סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

פרשת השבוע | פרשת מטות

"אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה'" (ל, ג)

… ולפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד, ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים. כך אמרו חכמים: 'לא דייך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים'. ובכלל הזה אלו שמתענין תמיד אינן בדרך טובה. ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית (רמב"ם, הלכות דעות, פרק ג, הלכה א).

[הבאנו קטע זה גם בפרשת 'ואתחנן', להסביר ההפרש בין חכמת התורה לחכמות חיצוניות].

בהקדמתו ל'תלמוד עשר הספירות' מבאר רבנו דעת חז"ל בעניין הסיגופים והפרישות מהנאות העולם הזה. בראש דבריו מביא את המשנה באבות (ו, ד) 'כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא'.

… אשר עסק התורה וקיום המצוות כהלכתן התנאי החמור שהוא בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא לצורך הנאת עצמו, אי אפשר לבוא לזה אלא בדרך העבודה הגדולה וביגיעה רבה בזיכוך הגוף. והתחבולה הראשונה היא להרגיל עצמו שלא לקבל כלום להנאתו, אפילו בדברים המותרים והמוכרחים שבצרכי קיום גופו, שהם אכילה ושתיה ושינה וכדומה מההכרחיים, באופן שיסלק את עצמו לגמרי מכל הנאה המלוה לו אפילו בהכרח, בדרך ההספקה של קיום חייו, עד שחיי צער יחיה, פשוטו כמשמעו.

ואז, אחר שכבר התרגל בזה, וכבר אין בגופו שום רצון לקבל הנאה כל שהיא לעצמו, אפשר לו מעתה לעסוק בתורה ולקיים המצוות גם כן בדרך הזה, דהיינו בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא להנאת עצמו במשהו.

… עתה תבין את שני הצדדים, שבמטבע של העסק בתורה ובמצוות, כי צד הא' הוא דרכה של תורה, כלומר, ההכנה הרבה שהאדם צריך להכין את טהרת גופו בטרם שיזכה לעצם קיום התורה והמצוות, ואז בהכרח שעוסק בתורה ובמצוות שלא לשמה אלא בתערובת של להנאתו עצמו, שהרי עדיין לא הספיק לזכך ולטהר את גופו מהרצון לקבל הנאות מהבלי העולם הזה. ובעת הזאת מוטל עליו לחיות חיי צער ולעמול בתורה, כנ"ל במשנה.

אכן אחר שגמר והשלים את דרכה של תורה, וכבר זיכך גופו, ומוכשר לקיים התורה והמצוות לשמה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, הרי הוא בא לצד השני של המטבע, שהוא חיי עונג ושלוה רבה שעליה היתה כוונת הבריאה 'להיטיב לנבראיו,' דהיינו החיים המאושרים שבעולם הזה ועולם הבא.

מסיים רבינו: אמנם אנו מוצאים ורואים בדברי חכמי התלמוד שהקלו לנו את דרכה של תורה יותר מחכמי המשנה, כי אמרו (פסחים נ, ב) 'לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה בא לשמה', והיינו משום ש'המאור שבה מחזירו למוטב'. הרי שהמציאו לנו ענין חדש במקום הסיגופים המובאים במשנה באבות הנ"ל שהוא 'המאור שבתורה' שיש בו די כח להחזירו למוטב ולהביאהו לעסק בתורה והמצוות לשמה, שהרי לא הזכירו כאן סיגופים אלא רק שהעסק בתורה ובמצוות בלבד מספיק לו אותו המאור המחזירו למוטב, שיוכל לעסוק בתורה ובמצוות בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל להנאת עצמו, שהוא הנקרא 'לשמה'.

(מתוך ההקדמה לספר 'תלמוד עשר הספירות' אותיות ה – יא)

מתוך הספר 'אוצרות הסולם' מאת הרב שמואל הורביץ | לרכישת הספר לחץ כאן