מאמרי אשלג על חודש ניסן

מאמר | חודש ניסן

מאמר בעניין חודש ניסן

החודש הזה לכם ראש חדשים | מתוך שיחת ר"ח ניסן

 

חודש הוא מלשון חידוש, ובראש חודש צריכים לדבר דברים חדשים.

והנה חודש ניסן הוא ראש החדשים, כמ"ש: החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות יב, א).

ולבאר הענין ע"ד העבודה, חידוש נקרא דבר שלא היה עד עתה.

והיות שכל אדם נברא בטבע שידאג אך ורק לתועלת עצמו,

לכן אם יש זמן שאדם רוצה ללכת בדרכי ה' – זה נקרא חידושא!

 

ובחז"ל אנו מוצאים הבחנה בין דינים והלכות שאפשר להבינם בדרך השכל לבין כאלו שהם בגדר חוק.

ומצינו בגמ' שבשר בחלב חידוש הוא, מפני שכל אחד בפני עצמו מותר וכשהם יחד אסורים.

ומכאן שדבר שאי אפשר להבינו בשכל נקרא חידוש.

אדם, מצד אחד אומרים לו שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, שהנבראים יקבלו את הטוב והעונג,

היינו שהמטרה היא שכל נברא יקבל את הטוב והעונג אשר במחשבת הבריאה – ו

מצד שני אומרים שכל אדם חייב שידאג לתועלת ה'.

 

ושני רצונות הללו אינם שווים אצל האדם. היות ומה שבא ממטרת הבריאה, כיון שבא מצד ה' הרי הוא מתוקן כראוי,

לכן ההשתוקקות לתענוגים נמצאת אצל האדם מושלמת בטבעו –

ולעומת זאת הרצון לעסוק בעבודה לתועלת ה' אינו בטבע האדם והוא נקנה ע"י יגיעה רבה, ולכן נקרא חידוש.

וזה שאמרו חז"ל: "בכל יום יהיו בעיניך חדשים". פירוש, כל יום צריך אדם לקבל על עצמו מלכות שמים חדשה!

היינו שכל השאיפה שלו תהיה רק לתועלת ה', אע"פ שזה נגד טבעו.

 

*

 

ועדיין יש לבאר מהי לשון ראש חדשים שנאמרה בקרבן הפסח. והכתוב אומר (שמות יב, יא):

"ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל" וגו', וברש"י:

הקרבן הוא קרוי פסח על שם הדילוג והפסיחה, שהקב"ה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי,

וישראל אמצעי נמלט. ואתם עשו כל עבודותיו לשם שמים דרך דילוג וקפיצה, זכר לשמו שקרוי פסח. עכ"ל.

אם כן, בעת הקרבת הפסח יש לכוון כוונה זו, שיהיה פסח לה', לשם שמים, בחפזון בבהילות ובדילוג – שלא כסדר המדרגה.

 

ועניין דילוג בעבודת האדם יש לפרשו: כל אדם שמתחיל לעסוק בדרכי ה' יש לו עליות וירידות.

ודבר זה הוא נגד השכל, כי השכל מחייב שאדם צריך להיות בכל פעם מוסיף והולך,

שככל שמוסיף בעבודה כן יוסיף בהתקרבות לה'. אמנם ההולך בדרך האמת נוהג אצלו סדר הפוך –

שלא כסדר המדרגה, שככל שמוסיף בעבודה כך הוא נעשה גרוע יותר ויותר.

וטעם הדבר, מפני שככל שמרבה בעבודה בדרך האמת – כן הוא משיג יותר הכרת הרע והוא רואה יותר ויותר שנעשה גרוע,

עד שבא לידי יאוש, כיון שרואה שלא התממש רצונו, שבתחילה חשב להתקרב –

ועתה הוא רואה שנעשה יותר מרוחק, היות ומרגיש את הרע אשר בו.

 

וז"ע שכתב האר"י ז"ל שסמוך ליציאת מצרים הגיעו למ"ט שערי טומאה, ויש להבין הכיצד יתכן שמשעה

שבא אליהם משה ואחרי כל האותות והמופתים וההכנות שעשו – דוקא אז הגיעו למ"ט שערי טומאה.

אלא שזה מתבאר ע"ד העבודה, שהם היו מתקדמים כל יום יותר ויותר בדבר הכרת הרע,

ומשום כך במקום אשר כל פעם יתקדמו – הם היו הולכים ויורדים.

 

נשאלת השאלה, אם האדם נמצא במ"ט שערי טומאה, כיצד יוכל הוא להיגאל?

התשובה היא שהוא שלא כסדר המדרגה, כמ"ש רש"י: ואתם עשו כל עבודותיו לשם שמים, דרך דילוג וקפיצה.

כי סדר המדרגה הוא אשר תחילה יש לתקן את בחינות הרע, ואילו כאן הם עברו ממצב של מ"ט שערי טומאה – ישר להיכל המלך.

וזהו: עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם.

ומכאן למדנו, שבזמן שאדם הוא בשפלות, עליו לומר: החדש הזה לכם ראש חדשים.

כי כל החידושים הם לפי סדר המדרגה, אבל יציאת מצרים היא דרך דילוג וקפיצה!

לכן צריך אדם לחזק עצמו, ואע"פ שמרגיש שהוא רחוק וכו' יאמין שיש ענין "דילג את הקץ".

והתועלת בירידות היא שבכך נעשים לו לאדם כלים המוכשרים לקבלת האור. כי אין אור בלי כלי.

 

*

 

ולבאר ענין "אין אור בלי כלי", הנה אור נקרא תענוג, ויש הרבה פירושים למלה תענוג,

והכלל הוא שאין להשיג תענוג בלא השתוקקות אליו, כמשל הסעודה המובא בפתיחה לחכמת הקבלה (אות טו, עי"ש).

וניקח דוגמא מכך שבשעה זו אנו נמצאים ישובים על כסאות, וכי מי נהנה מעצם זה שהוא יושב על כיסא?!

לעומת זאת אדם הנוסע באוטובוס ועומד על רגליו זמן ממושך ולבסוף מתפנה לו מקום –

הרי הוא נהנה מהישיבה עצמה, ומעתה דבר זה מוגדר אצלו בשם "תענוג".

הרי שרק מי שמשיג ענין הכרת הרע – הוא יכול להרגיש טעם בגאולה.

 

*

 

אאמו"ר זצ"ל הביא את מאמר חז"ל: "כל המתגאה, אומר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור במדור אחד".

ושאל, הרי בענין טומאה כתוב: "השוכן אתם בתוך טומאותם", ומה בין זה לזה?

והשיב, חותמו של הקב"ה הוא אמת (יומא סט, ב), ואין הקב"ה סובל שקרן.

על כן כאשר אדם בא ואומר שיש גרועים ממני – הרי זה שקר מוחלט, וע"ז נאמר "אין אני והוא" וכו'.

אבל כשאדם מרגיש בעצמו טומאה, הרי זו אמת, וע"ז נאמר: "השוכן אתם בתוך טומאותם",

כי הרגש הטומאה הוא כלי לשכון בו אור ה'.

 

ואין הכוונה שעל האדם להכניס עצמו תחלה למ"ט שערי טומאה, שהרי הוא נמצא שם בלאו הכי,

אלא שאין לו הכרת הרע, וכל העולם אומרים לו: צדיק אתה!

א"כ אין צורך לרדת למ"ט שערי טומאה, אלא יש לפקוח עינים ולראות את האמת.

וזה ענין הדילוג, כי הכרת הרע אינה אלא בדרך דילוג.

היינו המעבר מ"כל העולם אומרים לך צדיק אתה" – ל"היה בעיניך כרשע",

הוא רק בדילוג. אמנם אחר שהגיע להכרת הרע ע"י דילוג, מתחילה שוב העבודה בדרך המדרגה.

 

מתוך הספר אותיות ד'ליבא – לרכישת הספר | נכתב ע"י הרב ברוך הלוי הורביץ ז"ל תלמידו של הרב"ש אשלג זצ"ל

 

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.