ננערו השרות הנ"ל, (והתחילו שוב לשחק כמקדם, כי לא ידעו שהספינה כבר הלכה מן הספר), ואמרו לה: נחזר. והשיבה להם: נשהה עוד כאן קצת. אחר כך עמד רוח סערה ואמרו: נחזר לביתנו. והודיעה להם שהספינה כבר פרשה מן הספר. ושאלו אותה על מה עשתה כן. ואמרה שהייתה יראה פן תשבר מחמת הרוח סערה, על כן הכרחה להתירה ולפרש הוילאות. והיו הולכים על הים, (הבת קיסר עם האחת עשרה בנות שרים הנ"ל), והיו מזמרים שם בכלי זמר. ופגעו בפלטין, ואמרו לה השרות הנ"ל: נתקרב לשם, ולא רצתה. ואמרה כי נתחרטה על שנתקרבה אצל פלטין הנ"ל, (היינו על שנתקרבה לפלטין שלהמלך הנ"ל שרצה לישא אותה כנ"ל).

אחר כך ראו כמין אי הים ונתקרבו לשם. והיו שם שנים עשר גזלנים, ורצו להרגם.

ושאלה היא: מי הגדול שבכם. והראו לה. אמרה לו: מה מעשיכם. אמר לה שהם גזלנים. אמרה לו: אף אנחנו גזלנים; רק שאתם גזלנים בגבורה שלכם, ואנחנו גזלנים על ידי חכמה כי אנו מלמדים בלשונות ובכלי זמר. בכן מה בצע כי תהרגו אותנו, הלא טוב שתישאו אותנו לנשים ויהיה לכם גם העשירות שלנו. והראה היא להם מה שבספינה, וניתרצו לדבריה. והראו הגזלנים להם גם כן כל העשירות שלהם, והוליכו אותם בכל המקומות שלהם והסכימו שלא יהיו נושאים בבת אחת כי אם בזה אחר זה, (היינו שכל הגזלנים הנ"ל לא יהיו נושאים את השררות הנ"ל כלם בבת אחת, רק הנישואין שלהם יהיה בזה אחר זה), גם שיבררו לכל אחד שררה אחת לפי הראוי לו, הגדול לפי גדלו וכו'.

אחר כך אמרה להם שתכבד אותם ביין טוב נפלא מאד שיש לה בספינה שאינה מסתפקת ממנו רק הוא טמון אצלה עד יום שיזמן לה השם יתברך הזווג שלה. ונתנה להם היין בשנים עשר גביעים ואמרה שכל אחד ישתה לכל אחד מהשנים עשר, ושתו ונשתכרו ונפלו. ואמרה לחברותיה הנ"ל: לכו ושחטו כל אחת את בעלה, והלכו ושחטו כלם. ומצאו שם עשירות מפלג מאד שלא היה אצל שום מלך. והסכימו שלא לקח נחשת ולא כסף כי אם זהב ואבנים טובות. והשליכו מן הספינה שלהם דברים שאינם חשובים כל כך, וטענו כל הספינה עם דברים יקרים: זהב ואבנים טובות שמצאו שם. והסכימו שלא לילך עוד מלובש כמו נשים, ותפרו להם בגדי זכרים, מלבושי אשכנז, והלכו עם הספינה.

ויהי היום והיה מלך אחד זקן. והיה לו בן יחיד, והשיא אותו, ומסר מלכותו לבנו.

אמר הבן מלך שילך ויטיל עם אשתו בים כדי שתהיה רגילה באוויר הים פן חס ושלום, מוכרחים באיזה פעם לברוח בים. והלך עם אשתו עם השרי מלוכה ופרשו בספינה והיו שם שמחים ומשחקים מאד. אחר כך אמרו שיפשטו כלם בגדיהם, (היינו הבן מלך עם השרי מלוכה שהיו שם בספינה התייעצו מחמת שמחה שיהיו כלם פושטים את בגדיהם, וכן עשו), ולא נשאר עליהם כי אם הכותנת. והיו מתחזקין לעלות על התורן, והיה הבן מלך הנ"ל מתחזק לעלות לשם.

והיא, (היינו הבת קיסר הנ"ל), באתה עם הספינה, שלה הנ"ל, וראתה אותו הספינה הנ"ל, (היינו הספינה של הבן מלך עם שרי מלוכה הנ"ל), ובתחילה הייתה יראה להתקרב. אחר כך נסמכו קצת, וראו שהם משחקים מאד והבינו שאינם גזלנים והתחילו להתקרב. אמרה הבת קיסר לחברותיה: אני יכולה להפיל את אותו הקרח לתוך הים, (היינו את הבן מלך הנ"ל שהיה עולה בראש התורן כנ"ל), כי הבן מלך הנ"ל היה קרח, דהיינו שהיה מקרח ראשו משערות. אמרו לה: ואיך אפשר, הלא אנו רחוקים מהם מאד. אמרה להן שיש זכוכית ששורף ועל ידי זה תפיל אותו. ואמרה שלא להפיל אותו עד שיעלה על ראש התרון ממש, כי כשהוא באמצעית התורן אזי כשיפול, יפול אל תוך הספינה, אבל כשיעלה בראש, אזי כשיפל, יפל לתוך הים. המתינה עד שעלה אל ראש התרן ממש ולקחה הזכוכית ששורף נגד החמה (שקורין "ברען בריל") וכונה נגד מחו עד שנכווה מחו ונפל לתוך הים.

וכיון שראו, (אנשי הספינה של המלך הנ"ל), שנפל, נעשה שם רעש גדול כי איך יוכלו לחזר לביתם כי המלך ימות מחמת צער. ואמרו להתקרב אל הספינה שרואין, (היינו לספינה זו הנ"ל של הבת קיסר), אולי יש שם איזה דאקטיר (רופא) שיוכל לתן להם עצה. והתקרבו אל הספינה הנ"ל, (היינו הספינה של הבת קיסר עם השרות הנ"ל), ואמרו להם, (אנשי הספינה של המלך להשרות עם הבת קיסר הנ"ל), שלא יתייראו כלל כי לא יעשו להם כלל. שאלו אותם: אולי יש ביניכם דאקטיר שיתן לנו עצה.

וספרו להם כל המעשה ושבן המלך נפל לתוך הים. ואמרה הבת קיסר שיוציאו אותו מן הים. והלכו ומצאו אותו והוציאו אותו. ולקחה הדפק בידה ואמרה שנשרף מחו.

וקרעו המח ומצאו שכדבריה כן הוא ונבהלו מאד. ובקשו ממנה שתלך עמהם לביתם ותהיה דאקטיר אצל המלך ותהיה חשובה וגדולה מאד, ולא רצתה, ואמרה כי איננה דאקטיר, רק שיודעת סתם דברים הללו.

ולא רצו, (אנשי הספינה של המלך), לחזר לביתם והלכו שתי הספינות ביחד. והוטב בעיני השרי מלוכה מאד שהמלכה שלהם תשא את הדאקטיר מחמת גדל חכמתו שראו בו. (כי השרי מלוכה של בן המלך הנ"ל שנפל ומת סברו שהבת קיסר עם השרות הנ"ל הם זכרים כי היו מלבשים במלבושי זכרים כנ"ל, על כן רצו שהמלכה שלהם שהיא אשת בן המלך שמת תשא את הדאקטיר שהיא באמת הבת קיסר שהיו סבורים שהיא דאקטיר מחמת שידעה בחכמתה שנשרף המח של בן המלך שנפל כנ"ל), ושיהיה הוא מלך שלהם, ואת המלך שלהם, (היינו המלך הזקן הנ"ל), יהרגו, (כל זה היו רוצים מאד השרי מלוכה הנ"ל), אך שלא היה אפשר לדבר דבר כזה אל המלכה שהיא תשא דאקטיר. גם להמלכה הוטב גם כן מאד שתשא את הדאקטיר, אך שהיתה מתיראה מן המדינה פן לא יתרצו שיהיה הוא מלך. והסכימו לעשות משתאות, כדי שעל המשתה בשעת חדוה יוכלו לדבר מזה. והיו עושין משתה אצל כל אחד ביומו.

כשהגיע יום משתה של הדאקטיר, (היינו הבת קיסר), נתן להם מיין שלו הנ"ל ונשתכרו. בשעת חדוה אמרו השרים: מה יפה היה שהמלכה תשא את הדאקטיר. ואמר הדאקטיר: יפה מאד היה רק אם היו מדברים זאת בלתי פה שתוי, (היינו שלא בשעת שכרות). נענית המלכה גם כן ואמרה: מה יפה היה שהיא תשא את הדאקטיר רק שהמדינה תסכים על זה. השיב שנית הדאקטיר, (היינו בת הקיסר): יפה מאד היה רק אם היו מדברים זאת בלתי פה שתוי. אחר כך כשהקיצו משכרותם נזכרו השרים מה שאמרו ונתבישו בעצמן מהמלכה שאמרו דבר כזה אך הלא היא גם כן בעצמה אמרה זאת. והיא גם כן נתבישה מפניהם אך הלא גם הם אמרו זאת. והתחילו לדבר מזה ונסכם ביניהם כן, ונתחתנה היא עם הדאקטיר, (וכנ"ל היינו עם בת הקיסר שסברו שהיא דאקטיר כנ"ל), והלכו למדינתם.

וכשראו בני המדינה שהם באים שמחו מאד כי זה זמן רב שהלך הבן מלך ולא ידעו היכן הוא, והמלך הזקן כבר מת בטרם ביאתם. אחר כך ראו, (בני המדינה), שהבן מלך שהוא מלך שלהם איננו. ושאלו: היכן הוא מלכנו. וספרו להם כל המעשה איך שכבר מת, ושכבר קבלו להם מלך זה שבא עמהם. ושמחו מאד על שבא להם מלך חדש.

והמלך, (היינו בת הקיסר הנ"ל שהיא נעשית עתה מלך כנ"ל), צוה להכריז בכל מדינה ומדינה שכל מי שנמצא בכל מקום שהוא, גר או אורח ובורח ומגרש, שכלם יבואו על החתנה שלו, איש מהם לא יהיה נעדר, ויקבלו מתנות גדולות. וצוה, (המלך הנ"ל היינו בת הקיסר), שיעשו סביב סביב כל העיר מעינות, כדי שכשאחד ירצה לשתות, לא יצטרך לילך ולשתות רק כל אחד ימצא מעין אצלו. וצוה, (המלך הנ"ל היינו בת הקיסר), לציר צורתו אצל כל מעין ומעין, ושיעמדו שומרים וישמרו באם שיבוא אחד ויסתכל ביותר על הצורה ויעשה רע פנים, (היינו שישתנו פניו כמו מי שמביט היטב על איזה דבר ומשתומם ומצטער), אזי יתפסו אותו בתפיסה. וכן עשו ובאו אלו השלשה הנ"ל. דהיינו בן המלך הראשון שהוא החתן האמת של בת הקיסר הזאת, (שהיא המלך עכשו כנ"ל), ובן הסוחר הנ"ל, (שגרשו אביו מחמת הבת הקיסר הזאת שברחה עם הספינה עם כל הסחורה כנ"ל), והמלך שהעבירוהו, (גם כן על ידה כי ברחה ממנו עם האחת עשרה שרות כנ"ל), וכל אחד מאלו השלשה הכיר שזה צורתה והסתכלו ונזכרו ונצטערו, (היינו שבאו אצל המעינות הנ"ל וראו צורתה שהיתה מצירת שם והכירו אותה והיו מסתכלים ביותר וכו'), ותפסו אותם בתפיסה.

בשעת חתנה צוה המלך, (היינו הבת הקיסר), שיבואו השבויים לפניו. והביאו השלשה הנ"ל, והכירה אותם. והם לא הכירוה מחמת שמלבשת כמו איש. ענתה הבת קיסר ואמרה: אתה מלך, (היינו המלך שהעבירוהו הנ"ל שהוא אחד משלשת השבויים הנ"ל), אותך העבירו בשביל האחת עשרה בנות שרים שנאבדו; הרי לך הבנות שרים, שוב למדינתך ולמלכותך, (כי האחת עשרה בנות שרים היו עמה כאן כנ"ל). אתה סוחר, (היינו בתחלה דברה להמלך שהעבירוהו הנ"ל עכשו חזרה פניה ודברה עם הסוחר היינו עם בן הסוחר הנ"ל), אותך גרש אביך בשביל הספינה עם סחורה שנאבדה ממך, כנ"ל, הרי לך הספינה שלך עם כל הסחורה ועל שנשתהה המעות כל כך יש לך עתה עשירות בספינה בכפלי כפלים ממה שהיה, (כי הספינה בעצמה עם כל הסחורה של בן הסוחר שהיא ברחה עמה כנ"ל עדין היה אצלה בשלמות כנ"ל ונוסף לזה היה בספינה כל העשירות שלקחה אצל הגזלנים הנ"ל שהיה עשירות מפלג מאד כפלי כפלים כנ"ל), ואתה בן מלך, (היינו החתן שלה באמת), נלכה ונסעה. ושבו לביתם.