מאמרי אשלג על חודש ניסן

מאמר | טעם הקושיות שבליל הסדר

זמן קריאה 2 דק'

מאמר בעניין ליל הסדר ומה טעם הקושיות

 

האר"י הק' אומר (שעה"כ דרושי הפסח דרוש ג') שבליל פסח הנקרא

ליל שמורים האירה מדרגה גבוהה דוגמת יום השבת.

והנה תקנו מסדרי ההגדה לשאול בעת הזאת ד' קושיות. והרבה יש לתמוה,

מה מקום יש לשאלות בעת גדלות, כי טבע העולם הוא שאין שאלות

מתעוררות אלא במצב החסרון ולא במצב השלמות.

 

ויש לפרש בדרך העבודה, שב' קוין נוהגים באדם, קו ימין וקו שמאליב,

כמ"ש חז"ל "שמאל דוחה וימין מקרבת", ורק באופן זה אפשר להתקדם,

כדוגמת המציאות הגשמית שאדם הולך דוקא ע"י ב' רגלים. ותחילת העבודה היא בקו ימין,

שכאשר אדם הולך בדרך האמת הוא מתחיל עבודתו בדרך הימין שנקרא חסד, וזו מדת כהן,

וז"ש בזוהר הק'יג שהכהן עובד תמיד בשמחה והוא בשלמות ואין חסר לו דבר,

ומצב זה מכונה "שמח בחלקו", והוא בבחינת "חפץ חסד". ואז האדם במצב עליה.

 

והנה דווקא במצב העליה שאין חסר דבר – אז הוא הזמן לשאול שאלות,

כדי להבין יותר את מצב העליה. אבל במצב ירידה אסור לשאול שאלות.

ובאמת דרך העולם היא להיפך, שבמצב העליה אין שואלים שאלות אלא רק במצב הירידה.

והענין הוא, שקושיות על התורה – מקשים רק לאחר שיש תירוצים, ותכלית הקושיות היא להבין טוב יותר.

ובדרך זו ביאר אאמו"ר זצ"ל את הכתוב: "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב".

 

ויש להבין, גם אם הקב"ה רוצה להעשיר את ישראל מה טעם צריך היה זה

להיעשות בדרך שישאלו את הכלים מאת המצרים דווקא?

ואמר, שהקושיות שיש על התורה – צריך לקבלם בהשאלה מהגוי,

שלוקחים את הקושיה – כדי להבין את התירוץ.

 

פירוש, כמו שאומר הזוהר הקדוש: "הכניס האור בחושך". והעניין הוא,

שאי אפשר להבין את האור אלא על ידי החושך,

לכן בליל פסח, בעת שמאיר אור השבת – דווקא אז הוא זמן השאלות.

ולא כדרך העולם שהיא בדיוק להיפך, אשר בזמן עליה שוכחים מכל הקושיות ודווקא בזמן הירידה אז מקשים.

 

ובאופן כללי יש ב' מיני שאלות, שהם מי ומה. היינו שאלת פרעה: "מי ה' אשר אשמע בקולו",

ושאלת רשע: "מה העבודה הזאת לכם". וכאשר מתעוררות באדם שאלות אלו –

אז צריך ללכת למעלה מהדעת, ולבחור בדרך הימין ולהחשיב כל דבר רוחני ולהתחזק בשמחה.

 

נמצא שיש ג' קוין: ימין, שמאל, וקו האמצעי הנקרא דעתטו. לכן בענין פסח כתוב:

"למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים" טז. ועל דרך הפרט מתבאר ענין יציאת מצרים

שהיא היציאה מהגלות של אהבה עצמית, ויציאה זו שייכת רק באם יש לאדם הרגש ייסורי הגלות,

שאז באמת רוצה לברוח ממנה.

 

נמצא, שתחלה צריך להיכנס לגלות, היינו לדעת שהיהודים הם בגלות אצל המצרים.

ועל ידי הרגש הייסורים באה הגאולה. כי הגאולה אינה בידי אדם, כמ"ש: "אני ולא אחר",

אלא עבודת האדם היא להכין את הכלי, שהוא החסרון והצורך לגאולה, וזה ע"י הרגש הייסורים.

 

[סעודת ר"ח ניסן תשמ"ט]

 

מתוך הספר אותיות ד'ליבא – לרכישת הספר | נכתב ע"י הרב ברוך הלוי הורביץ ז"ל תלמידו של הרב"ש אשלג זצ"ל

 

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו

לחצו Ctrl + D במקלדת והאתר יתווסף לרשימת המועדפים שלכם.