סרוק לתרומה

באדיבות עמותת סולם יהודה ללימוד קבלה חסידית בראשות הרב שקד אליהו פנחס שליט"א

פרשת השבוע | פרשת בהעלותך

“מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא” (ח, כד)

ובמקום אחר אומר: “מבן שלושים שנה”. הא כיצד? מבן כ”ה בא ללמוד הלכות עבודה, ולומד חמש שנים, ובן ל’ עובד. מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים ששוב אינו רואה (רש”י עפ”י הגמ’ חולין כד, א).

בהקדמתו לספר “תלמוד עשר הספירות” מבאר רבנו זצוק”ל את מאמר חז”ל הנ”ל, ‘מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה בתלמודו וכו”, וז”ל:

ובכל המתבאר עד הנה, הסרתי תלונה גדולה ממה שתמהים על דברי הרח”ו ז”ל, בהקדמתו על שער הקדמות מהאריז”ל, וכן נדפס בתואר הקדמה על ספר העץ חיים (הנדפס בירושלים שנת תר”ע) וזה לשונו: ואמנם אל יאמר אדם אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה מקודם שיעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד, כי כבר אמרו רבותינו ז”ל, אל יכנס אדם לפרדס אלא אם כן מלא כריסו בבשר ויין, והרי זה דומה לנשמה בלי גוף, שאין לה שכר ומעשה וחשבון עד היותה מתקשרת בתוך הגוף בהיותו שלם מתוקן במצות התורה בתרי”ג מצוות. וכן בהפך, בהיותו עוסק בחכמת המשנה ותלמוד בבלי, ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה, הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלי נשמת אדם, נר ה’ המאיר בתוכו, באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים וכו’. באופן שהת”ח העוסק בתורה לשמה צריך שיעסוק מתחילה בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד, כפי מה שיוכל שכלו לסבול, ואחר כך יעסוק לדעת את קונו בחכמת האמת. וכמו שצוה דוד המלך ע”ה את שלמה בנו, דע את אלקי אביך ועבדהו. ואם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד, מוטב לו שיניח את ידו ממנו, אחר שבחן מזלו בחכמה זאת, ויעסוק בחכמת האמת. וז”ש, מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה (חולין דף כ”ד). ואמנם כל איש שהוא קל לעיון, מחויב לתת חלק שעה או ב’ שעות ביום בעיון ההלכה, ולכוין ולתרץ הקושיות הנופלות בפשט ההלכה וכו’, עכ”ל הקדוש שם מלה במלה.

והנה לכאורה דבריו אלו מתמיהים מאד, כי אומר שבטרם הצליח בלימוד הנגלה ילך ויעסוק בחכמת האמת, שהוא בסתירה לדברי עצמו הקודמים, שחכמת הקבלה בלי תורת הנגלה היא כנשמה בלי גוף, שאין לו מעשה וחשבון ושכר. והראיה שהביא, מתלמיד שלא ראה סימן  יפה וכו’, היא עוד יותר תמוהה, וכי אמרו חז”ל שיניח משום זה את לימוד התורה ח”ו, אלא ודאי להזהיר אותו להסתכל על דרכיו, ולנסות אצל רב אחר, או במסכת אחרת, אבל ודאי לא בשום פנים לעזוב התורה ח”ו, ואפילו תורת הנגלה.

ועוד קשה הן בדברי הרח”ו ז”ל והן בדברי הגמרא, דמשמע מדבריהם שצריך האדם לאיזו הכנה והצטיינות מיוחדת כדי לזכות בחכמת התורה, והלא אמרו חז”ל (במדרש רבה פ’ וזאת הברכה) אמר הקב”ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו, עכ”ל. הרי שאין צריכים כאן לשום הצטיינות מוקדמת, אלא רק בסגולת יראת השם וקיום המצוות בלבד זוכים לכל חכמת התורה.

אכן, אם נשים לב לדבריו ז”ל, המה מתבהרים לפנינו כעצם השמים לטוהר, כי מה שכתב ‘מוטב לו שיניח את ידו הימנו אחר שבחן מזלו בחכמת הנגלה’, אין הכוונה על מזל של חריפות ובקיאות, אלא כמו שביארנו לעיל, בפירוש בראתי יצה”ר בראתי תורה תבלין, כלומר, שעמל ויגע בתורת הנגלה ועדיין היצה”ר בתוקפו עומד ולא נמוח כלל, כי עדיין לא ניצל מהרהורי עבירה, כמ”ש רש”י לעיל בביאור בראתי לו תורה תבלין, עש”ה, ולפיכך מייעץ לו, שיניח את ידו הימנו ויעסוק בחכמת האמת, משום שקל יותר להמשיך המאור שבתורה בעסק ויגיעה בחכמת האמת, מביגיעה בתורת הנגלה. והטעם הוא פשוט מאד, כי חכמת תורת הנגלה לבושה בלבושים חיצונים גשמיים, דהיינו גניבה גזילה ונזיקין וכדומה, אשר משום זה קשה וכבד מאד לכל אדם, לכוין דעתו ולבו להשי”ת בעת העסק, כדי להמשיך המאור שבתורה, ומכל שכן לאיש כזה, שהוא כבד וקשה בעיון התלמוד עצמו, ואיך יוכל לזכור עוד בשעת הלימוד בהשי”ת. כי להיות העיון הוא בנושאים גשמיים הם ח”ו אינם יכולים לבוא אצלו עם הכוונה להשי”ת בבת אחת, ולכן מייעצו לעסוק בחכמת הקבלה, אשר חכמה זו לבושה כולה בשמותיו של הקב”ה, ואז כמובן יוכל לכוין דעתו ולבו להשי”ת בשעת לימוד בלי טורח, ואפילו הוא קשה העיון ביותר, כי העיון בנושאים של החכמה והשי”ת, הם אחד, וזה פשוט מאד.

ולפיכך מביא ראיה יפה מדברי הגמרא ‘מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה’, כי למה לא ראה סימן יפה במשנתו, ודאי אין זה אלא משום חסרון כוונת הלב בלבד, ולא משום חסרון כשרון אליה, כי חכמת התורה אינה צריכה לשום כשרון, אלא כמ”ש במדרש הנ”ל, ‘אמר הקב”ה לישראל חייכם, כל החכמה וכל התורה דבר קל הוא, כל מי שמתיירא אותי ועושה ד”ת, כל החכמה וכל התורה בלבו’. אמנם ודאי שצריך זמן, להרגיל את עצמו במאור שבתורה ומצוות, ואיני יודע כמה, ויכול אדם לצפות כן בכל שבעים שנותיו. לפיכך מזהירה אותנו הברייתא (חולין כ”ד) שאין לצפות יותר מחמש שנים, ור’ יוסי אומר רק ג’ שנים (ע”ש בחולין דף כ”ד), אשר די ומספיק לגמרי לזכות בחכמת התורה. ואם לא ראה סימן יפה בשיעור זמן כזה, לא ישטה עוד את עצמו בתקות שוא ומפוחי כזב, אלא ידע שלא יראה עוד סימן יפה לעולם. ולכן יראה תיכף, למצוא לעצמו איזו תחבולה יפה, שיצליח על ידה לבא לשמה ולזכות בחכמת התורה. והברייתא לא פירשה את התחבולה, אלא שמזהירה, שלא ישב באותו המצב ויחכה עוד. וזהו שאומר הרב, שהתחבולה המוצלחת יותר ובטוחה לו, הוא העסק בחכמת הקבלה, ויניח ידו מעסק חכמת תורת הנגלה לגמרי, שהרי כבר בחן מזלו בה ולא הצליח, ויתן כל זמנו לחכמת הקבלה הבטוחה להצלחתו, מטעם המבואר לעיל, עש”ה.

וזה פשוט מאד, שאין כאן שום מדובר מלימוד התורה הנגלית בכל מה שמוכרח לידע הלכה למעשה, כי לא עם הארץ חסיד, ושגגת תלמוד עולה זדון, וחוטא אחד יאביד טובה הרבה, ע”כ מחויב בהכרח לחזור עליהם, עד כמה שיספיק לו שלא יכשל למעשה. אלא כל המדובר כאן הוא רק בעיון בחכמת התורה הנגלית, לכוין ולתרץ הקושיות הנופלות בפשטי ההלכות, כמו שמסיק שם הרח”ו בעצמו, דהיינו חלק הלימוד שבתורה שאינה באה לכלל מעשה, ולא כלל בהלכות למעשה, אכן אפשר להקל בזה ללמוד מהקיצורים ולא מהמקורות, וגם זה צע”ג, כי אינו דומה יודע ההלכה מהמקור, ליודע אותה מסקירה אחת ובאיזה קיצור. וכדי שלא לטעות בזה, הביא הרח”ו ז”ל תיכף בתחילת דבריו, שאין הנשמה מתקשרת בגוף אלא בהיותו שלם מתוקן במצות התורה בתרי”ג מצוות.

(מתוך ההקדמה ל”תלמוד עשר הספירות” אותיות יט-כד)

מתוך הספר ‘אוצרות הסולם’ מאת הרב שמואל הורביץ | לרכישת הספר לחץ כאן