סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

פרשת השבוע | פרשת כי תבוא

“הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה’ אֱלֹקֶיךָ” (כו, ג)

סוד זווג קוב”ה ושכינתיה

הרב רבי אלעזר מקוז’ניץ זצ”ל אמר: עיקר הדעת, ואין דעת אחר, רק לדעת שכל עזר הוא מה’ יתברך בלבד.

פירוש, שיאמר כל נעזר “עזרי מעם ה'”. ועל ידי כך שב האדם לשורשו ונכלל בשכינה הקדושה,

כי אין שום דבר מתגלה בעולם הזה זולת על ידי הזיווג העליון (של קוב”ה ושכינתיה),

וכל עזר והנאה שהאדם נהנה בעולם הזה, אם יודע שהשי”ת הוא הנותן לו,

נמצא שנשמתו נקשרת בשכינה הקדושה, כי היא המקבלת מהשי”ת, וממילא גורם האדם זווג של קוב”ה ושכינתיה.

אבל אם ח”ו אינו יודע את האמת, אלא תולה עזרתו במקרה, מזמן הוא את הקליפה שזה סוד “ושפחה כי תירש גברתה”.

ובזה מובן הטעם שהזיווג מכונה בשם ‘ידיעה’, כמו שכתוב “והאדם ידע את אשתו”, כי הכל תלוי בידיעה,

שבידיעה מזווג אלוף או ח”ו מפריד אלוף (אלופו של עולם) וז”ס ‘מח הדעת’ האמור בספרים הקדושים שבו תלוי כח הזיווג.

ובאמור נבין מאמר חז”ל ‘כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב בכורים’,

שהמשכת מח הדעת לזווג קוב”ה ושכינתיה הוא על ידי ידיעה שהשי”ת הוא עוזרו ומהנהו,

ואם ח”ו אינו יודע, הרי הוא ממשיך מח הדעת לקליפות, ושפחה יורשת גברתה.

אבל לאו כל מוחא סביל דא, וידיעה זו בכל בהירותה תיתכן רק בכהן המשרת במקדש ה’.

עם האמור נבין פרשת ביכורים, שבתחילה אומר המביא “הגדתי היום לה’ אלקיך”

ואחר כך “ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה’ אלקיך, וענית ואמרת לפני ה’ אלקיך” וכו’.

פירוש, כי בטרם שהביכורים מגיעים לידי הכהן, עדיין אין לו אלו”ה, משום שאינו מרגיש ואינו יודע שהשי”ת הוא נותן לו חיל,

ע”כ מוכרח לומר “הגדתי היום לה’ אלקיך”, לאלוקים של הכהן. אבל לאחר שהגיע לידי הכהן, אז “והניחו לפני מזבח ה’ אלקיך”,

פירוש, שמשרה הכהן שפע קודש על מביא הביכורים, עד שמשיב אל לבו שהשי”ת הוא העוזר לו בכל דבר. ואז “וענית ואמרת לפני ה’ אלקיך” (של המביא),

פירוש, שתוכל להעיד על כל הישועות, הן בכלל ישראל והן בפרטיותך, שהשי”ת הוא העוזר כל.

וזה סוד העדות שמעיד המביא “ארמי אובד אבי” וכו’ עד “ויתן לנו את הארץ הזאת”, שהיא ישועת הכלל.

ואחר כך “ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'”, כי הוא חש ומרגיש ומשיב אל לבו שהשי”ת נותן לו כל זה,

ואז מזווג קוב”ה ושכינתיה, ולפיכך מדייק הכתוב כאן “ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה’ אלקיך”,

והוא משום שטבע בני האדם שלא להאמין בכהן שבימיו, או שחושב שדבר גדול כזה היו יכולים הכהנים שבדורות עברו, ואין לך אלא כהן שבימיך, כמו שהוא (רש”י).

והנה אחר חורבן ביהמ”ק אין לנו שיור רק התורה הזאת, ועל כן תלמידי חכמים הם במקום כהנים,

ומכיון שכן, יש לנו מצות ביכורים גם בזמן הזה, לזכות ולדעת שהשי”ת הוא העוזר, ויאמר כל נעזר “עזרי מעם ה'”.

(עפ”י “פרי חכם” על התורה)

מתוך הספר ‘אוצרות הסולם’ מאת הרב שמואל הורביץ | לרכישת הספר לחץ כאן