מאמר קבלה

מאמר | הבלבולים רוחניים וזהירות מהם

זמן קריאה 3 דק'

הבלבולים רוחניים וזהירות מהם בדרך רבנו בעל הסולם

 

"הִבָּרוּ נֹשְׂאֵי כְּלֵי ה'"  (ישעיהו נב, יא)

 

האור וצלליו – אמת ובלבולים

ישנו פתגם האומר, שכגודל האור, כן גודל הצללים המלווים אותו. כך גם בתורת רבנו בעה"ס: בשורתו – היא בשורת הגאולה, נוגעת בנו ממש, מבטיחה בתוקף אור אלוקות, ודורשת בבהירות ובהדרגה את התקדמותנו אליו. ובו זמנית – רבים הטועים והטעויות, רבים להפליא, בדרך הקודש הזו, איך חיים אותה, ומה מטרתה. במאמר זה אדבר על מכשול מצוי, המוכר לי ורווח אצל הלומדים והמתחנכים בדרך רבותינו – אי ההבנה על ההבדל בין היכל המלך – לבין חוצה לו.

 

התאמה של החיים לחוקי האמונה וההשפעה

אנחנו לומדים הדרכות שונות מרבותינו. כל אחת מהן מדוייקת מאוד – השאלה אם היא מיועדת אליי… ואיך אדע זאת? לפי השפעה המשוערת (או המעשית) על נפשי: האם הדרכה זו תיצור זיקה, רצון והתקשרות ביני לעבודת ה'? האם מכוחה יגדל המאמץ שלי – בהתאם לאופיי ואישיותי – לעלות ולחיות מעבר לכוחותיי, חיים לפי חוקי האמונה והחסד הצומחים מן התורה? כאשר אדם זכה כבר לגישה כזו לחיים, ואת כל העולם הוא רואה וחי בעיני אמונה והשפעה, והוא "משפיע על מנת להשפיע" (או יותר מזה). זה נקרא שזכה ל"נשמה דאצילות". והוא "בן היכל המלך", כי כל העולם ומאורעותיו, מבחינתו (וזו האמת כמובן), הוא מקום והיכל למלך ה' (ראו "ארבע מאות שקל כסף" לאריז"ל, תפארת דנוקבא דז"א עמ' צ"ו). איש כזה, הדרכותיו בעבודת ה' – שונות מאוד מהמוכר לנו… הדרישות ממנו גבוהות מאוד, ומבחינתנו – בלתי נתפסות. אבל הן המתבקש והטבעי לדרגתו, אחרת אין לו חיים. מאידך גיסא, רק בחיים ברמה גבוהה כזו, יביא להתגלות ה' בעולמו ובכלל העולם. והדבר מובטח לו. איש כזה מתמקד במצוות האמונה וההשפעה, וייתכן שעליו להעדיף, הלכתית, את מצוות האמונה ומצוות בין אדם לחברו, על פני מצוות או לפחות דקדוקים במצוות שבין אדם למקום. כמובן, על פי הוראת מורה הוראה מוסמך.

 

…ומחוץ להיכל המלך

לכניסה להיכל המלך, "מחוץ להיכל המלך", קודמות הכנות מוקפדות מאוד של המעשים והרצונות, הלב. עבודה מאוד לא קלה, ומפורטת הרבה בכתבי אדמו"ר הרב"ש זצוק"ל. המטרה – לדרוש מעצמי בתמידות להיות בעל רצון טוב, חושק בקרבת ה' ובשירותו, רוצה בלי פשרות, רוצה "עשרים-וארבע-שבע" שלחבר יהיה הכי טוב, בכל מובן ומישור. הדרישה המעשית והרצונית מאדם שבשלב זה – שונה בתכלית ממי שבפנים היכל המלך. כאן מתמקדים במעשים, תפילות, חברות רצינית, ועבודת התבוננות והכנה קודם לתפילה, אכילה, ושינה – שארצה לקבל מהם תענוג שבקרבת ה'. או אז, ורק אז, עוברים לשלב הבא. על הראוי להיכל המלך, כתב אדמו"ר הרב"ש זצ"ל (מאמר: "מהו שנתקשה משה על מולד הלבנה, בעבודה", מאמר כ"ג, תש"ן): "ויש אנשים, שהשכר ועונש נקרא אצלם 'שכר ועונש', דוקא בזמן שמתלבשים בכלים דהשפעה. כלומר, אם על ידי העבודה הם יכולים לזכות להשפיע נחת רוח להבורא, זה נקרא אצלם 'שכר'… ואם הם רואים, שאין בידם הרגשה כזו, זה נחשב אצלם לעונש. כלומר, שה' מרחק אותם, ולא רוצה לקבל אותם בתור משמשי המלך, מטעם שה' מסתכל עליהם (לאנשים) [כאנשים] שאינם מהוגנים. לכן אין הוא יכול לתת להם רשות להכנס בהיכל המלך, והם נמצאים מחוץ להיכל המלך. והם מבינים מדוע מגיע להם עונש, מטעם שהם עדיין שקועים באהבה עצמית. ולכן כל עבודתם הוא, שה' יעזור להם, שיוכלו לצאת מאהבה עצמית".

 

מה מזה נכון לגביי? היכן אני בעולם?

צריך להיזהר ולא להתבלבל: יכול אדם להשלות את עצמו, שהוא – כל מעשיו כבר בהשפעה, כי הרי שם כל מגמתו. וזאת, מבלי שהשקיע, למד והפנים את דרך לימוד התורה בהיקף ובעומק מפי מלמדים מוסמכים, ומבלי שהעמיק והכיר היטב את דרישות ההלכה המעשיות ברוב גופי התורה. איש כזה עלול להקל בהלכה בלא שבדק (לפחות לא בדק בדיוק) את מצבו ואת יכולתו לעשות כן, והכל – "לשם שמיים". מאידך גיסא, הוא ידרוש מעצמו רמות שהוא לא יעמוד בהן, ויהלך מתוסכל ורגוז על סביבתו, ש"אינה מתאימה את עצמה לרמתו הגבוהה". הוא גם כועס וביקורתי על אנשים המדקדקים במצווה קלה כבחמורה, ועולמם זר לו ומאתגר את "השגותיו הרוחניות" שאינן מבוססות. כל הציור של "היכל המלך" לא יכול להיות ברור לאיש כזה, שטרם עבר את ההכשרה בלימוד ובמעשה. ולכן גם ההכנה לקראת ההיכל, עוד רחוקה ממנו, באשר אין הוא יודע למה להתכונן, ומהי השפעה בדרך התורה, איך מיישמים אותה (ולכך הוקדשו מאות דפי גמרא וסימני שולחן ערוך, למשל). ועליו נאמר – "ילך אצל חכם וילמדנו". אכן, מפי אדמו"ר שליט"א שמענו (בכ"ג אלול שנה זו, תשע"ט!), שתיתכן פריצת דרך קדימה גם אצל איש כזה. כיצד? אם אדם מרגיש, שמעלה רוחנית מסוימת מיועדת לו, והדבר אינו נותן לו מנוחה – סימן שהמעלה הזו שייכת לו. סימן שעליו לא להרפות, אלא לחתור עד שיזכה לה. ובתנאי, שהרגש החיסרון למעלה הרוחנית הזו הוא עמוק אצלו, חד, מקיף את כל החיים; ומעין מה שכתב רמב"ם שאהבת ה' נלמדת מאהבה בוערת לאישה (פרק י' מהלכות תשובה). עוד ייתכן, שהכאב ימשיך ללוות אותו, כי עליו לעבוד עבודה קשה; אבל מתוך שהגעגוע והחיסרון אמיתיים אצלו, הוא מוכן להמשיך כך שנים, עד שיזכה לזה. איש כזה, אכן יזכה, ה' יהיה בעזרו, ודבר לא יעצור בעדו. כמובן, שעליו להיצמד למורה דרך טוב, שזכה למעלה רוחנית, מכיר את דרך האמונה, ומכיר את נפשו ונפתוליה. כמובן, שיידבק בספרים וחברים-סופרים. אבל מכל מקום, תורת ה' כבר "אל בשמיים היא" גם לגביו. ויהיה רצון שנזה, ש"תהיה שנת פדות" לנפשנו מיד כל הקמים הרוחניים והגשמיים עלינו, ושנזכה כולנו לבוא להיכל המלך, להיות מרואי פניו ומשרתיו-בניו הנאמנים.

 

כתיבה ועריכה לשונית: הרב שפטיה שי סגל

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו