מאמר | הנס האמיתי של פסח

זמן קריאה 3 דק'

הנס האמיתי בפסח | ההכרה בקיומו של הזולת והתמלאות אהבה כלפיו

 

רבנו בעל הסולם אמר: 'ניסן' משמעותו: ניסים שלנו.

 

בהחלט אנו זקוקים לניסים, אבל – כל אחד עם הנס שלו. הרבי זצ"ל פעם דיבר אודות עניין נס: לאיזה נס האדם צריך לצפות? תשובה: למה שאומר הפסוק (תהלים נ"א, י"ב): 'לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹקִים'. האדם לבקש שה' יברא בו 'לב טהור', טהור מאהבה עצמית. 'וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי' (שם), רוח של נכונות לאהבת הזולת. זה נס. כי ללא הנס הזה, יש איזה שייכות בין אחד לשני?! אין שום שייכות בין אדם אחד לחברו. כל אחד חי בשביל עצמו. כל אחד מבין את עצמו ועושה בשביל עצמו, וכל הזולת אצלו כמו דבר לא משמעותי. צריך להיות נס בכדי שהאדם יתחיל להכיר במציאות הזולת, ויתחיל לכבד את הזולת מתוך אהבה.צריך לצעוק לה' צעקות גדולות עד שהקב"ה מרחם ונותן לב אחר. והנה על ידי הנס הזה נעשית יציאה ממצרים של האדם" ("במעגלות השנה" לכ"ק אדמו"ר שליט"א, כרך ב' עמ' תרס"א). כלומר, ניסן מבשר, בשמו ובמהותו, את נס ההשתנות, בו האדם הופך מיצור שכל עניינו לקבל ולשאוב לעצמו הנאה מן העולם, ליצור נעלה, שכל ליבו ועניינו להכיר בחברו ולהשפיע לו כל טוב. טמון כאן רובד נוסף: כאשר אדם טוב ומיטיב בחייו, זו היא צורת חיים של אמונה בה' הטוב. צורה הנאמנת להכרה אמיתית בקיום הבורא הטוב ומיטיב. וגם להפך, כאשר הגענו להכרה כזו – לחובה לחיות חיי טוב ומיטיב, הגענו לאמונה אמיתית בבורא ולזכות לצאת ממצרים.

 

דבר זה עולה מן ההגדה של פסח. כתוב בה:

"[הבן ה]רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? 'מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?' (שמות י"ב, כ"ו), [מזה שאומר הרשע בשאלתו:] 'לָכֶם' – [משמע, שהעבודה את ה' שייכת לשאר ישראל,] וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: 'בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם' (שמות י"ג, ח'), '[עשה ה'] לִי' – וְלֹא לוֹ. [הנס היה רק לישראל המאמינים, ו]אִילּוּ הָיָה [הרשע] שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל". ועל כך אמר ה"אמרי אמת" (אדמו"ר רא"מ מגור זיע"א; ויקרא, ימים ראשונים של פסח): "'רשע מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם?" (הגדה), בפסח – העיקר היה האחדות בלבד, איתא [כתוב במדרש (תורת כהנים ריש [פרשת] 'בחקותי')]: 'אין דומה המרובים העושים את התורה, למעוטים העושים את התורה' [כוח הרבים המקיימים את התורה בזיקה ובחיבה זה לזה, שונה לגמרי מכוחו של המקיים את התורה כ'יחיד', מכח אמונתו בה' כבודד]. וזהו [גם מה] דכתיב [שנאמר (שמות י"ב, כ"ב)]: 'וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב' [כדי לטהר את פתח בית הישראלי במצרים, לקחו אגודת אזוב טבולה בדם הפסח ומרחו אותה על המשקוף ושתי המזוזות, ודווקא לקחו לשם כך 'אגודה', לרמז] שיהיו [ישראל בעצמם] אגודה, ואיתא [וכך נאמר בבבלי (פסחים צ"ה, א')]: 'אין שוחטין את הפסח על היחיד' [ובכך רומז כאמור, שאם האדם הוא יחיד ולא מתחבר לחברו, הרי הוא מנותק מעניין קרבן הפסח], כתיב (ירמיה ב', ב'): 'זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ' [מכל יציאת מצרים, זהו הדבר הנזכר בחיבה במיוחד לישראל, שנקטו מידת חסד כשהתקשרו לה']. קודם כל מצוה, צריך לקבל על עצמו מִצְוָת: 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' (ויקרא י"ט, י"ח), שיהיה לו עין טובה לחבירו, וכן הוא [נפסק להלכה] ב'מגן אברהם' ([על שולחן ערוך] אורח חיים ריש סימן מ"ו); ומכל שכן שזה היה התכלית והמכוון אז במצרים – שקבלו עליהם [את כל] המצוות, ובודאי שהיה אז העיקר האחדות בלבד וזהו [שה' התפעל כביכול, שהיתה ביניהם:] 'אהבת כלולותיך', והרשע [לעומת הכרה טובה וחיובית זו,] שואל: מה העבודה הזאת לכם?! [כי] הרשע חושב שהכל שייך לו, ועינו צרה בשל אחרים, כדאיתא [כמו שנאמר (על השקפתו של הרשע)] במשנה (אבות ה', י'): 'שלי שלי ושלך שלי – רשע'.

 

וזהו [הפירוש בהמשך דברי ההגדה]: 'וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, כָּפַר בְּעִקָּר' [שאין לרשע רק בעיה במדותיו הלא טובות וכדו', אלא שיש בתפיסתו כפירה של ממש בבורא עולם וניתוק מקבלת מצוותיו!] כדאיתא [כמו שנאמר במדרש (ויקרא רבה כ"ד, ז')]: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' (ויקרא י"ט, י"ח) – זה כלל גדול בתורה' [מצווה זו אינה רק נקודה והיבט של התורה, אלא היא התפיסה החורזת את כולה], ואומרים לו [שם בהגדה (המצוטטת בקטע הקודם)]: 'בַּעֲבוּר זֶה' וכו' היינו בעבור כוח האחדות [(המרומז במילה: 'לָכֶם'), 'עָשָׂה ה' לִי'], 'לי' – ולא לו', היינו שנוטלין ממנו [מהרשע המביע עמדה שלילית כלפי עבודת התחברות החברה שבתורה, נוטלים] גם הכוחות [של קדושה] שהיו לו מקודם [כיחיד בפני עצמו. וזה בהתאם לכלל] כי איתא [שנאמר בבבלי (סוטה ט', א')], 'שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו [מה שמבקש אין נותנין לו,] ומה שבידו נוטלין הימנו', וזהו [ביאור סוף דברי בעל ההגדה לגבי הרשע:] 'אִילּוּ הָיָה [הרשע] שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל' [שהרי ניטלה ממנו כל זכאות לגאולה בהעדר זיקה שלו אליה, שהרי הוא מסרב לעבודת החברה שהיא התנאי לתורה ולגאולה = ההתקשרות אל ה']".

ויהי רצון שנכין עצמנו כראוי לגאולת ניסן הממשמשת ובאה, בפתיחת הלב לקיומו של האחר והעצמת הזולת!

 

כתיבה ועריכה לשונית: הרב שפטיה שי סגל

 

שיעורי קבלה בווידאו על חג הפסח בדרך אשלג

מאמרי קבלה וחסידות על פסח וליל הסדר לפי הזוהר הקדוש

לרכישת הספר שער הכוונות על פסח במרכז הפצת ספרי הקבלה

 

אהבתם? שתפו
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
הישארו מעודכנים
הירשמו לניוזלטר שלנו ותהיו מעודכנים בכל המאמרים שלנו