מאמר קבלה

מאמר | התנאי לאושר החברתי

זמן קריאה 2 דק'

החיבור עם חברים שומר על קיום ואושר החברה כולה

 

"…אולם כבר הטבנו לבאר, אשר הוא חוק טבעי ומצוות ההשגחה, שמתוך שההשגחה חייבה לכל אחד מאתנו לחיות חיי חברה, נמצא מאליו, שכל יחיד ויחיד נעשה משועבד לשמור על קיומם ואשרם של החברה…" (מתוך "מאמר החרות" לבעל הסולם)

 

פירוש הדברים: לכל יצור – תנאי החיים הטובים ביותר עבורו, מכוח דאגתו של הבורא השלם, הטוב ומיטיב לברואיו בשלמות. בתנאי חיים אלה ודווקא אלה, יגיע הנברא לשיא הצלחתו ואושרו. גם לגבי האדם כך – מטרת הבורא שנזכה, כל אחד מאתנו, לטובה השלמה, שהיא הדבקות בו יתברך. אכן, דבקות זו מתבטאת בניהול כל חיינו על פי עקרונות ההשפעה והאמונה, כמפורט בכתבי בעל הסולם. וכדי להגיע אל עקרונות ההשפעה וחוקיה, חייבים לחיות בחברה, שם מתבקשת השפעת כל החברים זה לזה. לכן, ברא הבורא את האדם כך, שיהיה חייב, נפשית ופיזית, לחיות דווקא בחברת בני אדם אחרים, אחרת יהיו חייו פגומים ומלאי חסרונות (וראה רמב"ם מורה נבוכים ח"ב פ"מ). ומאחר וזו תוכנית הבורא בבריאת האדם, הוא הטביע בטבע האדם ובחוקי ההשגחה עליו שעבוד לשמירת קיום החברה ואושרה. ואם האדם מסרב לתפקיד זה, ומנסה להתמקד בדאגה לעצמו, ייפגע בייסורים שסידר הבורא בעולם, כדי לכווננו אל דרך הטוב (כמפורט במאמרי מתן תורה, הערבות, השלום ועוד). מאידך גיסא, הדואג לחבריו ולשלומם, ולקיום והצלחת החברה כולה, הרי חוקי הבריאה מעודדים אותו ומביאים אותו להצליח לדבוק בבורא, גורמים לו תחושת אושר פנימי ומיצוי חייו – ודוחפים אותו למלא בשלמות תפקיד נישא של שירות לבורא לפי שורש נשמתו המיוחד (גם זה מצוי בכתבים הנ"ל).

 

וכך התבטאו גדולי החסידות בנושא ההשגחה הפרטית המביאה אושר, להולך בדרך ההשפעה בין החברים: "'פדה בשלום נפשי מקרב לי, כי ברבים היו עמדי' (תהילים נ"ה, י"ט) – 'פדה בשלום נפשי, מקרב', שלא יקרב שום רע, או מלחמה. 'כי ברבים היו' וכו' (רוצה לומר, על ידי שלום ואהבת חברים, פדה נפשי מקרוב לי שום רע, או ממלחמת היצר הרע, כפשוטו. כי כוח הרבים המקושרים עמי בעבותות האהבה היו עמדי" (מרן הרא"ש מסטאלין זיע"א, "שס"ה סעיפים", רע"ג). "בשם האדמו"ר מורי"ם מגור זצוקללה"ה [מוסרים פירוש] על מאמר חז"ל (מסכת יומא דף ע"ה), [שדרשו על הפסוק:] 'דאגה בלב איש ישחנה' – [אמורא א]חד אמר [שפירוש הפסוק הוא] – ישיחנה [את הדאגה] מדעתו, ו[אמורא א]חד אמר – ישיחנה [את הדאגה] לאחרים. ואמר [האדמו"ר מגור, שיש קושי להבין דברי חז"ל אלו:] בשלמא [להסיח את הבעיה] מדעתו – ניחא [כי בכך "פותר" יחסית את הבעיה שלו]. אבל ישיחנה לחברו – מה מועילו? אך דאם ישיחנה לאחרים, מסתמא יסיחנה [דווקא] לחברו ולאוהבו, ויש לחברו צער ועוגמת נפש מזה [מזה שיש לחבר שלו, המספר, צער ודאגה, יש גם לו צער]. ובשמיים לא נגזר צער לחברו. ועבור זה יסיר השם יתברך הצער והעגמת נפש ממנו [מהמספר הזה, בעל הבעיה], כדי שלא יגרום צער ועגמת נפש לחברו, והבן" ["שיח שרפי קודש", "עניינים שונים – אהבת חברים (יד)]. ויהי רצון שנזכה להכיל את כל חברינו בלבנו, על שמחותיהם ועוגמת נפשם, להיטיב להם ולהתחבר אליהם – וכך נדבק כולנו כאחד בבורא המשפיע, הטוב והמיטיב.

 

כתיבה ועריכה לשונית: הרב שפטיה שי סגל

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו