מאמר קבלה

מאמר | התיקון במפגש עם החבר

זמן קריאה 3 דק'

המפגש עם חבר | ביקורת על עצמי או על החבר?

 

"מי שמסתכל על חסרונותיו של הזולת – עוד לא התחיל לתקן את עצמו" (פתגם המיוחס לאדמו"ר הרב"ש זצ"ל).

 

פירוש: הרי המפגש עם אדם זה או אחר, אינו במקרה, והכל קורה לי בהשגחת הבורא עליי בהשגחה פרטית. עלי לשאול את עצמי: לשם מה בא המפגש הזה? מה גורם לי המפגש עם אדם אחר? האם אני משווה בינינו? האם, בעקבות היכרותי עם האחר, אני בודק ומבקר את מעשיו? במדה והתשובה היא: "כן" – הרי זה סימן לא טוב… שהרי באתי לעולם הזה כדי לגלות את הטוב האלוקי שבי, לנקותו מהערבוב ברע, וליצור קשר בין הטוב הזה – להשי"ת, באמונה ומעשים טובים כתורה. זהו "מבט פנימי". ואם מבטי, תשומת ליבי, מופנה החוצה, למה שעיני רואות ("חיזו דהאי עלמא" בלשון הזוהר והספרים הקדושים), ועוד בביקורת – הרי אני מפספס את מטרת חיי, וקובר את כלי-ההתקדמות-שלי מתחת לבלבולים ועיוותים. מאידך גיסא, דווקא יש עניין רב במפגש עם חברים והתבוננות בהם, באישיותם ודרכי עבודתם את ה'. וזו לשון רבנו שליט"א ("מעגלות השנה" ב, עמוד א' ע"ח-ע"ט, "עשה לך חבר"): "…גם כשהאדם צריך להסתכל על חברים, זהו בכדי לתקן את ליבו לאהבת הזולת, ולא בכדי לתקן את החברים. וכן כתב (הרב"ש זצ"ל – ש"ס) במכתבים, שכשהאדם רוצה לפעול תיקון בחברים, זהו פגם גדול… הרי זה סימן שהוא אינו צועד כלל על דרך האמת, כי אוחז בחיצוניות. רק כשהאדם מבין שמה שהוא רוצה לתקן זה את עצמו – נשמתו בלבד… ורק משום זה הוא מתייחס לחברים, אזי נבחן שהולך על דרך האמת. וידאג לגשמיותו של השני, למצב רוחו הטוב וכו', ולא ידאג לומר לו מוסר ליישר את ליבו…".

 

לאמור, יש שתי מטרות למבט על חיי החבר ואישיותו:

  • כדי שליבי אני, המתבונן, יתעורר לאהוב את הזולת הזה, מתוך הכרה בגדלותו ומאמצי עבודת ה' המיוחדים שלו; ומתוך כך לזכות לבוא לאהבת ה', המקור הנערץ של המדות הללו.
  • להכיר מה חסר לו לחבר בגשמיות, בפיזי או בנפשי (כלומר מצב רוח טוב וכו'), כדי שאוכל למלא את חסרונותיו, ובזה להתקרב אל ה'.

 

כזו היא מטרת ישיבת החברים השבועית, וכזו – מטרת סעודת ראש חודש, כפי שמעיד הרבי זצ"ל ("אותיות דליבא" כרך א': סדר העבודה", עמ' קל"ג-קל"ד, "התכנסות החברים בראש חודש"): "סידרתי שפעם בחודש יהיה כינוס של כל החברים. שכל אחד מהחברים יעשה חשבון לעצמו, מה שיעור הכוחות שנתן בחודש זה למען החברה. כמו שכתוב בספר 'מתן תורה', שזו סגולה להגיע לאהבת ה'. …יש עניין של הצנע לכת. יש רחוב. לכן עושים את הסעודה בראש חודש… בעניין אהבת חברים צריך משקל שווה, היינו שכל אחד ואחד יחשוב: מה אני עשיתי לטובת הזולת. וע"י שמחשבות איש מתערבות עם מחשבות רעהו, יעורר האחד את חברו בעניין אהבת חברים… המטרה היא שכל אחד ירגיש את החסרון שהוא החסיר בעצמו באהבת חברים, ובזה יש תועלת רוחנית"… ההתעוררות לאהבת חברים, מתוך חסרונות הזולת – באה רק מהתכללות המחשבות הטובות של ביקורת עצמית, ולא מדרבון מפורש של דברי שלילה. במקום אחר, מביא הרבי זצ"ל עד כמה יכולה וצריכה ישיבת החברים והסתכלותם שם זה בזה, לרומם את רוח כל משתתפיה, שהרי בעצם הקיום של ישיבה כזו עם חברים כאלה ומחשבות ורצונות מסוג זה, יש בה גילוי קרבת המלך ה', הרוצה בעבודתם:

 

"ובעניין שבח החברה עיין בספר "מתן תורה" (דף קל"ז), מביא שם ענין של אהבת חברים, שעל ידי התחברות בחברים, הוא יכול להגיע לידי רוממות ה'. היות שכל העולם משוקעים באהבה עצמית, והוא רוצה ללכת בדרך של השפעה. וזה נגד דעת העולם… ולפי שיעורו, שהחברה עם מחשבותיהם בעת ההתוועדות חשבו בגדלות ה', כל אחד לפי שיעורו גורמו לו חשיבות בגדלות ה', כן הוא יכול ללכת כל היום בעולם השמחה והחדווה. זאת אומרת, מכל דבר קטן, שהוא עוסק בענייני עבודת ה', הוא נהנה בזה. כי אפילו שנזכר לרגע, שצריכים לחשוב על רוחניות, תיכף הוא אומר, אני כבר מודה ומשבח ומהלל לה'. כי הוא מאמין, שה' קרא אותו עכשיו ורוצה לדבר עמו. וכשאדם יצייר לעצמו, אם המלך קורא אותו, ואומר לו, שהוא רוצה להשתעשע עמו, איזו שמחה הייתה אז להאדם, ואיזה מצב רוח היה לו"… (ברכת שלום – מאמרים, תשמ"ו, מאמר י"ז, "סדר ישיבת התוועדות"). ויהי רצון שנכיר בחשיבות חברינו ורוממותם, ונלך יום-יום מלאי שמחה לעשות מעשי השפעה ברוח התורה וכוחה!

 

כתיבה ועריכה לשונית: הרב שפטיה שי סגל

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו