מאמר על פרשת השבוע

מאמר | פרשת תולדות

זמן קריאה 2 דק'

פרשת השבוע | פרשת תולדות

 

"אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (כה, יט)

כתב האדמו"ר רבי ברוך שלום הלוי אשלג זצ"ל, בנו של בעל 'הסולם' זצ"ל:

"שמעתי מאבי אדוני מורי ורבי זצ"ל, שהבנים באים להשלים את מה שההורים לא הספיקו לתקן. לכן, כשאברהם השלים את מדת החסד, נולד אח"כ יצחק להשלים חסרונו. ואחר כך, כשיצחק לא השלים רק מדת הגבורה, נולד אח"כ יעקב שהוא מדת התפארת (קו אמצעי), וכן הוא בכל הדורות, הבנים משלימים מה שלא הספיקו דורות ראשונים. ודבר זה נמשך מחטא עץ הדעת, שלאחר החטא התחלקה נשמתו לששים רבוא נשמות (וכל אחד ואחד מתקן חלק מס' רבוא), וזה נקרא 'ברא מזכה אבא'.

("שמעתי" קפג)

מובא משמו של הרב"ש זצ"ל:

שאלתי את אבי אדוני ומורי, וכי יתכן שהאבות הקדושים אברהם, יצחק ויעקב ע"ה, לא נשלמו בכל שלושת הקוים (חסד, גבורה ותפארת)? והשיב לי: אכן, כל אחד מהאבות הקדושים כשלעצמו נשלם בכל שלושת הקוים, ומה שאנו אומרים שאברהם השלים מדת החסד, יצחק מדת הגבורה וכו', הכוונה לאותה בחינה שהנחילו לדורות הבאים. מה שאין כן כל אחד ואחד מהאבות בפני עצמו היה שלם בכל אותן בחינות. (עיין בזוהר פרשת תולדות אות ט"ו וב'הסולם' שם).

 

ב"ברכת שלום" על התורה מרחיב לבאר ענין זה, שלכן לאברהם ושרה לא היו בנים, מכיון שהיו בשלימות, ורק ע"י הוספת ה' לשמו של אברהם היה לו מקום תיקון וכו'. ועיין שם בפרשת 'חיי שרה'.

 

"וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" (כה, כב)

רבותינו דרשו: לשון 'ריצה'. כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת. עוברת על פתחי עבודה זרה, עשו מפרכס לצאת. (רש"י)

ב"ספר המאמרים" מביא הרב"ש זצ"ל בשם אביו, בעל 'הסולם' זצ"ל, פירוש על פסוק זה על דרך עבודת ד', ומרחיב הסבר על העניין, על פיו מתבאר סדר העבודה של הבאים להיכנס בשערי העבודה הפנימית, היינו על מנת להשפיע, וכדרכו של בעל 'הסולם' זצ"ל מבאר עניין זה של יעקב אע"ה ועשו בגוף אחד.

תחילת העבודה של האדם בתורה ומצוות בכוונה לעשות נחת רוח לבורא ולא על מנת לקבל, נקראת 'עיבור', שרוצה לעבור משלב של העבודה על מנת לקבל לעבודה על מנת להשפיע, ואז יש 'התרוצצות בקרבו'. שכן בשעה שעובר על פתחי תורה ונמצא בסביבת אנשים המחשיבים ומעריכים את העבודה לשם שמים, בחינת 'יעקב' שבו מתעוררת ונמשכת למקום תורה שכזה.

ואולם בשעה שעובר על 'פתחי עבודה זרה', פירוש, שיוצא לשוק, בין אנשים השקועים באהבה עצמית, ועבודת ד' על מנת להשפיע אינה מעניינת אותם, וכל התורה והמצוות שהם מקיימים אינם אלא כמצות אנשים מלומדה, מיד מתעוררת בחינת 'עשו' שבו ואומרת לו שכדאי יותר ללכת בדרך זו. (ועל פי דרך העבודה נקראת עבודה זו בשם 'עבודה זרה', לפי שעובד את עצמו ולא את השי"ת), וה'עשו' שבו מפרכס אז לצאת ולהשתתף בעבודה זו.

על המאבק הזה בין יעקב לעשו שבאדם נאמר בפסוק "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" (שם כג), וכשזה קם זה נופל (רש"י), לפי ששניהם אינם יכולים לשלוט באדם בה-בעת: או ששולט הרצון להשפיע או ששולט הרצון לקבל. לאחר שהאדם עשה את כל אשר ביכולתו לעשות, ועדיין "התרוצצות" זו בעינה עומדת, הרי הוא מגיע להכרה שזקוק לרחמי שמים, ובלי עזרתו יתברך לא יוכל לצאת משליטת הרצון לקבל, וכשזוכה לסייעתא דשמיא ותפילתו התקבלה הרי שהכריע את המערכה וזוכה להיות עבד ומשורת לקדושה.

(עפ"י "ספר המאמרים" להרב"ש, חלק א מאמר כח וחלק ה מאמר ח)

 

מתוך הספר 'אוצרות הסולם' מאת הרב שמואל הורביץ | לרכישת הספר לחץ כאן

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.