הגנבים של הבעש”ט

פעם אחת נתפסה חבורת גנבים ונמסרה למלכות.
הגנבים הועמדו למשפט ודינם נגזר

להיות חבושים מספר שנים בבית האסורים.
משפחותיהם נשארו חסרי כל.

הבעל שם טוב פרנס את משפחותיהם בכל שנות מאסרם.
כשיצאו הגנבים מבית האסורים, סרבו תושבי העיר מזיבוז להעסיקם.

כשהתחילו לחזר על הפתחים ולפשוט יד לצדקה,

לא אפשרו להם להיכנס, פן ישלחו שוב את ידם בגניבה.
משנודע הדבר לבעל שם טוב, שוב השתדל לעזור להם ולמשפחותיהם.

כשהיו תלמידיו ובני ביתו תמהים על שהוא תומך בגנבים אלה, השיב להם:
בשעת הדחק, זקוק אני גם לגנבים.
בשעה שהדינים מתגברים על כלל ישראל בגלל מעשיהם,
יד המקטרגים על העליונה
ושערי שמים נסגרים.

אז משכר הצדקה שאני נותן לאנשים שאינם מהוגנים, לגנבים אלה,
הם באים ושוברים את המנעולים
ופותחים את שערי שמים לרווחה.

( סיפורי צדיקים מאת שמחה רז)