סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

מעשה במלך אחד שלא היו לו בנים. והלך ועסק בדאקטורים (רופאים), כדי שלא תהיה מלכותו נהפכת לזרים, ולא הועילו לו. וגזר על היהודים שיתפללו בעבורו שיהיה לו בנים. והיו היהודים מבקשים ומחפשים צדיק, כדי שיתפלל ויפעל שיהיה לו בנים. ובקשו ומצאו צדיק גנוז. ואמרו לו שיתפלל שיהיה להמלך בנים. וענה שאינו יודע כלל. והודיעו להמלך. ושלח המלך פקדתו (שקורין “אוקאז”) אחריו, והביאו אותו להמלך. והתחיל המלך לדבר עמו בטוב: הלא אתה יודע, שהיהודים הם בידי לעשות בהם כרצוני, על כן אני מבקש ממך בטוב שתתפלל שיהיה לי בנים. והבטיח לו שיהיה לו באותה שנה ולד, והלך למקומו.

וילדה המלכה בת, והייתה אותה הבת מלכה יפת תאר מאד. וכשהייתה בת ארבע שנים הייתה יכולה כל החכמות ולזמר בכלי שיר והייתה יודעת כל הלשונות והיו נוסעים מלכים מכל המדינות לראותה, והיה שמחה גדולה על המלך. אחר כך נכסף המלך מאד שיהיה לו בן, כדי שלא תהיה מוסבת מלכותו לאיש זר וגזר שוב על היהודים שיתפללו שיהיה לו בן. והיו מבקשים ומחפשים את הצדיק הנ”ל, ולא מצאו אותו כי כבר נפטר. ובקשו עוד ומצאו עוד צדיק גנוז, ואמרו לו שיתן להמלך בן. ואמר שאינו יודע כלל. והודיעו להמלך ואמר לו המלך גם כן כנ”ל: הלא היהודים בידי וכו’ כנ”ל.

אמר לו החכם, (היינו זה הצדיק הנ”ל): תוכל לעשות מה שאצווה. אמר המלך: הן. אמר לו החכם: אני צריך שתביא כל המיני אבנים טובות, כי כל אבן טוב יש לו סגלה אחרת, כי יש אצל המלכים ספר שכתוב בו כל מיני האבנים טובות. אמר המלך: אני אוציא חצי מלכותי כדי שיהיה לי בן. והלך והביא לו כל מיני האבנים טובות ולקחם החכם והדקם. ולקח כוס יין ונתנם לתוכו ונתן חצי הכוס להמלך לשתות וחציה להמלכה.

ואמר להם שיהיה להם בן שיהיה כלו מאבנים טובות ויהיה בו כל הסגולות של כל האבנים טובות. והלך למקומו. וילדה בן, ונעשה שמחה גדולה על המלך. והבן הנולד לא היה מאבנים טובות. כשהיה הבן בן ארבע שנים היה יפה תאר מאד וחכם גדול בכל החכמות והיה יודע כל הלשונות. והיו נוסעים מלכים לראותו. והבת מלכה ראתה שאינה חשובה כל כך ונתקנאה בו. רק זאת הייתה נחמתה: באשר שאותו הצדיק אמר שיהיה כלו מאבנים טובות, טוב שאינו מאבנים טובות.

פעם אחד היה הבן מלך מחתך עצים ונקף באצבעו. ורצתה הבת מלכה לכרך את אצבעו, וראתה שם אבן טוב. ונתקנאה בו מאד ועשתה עצמה חולה. ובאו כמה דוקטורים ולא היו יכולים לעשות לה רפואה. וקראו למכשפים. והיה שם מכשף. וגלתה לו האמת שהיא עשתה עצמה חולה כנ”ל. ושאלה אותו אם יוכל לעשות כשוף לאדם שיהיה מצורע.

אמר: הן. אמרה לו: אולי יבקש מכשף שיבטל הכשוף ויתרפא. אמר המכשף: אם ישליכו הכשוף אל המים, לא יוכלו לבטלו עוד . ועשתה כן, והשליכה הכשוף אל המים. ונעשה הבן מלך מצורע מאד, (והיה לו) על חוטמו צרעת ועל פניו ועל שאר גופו. ועסק המלך בדאקטורים ובמכשפים ולא הועילו. וגזר על היהודים שיתפללו. ובקשו הצדיק הנ”ל, והביאו אותו למלך. והצדיק הנ”ל היה מתפלל תמיד להשם יתברך באשר שהוא היה מבטיח שיהיה הבן מלך כלו מאבנים טובות, ולא היה כן.

והיה טוען להשם יתברך: האם עשיתי זאת בשביל כבודי?! לא עשיתי כי אם בשביל כבודך, ועכשיו לא נתקים כמו שאמרתי! ובא הצדיק להמלך. והיה מתפלל ולא הועיל. והודיעו לו שהוא כשוף. והצדיק הנ”ל היה גבוה למעלה מן כל הכשפים. ובא הצדיק והודיע להמלך שהוא כשוף, ושהשליכו הכשוף למים, ואין תקנה להבן מלך כי אם שישליכו המכשף שעשה הכשוף למים. אמר המלך: אני נותן לך כל המכשפים להשליכם למים כדי שיתרפא בני. ונתייראה הבת מלכה. ורצתה אל המים להוציא הכשוף מן המים, כי הייתה יודעת היכן מנח הכשוף, ונפלה אל המים. ונעשה רעש גדול שהבת מלך נפלה אל המים. ובא אותו הצדיק הנ”ל ואמר להם שהבן מלך יתרפא. ונתרפא, ונתייבש הצרעת ונפל ונקלף כל העור ממנו ונעשה מאבנים טובות כלו. והיה לו כל הסגולות של כל האבנים טובות, (היינו כי אחר שנקלף העור אז נתגלה ונראה שהבן מלך הוא כלו מאבנים טובות כאשר אמר הצדיק הנ”ל):